עוד רגע פה: טיול לחלל בכדור פורח כבר ב-2017 [מדע פופולארי]

אתם לא זקוקים לרקטה כדי לחוות את החלל. יש דרך אטית ורכה יותר בשלבי פיתוח – והיא תכלול קוקטיל ביד

בלון מלא הליום יישא את תא התיירים של Zero2infinity לגובה של 35 קילומטרים מעל פני כדור הארץ (תמונה: מדע פופולארי)

בלון מלא הליום יישא את תא התיירים של Zero2infinity לגובה של 35 קילומטרים מעל פני כדור הארץ (תמונה: מדע פופולארי)

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין Popular Science ישראל בגיליון 256 שראה אור באוגוסט 2015 ונכתבה במקור על ידי קיילי תומפסון.

בחודש אוקטובר שעבר, כשאלן יוסטס המריא לחלל ממדבר ניו-מקסיקו, זה היה לצליל נשיפה קלה, ובדחיפה קלה של הרתמה שלו. מדען המחשב בן ה-57 מחברת גוגל – לבוש בחליפת חלל מווסתת לחץ במשקל 118 ק”ג – היה תלוי לבדו מתחת לבלון פוליאתילן דקיק, בעוד הבלון נסק בקצב קבוע באוויר. בועת ההליום הקטנה שבתוכו החלה להתרחב, ועם כל קילומטר שעבר שינה הבלון את צורתו. תחילה הוא נע בצורה גלית לכיוון השמים, רפוי ומוארך, כמו מדוזה. אז הוא צמח לצורת דמעה רכה ובועתית. ולבסוף, כשיוסטס התקרב ליעדו, בגובה של 40 ק”מ מעל פני כדור הארץ, הוא הפך לקשיח ועגול בצורה מושלמת, חפץ מנצנץ בגודל אצטדיון כדורגל אמריקאי (פוטבול). מעליו נפרסה חשכת החלל. מתחתיו נפרס מה שמזה זמן רב מושך בני אדם אל הגבהים האלה: הנוף משובב נפש של קימור כדור הארץ.

לרוב האנשים נראתה הטיסה של יוסטס כמו האנטיתזה לטיסת חלל, אשר משחר עידן החלל היא ביטוי נרדף לשאגה הבוערת של רקטה. החברות הראשונות המתחרות בהסעת נוסעים בתשלום אל קצה החלל – וירג’ין גלקטיק, XCOR Aerospace, ו-Blue Origin – מבטיחות את סוג הטיסה החווייתי שחווים אסטרונאוטים. אבל במקביל מתהווה מירוץ חלל נוסף, כזה שנקודות המכירה שלו הן אטיות ושלוות. קומץ של סטארטאפים ממהר לפרוץ את תחום הטיסות התיירותיות אל הסטרטוספרה מתחת לבלוני ענק. “בלונים הם מנגנון יפהפה להמראה”, אומר יוסטס. “אתה בשיווי משקל מושלם; יש שקט מוחלט; אין שום רטט בזמן שאתה נוסק”. ברגע שהם יגיעו לגובה המתוכנן ייסחפו הנוסעים עם הרוחות, בעודם מציצים בנוחות מקפסולה מווסתת לחץ. אחרי כמה שעות הם יגלשו חזרה אל פני כדור הארץ מתחת למצנח בצורת כנף.

טיסת הבכורה תתקיים עד 2017

בשביל חברה אחת, משימת ה-StratEx של יוסטס הייתה מיצוי סוג חדש של תיירות של אדם עם עצמו – בלון סטרטוספרי, אומר טייבר מק’קאלום. הוא ושותפתו ג’יין פוינטר עמדו בראש חברת Paragon Space Development Corporation, אשר ניהלה את תכנית הטיסה של יוסטס ובנתה את חליפת הלחץ שלו. הצוות ייסד את World View Experience, מיזם שבסיסו בטוסון אריזונה, שמתכוון להיות הראשון שייקח נוסעים לגובה 100,000 רגל, או 30.5 ק”מ, במחיר של 75,000 דולר לאדם. הם מעריכים שטיסת הבכורה תתקיים עד 2017.

חברת Zero2Infinity שבברצלונה וחברת הסטארטאפ הסינית Space Vision מתכננות גם הן להטיס נוסעים בשנים הקרובות. החברות מוכרות כרטיסים בכ-125,000 דולר ו-80,000 דולר, בהתאמה. מחירי הכרטיסים גבוהים, אבל לא כשמשווים אותם ל-250,000 הדולרים למושב על מעבורת החלל של וירג’ין גלקטיק אשר תטוס במסלול תת-לווייני, או 50 מיליון הדולר שגובה המתווכת Space Adventures עבור שהייה של שבוע בתחנת החלל הבין-לאומית.

בסך הכול, בלונים יוכלו להציע תצורה כוללנית יותר של תיירות חלל. “זו טיסה איטית מאוד ועדינה מעלה, וטיסה אטית ורכה חזרה מטה, ואתה זוכה להיות שם בגובה במשך שעות”, אומר מק’קאלום. בלי כוחות המשיכה בהמראה ובנחיתה, הטיסה באה עם מינימום הגבלות בריאות. הסבירות נמוכה שמחלת ים תהווה בעיה. זוגות יכולים להתחתן בסטרטוספרה, או לחגוג יום הולדת של סבא או סבתא. World View מקבלת כבר עכשיו פיקדונות של 75,000 דולר כדי להבטיח מושבים בטיסות עתידיות. “יש לנו משפחות שנרשמו ורכשו את המושבים בקפסולה שלמה”, אומר מק’קאלום. “אתה יכול לקחת אתך את ההורים או הילדים. זה הולך להיות סטטוס הפייסבוק האולטימטיבי: המשפחה כולה בחלל”.

לנוסעים בקפסולה של World View (כאן מוצד דגם שלה), תהיה גישה לאינטרנט כדי להעלות תמונות לרשת בזמן אמת. (תמונה: מדע פופולארי)

לנוסעים בקפסולה של World View (כאן מוצד דגם שלה), תהיה גישה לאינטרנט כדי להעלות תמונות לרשת בזמן אמת. (תמונה: מדע פופולארי)

ב-2002, שנתיים לפני ש-Scaled Composites זכתה בפרס בסך עשרה מיליון הדולרים של ה-Ansari XPRIZE לטיסת חלל פרטית, כתב מייסד Zero2Infinity, חוזה מריאנו לופז-אורדיאלס עבודה, במסגרת לימודי תואר שני תחת הכותרת “תפקידם של בלונים בעתיד הפיתוח של תיירות החלל”. במאמר, הוא חישב שהטסת בלונים סטרטוספריים תוכל להיות תעשייה של עשרה מיליארד דולר בשנה. הרבה מהטכנולוגיה הדרושה כדי לשלוח תיירים לגבהים שכאלה – הבלונים, דלק ההליום, הקפסולות מווסתות הלחץ – הוכח באופן נרחב, ציין לופז-אורדיאלס. היא גם זולה וקלה להשגה באופן יחסי.

זול ופשוט יותר מרקטות

הטסת רקטות, לעומת זאת, היא גם יקרה וגם מורכבת. הציבור זכה לתזכורת בוטה, כשה-SpaceShipTwo של וירג’ין גלקטיק התפוצצה מעל מדבר מוהאבי, ואחד משני טייסי הניסוי שלה נהרג. “כשמציתים רקטה, 10,000 דברים יכולים להתרחש, ורק אחד מהם הוא טוב”, אומר מייקל לופז-אלגריה, אסטרונאוט נאס”א לשעבר שהחל לייעץ ל-Zero2Infinity. “עם בלונים”, הוא אומר, “אתה לא נע באותה מהירות, אתה לא עולה לאותו גובה, ואתה לא מכניס כמות אנרגיה כזאת למערכת”.

בעוד וירג’ין גלקטיק מתכננת לנסוק לגובה של כמעט 330,000 רגל – קצת מעבר לנקודת ה-100 ק”מ שנחשבת באופן נרחב כסָף החלל – בלונים יגיעו לגובה מרבי של מעט מעל 100,000 רגל. ההבדל הוא לא משמעותי כמו שהוא עשוי להיראות. “בגובה הזה 99 אחוז מהאטמוספרה נמצאת מתחתיך”, אומר מארק קלי, המפקד לשעבר של מעבורת החלל וכיום מנהל תפעול הטיסה ב-World View. “אתה למעשה נמצא בתוך ריק. אתה נמצא בתוך חשכת החלל”. הוא מסכים עם לופז-אלגריה שבלונים מהווים סיכון נמוך יותר. “אם אתה יכול להוציא את המורכבות הכרוכה בהבאת אנשים אל נקודת התצפית הזאת”, הוא אומר, “לפחות באופן תאורטי, אתה יכול לעשות את זה ברמת בטיחות גבוהה בהרבה”.

הטבע הפשוט של בלונים מהווה מקור משיכה מזה זמן רב. למעשה, הם הניעו את מירוץ החלל הראשון. ב-1931 העלה בלון את אוגוסט פיקארד ופול קיפפר אל הסטרטוספרה בקפסולה מווסתת לחץ, הישג שתואר בגיליון אוגוסט 1931 של פופיולר סיינס כ”הרפתקה שעולה על הבידיון”. כפי שכתבנו אז: “17 שעות לאחר מכן, אחרי שכבר חשבו שהם מתו, הם שבו בבטחה מגובה של יותר מ-52,000 רגל, כמעט 16 ק”מ, ושברו כל שיא גובה של כלי טיס”. שיאים חדשים המשיכו להיקבע לאורך שנות ה-50. ואז, ב-1960, טייס חיל האוויר האמריקאי ג’ו קיטינגר עלה לגובה 102,800 רגל. השיא שלו החזיק 52 שנים – עד אוקטובר 2012, כשהצנחן האוסטרי פליקס באומגרטנר עלה לגובה 128,100 רגל. יוסטס עבר את נקודת הציון של באומגרטנר שנתיים לאחר מכן, והגיע לגובה 135,890 רגל.

אחד הניסויים של Zero2infinity

כמו קיטינגר ובאומגרטנר לפניו, יוסטס צף לזמן קצר בסטרטוספרה, צופה בנוף שתואר על ידו “מופלא”. כשהוא נזכר עכשיו, הוא אומר “זה יפהפה לצפות באופן שבו האור מתפזר דרך השכבות השונות של האטמוספרה”. ואז שחרר יוסטס את הבלון שלו, וצנח חזרה אל כדור הארץ מוגן על ידי חליפת החלל שלו בלבד. הוא הגיע למהירות של 1,323 קמ”ש, ועלה על מהירות הקול, לפני שהאטמוספרה התעבתה והמצנח שלו נפתח.

פשוט יותר להמריא, מורכב יותר לנחות

כדי להצליח לקדם תצורה חדשה של תיירות מבוססת בלונים יצטרכו החברות להבין לא רק כיצד להעלות את הלקוחות שלהם לסטרטוספרה, אלא גם איך להחזיר אותם מטה. טיסת בלון אל הסטרטוספרה תהיה מערכה בשלושה חלקים: השיגור, המסע הנעים לגובה רב, והדרך חזרה אל כדור הארץ. החלק הראשון אמור להיות פשוט. בשביל הטיסות המסחריות שלה, World View מתכננת להשתמש בבלון בקוטר גדול מ-120 מ’ – גודלו של זה שנשא את יוסטס. (אף שהוא יישא קפסולת תיירים במשקל ארבע טונות, הבלון לא צריך לעלות לאותו הגובה). בשל משימת ה-StratEx, לצוות של World View יש כבר ניסיון בשיגורו.

Zero2Infinity משגרת בלונים בלתי מאוישים בניסויים לשני מיזמים עסקיים: תיירות סטרטוספרית ומערכת שיגור לוויינים מסחריים. היא עיצבה גם כלי טיס בצורת טבעת, שהיא מתכננת להתאים לשני היישומים. הגרסה שתישא תיירים, שנקראת ה-Bloon, תהיה גדולה מספיק כדי להחזיק שני טייסים וארבעה נוסעים. עד כה בנתה החברה אב-טיפוס בחצי מהגודל הזה, והשתמשה בו כדי לשלוח רובוט הומנואיד קטן לסטרטוספרה. (“בימים עברו היו משתמשים בכלב או בקוף”, אומר לופז-אורדיאלס). הרובוט, מצויד במצלמות וחיישנים, סייע למהנדסים ב-Zero2Infinity להבין את חוויית הנוסע. כשהרובוט הביט אל מחוץ לחלונות, אשר מקיפים את הקיר החיצוני, השתקפויות הפריעו לנוף. כתוצאה מכך, מיקום החלונות כנראה ישתנה, אומר לופז-אורדיאלס.

World View חוזה קפסולה מוארכת עם חלונות תצפית בכל צד. היא תהיה בערך בגודל של קרוואן, ויהיו בה מושבים לשישה נוסעים, טייס ואיש צוות. נוסעים יצטרכו לשים חגורות בטיחות להמראה ולנחיתה, אבל רוב המסע יהיה שיוט נוח, כמו דוגית ששטה על פני אגם בבריזה קלה. על אף שרוחות בגובה 100,000 רגל יכולות להגיע למהירויות של מעל 200 קמ”ש, המהירות הגבוהה לא תורגש. הסיבה לכך היא שכדור הארץ, המספק את נקודת היחס היחידה, ייראה כאילו הוא בקושי זז. בקפסולה יהיו בר משקאות ושירותים, כך אומר מק’קאלום, ואנשי הצוות יתפקדו גם כברמנים ומדריכי טיולים.

גם מק’קאלום וגם לופז-אורדיאלס מסכימים שתיירות בלונים צריכה לספק סביבה עוטפת לאורך הטיסה. “המטרה היא שלא יהיה צורך באימונים מקדימים, או בחליפות חלל”, אומר מק’קאלום. “זה יהיה דבר דומה מאוד לטיסה במטוס מסחרי, שבה אתם מקבלים תדרוך ויוצאים לדרך”. אבל מחוץ לקפסולה מווסתת הלחץ, הסביבה היא קטלנית. חשיפה פירושה מוות כמעט מידי. מהסיבה הזאת, החברות יצטרכו להחליט כיצד לאזן בין נוחות לבין בטיחות במקרה חירום.

שנת 1932, הפיזקאי אוגוסט פיקארד מתכנן לבצע את טיסת הבלון השנייה שלו אל הסטרטוספרה. (תמונה: מדע פופולארי)

שנת 1932, הפיזקאי אוגוסט פיקארד מתכנן לבצע את טיסת הבלון השנייה שלו אל הסטרטוספרה. (תמונה: מדע פופולארי)

“לכל הפחות הטייס צריך ללבוש חליפת חלל”, אומר ארט תומפסון, שחברת תעופת החלל שלו, Sage Cheshire, בנתה את הקפסולה מווסתת הלחץ שנשאה את באומגרטנר אל הסטרטוספרה. “אם יש לכם בעיה עם כלי הטיס, אתם רוצים שהטייס יוכל להיות בשליטה”. לדברי תומפסון, האסטרטגיה החכמה ביותר תהיה לשכנע תיירים ללבוש חליפות גם הם. חליפות חלל דורשות כמובן אימונים, ולהיראות כמו אסטרונאוט עלול להיות מושך פחות מהיכולת ללגום בנחת קוקטיל או להחזיק את היד של הילד שלכם בגובה 100,000 רגל. בשלב זה, נראה שהחברות מסתמכות רק על היכולת שלהן להנחית את הקפסולה במקרה שמזוהה בעיה – בלי צורך בלבוש מסורבל או בכישורי צניחה חופשית.

השלב השלישי של המסע, החזרה, יהיה המורכב ביותר. לכן World View מתמקדת במיוחד בשיפור המצנחים שינחיתו את הקפסולה על פני הקרקע. “אנחנו רוצים שתהיה לנו מספיק יכולת היגוי כדי שנוכל לטוס למסלול נחיתה ולנחות בעדינות במקום שנקבע מראש”, אומר מק’קאלום. “מעולם לא בוצע דבר כזה מגובה 100,000 רגל”. כיוון שהאוויר בגובה הזה כל כך דליל, רבים לא מאמינים שהדבר אפשרי. אבל החברה הטיסה נכון לעכשיו מצנחים בלתי מאוישים מגובה 100,000 רגל שלוש פעמים, כל אחד מהם עם משא של 45 ק”ג. הקיץ הם מתכננים להשתדרג פי עשרה, ולבחון מערכת מונחית GPS עם מטען של 450 ק”ג מעל דרום-מערב ארצות הברית. “אם הכול יתנהל כצפוי, עד סוף השנה אנחנו נהיה בטיסה בקנה מידה מלא עם קפסולה של ארבע טונות ומצנח כנף בגודל יחסי”, אומר מק’קאלום.

אחת הנקודות שבהן תתמקד Zero2Infinity בטיסות הקרובות, שנקבעו אף הן לשנה הזאת, תהיה לבחון את חיבור הטלמטריה במהירות גבוהה שתקרין וידאו בזמן אמת מהקפסולה לפני הקרקע. זרוע נוספת של החברה מתמקדת בפיתוח מצנחים ענקיים עבור כלי טיס רגילים. הם יהיו גדולים בהרבה מאלה שבסופו של דבר ישמשו להנחתת קפסולות תיירים, והעובדה שלטכנולוגיה יהיו שני יישומים תאיץ את הפיתוח, בה בעת שהסיכון והעלות יפחתו, אומר לופז-אורדיאלס.

במהלך טיסות תיירות ינווטו המצנחים, לפחות באופן חלקי, על ידי טייסים, ולכן שתי החברות יצטרכו לבצע טיסות מבחן מאוישות. חלק מטייסי הניסויים האלה יהיו כנראה אסטרונאוטים לשעבר של נאס”א. קלי אומר שהאנשים אשר הטיסו את מעבורת החלל, כמוהו, לא יצטרכו להתחיל ללמוד מאפס. המעבורת תפקדה גם כגלשון שביצע הנמכה לא ממונעת. בדומה למצנח וקפסולה, היא נתקלה בהרבה גרר יחסית למידת כוח העילוי שהיא יכלה לייצר. כדי להתאמן יבלה קלי בקיץ בקפיצה ממטוסים, וילמד כיצד להטיס מצנח קטן. אף שהוא אחראי על הרכבת צוות הטייסים בשביל World View, הוא שואף לבצע לפחות חלק מטיסות הניסוי המאוישות המוקדמות בעצמו, והוא גם יהיה טייס בטיסה המסחרית הראשונה אל הסטרטוספרה.

לדברי קלי, הפשטות של החזון של World View – לפחות בהשוואה לטיסת רקטה – היא שמשכה אותו לפרויקט. זה ימשוך תיירים פוטנציאליים מאותה סיבה, בתקווה לחוות את אותה החוויה של טיסת חלל. לפני שהוא יצא אל החלל בפעם הראשונה, קלי היה בטוח שהדבר המדהים ביותר יהיה לצוף באפס כוח משיכה. “זה לא מה שהיה במציאות”, הוא אומר כעת. “החוויה הגדולה ביותר היא לראות בעיניך את כוכב הלכת – כדור עגול שמרחף שם ביקום”.


אוהבים מדע ולא מקבלים מספיק ממנו בגיקטיים? Popular Science ישראל וגיקטיים יוצאים בשיתוף פעולה במיוחד במסגרתו יוכלו 100 הגולשים הראשונים להנות מגיליון חינם של Popular Science מתנה, ללא כל התחייבות.  לפרטים נוספים

מדע פופולארי

הגב

הגב ראשון!

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

wpDiscuz

תגיות לכתבה:

נותרו עוד
00
ימים
:
00
שעות
:
00
דקות
:
00
שניות
לכנס המפתחים הגדול בישראל