2012: מוזיקה באיכות נמוכה
ככל שהתפתחנו מבחינה טכנולוגית, נדמה כי בכל הנוגע למוזיקה החלטנו להשאר מאחור. האם יש פתרון טכנולוגי לבעיה זאת ומה הקשר בין ניל יאנג לסטיב ג’ובס?
מקור: flickr, cc-by juanpol
הזמר, היוצר והאמן ניל יאנג מסביר את התנגדותו לאיכות המוזיקה הקיימת היום, שמציעה רק כחמישה אחוזים מהאיכות המלאה המוקלטת באולפנים. מה הקשר לאפל ולג’ובס? הכל בפנים.
Please don’t stop the music
השנה היא 2012, נכון שאין עדיין מכוניות מרחפות ואני עדיין מחכה לסקייטבורד מ’בחזרה לעתיד’, אבל נראה שההתקדמות היא לא רעה. הטלויזיות ותכני הצפייה התפתחו באופן מרשים למדי במהלך 50 השנים האחרונות ממעבר משחור לבן, לצבע, ל-HD ו-Full HD, תלת מימד וכיום כבר מדברים על QHD.
אין ספק שהאיכות של תכני הצפייה הולכים ומשתפרים וכך גם דרישת הציבור. רוב האנשים שעברו לצפייה בתכני HD לא יחזרו אחורה בין אם מדובר בסרטים, סדרות או שאר תכני הכבלים/לווין – הציבור דורש איכות. אבל אם נסתכל על החלק השני של עולם התוכן: מוזיקה, נגלה שב-50 השנים האחרונות המגמה היא באופן מפתיע דווקא הפוכה.
אם בשנות ה-60 וה-70 רוב חובבי המוזיקה שמעו תקליטי וויניל, שהביאו את איכות המוזיקה הגבוהה ביותר (Hi-Fi), למרות ששאר רכיבי השמע היו באיכות נמוכה, אזי היום כשאיכות הרכיבים היא גבוהה יותר, מתברר שדווקא איכות המוזיקה היא מהנמוכות אי פעם. מסתבר שאי שם בסוף שנות ה-90 תחילת שנות ה-2000, אנשים החליטו לוותר על איכות תכני המוזיקה שלהם בתמורה לניידות או למחיר זול יותר.
למעשה, הרגע בו אנשים הסכימו לוותר על איכות המוזיקה שלהם ולהסתפק ב-5 אחוזים בלבד, קרה במעבר מה-CD לקבצי ה-MP3. באחד מהראיונות של סטיס ג’ובס בכנסי ה-D עם וולט מוסברג, ציין המנכ”ל המנוח של אפל כי מוזיקה היא התחום היחיד בהיסטוריית האנושות הקרובה, בה אנשים ויתרו על איכות התוכן בשביל ניידות ו/או מחיר.
האם יש פתרון?
בראיון לכנס Dive Into Media, האמן ניל יאנג דיבר על הנושא כאשר הוא ציין שקבצי ה-MP3 מכילים בתוכם רק 5 אחוזים מהמידע מההקלטה המקורית. לדבריו של יאנג, הפתרון לכך היא פיתוח של קבצי אודיו באיכות גבוהה יותר, שיאפשרו להביא את שאר 95 האחוזים של המידע המוזיקלי.
מעבר לכך, יאנג גם טוען כי קבצים שכאלה כבר קיימים וכי ניתן להוריד אותם – לפי מהירויות האינטרנט הנוכחיות – בקצב של 30 דקות לשיר. מה שנשאר אם כך, הוא שיצרניות חומרה יתחילו לייצר נגנים שיכולים להתמודד עם קבצי האודיו HD הללו, כגון נגני אייפוד שיוכלו להכיל כ-30 אלבומים באיכות גבוהה.
יאנג נשאל האם הוא פנה לאפל עם הרעיון והוא אכן הודה שהוא נפגש עם ג’ובס לגבי הנושא כמה וכמה פעמים. מה שכן, לאחר פטירתו של ג’ובס הפעילות בנושא הוקפאה. יאנג שיבח את ג’ובס וציין כי אלמלא נפטר, ג’ובס – מעריץ המוזיקה המושבע – היה פועל לעשות את אותו הדבר. דבריו המדוייקים היו: “סטיב ג’ובס היה חלוץ של מוזיקה דיגיטלית והמורשת שלו היא עצומה. אבל, כשהוא היה מגיע הביתה, הוא היה מאזין למוזיקה על גבי אלבומי הוויניל – ותהיו בטוחים שאם הוא היה חי, הוא היה עושה את מה שאני מנסה לעשות”.
בעבר, דיווחה רשת CNN כי אפל משתפת פעולה עם מספר ממתחרותיה בתחום המוזיקה, כדי ליצור קבצי אודיו באיכות גבוהה שימכרו במחירי פרימיום. הדיווח גם ציין כי כלל החברות, כולל אפל, תכננו להתאים נגני המוזיקה שלהן כדי שיתמכו באותם קבצי אודיו HD. נכון להיום אפל מציעה את תכני המוזיקה בחנות האייטונס באיכות של 256kbps, איכות שמע שהוצגה לראשונה תחת תוכנית איטיונס פלוס ב-2007 עם תכני המוזיקה של חברת EMI וחלחלה עם הזמן לתכנים של חברות המוזיקה האחרות והחל מ-2009 כל המוזיקה שנמכרת באייטונס היא באיכות הנ”ל.
לאפל גם יש פורמט lossless משלה, אותו החברה הפכה לקוד פתוח בסוף השנה שעברה. הפורמט מאפשר להעתיק מוזיקה מדיסקים ישירות למחשב (Rip) ולשמר את האיכות הגבוהה, אך החזון של יאנג לנושא הוא קצת שונה.
האם נראה את החזון של יאנג הופך למציאות?
מקור: flickr, cc-by CLF
נכתב על ידי נתי שוחט ופורסם לראשונה באתר iPhones.co.il.
iPhones.co.il
הגב
14 תגובות על "2012: מוזיקה באיכות נמוכה"
* שימו לב: תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, לרבות דברי הסתה, הוצאת דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב ו/או בניגוד לדין ימחקו. Geektime מחויבת לחופש הביטוי, אך לא פחות מכך לכללי דיון הולם, אתיקה, כבוד האדם והדין הישראלי.
יש איכות שהיא בהרבה יותר גבוהה מאשר MP3 רגיל (שהוא נע בין 128 עד ל360 KBPS)
איכות FLAC שהיא נעה בין 700 ל1200 KBPS
אפשר להוריד דרך הבלוג שלי (תלחצו על השם שלי) אלבומים באיכות גבוהה .
שחכתם לציין שמוצרי Apple לא תומכים בFLAC (קוד פתוח).
וששם הפורמט ה-Loseless של אפל הוא ALAC (שלא מזמן הפך לקוד פתוח).
דרך אגב אנשים בוחרים בכמות ובמהירות(מהירות מציאת השיר Youtube למשל) על פני
איכות
קשה לי להבין משהו, הרי פורמט ה-MP3 לא מתבסס על הסרה של טווח התדרים שאוזן אנושית לא יכולה לשמוע?
אז בעצם איך אנחנו ״מאבדים איכות״ אם גם ככה מדוברים בתדרים שאוזן אנושית לא יכולה לקלוט?
קשה לי להבין משהו, הרי פורמט ה-MP3 לא מתבסס על הסרה של טווח התדרים שאוזן אנושית לא יכולה לשמוע?
אז בעצם איך אנחנו ״מאבדים איכות״ אם גם ככה מדוברים בתדרים שאוזן אנושית לא יכולה לקלוט?
MP3 מוריד מהאיכות של השיר כדי לקבץ אותו אל קובץ בין 4MB~10MB עקב זאת יורד המקצב (bitrate) של השיר וככל שהמקצב יותר גבוהה ככה השיר יהיה קרוב יותר לצליל של ההקלטה המקורית
עכשיו FLAC הוא קובץ Loseless זאת אומרת שהוא לא בא עם איבודים ובגלל זה הגודל של שיר באיכות FLAC הוא כמו הגודל של 8 שירי MP3 ממוצעים
עם ציוד טוב או אוזניות טובות השיר ירגיש לך אמיתי והצלילים יקבלו מימד חיי יותר
כפי שציין סהר מעלי,
לא דובר פה דבר וחצי דבר על שום פורמט אחר חוץ מאמפ3 ו”הפורמט של אפל”.
מה עם OGG, FLAC ו WMA?
לטעמי הכתבה חסרה ולא הייתה צריכה לעלות במתכונתה הנוכחית
אם אתה מעוניין אני יכול להעלות לך שיר אחד באיכות FLAC מהאתר שלי (איזה שתבחר) כדי שתשמע את ההבדל
העלתי שני שירים מהאלבום “עבודה עברית 2” באיכות FLAC בכדי שאנשים יבינו מה הם מפסידים:
מאור כהן – שיר של יום חולין – http://localhostr.com/download/ouSRYUN/03+-++++.flac
אברהם טל – אדם צובר זכרונות – http://localhostr.com/download/6IkftER/01+-+++.flac
(האתר לא תומך בפונט עברי בגלל זה השמות של השירים הם ++++)
נעשו ניסויים, בהם הביאו אנשים מתעשיית המוסיקה ויצרני מערכות סטריאו HI-END. היה רק אחד מהם שהצליח לגלות מתי משמיעים לו MP3 בקצב 192 (כולם זיהו 128). אף אחד לא הצליח להבדיל בין המקור ל320.
עמית על הניסויים האלו ערכו כתבות ? אתה מוזמן לשתף אותנו במקור.
ויש הבדל שהוא מורגש כשאתה שומע את השיר המקורי לשיר באיכות 320KBPS שעם כל ירידה במקצב מרגישים אותו בצורה יותר חזקה (אפילו שיר באיכות 320KBPS לעומת 128KBPS זה שמיים וארץ)
הנגנים הכי זניחים מסוגלים להתמודד עם שירים בפורמט מלא (כמו flac) הבעיה היא לא הרצת השירים אלא נפח האחסון שלהם במדיות ניידות. לאנדרויד שלי יש כרטיס זכרון בן 16GB, רובו עמוס במוזיקה בפורמט OGG, את אותם שירים ב FLAC אצטרך לשים על כרטיס בן 160GB, ולי אין הרבה מוזיקה על הנגן…