האינטרנט של הדברים שייך לעתיד או שהפך להיסטוריה? [אורח]

טרנד האינטרנט של הדברים – קבלו תמונת מצב מעודכנת

nest camera

מאת אסף שלי.

עולם הטכנולוגיה מחכה לשנת 2020, השנה שבה יהיו בשוק חמישים טריליון מכשירים מקושרים. כנראה שזה לא יקרה בגלל התופעה המוזרה: “שמישהו אחר יפתור את זה”.

מידע הוא המינרל החדש. צריך לאסוף אותו ולזכך אותו. האינטרנט של הדברים (IoT) היא התורה שעוסקת באיסוף המידע. כמעט כל דבר קשור בתחום, החל בחברות שבבים, תקשורת, ענן, אלגוריתמים, בסיסי נתונים, ועד ספקי אפליקציות ואתרים. IoT מבדיל בין מכשיר קצה לבין Gateway. מכשיר IoT יכול לדגום סנסור או להפעיל מנוע למשל כחלק ממנורה, מכונת קפה, רכבת, מסילת רכבת, וכובע. לעומת זאת Gateway מגיע עם מערכת הפעלה ויכול להיות מחשב נייד, טלפון חכם, Google Nest, או כל דבר עם מסך עליו.

בשביל לקבל קצת רקע, נחלק את שוק IoT לשלוש קבוצות עיקריות: Entry Market, Mass Production, ו-High End.

שוק ה-High End

שוק High End, קיים עוד לפני שהמציאו את השם IoT. חברות שעוסקות באופן מסורתי במערכות משובצות (Embedded) נמצאות בהובלה כי תמיד היו שם. שוק של מוצרים יקרים בסטנדרטים גבוהים שכולל תעשיות בטחוניות, מכשור רפואי, ובקרה תעשייתית. אנשי פיתוח “שאוהבים לספור את הביטים” פחות מתחברים להודעות JSON מוצפנות ב-SSL ובאופן כללי תקשורת מפתיעה את האנשים בתחום שבו המכשירים בכלל לא היו חשופים לאינטרנט עד לא מזמן. לפי סקר של HP הסיסמה “1234” הופיעה ב-80% מהמכשירים וברובם אין אפשרות להחליף סיסמה.

שוק ה-Entry Market

שוק Entry Market של IoT הוא השוק העיקרי שכולם מחכים לו. כשיצא האייפון, באפל לא חשבו על WhatsApp, Angry Birds, או Waze. אלו הם פתרונות שמגיעים מלמטה למעלה. זה מנוע הצמיחה של IoT. שני חבר’ה על הבר ממציאים צעצוע שישנה את העולם. ב-IoT יש להם יתרון כי הם מכירים את השוק והצורך המקומי יותר טוב מחברה בין לאומית, ובעיקר כי אין פתרון ותיק ב-IoT. כמעט כל מוצרי IoT הם אבטיפוס שנבדק בשטח בפעם הראשונה. יתרון אדיר לסטארטאפים. מצד שני יש הבדל בין פיתוח אפליקציה לבין ייצור של מכשירים שמצריך רכש, בקרת איכות, והפצה בין לאומית, זאת תקרת זכוכית לשוק Entry Market.

שוק ה-Mass Production

שוק Mass Production, עוסק ביצור סדרתי בכמויות גדולות ובדרך כלל במזרח. ועכשיו לבעיה: מכשירי IoT הם מוצרי Embedded שהפיתוח עליהם הוא קשה ומסורבל. המכשירים חייבים לתמוך בעדכוני תוכנה מרחוק, פרוטוקולים שונים ומגוונים של תקשורת, הצפנה של תקשורת, ושמירה מאובטחת של מידע. מכשירים מבוססי סוללה צריכים מימוש יעיל וחסכוני באנרגיה. לחברות High-End יש מספיק כסף ומשאבים לפתור בעיות, וברוב המקרים גם מספיק זמן, אבל לא משם יגיעו 50 טריליון מכשירים מקושרים.
הכמות הגדולה של המכשירים היא במוצרי צריכה, מוצרים לבית לרכב ולמשרד, סנסורים שמסייעים לבצע “Predictive maintenance”, וכד’. מה שמשותף לכל המכשירים האלו הוא שהיצרן שלהם לא מרוויח הרבה כסף. אם כוס בירה עולה 15 ש”ח אז כוס בירה עם סנסור לא יכולה לעלות 200 ש”ח. בשוק הזה אין כסף לייעול קוד לחסכון בחשמל, אין כסף לאבטחה חכמה, אין כסף אפילו לבדיקות כמו שצריך. היצרנים מתחרים על הכיס של הלקוח.

בעולם של IoT יש הרבה כסף בענן כי שם אוגרים ומזקקים את המינרל החדש “data”. יש גם הרבה כסף בשבבים שבעזרתם אוספים את המידע. אין כסף במכשיר ואין כסף בתוכנה שמפעילה את המכשיר, כי התוכנה רק קוראת מידע מסנסור ושולחת לענן. אין שם יתרון עסקי.

ספקי פתרונות ענן רוצים IoT כי הם רוצים הרבה data, ויצרני השבבים רוצים שיהיו הרבה מכשירים, אז כולם מחלקים קוד מכל מיני סוגים בחינם. מן הסתם מדובר בקוד פשוט שקל לקריאה והבנה, ודברים כמו למשל אבטחה לא סגורים עד הסוף.

כששואלים את אנשי הענן מה עם אבטחה והצפנה, ברוב המקרים התשובה תהיה “הלקוח יודע מה הוא עושה”. הכוונה שלהם היא בעצם “דיברנו עם אנשי High-End והם מבינים Embedded ולא אוהבים שמכניסים להם קוד מבחוץ”.

אנשי הענן מחכים “שהלקוח ידע מה הוא עושה”, אנשי השבבים מחכים שיצרן המעגל יסתדר עם התוכנה, והאלגוריתמאים ואנשי האפליקציות מחכים שיצרני מכשירים ישלחו אליהם data יקר, כי הרי במילא הם מוכרים את המכשירים. רק דבר אחד חסר: מישהו שיכתוב את הקוד למכשירים האלה.

תרכשו מצלמה ביתית עם חורי אבטחה?

מהצד השני יושבים יצרני המכשירים ומוצאים בעיקר פתרונות חצי בשלים עם כל מיני דוגמאות קוד מפוזרות. הלקוח הסופי מפחד לקנות מכשיר שאין עליו אבטחה טובה והיצרן של המכשיר לא יודע ולא רוצה להמציא את השיטות שבהן מאבטחים מכשירים. הרי מלכתחילה הלקוח רוצה פתרון זול אז אין שום הגיון עסקי להשקיע באיכות ובאבטחה.

בקיצור ב-IoT כולם מחכים שיצרני המכשירים יכתבו את הקוד המסובך שכולל הצפנה, אבטחת מידע, תאימות לפרוטוקולים, ניהול צריכת זרם ועוד ועוד, ויצרני המכשירים מחכים שיגיע פתרון מסודר וסטנדרטי או בעצם מחכים שהשוק יתייצב. בנתיים קיבלנו את ה-“Internet of Threats”.

עד “שהמישהו האחר יפתור את זה”, המרוויחים הגדולים הם פרוייקטים וסטארטאפים קטנים כמו למשל ארדואינו שמספק סביבה נוחה ופשוטה לפיתוח אבטיפוס על בסיס מעבדים של ATMEL) TI החליטו שהם עושים כזה בעצמם), או למשל חברה בשם Ayla Networks שעושים עבודה מעולה ומספקים חבילה שכוללת SDK תוכנה ומעגל מבוסס מעבד של ST. TI עושים גם את זה בעצמם ואני מזכיר רק בגלל הגאווה הישראלית. ואם כבר גאווה ישראלית, יש את חברת Seebo שמספקת פלטפורמה שתחבר אותנו אל “המישהו האחר שיפתור את זה” (בדומה לחברת xively של LogMeIn). יש אפילו מישהו שיקח את האחריות ומוכן להיות “המישהו האחר שיפתור את זה”, למשל חברות כמו Atomation, ו-Gemsense שעושות עבודה טובה כל אחת באיזור שלה. אולי הם לא יצליחו לייצר 50 טריליון מכשירים מקושרים, אבל לפחות הם עושים משהו טוב בשביל השוק. (התעלמתי בכוונה מ-Industrial IoT שהוא גם תחום High-End).

אני חושב שמי שרוצה להרוויח הרבה כסף מהרבה data שעל הענן, צריך להשקיע ולעזור לאותו ה-data להגיע לענן. מישהו צריך לפתור את הבעיה של המכשירים כדי שיהיה Data וכדאי שזה יהיה מהר.

הכותב הינו מנכ”ל Engage.

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

3 Comments on "האינטרנט של הדברים שייך לעתיד או שהפך להיסטוריה? [אורח]"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
BasonJourne
Guest

כתבה מעניינת, אבל מדוע בחרת להשתמש במילה “סנסור” במקום המילה העברית “חיישן”?
אני מבין את הצורך בשימוש במילים לועזיות כשאין תרגום מדוייק, אבל במקרה הנ”ל זה מיותר ונשמע לא מקצועי.

מיטל
Guest

מה הקשר בין הכותרת לתוכן?!

סטארטאפיסט
Guest

אף אחד לא מחכה לכלום ואף אחד לא חושש מבעיות אבטחה. להפך, יש אינפלציה והצפה של חברות פלטפורמה שרק מספקות תשתיות למכשירים: החל מתקשורת, דרך שרתים בענן, עיבוד מידע, יצרני חיישנים ועד חברות אבטחה ופתרונות שונים ומשונים.

הבעיה שאף אחד בציבור לא רוצה את הקשקושים האלה. אנשים מעדיפים שעון רגיל משעון חכם אפילו אם הוא עולה 30 דולר. זו המציאות. כמו שבועת הדוט קום הקדימה את זמנה, כך בועת הIOT רצה מהר מדי והמשתמשים עוד לא שם.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: