הגבולות של משחקי הוידאו – בחירות מוסריות

הפעם בגבולות של משחקי הוידאו – האם משחקים מציגים לנו בחירות מוסריות אמיתיות?

מקור: צילום מאת Darcy M

בסדרת הגבולות של משחקי הוידאו נראה את המקומות בהם משחקי הוידאו עוצרים בזמן שמשחקים אחרים כבר מזמן התקדמו הלאה, וגם ננסה לנחש איך משחקי הוידאו יתקדמו משם בעתיד.

את הסדרה התחלתי בבעיה שלא באמת ניתנת לפתרון – הפרדת דמות שחקן. לשני הגבולות הבאים שהזכרתי, משחק בתור הרע והסיפור הדלוח שמאפיין משחקי וידאו, דווקא יש פתרונות, בעיקר במשחקי התפקידים, שהם משחקים מונחי סיפור. הגבול האחרון שאני מתכוון להציג דומה לגבול הראשון, בכך שלפחות כרגע, אני לא מכיר משחקים שמטפלים בו היטב. הוא עלול להיראות דומה לגבול השני שהזכרתי, לשחק את הרעים, אבל הוא דווקא שונה ממנו. אני מדבר על בחירות מוסריות.

בחירה מוסרית

הרבה משחקים מציגים בפני השחקן בחירות מוסריות. גם כאן מדובר בעיקר במשחקי תפקידים, אבל לא רק. במשחקי אינפאמוס, למשל, יש בחירות מוסריות לבצע אחת לכמה זמן. גם ב-GTA 4 התבקשו השחקנים לבצע שלוש או ארבע בחירות מוסריות לאורך המשחק, ובמידה מסויימת אפילו היו להן השלכות על המשך המשחק.

משחקי תפקידים לעתים קרובות עושים את זה טוב יותר – בסדרת פולאאוט, למשל, לעתים רחוקות מתבקשים לבחור באופציה א’ או באופציה ב’, במקום זה יש לדמות את תכונת הקארמה שעולה ויורדת בהתאם להתנהגות הדמות, ותמיד אפשר לבחור בקווסטים טובים או רעים. נכון, הקארמה והבחירה בקווסטים טובים או רעים קיימות גם באינפאמוס, אלא ששם בסופו של דבר מגיעים לנקודה במשחק שבה השחקן נשאל – האם תבחר בדרך הטובה או הרעה? לעומת פולאאוט, שבה השחקן פשוט משחק בהתאם לאופן שהוא חושב שהדמות צריכה לנהוג.

אלא שלכל הבחירות האלה אין שום משמעות. בסופו של דבר, הבוס האחרון הוא אותו בוס, העלילה הכללית היא אותה עלילה. בפולאאוט 3 אמנם יש מספר סופים אפשריים, אבל הסוף שיתקבל מורכב משני סרטונים – אחד נבחר על פי הבחירות שביצעה הדמות קרוב לסוף המשחק, והשני נבחר על פי הקארמה של הדמות, כלומר – אין קשר בין הקארמה ובין הסוף העלילתי של המשחק. ב-GTA 4 להחלטות משקל נמוך במיוחד – הבחירה המשמעותית היחידה מאפשרת לך לבחור בין שתי משימות, ומשפיעה על סרטון שרואים לפני המשימה האחרונה, אבל זהו פחות או יותר.

אתם מחליטים

אפילו במשחק שהוא כנראה הכי מונחה בחירות מוסריות שיצא בתקופה האחרונה, Heavy Rain, מספר הסופים האפשריים קטן משמעותית ממספר הבחירות שמתבצעות במהלך המשחק, ומלבד דמות אחת, הסופים מושפעים יותר מהצלחה בקטעים שדורשים זריזות אצבעות מאשר בהחלטות שביצע השחקן במהלך המשחק. נכון, יש במשחק סוף יוצא דופן אחד, אבל הוא מצריך ביצוע בחירות שמבוססות על פרטים שמתבררים רק בשלבים מאוחרים יחסית במשחק, ולכן אין לו משמעות במעבר הראשון על המשחק.

האמת היא שבחירות מוסריות הן בעייתיות גם במשחקים שאינם משחקי וידאו. כמו כל אחד מהגבולות שהוזכרו עד עכשיו, את הגבול הזה ניתן לעבור בקלות במשחקי תפקידים שולחניים, אבל הדוגמא שעליה הייתי רוצה לספר היא דווקא של משחק לוח. ברנדה בארתוויט היא מעצבת משחקים שעסקה בעבר גם במשחקי וידאו, כמו סדרת Jagged Alliance, או Def Jam Icon. בשנים האחרונות היא פרשה מהתחום ועברה לעסוק במשחקים לא דיגיטליים, למרות שלאחרונה היא חזרה לעסוק במשחקי פייסבוק, אולי בגלל הצד החברתי שלהם.

בשנת 2009 היא חשפה משחק שמעולם לא הגיע לייצור סדרתי, וסביר להניח שגם לא היה מיועד לזה. כמו שכתבו עליו בוול סטריט ג’ורנל – זה משחק שאיש לא ירצה לשחק יותר מפעם אחת. המשחק, שנקרא רכבת, הוא מאוד פשוט – כל אחד מהשחקנים שולט ברכבת שמובילה כלי משחק. בכל תור ניתן לבחור אם לקדם את הרכבת או לשלוף קלף, שעליו כתובה פעולה מיוחדת כלשהי. כשהרכבת מגיעה לסוף הלוח שולפים קלף מערימה אחרת, שאומר מה קורה עם הרכבת עכשיו.

קלפים עם יעד

בקלפים האלה כתוב שם של מחנה השמדה אליו הגיעה הרכבת. וכאן בעצם מתחילה הדילמה המוסרית – המשחק הוא לא משחק פואנטה, המטרה בו היא לא להגיד “הפתעתי אתכם, בעצם תפעלתם רכבת שהובילה יהודים אל מותם במהלך השואה”, כי חוקי המשחק לא מציינים שזאת הנקודה בה המשחק מסתיים.

לא, המשחק מסתיים כשהשחקנים מחליטים שהוא הסתיים, והרבה אנשים אמנם החליטו בנקודה הזאת שהם לא מעוניינים לשחק יותר, אבל היו גם מי שהחליטו להמשיך לשחק – רובם ניסו להשתמש ביכולת לשלוף קלפים כדי לעצור את הרכבת, אלא שהקלף שעוצר את הרכבת לא אומר שחיילי המשחק שהיו על הרכבת ניצלו. במקרה כזה מחציתם יוצאים מהמשחק והמחצית השניה חוזרת לקו ההתחלה. מה זה אומר? האם הם הצליחו להימלט? האם הם הצטרפו לפרטיזנים? האם הם נהרגו בפעולה שהורידה את הרכבת מהפסים? המשחק עמום בנקודה הזאת, ובכוונה.

טוב או רע? זה לא באמת משנה (יח"צ אינפאמוס)

בארץ אף אחד לא היה מופתע מהטוויסט במשחק. חיילי המשחק צבועים בצבע צהוב, הם לא עוברים בקלות בפתח הקרונות ויש צורך לדחוס אותם פנימה, והלוח מונח מעל זכוכיות שבורות, ככל הנראה איזכור לליל הבדולח.

חופש לשחקנים

אבל כל זה לא באמת חשוב – מה שחשוב כאן הוא החופש שהמשחק נותן לשחקנים, ובכך מציב אותם מול דילמה מוסרית שמשחק וידאו לא יכול לתת להם. האם השחקנים מתכוונים להמשיך לתפעל את קווי הרכבת בידיעה שהם מובילים אנשים אל מותם? האם עזיבת המשחק היא הבחירה המוסרית, בידיעה שאם השחקנים הנוכחיים לא יתפעלו את הרכבות, יבואו אחרים ולפחות לפרק זמן מוגבל יתפעלו את הרכבות יותר ביעילות? במשחקי וידאו כל זה בכלל לא אפשרי. נכון, תמיד אפשר לקום ולכבות את הקונסולה או המחשב, אבל למשחקי וידאו יש התחלה וסוף, אם אתם בוחרים להפסיק אותם באמצע, זה בגלל ששברתם את הכלים, ולא בגלל שבחרתם בחירה מוסרית כלשהי.

נכון, הדוגמא שנתתי למשחק עם בחירה מוסרית היא קיצונית למדי ונטולת כל ערך משחקיות חוזרת, ועדיין, מדובר במשהו שלא באמת יהיה אפשרי לביצוע במשחקי וידאו, לפחות לא בימינו ולא בלי שבירה מוחלטת של כל מוסכמה של עיצוב משחקים שקיימת בימינו. האם ביום מן הימים נראה דילמות מוסריות שכאלה במשחקים? האם נראה דילמות שבאמת משפיעות על התפתחות המשחק והעלילה, ולא רק על צבע השמיים בעיר ושלמות הבגדים של הגיבור? כרגע, הציפיות שלי נמוכות למדי.

Avatar

איתי חורב

אני איתי, וביליתי למעלה מ80% מחיי במשחקים. משחקי מחשב כשהייתי ילד, משחקי תפקידים (לא כאלה!) בגיל מאוחר יותר, ועכשיו משחקי קונסולות. יש לי PS3 ו XBOX360 ואני לא חושש להשתמש בהם!

הגב

הגב ראשון!

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: