המדריך השלם לשדר המתחיל: איך עושים פודקאסט? (חלק א’)

כדי להצליח ולצבור קהל מאזינים רחב יש להשקיע את הזמן הנחוץ על מנת ללמוד את העקרונות הבסיסיים של הפקת תוכנית רדיו טובה. זה לא מסובך- הטכניקה קלה והציוד זול וזמין. רן לוי מדריך אותנו כיצד להקים פודקאסט איכותי כבר מהפרק הראשון, אפילו אם מעולם לא נגעתם במיקרופון.(חלק א’)

מדריך זה יוצא מנקודת הנחה שהקורא מעוניין להוציא תחת ידיו פוקדאסט איכותי. חלק מהמדריכים האחרים הזמינים ברשת טוענים כי כל שנדרש לצורך הפקת פודקאסט הוא מיקרופון זול, תוכנת ההקלטה הבסיסית של ‘חלונות’ ולא יותר. אל תאמינו להם..לאחר שהבנו מהו פודקאסט, נוכל כעת לעבור ולבחור את הנושא, הפורמט ולהחליט מה תדירות הפרקים שנשדר:

הכנות מוקדמות

בחירת נושא לפודקאסט

היתרון הגדול של פודקאסט על פני רדיו הוא ניצול ‘הזנב הארוך’ של האינטרנט: כמעט לכל נושא שבעולם ישנו מאזין המתעניין בו. למושג ‘רייטינג’ אין משמעות באינטרנט, ואין חובה לכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר כדי לצבור קהל מאזינים. עם זאת, רצוי שלא להגביל את נושא התוכנית לתחום צר מאוד, מכיוון שאפילו החובבים הנלהבים ביותר של אותו נושא ישתעממו אם התוכנית לא תהיה מגוונת מספיק. שמור (או שמרי) על איזון, וזכור שלא כולם חולקים את אותם תחומי העניין איתך.

דוגמא מוצלחת:
The Skeptic’s Guide To the Universe- פודקאסט העוסק בספקנות. התוכנית פונה למאזינים המגדירים את עצמם כ’ספקנים’, ועוסקת בכל נושא הקשור בתחום: מפסאודו-מדע, דרך שרלטנים וכלה במיסטיקה.

בחירת הפורמט המתאים לתוכנית

זו החלטה משמעותית ביותר ויהיו לה השלכות אדירות בעתיד. התייחס אליה בכובד ראש.
ישנם שלושה פורמטים בסיסיים ומקובלים:

* ‘הרצאה’: מגיש יחיד באולפן המדבר ישירות אל המאזין.
* ‘דו שיח’: שני מגישים המקיימים ביניהם דו-שיח (או ראיון).
* ‘פאנל’: שלושה מגישים או יותר המקיימים דיון באולפן.

‘הרצאה’:
יתרונות: זהו הפורמט הקל ביותר להפקה, מבחינה טכנית. נדרש רק מיקרופון בודד, ולשדר ישנה שליטה מלאה על איכות הקול. קל מאוד לערוך הרצאה (עוד על עריכה וחשיבותה בהמשך). התוצאה המתקבלת תהיה כמעט תמיד פודקאסט איכותי ומקצועי, ברמה טכנית גבוהה.
חסרונות: המאזין שומע רק קול אחד בודד. מכאן, שאם המגיש לא מוצלח (דהיינו, קולו מונוטוני או דיבורו לא ברור) התוכנית תהיה משעממת. כמו בהרצאה מול קהל, ההנאה שישאבו המאזינים מהתוכנית תלויה לחלוטין, לטוב ולרע, בכריזמה של המגיש.

דוגמא מוצלחת:
Hardcore History– פודקאסט על היסטוריה, בהגשת דן קרלין. קרלין הוא וירטואוז: לכל אורך התוכנית הוא משנה את האינטונאציה שלו ומתאים אותה לאווירה אותה הוא מבקש להעביר למאזין. אי אפשר להשתעמם.

‘דו שיח’:
יתרונות: הדינאמיקה בין שני המגישים מושכת את התוכנית קדימה. אם המגישים עובדים כצוות, ה’פינג פונג’ ביניהם שומר את המאזין על קצות האצבעות ומבטיח שלא ישתעמם.
קל להעביר נושא בצורה מעניינת בפורמט של דו-שיח: אפלטון ואריסטו ידעו את זה כבר לפני אלפיים שנה. אחד מהמגישים יכול לשחק את תפקיד ה’תלמיד’, למשל, ולהעלות שאלות מנחות למגיש ה’מורה’.
חסרונות: הגשה בשניים היא קפיצת מדרגה, מבחינה טכנית, על פני מגיש בודד. הקלטת שני קולות בעוצמה שווה וגבוהה דורשת שני מיקרופונים, או מיקרופון יחיד אך איכותי. אם משתמשים במיקרופון בודד, לצורת הישיבה מול המיקרופון ישנה השפעה דרמטית על איכות הסאונד. גם רמת רעשי הרקע הנקלטת במיקרופון תהיה בהכרח גבוהה יותר.
כשעובדים בצוות, חוזק השרשרת הוא כחוזק החוליה החלשה בה. מספיק שאחד המגישים לא יהיה ברמה נאותה כדי לפגום באיכות התוכנית. בנוסף, המאזינים יכולים לחוש מייד בכימיה בין המגישים או בהיעדרה.

דוגמא מוצלחת:
שעה היסטורית’- עם מיכאל הר-סגור ואלכס אנסקי (בתקופה בה הקליטו יחד). הכימיה הנדירה בין הפרופסור המשכיל ושחקן התיאטרון המשובח יצרה תוכנית שהיא אבן דרך בתולדות הרדיו הישראלי.

‘פאנל’:
יתרונות: כשזה עובד, זה מדהים. הדינמיקה הקבוצתית סוחפת את המאזין וגורמת לרצות להיות חלק מהקבוצה המשעשעת והשמחה. בנוסף, סך כל הידע והניסיון של כל המגישים יחד עדיף בהרבה על פני זה של מגיש בודד.
חסרונות: אין סיכוי להפיק פודקאסט איכותי בפורמט פאנל ללא ציוד אולפן מקצועי. אפשר לנסות, אבל די מהר מגלים שזה לא נשמע מספיק טוב. יש להשקיע במיקרופונים נפרדים לכל מגיש, ומיקסר (ראה ציוד בהמשך) שיאחד את כל הקולות.

חשוב להבין שאין דבר גרוע יותר בתוכנית רדיו מאשר שני אנשים המדברים בו זמנית. המאזין, שאין לו את האפשרות לראות את השפתיים זזות, יתקשה להתמקד על אחד הקולות. חמש דקות של דיבור בו-זמנית- ואפילו המאזין הקשוח ביותר ישבר ויעביר לתוכנית הבאה. על אחד מהצוות לקחת את תפקיד ‘המנחה’ ולדאוג, ללא פשרות, שכל אחד מדבר בזמנו שלו.

דוגמא מוצלחת:
This Week in Tech, עם ליאו לה-פורט. ליאו משדר מאולפן רדיו מקצועי, ומנחה פאנל מתחלף של מומחי טכנולוגיה. האווירה הטובה והקלות שבה מנווט ליאו את השידור הופכים את TWIT לפודקאסט המואזן ביותר בעולם, כנראה.

קביעת אורכו של כל פרק:

בהעדר הפסקות לפרסומת וחדשות, כל שדר חופשי להתאים את אורכה של התוכנית לצרכיו. זכור שפרק ארוך מדי עשוי להתיש את המאזין, שוודאי היה שמח להקשיב לתוכניות נוספות פרט לזו שלך. מקובל שלא לעבור את קו השעה לפרק יחיד.

קביעת תדירות פרסום הפרקים:

גם כאן, הבחירה נתונה לשיקול דעתו של השדר. קבע תדירות כלשהי- למשל, פעם בשבוע, או פעם בשבועיים- והתמד בה! מאזין חדש שנתקל בתוכנית בפעם הראשונה יתרשם לחיוב מהמחוייבות לפרסום פרקים בקצב קבוע ויראה בה עדות לרצינות שבה מופקת התוכנית.
הפקת פרק מושקע של פודקאסט דורשת זמן ומאמץ. איכות עדיפה על כמות: טוב פרק אחד מושקע בכל שבוע, משישה פרקים נחותים בכל אחד מהימים.

דוגמא מוצלחת:
Hardcore History, עם דן קרלין. פרק חדש בתוכנית יוצא רק פעם בחודש וחצי, בממוצע! זהו נצח, במונחי אינטרנט, אבל כל פרק הוא יצירת מופת והפודקאסט זוכה למאות אלפי מאזינים מכל העולם.

הכנה מוקדמת לעומת ספונטניות:

אפשר, כמובן, לפתוח את המיקרופון ולהתחיל לדבר על כל מה שעולה בראשך ובראשם של שאר המגישים. גישה זו היא הקלה ביותר, אבל רק לעיתים נדירות מפיקה תוצאות מוצלחות.
מידת ההכנה הנדרשת לפרק היא עניין של טעם אישי, אך מומלץ לכל הפחות להכין רשימה של נקודות ורעיונות עליהן אתה או הפאנל עומדים לדבר בפרק. רשימה כזו תסייע לך לשמור על מיקוד וקו-מנחה, תדחוף את התוכנית קדימה מנושא לנושא באופן דינאמי ותשמור שלא ‘תתקע’ בנושא אחד לזמן רב מדי. אם בחרת להקריא מהדף, הקפד שלא לתת להגשה גוון של ‘הכתבה’: התאמן על הטקסט לפני השידור כדי שההקראה תהיה טבעית וזורמת.

זכויות יוצרים:

נחלק נושא זה לשניים: זכויות היוצרים שלך על התוכן שהפקת, והשימוש בחומר (מוסיקה, קטעי קולנוע וכו’) שהזכויות עליו שייכות למישהו אחר.
מכיוון שהפודקאסט יופץ למאזינים בחינם (לפחות בהתחלה), האינטרס הבסיסי של השדר הוא לעודד העתקה וחלוקה של הקבצים. מצד שני, כל אחד רוצה לקבל קרדיט על עבודה שעשה. על כן, קבע את הפודקאסט שלך כחופשי להעתקה על פי כללי Creative Commons כדי להבטיח את זכויותך בתחום זה.

השימוש בקטעי שמע ומוסיקה שהבעלות עליהם לא ברשותך אסור על פי חוק. אף תחנת רדיו המכבדת את עצמה לא משדרת מוסיקה באופן פיראטי, ואל תעשה זאת גם אתה. הקפד לקבל את רשותו של בעל הזכויות לפני השידור.

ישנם לא מעט אתרים בהם מציעים מוסיקאים צעירים את יצירותיהם בחינם: חפשו את הביטוי podsafe music במנוע החיפוש ותמצא עשרות אתרים שכאלה. הקפידו לתת קרדיט ליוצרים- בשידור, אם אפשר, או לכל הפחות באתר הבית של הפודקאסט. כנ”ל לגבי כל יצירה אחרת- קטע הקראה, קטע מסרט וכו’. לדוגמא, שירות איחסון הפוקדאסטים icast מאפשר השמעה של מוזיקה המוגנת בזכויות יוצרים על ידי אקו”ם, הודות להסכם בין שני הגופים. הקפידו לרשום בתיאור הפרק את שמות היצירות שהופיעו בו.

בחלק הבא של המדריך נסביר על חשיבות בחירת ציוד ההקלטה וכיצד להקליט באיכות טובה. החלק השלישי יעסוק בעריכת התכנית, ההפצה והפרסום וכמובן בהקמת אתר בית המתאים לפודקאסט.

המדריך השלם לשדר המתחיל פורסם במקור בבלוג “עושים היסטוריה” – פודקאסט דו-שבועי על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה של רן לוי.

Avatar

רן לוי

סופר מדע פופלארי, מהנדס אלקטרוניקה, נשוי ואב לשני ילדים מתוקים. מפיק ומגיש פודקאסטים משנת 2007. הפודקאסט 'עושים היסטוריה!', זכה (נכון לתחילת 2010) ליותר מ-120,000 האזנות והוא מדורג במקום השני בטבלת ההאזנות של icast.

הגב

הגב ראשון!

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: