אקזיט? תודה, אנחנו מוותרים

האם כדאי לשאוף לאקזיט או שמא לוותר על ההצעות המפתות שבדרך במטרה להפוך את החברה לגדולה ומשפיעה יותר?

את עולם ההון סיכון הכרנו עד היום מזוית הראיה של היזמים. הגיע הזמן להסתכל קצת מאחורי הקלעים של קרנות ההון סיכון: הפעם איציק פרנפס, שותף בקרן Battery משתף בדילמה היזמית על חשיבה בגדול מול אקזיט מהיר

תמונה: flickr, cc-by, Thristian

אחד היתרונות בלהיות שותף בקרן גלובאלית זו ההזדמנות לחשוב על תעשיית הון הסיכון המקומית בהשוואה למקבילותיה בעולם. לאחרונה הייתי מעורב באחת ההשקעות שלנו: חברת תוכנה מקליפורניה עם מעט מכירות והרבה באזז, שגייסה כסף לפי שווי לא שפוי של למעלה מ- 250 מיליון דולרים. אחת הבעיות שלנו עם ההשקעה הייתה שפשוט לא יכולנו להכניס די כסף לחברה כדי לקבל אחזקות מספיקות. הפתרון נראה פשוט: הצענו ליזם, בחור הודי בן עשרים ומשהו, שימכור לנו 2-3% מתוך השלושים אחוזים שיש לו. לבחור צעיר כזה, שלא נפגש עם כסף משמעותי מימיו, זו עסקת המאה: כמה מיליוני דולרים ביד שיסדרו לו את החיים ויותירו לו את השליטה וה- upside כמעט ללא פגע. התשובה שלו הכתה אותי בהלם: “למה שאמכור לך מניות ברבע מיליארד כשהחברה שלי שווה מיליארד דולר?” הוא לא היה מוכן להשתכנע בשום אופן.

זו בוודאי דוגמא קיצונית, אך הייתי רוצה, לפחות מדי פעם, לראות בארץ יזמים כמוהו שלא פוחדים לחשוב בגדול, להאמין בעצמם, ולנסות לבנות חברה שתותיר את חותמה על העולם. דווקא בשנה מצויינת להייטק הישראלי אנחנו שואלים את עצמנו מה ניתן לעשות כדי לגרום לחברות כאן לשאוף ולהגיע למדרגה גבוהה יותר, ולשחזר את תור הזהב שהצמיח כאו את CheckPoint, Comverse, ו– Nice.

לצאת לאקזיט או לגדל חברה?

אך קודם כל כדאי לשאול – האם זה בכלל חשוב? נבחן את השאלה הזו משני צדדים: ראשית, מצד תעשיית ההייטק וההקשר הרחב יותר של הכלכלה הישראלית, ושנית, מהזווית של תעשיית ההון סיכון. לבסוף, נרצה להציע כמה רעיונות שיכולים אולי לשנות את התמונה בעתיד.

חבר שראה עד כמה אני מוטרד מתופעת האקזיטים המוקדמים הציע לי לנשום עמוק: “תגיד לי, מה אתה, דפוק? מה אתה צריך לקוחות, ספקים, לגייס המון כסף, להעסיק המון עובדים, לעבוד הרבה שנים, ובסוף להיות איזה אייל וולדמן?” ובאמת, זה הרבה יותר פשוט למכור, לשלוח לאמא תמונה מהעיתון, ולהמשיך הלאה. ישנן אפילו חברות שקמות כשברור שכל מה שהן יכולות לעשות זה להמכר למישהו. הן יוצרות ערך לרוכש פוטנציאלי, אבל אין להן שום דרך לקיים עסק רווחי ומצליח. המקימים הם רפליקות של היזם המיתולוגי מ”יומנו של סטארטאפיסט”, שהוא תמיד בדרך למכה. אני קורא לחברות כאלה “Cisco buy me”, על שם החברה שביצעה מאות רכישות של חברות טכנולוגיה בשנות התשעים ובתחילת האלף. אולי השם המודרני צריך להיות “Facebook buy me”, אבל אני חושב שב- Cisco ייעלבו.

השאלה בעינה עומדת: האם זה חשוב לתעשייה שלנו להקים, לצד הגמדים הנרכשים, גם כמה אילנות מוצקים, חברות גדולות ורווחיות שמעסיקות אלפי עובדים? כבר יותר מעשור ההייטק הישראלי לא הצליח להקים אף חברה עצמאית משמעותית (סורי: ווירוסים, פורנו והימורים לא נחשבים). למי זה אכפת?

טרכטנברג: ” התמונה המקובלת, שההייטק הוא קטר המושך את המשק הישראלי כולו, היא תמונה מטעה”

הקטר התנתק מזמן מהרכבת

אז זהו, שצריך להיות אכפת לכולנו. נפגשתי השבוע עם פרופ’ טרכטנברג לקבל פרספקטיבה רחבה יותר. חוץ מאשר לנסות לפתור את חוליי (חוסר) השויון החברתי, טרכטנברג עובד עם הממשלה על שיפור הכלכלה הישראלית. הוא הסביר לי שהתמונה המקובלת, שההייטק הוא קטר המושך את המשק הישראלי כולו, היא תמונה מטעה. הקטר התנתק זה מכבר מהרכבת, שנשארה תקועה איפשהו בין שדרות לבאר שבע עם מנוע שני צילינדרים משנות השבעים. כל עוד אנחנו רק מפתחים טכנולוגיה, ומוכרים אותה לרוכשים מחו”ל, רוב הערך שנוצר נשאר מחוץ לכלכלה הישראלית. גם הערך המועט יחסית שנותר פה לא מוצא את דרכו למשק הרחב. נוצרת לנו בועה היפר מודרנית בתוך חברה מפגרת ולא תחרותית, הרגשה מוכרת לכל מי שחצה פעם את הכביש ממסעדת הרברט סמואל לממנגלים בגן צ’רלס קלור.

טרכטנברג הסביר שרוב הערך הכלכלי נוצר לא על ידי פיתוח טכנולוגיה, כי אם על ידי שימוש בטכנולוגיה לייעול שירותים שאינם בהכרח טכנולוגיים במהותם. בשנות ה-90 רשת מרכולים אמריקאית החלה לנצל מערכות תוכנה וחומרה מתוחכמות כדי להוריד את עלויות הלוגיסטיקה והמלאי שלה. את הורדת העלויות היא ניצלה להורדת מחירים שגרמה להצלחה עסקית אדירה ולהתפשטות מהירה. הרשת הזו היא WalMart, רשת המרכולים הגדולה בעולם המעסיקה למעלה מ-2 מיליון עובדים. מעט מאוד אנשים מפתחים מערכות תוכנה לוגיסטיות; הרבה מאוד אנשים נהנים מהמחירים הנמוכים בחנויות WalMart. מעט אנשים עוסקים בפיתוח מעבדים למכשירים נישאים. עשרות מיליונים נהנים מהאייפון. בישראל אין כיום חברות שמפתחות אייפונים, ושופרסל היא, טוב, בטוח שהיא לא WalMart. מה המשמעות של כל זה לתעשיית ההון סיכון, ואיך אנחנו יכולים לשנות את המצב? – זה כבר נושא לפוסט אחר.

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

2 Comments on "אקזיט? תודה, אנחנו מוותרים"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
רמי
Guest

מאמר יפה, אבל לא תואם את המציעות הקיימת. כשאני מגיע עם מוצר טכנולוגי שאמור ליעל תהליכים בנישה מסויימת בענף מסויים, המשקיעים מסתכלים עליי עקום. הרושם הוא שאם זה לא מוצר של מיליונים ופוטנציאל להפוך לפייסבוק הבאה מתעלמים ממני בהינף יד. וזאת למרות שהפיתוח עושה בדיוק את מה שאתה כותב עליו – צמצום עבודה ידנית על ידי החלפתה במערכות טכנולוגית מתוחכמת (וזולה) כדי להוריד את עלויות השכר של העובדים “המקצועיים” בחברה ולפנות אותם למשימות אחרות שלא ניתן לעשות על ידי מכונה.

אבי
Guest

דיבורים יפים אבל המעשים מראים אחרת. תוך כמה שנים אתה צריך להראות החזר לקרן? 5 שנים? 7?

wpDiscuz

תגיות לכתבה: