התחזקות האינטרנט הנייד – את מי זה צריך להדאיג?

אם עד אתמול ההתרחשות האמיתית היתה מול מסך גדול יחסית, מקלדת שחיה בשלום עם הפרנץ’ ומגוון מצביעי עכבר, שככל שהתרחקת מהם כך פחתו אפשרויות הצריכה שלך – הרי שעכשיו, לרגע נדמה שאתרי אינטרנט במתכונת המסורתית שלהם כבר לא מובילים את העגלה באותו ביטחון שעשו זאת קודם. מי שאחראי להסדרים החדשים ולערעור השליטה הוא המדיום הסלולרי.

בזמן שישנת (או: מתי בדיוק חל שינוי)

צרכני האינטרנט הכבדים מודעים לשינויים התכופים העוברים על העולם הדיגיטלי. העובדה שאנו נוטים להשתמש יותר במונח ‘דיגיטלי’ מעידה בעצמה על שינוי ביחסי הכוחות בין הפלטפורמות: אם עד אתמול ההתרחשות האמיתית היתה מול מסך גדול יחסית, מקלדת שחיה בשלום עם הפרנץ’ ומגוון מצביעי עכבר, שככל שהתרחקת מהם כך פחתו אפשרויות הצריכה שלך  – הרי שעכשיו, לרגע נדמה שאתרי אינטרנט במתכונת המסורתית שלהם (עד כמה שאפשר לכנות את האינטרנט מסורתי) כבר לא מובילים את העגלה באותו ביטחון שעשו זאת קודם.

מי שאחראי להסדרים החדשים ולערעור השליטה הוא המדיום הסלולרי, שבמשך שנים נשרך אחרי הדהירה של האינטרנט ה”ממוחשב” ולא הצליח לשבור את המגבלות הטבעיות של עצמו, כגון מסך קטן שהניווט בו באמצעות לחצני חצים מסורבל ומעייף, ואתרי WAP נחותים שסיפקו לנו בעיקר פעולות בסיסיות של שליפת מידע מהאתר ה”אמיתי”, ללא חוויית הגלישה ומרחב הפעולה.

השינוי לא קרה כתהליך חזוי או מתוכנן. המשאבים האדירים שהשקיעו ענקי הסלולר בפיתוחים טכנולוגיים, שנה אחרי שנה, לא הביאו את המהפיכה המיוחלת. צריכת אינטרנט בסלולר נותרה מוגבלת וחסרת קסם.

אבל אז באה אפל.

החברה הותיקה, שכמו יצרני הסלולר צעדה שנים רק ‘ליד’, שהיתה יקירת מקצועני גרפיקה וגרופים (מי מאהבת מרדכי ומי משנאת מיקרוסופט), המציאה את עצמה ואת כולנו מחדש באמצעות האייפון, והביאה את מה שלא הצליחו להביא לפניה – שינויים בהרגלי הצריכה.

אפל, כמו פייסבוק לרשתות חברתיות, לא היתה הראשונה: לא בתחום מסכי המגע ולא בגלישה לאתרים ממכשיר נייד באמצעות Wi-Fi – אבל כמו פייסבוק, היא צצה בדיוק בנקודת הזמן הבשלה ביותר לכך (בדיעבד תמיד קל לקבוע), ובדיוק כמו פייסבוק היא עשתה את זה טוב יותר, השקיעה במוצר עד הפרטים הכי קטנים  – ורתמה ‘כוחות שוק’, אלפי מפתחי אפליקציות שעבורם פתחה שער, ואלו  שימשו כמאגר מוחות בלתי נדלה ומשאבי תכנים מגוונים ואינסופיים, בהיקף ששום חברה לא יכולה לייצר לבד. על I-tunes והשפעתה על צרכני המוסיקה לא נרחיב כאן.

אפל צמצמה את הנחיתות הסלולרית במספר צעדים שלובים: היא פתרה, באמצעות המגע, את בעיית הסרבול בניווט לאתרים, הביאה את בשורת האפליקציות כפלטפורמה חלופית שגם מספקת חוויה משלה (לא מעט בזכות פיצ’רים שהאייפון גילה לעולם, כמו השקשוק או גלגלת המגע), ופילסה דרך ליתרון סלולרי שבא לידי ביטוי באפליקציות כמו Shazam (אפליקציה לזיהוי שירים, שהופכת להיות יעילה פי כמה כשהיא איתך במועדון, למשל) ובהעצמת השירותים מבוססי המיקום. עוד לא התאוששנו מהגילוי שאתרי אינטרנט וסרטוני וידאו עולים על מסך קטן מבלי להתעוות, והאפליקציות כבר הפכו להיות אלטרנטיבה מועדפת.

יצרני הסלולר הפנו מאמצים ליישר קו עם אפל הן בהתמקדות במסכי מגע על פני לוח המקשים והן בניסיון לספק אפליקציות תואמות למערכות ההפעלה שלהן (בלאקברי, אנדרואיד, סימביאן) בקצב סביר.

השינוי קרה (ועדיין קורה) כל כך מהר עד שלרגע אחד חשת שלא מספיק אנשים אימצו את השימוש באפליקציות, והן עדיין מנת חלקם של מאמצים מוקדמים ושוכני בתי קפה שנהנים, אלוהים יודע למה, לצייץ הלאה כל שיעול של המלצרית, שלא לדבר על שירותים מבוססי מיקום שנראים כרעיון מבטיח אבל שיישום מלוא הפוטנציאל שלו עדיין רחוק – וברגע שלאחר מכן היה נדמה לך שכולם כבר שם. הבהלה של משווקים ואתרים להשיק כל אחד אפליקציה משלו רק תרמה לתחושה הזו.

מה זה אומר עלינו (המשתמשים)?

אחרי שהצבענו על נקודת המפנה שגרמה לשינוי, אפשר לבחון מהן ההשלכות המיידיות של מעבר לאפליקציות ולצריכת אינטרנט בשיעורים גבוהים מתמיד באמצעות מכשירים ניידים.

ניידות

מרגע שהמכשיר הנייד הפך כלי ‘לגיטימי’ יותר לצריכה של חלק משמעותי מהתכנים שנהגנו לקבל קודם דרך האתרים– פירוש הדבר הוא שהשתחררנו מהשולחן. הרבה פעולות שחיכו שאעשה מהמשרד קודם תתבצענה עכשיו, עם מעט פשרות, מהדרך. אין מגבלה, אין תחושת הפסד.

מתרגלים לחוויית שימוש שונה

חשוב לחדד: אם בעבר זמינות און-ליין מהמכשיר הנייד פירושה היה היכולת למשוך מייל ואולי לשלוף פריט מידע לאחר מספר לא קטן של פעולות – הרי שהיום, מעבר לשירות הדוא”ל בדחיפה, אנחנו מרגישים הרבה פחות איטיים בגישה למרבית, אם לא כל, השירותים החשובים לנו. הקשר הופך בלתי אמצעי: פחות פעולות לחיצה, פחות ‘מתווכים’ כמו העכבר, יותר תחושה. מילת מפתח כאן היא מיידיות.

זמינות

אם קודם לכן היינו זמינים בעיקר במספר הנייד וב-SMS, הרי שכעת כל כלי תקשורת מקוון בו עשינו שימוש בא איתנו לכל מקום: סקייפ, מסנג’ר, G-talk, פייסבוק צ’אט, טוויטר וכך הלאה. חלק מהאפשרויות האלו עמדו לנו גם קודם, רק שכאמור, זה לא היה נוח. עכשיו נוסף לזה שירות העדכונים ב’פוש’ (במקום שאנו נמשוך את המידע הוא ‘דוחף’ עצמו למכשיר), והיכולת לשדר את מיקומנו בכל רגע נתון, ואנחנו הפכנו, באישורנו, למטרה ניידת הניתנת לאיתור בכל שעה, בכל מקום.

האם אנחנו רוצים להיות זמינים בכל ערוץ אפשרי? תלוי את מי שואלים. המצב הוא שהיום אנו כבולים פחות מאי פעם לתחנת העגינה שלנו. עבור עסקים ההבדל יכול להתבטא במספרים ובהזדמנויות חדשות.

תלות

מרגע שהעברנו את ניהול הפעילות שלנו לנייד, הרבה מאד פרטים ומידע מאוחסנים שם, פי כמה מאי פעם. כל זאת עוד לפני שנושא הארנק הסלולרי פרץ לחיינו באמת. מה יקרה כשנאבד את המכשיר? Mobile ME של אפל מציע (בתשלום) סל פתרונות בדרגות כובד שונות, כולל מחיקת כל המידע שעל המכשיר מרחוק, ובכל זאת קל לדמיין פרצופו של משתמש פעיל במיוחד שיאבד את הכלי האישי שלו.

פרטיות ושיתוף

את הסוגיה הזו לא ניתן להטיל על המדיום הסלולרי. פייסבוק הוא בעל מניות עיקרי בתופעה שהפכה אותנו לחברה פתוחה ומשתפת, שנדמה שהחרדה לפרטיות התפוגגה ופנתה ממנה. אבל הסלולר מחזיק אג”ח בכמות מכובדת כשותף מזרז לתופעה, בהיותו כלי נגיש ומיידי לשדר את העולם האישי שלנו לכל מי שחפץ להציץ בו.

אנחנו רואים בעצם שפתיחת מחסום אחד (אי נוחות בגלישה מהסלולר) לא משנה רק את מידת השימוש במדיום, אלא גם את תמהיל השימושים (פעילויות שקודם לכן לא ביצענו גם באינטרנט הופכות רלוונטיות עכשיו, כשהפלטפורמה הסלולרית זמינה דרך קבע).

הרבולוציה (או: האם האתרים צריכים לדאוג, ואם כן ממה?)

וכמו בכל סרט הוליוודי, הנה מגיעה סצינה של Pay Back. אם עד היום הפלטפורמה הסלולרית הביטה בקנאה באחותה ה’שולחנית’ בשעה שהאחרונה התהדרה בגדודי מחזרים הצובאים על דלתה שעות (גלישה) ארוכות, ולא הצליחה להמציא כלי שיילחם באותה נוחות וקלות גישה – הרי שהרגלי הטיפוף החדשים שאפל העניקה לעולם מרעידים את היסודות הישנים: עכבר? משטח מגע? הגיע עידן האינסטנט, או “הושט היד וגלוש”. האייפד, עוד הכרזה לא מקורית מבית אפל, מרמז בקול תרועה על העתיד לבוא: התפקידים התחלפו והאינטרנט ה”שולחני” כפי שהכרנו אותו ילטוש עיניים בדאגה אל ההתפתחויות, וייתכן מאד שיתאים עצמו למה שדווקא הסלולר הכתיב. ידיים, רבותיי.

אם קודם עולם הסלולר ניסה, לא בהצלחה יתרה, לתרגם את אתרי האינטרנט למדיום שלו – הרי שעתה הגלגל התהפך, ואתרי האינטרנט צריכים להתחבט בשאלה כיצד יגלשו אליהם בעתיד וכיצד ראוי יהיה לתכנן את האתר, את תבנית התכנים ואת אופן ההגשה.

וזה רק לגבי אופן השימוש. לגבי היקף השימוש והתמהיל – אין ספק שיחסי הכוחות יוסיפו להשתנות, וימים (ויצרני החומרה) יגידו עד היכן.

שלא נטעה: יש יתרונות לגודל ולנוחות של עמדה שולחנית שהסלולר כנראה לא יספק, לפחות לא בעתיד הנראה לעין- אבל חלק ניכר מהתכנים שפעם לא זרמו בצינורות הניידים, יעברו בהם בבטחה ככל שינקוף הזמן.

השאלות השונות נמצאות מזה זמן באוויר: האם ועד כמה האפליקציות והפלטפורמה הסלולרית הולכים לנגוס בהיקפי השימוש באתרים בצורתם המסורתית? האם העכבר, כלי התנועה העיקרי כיום, הולך להיעלם, וכיצד זה ישפיע על דפי האינטרנט כפי שהכרנו אותם? בעצם, איך נצרוך את האינטרנט שלנו כבר בעוד שנתיים?

האם השאלות הללו צריכות להדאיג את האתרים במתכונתם הנוכחית, המלאה? בוודאי. נשאל, מה הם עלולים להפסיד מכך? לכאורה התכנים שהם מייצרים נצרכים בכל מקרה, ודווקא באמצעות יותר מדיומים, ונוסף על כך, אם הם נצרכים תוך כדי תנועה אפשר לנצל זאת להצעות מסחריות מבוססות מיקום ולהגדיל מקורות הכנסה. נתון ידוע הוא שאחוז ההקלקה על באנרים בסלולר הוא גבוה במיוחד. אבל, כאן חוזרת לתמונה מגבלת הגודל, חזקה מתמיד: בעמוד השער של אתר ניתן להכניס גם 10 באנרים (הוסף לכך את עושר המידע שניתן להציג בבאנר) ועשרות רבות של מודעות טקסטואליות. במסך קטן – אנחנו רחוקים מזה.

האיום הראשוני הוא, אם כן, בהכנסות, וכל עוד לא מצאו מודל מסחרי מבטיח שמסוגל להוות תחליף להיקפי ההכנסה מפרסום באתרים – יש מקום לדאגה.

כיוון חיובי, בד בבד עם חיזוק חשש זה, מביאה מרי מיקר מ’מורגן סטנלי’, שמלבד ההערכה שבתוך חמש שנים נשתמש במכשירים ניידים יותר מאשר שולחניים כדי לגשת לאינטרנט – גם טוענת שנהיה מוכנים יותר מבעבר לשלם עבור תכנים במדיום הזה, וכן כי המסחר האלקטרוני הולך לקבל דחיפה רצינית בעקבות מגמה זו.

האיום השני הוא בדילול כמות הגולשים העושים שימוש בתכנים ישירות באמצעות האתר, לרבות המסחריים שבהם כמו תוכן שיווקי. איום שקשה לאמוד את נזקיו כרגע, והוא אפילו חלק מהקסם הדיגיטלי: אתה לא יודע מה הולך לקרות, ואולי מבזבז את זמנך בהימור על הטכנולוגיה הלא נכונה, אבל יש סיכוי לא רע שדברים טובים עומדים להגיע.

ובכל זאת,  מה שככל הנראה מעסיק (רצוי שיעסיק) היום את האתרים היא חוסר הידיעה של “לקראת מה צריך להיערך”. האם מה שנעביר היום לפיתוח לא יהיה מיותר בעוד שנתיים? בטור הזה לא הזכרתי את נושא צריכת התכנים באמצעות רשתות חברתיות, סימן שאלה לא קטן בפני עצמו עבור מי שהיו עד לא מזמן מוקדי הכוח של האינטרנט, כמעט בכל תחום – אבל די ברור שהנושא הנסקר כאן מספיק כדי לקבל תשומת לב משלו. שלושת הסוגיות – צריכת תכנים במדיום הנייד, המעבר למסך למגע ולאופן שימוש שונה, והאפליקציות כתחליף מצומצם לאתרים – הן שיכתיבו, ככל הנראה, איך יתלבש האינטרנט החדש בעתיד הנראה לעין.

.

הפוסט נכתב במקור בבלוג “המומחה”.

ירון אחר

ירון אחר הוא סמנכ"ל Ynet לשעבר והיום מנכ"ל קיוון אחר (kivoon.co.il), תכנון אסטרטגי וניהול מיזמי אינטרנט.

הגב

1 תגובה על "התחזקות האינטרנט הנייד – את מי זה צריך להדאיג?"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
zeevb
Guest

צ’רלי סטרוס כתב בלוג פוסט מצוין שמנתח את השינוי הזה שעובר על עולם האינטרנט:
http://www.antipope.org/charlie/blog-static/2010/04/why-steve-jobs-hates-flash.html

wpDiscuz

תגיות לכתבה: