הפגישה שגילתה לי את האמת על משקיעי VC [אורח]

כמה סטארטאפים צריכים להצליח ועד כמה כדי שקרן הון סיכון תרשום הצלחה? הצצה לצד הפחות נוצץ של תעשיית הסטארטאפים

מאת תומר דין

לפני מספר חודשים נפגשתי עם משקיע מוכר בתעשייה, גיל בן-ארצי. איכשהו, הדיון עבר מהר מאוד מהשקעה במיזם שלי, שעדיין מחפשת השקעת בסיס, לנושא מעט רחב יותר. כיצד זה קורה שהשקעות של קרנות הון סיכון אינן באמת מסתדרות ברמה הכלכלית. או שאולי הן כן מסתדרות? אני מניח שהדבר תלוי בזוית הראיה. ״95% מהקרנות אינן רווחיות״ הוא מספר לי.

אחדד קצת יותר את משמעות הדברים. 95% מקרנות הון הסיכון (VC’s) אינן מרוויחות מספיק כדי להצדיק את הסיכון שהמשקיעים שלהם נוטלים בהשקעותיהם.

אנסה לבנות מחדש את סדרת הטיעונים שהביאו אותי לתובנה הקשה הזו לגבי תעשייה שכל כך רבים מאתנו מעריצים בעת שצופים בה מבחוץ.

הנחות יסוד

לפני שנתחיל, ברצוני להגדיר מהי הצלחה ומהו כישלון, לרשום את הנחות היסוד בהן נשתמש בהמשך הכתבה.

1) הצלחה = 12% תשואה בשנה

קרנות הון סיכון מגייסות את כספן ממשקיעים מוגבלים (limited partners, או בקיצור LP’s). אלה הם בדרך כלל משקיעים “מסורתיים” יותר כגון בנקים, מוסדות פיננסים, קרנות פנסיה וכד׳. מבחינתם, השקעה של מליוני דולרים בקרנות שמשקיעות בסטארטאפים הינה מעשה ״מסוכן״. סיכון הוא כמובן ביחס לחלופות האחרות שקיימות, כגון השקעה בשוק הנדל״ן או בבורסה. חלופות אלו יכולות להחזיר תשואה שנתית של 7-8% בצורה ״בטוחה״ יחסית. עבורם, רק החזר תשואה של מעל 12% הוא טוב. כל החזר נמוך יותר? לא שווה את הסיכון. נקודה.

זה מוביל אותנו ל…

2) קרן (fund) של עשר שנים צריכה להחזיר פי 3 מסכום הקרן

הסכמנו שקרנות צריכות להחזיר תשואה של 12% בשנה על מנת שתהיינה רלוונטיות, נכון? רוב הקרנות, למרות שהשקעותיהן אקטיביות במשך שלוש עד חמש שנים בלבד, אורך חייהן הוא עשר שנים. תשואה של 12% לאורך השנים ממחישה לנו מהר מאוד את העוצמה של ריבית מצטברת (או בסלנג: ריבית דריבית). בואו נחשב:

ובכן, יש לקרן עשר שנים במהלכן עליה לחזור למשקיעים המוגבלים שלה עם התוצאות הרצויות. החישוב מראה לנו, כי על מנת שמשקיעיה ירעיפו עליה חיבוקים ונשיקות, קרן הון הסיכון צריכה להחזיר למשקיעים המוגבלים שלה 310% מהסכום הכסף המקורי שהשקיעו בה.

3) לא נשכח את עיקרון ה״פארטו״: 80% מההחזר מגיע מ-20% מהחברות

להקים סטארטאפ זה קשה. להגיע למצב של כיסוי הוצאות (break even) זה קשה. להמשיך ולגדול שנה אחר שנה זה קשה עוד יותר. מתוך כל עשר חברות, רק שתיים באמת יצליחו (הצלחה = מכירה או הנפקה). רק שתי החברות האלה יחזירו למשקיעים היקרים שלנו חלק מהכסף שלהם.

בואו נתחיל משחק

יש לנו 10 חברות שעברו את הסינון הקשוח של המשקיעים וקרן (fund) שצריכה להרוויח פי 3 מהסכום תוך עשר שנים. נניח שהקרן מתחילה עם סכום של 100 מיליון דולר למטרות השקעה, כך שכל חברה תקבל 10 מיליון דולר במהלך חייה. הקרן צריכה שבסיומם של עשר השנים, יוחזרו אליה כ-300 מיליון דולר. נהיה גם הוגנים לשני הצדדים ונניח שהקרן נכנסה בסבב א׳ (series A), השקיעה שוב בסבב ב׳ ומחזיקה ב-25% אחוזים מהחברה בסוף התהליך, עם מניות בכורה ולא משתתפות.

נבחן מספר תרחישים שעשר החברות בתום עשר השנים:

1) כל עשר החברות מגיעות לביצועים ״סבירים״ ונמכרות ב-50 מיליון דולר כל אחת.

העמודות הירוקות הן סכום מכירת החברה והסגולות הן הסכום שחוזר למשקיע שבידיו בעלות בשיעור של 25%.

עשר חברות, כולן נמכרות ב-50 מיליון דולר. המשקיע מקבל 12.5 מיליון על כל אחת.

סה״כ החזר: 10 * 12.5 = 125 מיליון דולר. היינו צריכים 300, זוכרים? המצב ״לא משהו״.

מאחל להם יותר מזל טוב בפעם הבאה.

2) ביצועי חצי מהחברות עושות ״סביר״, וחצי ״יותר מסביר״

חמש חברות נמכרות ב-50 מיליון דולר עם 12.5 מיליון החזר עבור כל אחת. חמש הנוספות הצליחו בצורה טובה יותר ונמכרו כל אחת ב-100 מיליון דולר עם 25 מיליון למשקיע. המייסדים הפכו למיליונרים ותמונותיהם מרוחות על שערי העיתונים. מה מצב המשקיע שלנו? ראה ימים טובים יותר.

סה״כ החזר: 5 * 12.5 + 5 * 25 = 187.5 מיליון דולר. עדיין לא מתקרב ל-300 מיליון. לא טוב.

3) הרוב מצליחות באופן ״סביר״ ונכניס אחת שמצליחה בגדול

נשתמש בדוגמה הקודמת – אבל הפעם נהפוך את אחת החברות לסופר-סטאר. החברה הזאת, במקום להימכר ב-100 מיליון דולר, נמכרת ב-500 מיליון דולר. כלומר: חמש המקוריות נמכרות ב-50 מיליון, ארבע ב-100 מיליון והאחרונה (הכוכבת) ב-500 מיליון.

סה״כ החזר: 5 * 12.5 + 4 * 25 + 1 * 125 = 287.5 מיליון דולר. אנחנו מתחממים.

4) ניראה לי שקלטתם לאן אני חותר – אנחנו צריכים אקזיט אחד ענק!

צריכים אקזיט אחד ענק כדי לקבל החזר יפה. דבר כזה יכול לעבוד: תשע חברות נמכרות ב-50 מיליון דולר ואחת במיליארד דולר.

סה״כ החזר: 9 * 12.5 + 1 * 250 = 362.5 מיליון דולר. סוף סוף הצלחנו. כולם מאושרים!

אבל האם התרחיש האחרון מציאותי? האם נכון לצפות שכל עשר החברות תימכרנה? 100% הצלחה נשמע טוב מדי בכדי להיות מציאותי, אפילו ״בסטארטאפ ניישן״. התרחיש היותר סביר הוא שמתוך עשר חברות, חמש תיכשלנה לגמרי, שלוש תימכרנה בעבור סכומים קטנים-בינוניים (שאינם באמת מזיזים לאף אחד) ואחת או שתיים תימכרנה בסכומים מטורפים.

5) ״התרחיש הסביר״

שוב – חמש חברות נכשלו, שלוש נמכרו ב-25 מיליון דולר, אחת נמכרה ב-200 מיליון דולר והסופר-סטארית שלנו נמכרה ב-1 מיליארד דולר. נסתכל על ההחזר בתרחיש הזה.

סה״כ נקבל: 0 * 5 + 6 * 3 + 50 * 1 + 250 * 1 = 318 מיליון דולר

הגענו ליעד. לא היה פשוט בכלל. רק עכשיו אנו רואים החזרים יפים למשקיעים. האם זה מציאותי להניח שקרן הון הסיכון הממוצעת תצליח למצוא את כרטיס הזהב הזה? שמתוך מאות המיזמים שהיא בוחנת בשנה, תצליח לפגוע בול? כנראה שלא. האמת המרה היא שמרבית קרנות הון הסיכון היו חולמות להגיע ל-״תרחיש הסביר״. אך רק הטובות ביותר, ה-5% הטובות ביותר, הקרם דה׳ לה קרן׳, תגענה.

ואיך הביצועים של קרנות ה-VC בשטח?

אכן, המצב לא נראה כל כך טוב. הגרף הבא מציג את התפלגות קרנות הון הסיכון על פי אילו סכומים מתוך גודל הקרן שלהן הן מחזירות. כפי שהראנו לעיל, רוב הקרנות צריכות יחס של פי 3 על מנת להוות השקעה טובה (שוב: 100 מיליון דולר קרן => 3x => החזר של 300 מיליון). מתוך הגרף, רק הנתח הירוק באמת עומד ביעדים ומצליח. כל יתר ה-95% נלחמים אי שם בין כיסוי הוצאות ואשכרה הפסד כספי.

התפלגות החזרים, קרנות הון סיכון. מקור: Money Talks של גיל בן-ארצי

אבל מה עושים? יש תקווה

עדיין קשה לי להשלים עם העובדה שהדרך היחידה לקבל החזרים טובים היא רק לחפש את חברות חד-קרן הבאות, כגון Uber, Facebook וה-AirBnB׳ים של העולם. תחת חוקים אלו, למעשה לא הגיוני להשקיע באף סטארטאפ שלא יכול להגיע למימדים אלו. אין מקום לחברות ״ממוצעות״ שמחפשות להימכר רק תמורת סכום ״זעום״ של 500 מיליון דולר. לפחות שמדובר בקרנות הון הסיכון.

בצורה שבה המספרים מחושבים, המצב לא ניראה טוב עבור יזמים שאין להם שאיפות גדולות כגון אלו. אפילו פחות טוב עבור משקיע קרן הון סיכון שנלחם כדי להחזיק את הראש מעל למים ולהבטיח את ההשקעה העתידית הבאה. ואפילו לא נזכיר את המשקיעים המוגבלים, שרובם עומדים להיות מאוכזבים בסופן של עשר השנים.

האם המצב חייב להיות כזה? מקום אחד שאפשר לשחק בו עם המספרים הוא רשימת הנחות היסוד, שצריכות להיות מוטלות בספק באופן מתמיד.

  • אורך קרן של עשר שנים? מדוע לא שש שנים? קיצור השנים מפחית משמעותית את ההחזר הצפוי מ-פי 3 לפי 2. כלומר, מוריד את הלחץ אצל המשקיע בצורה דרסטית להחזיר 200 מיליון במקום ה-300 מיליון דולר. אבל איך אפשר באמת לסיים את הקרן בשש שנים? בין שנה לשנתיים לאיתור ומציאת עשרה מיזמים. ועוד ארבע-חמש שנים לצורך צמיחה. נוסיף קצת לחץ בלתי נגמר על היזמים למכור את החברה. אולי יכול לעבוד. השאלה כאן היא האם באמת ניתן להגיע לנזילות תוך שש שנים? החברות צריכות לעבוד הרבה מהר יותר מקודמיהן.
  • לזרוק משקיעים קלאסיים ולעבור ״לענן״. אנחנו צריכים להיות מסוגלים למצוא עוד מקורות מימון. מקורות שאינם מחפשים 12% החזר שנה לאחר שנה. האם לא נוכל למצוא משקיעים שישמחו לקבל 8% תשואה בתוך קרן של 1B+ שפרוסה על מאות מיזמים? הירידה מ-12% ל-8% גם מורידה את ההחזר הצפוי בשליש. אבל איפה נמצא כאלו? חוקי השקעות גמישים יותר (כגון Job Acts בארה״ב) מעודדים במידה רבה השקעות P2P ומימון המונים, ועם 8% תשואה נמצא הרבה יותר משקיעים חדשים שרוצים להיכנס למשחק (בואו לא נשכח את חוק האנג’לים). טענת הנגד במקרה זה יכולה להיות שאפשר לקבל החזרים דומים של 8% ע״י השקעה בבורסה (השקעה לטווך הארוך באינדקסים, כמובן) אבל אז המשקיע מפסיד את כל הכיף של לשחק בתוך עולם הסטארטאפים.

לסיכום

עסקי השקעות אינם פשוטים עבור אף אחד מהגורמים. זה לא טבעי ליזם בתחילת דרכו להבין בדיוק כיצד הוא הולך להפוך את המיזם שלו מאפס למיליארד דולר. כל כך הרבה דברים הולכים להשתנות בדרך. ומצד שני, לא פשוט עבור משקיעים ״לנחש״ איזו חברה תגדל להיות ה-Uber של מחר.

האם באמת אין דרך לתמוך ולהשקיע בצורה נכונה במיזם שרק רוצה להגיע לאקזיט של תשע ספרות? חומר למחשבה.

תודה לגיל בן-ארצי עבור הפגישה המרתקת ועבור פידבק בהמשך. וכמובן שאי-אפשר לשכוח את ליאת אהרונסון וד״ר אייל שנהב על זה שהכניסו אותי לעולם הזה עם אינספור שעות לימודים בתכנית Zell ליזמות במרכז הבינתחומי הרצליה.

מקורות

Venture Capital Funds — How the Math Works
Does the Size of a VC Fund Matter
Cambridge — U.S. Venture Capital Index – 2015 Edition

הכותב הינו שותף ומנכ״ל בחברת Bllush ובוגר תכנית זל ליזמות במרכז הבינתחומי הרצליה

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

23 Comments on "הפגישה שגילתה לי את האמת על משקיעי VC [אורח]"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
יזם
Guest

טור נחמד אך אין חדש תחת השמש. המודל דפוק מן היסוד – כל עוד שכר השותפים בקרנות הינו נגזרת של הכסף המושקע ולא של הרווחים (כמובן שגם, אבל רק דמי הניהול הגבוהים מספיקים להם), נמשיך לראות משקיעים בינוניים עד גרועים שמנהלים את העסק. בשל הסיכון הגבוה מאד, כפי שמראה המאמר, אין הצדקה לקיומן של מרבית הקרנות. המציאות היא שפשוט אין מספיק חברות טובות כדי להצדיק את מודל ההשקעה הזה.

Avi
Guest

גיל מלך ישראל

דפנה
Guest

נשמע כמו יזם כושל ממורמר וגיל בן ארצי שמנסה להשוויץ במזל שהיה ל-Upwest.

לא ברור מאיפה הקביעה שרק 12% ומעלה היא תשואה כדאית, יש קרנות שהחזירו 50% במצטבר על פני 10 שנים ועדיין גייסו מאותם מוסדיים קרן נוספת, לעתים אף גדולה יותר, ולרוב יותר מקרן אחת.

המודל לא דפוק, הוא נהדר – החזק שורד, מי שנכשל מוחלף בטובים יותר, ובינתיים דוחפים את האנושות קדימה בכל התחומים. זה בהחלט עדיף על השקעה באגרות חוב.

רון
Guest

תני לי לנחש דפנה
את מאחת מקרנות ההון סיכון
חיים על 2 פלוס 20
שממנים את המשרדים היפים והמשכורת הנחמדה שלך
ואין אבל ממש אין שום קשר בין מה שאת/ אתם עושים לבין האם תצליחו כקרן או לא
גם אם תושיבו קופים שפשןט יעבירו את הכסף לסטרטאפים אחוזי ההצלחה יהיו דומים
המטדל דפוק/עקום או כל מילה אחרת שמתארת מודל שלא עטבד. זה כתוב שחור על גבי לבן בכל דוח שמסקר את התעשייה
שיהיה בהצלחה עם החזק שורד…נראה כמה זמן אתם תשרדו
ואגב מי שדוחף את האנושות קדימה זה היזמים, המדענים, האקדמיה…ואלו ששמים את הכסף שלהם…אתם רק מתווכים לא יוצלחים

דפנה
Guest

רון, נראה שאתה לא הארנבת הכי מהירה ביער.
לפני הכל – ברור שמי שדוחף הם היזמים והמדענים,הבנת הנקרא שלך לוקה בחסר. הטענה היא שעדיף להשקיע בהם על מנת שידחפו קדימה על פני השקעה יבשה באגרת חוב שתניב את אותה תשואה.

לגבי הניחוש, לא מפתיע בכלל אבל טעית. לא חברה בחברת הון סיכון. אתה לעומת זאת ככל הנראה יזם כושל ומתוסכל אם אתה חושב שאת העבודה של האנשים בקרנות יכולים לעשות קופים. מדובר באנשים איכותיים מאוד.

בהצלחה עם התסכול קושקוש

אלון מ.
Guest

מסכים עם דפנה ב 100%.
בייחוד לגבי גיל בן ארצי שכול דבר שעשה לפני כן היה כישלון. בחור ממוצע מינוס.
אבל אז תפס אלוהים והצליח בכמה מקרים – כול הכבוד ! סחטיין :)

אבל מישהוא בינוני עם אגו גדול מידי, ישאר בינוני לעולם….
וכול חגיגה נגמרת. גם זו של גיל….

עצוב שזה המצב עם עוד כמה קרנות בארץ – רמז, אמריקאי צעיר בוגר הרוורד ושותף בקרן ישנה/חדשה….

בהצלחה לכולם.

יזם
Guest

עוד טמבל, תלמד לכתוב בעברית

אלון מ.
Guest
Sorry Dear Yazam…. I’m based in NYC and my keyboard is in English so not easy to write in Hebrew. However, I have known the people I mentioned for almost 20 years and was heavily involved in their career choices, which were mostly “imposed” on them by the way. But some people will always focus on attacking the messenger and his typing skills rather than on the content. PS: I have a successful experience as an entrepreneur and an investor (VC/PE) but mostly as an angel. And everything I wrote was based on intimate knowledge of the people I mentioned.… Read more »
יזם
Guest

דפנה, קשקשנית בחסד עליון, זה שהמודל נהדר ספרי לקרנות הפנסיה שהפסידו מיליארדים. עסק נהדר בהשקעות הוא לא כזה שמצליח רק בחמישה אחוז מהמקרים, וגם אז לא משהו. חסכי מאיתנו את הבולשיט המתנשא שלך.

דפנה
Guest

יזם כושל, דמגוג בשקל, אתה וטראמפ בטח חברים טובים, סיימתם יחד לימודי עובדות אלטרנטיביות. תן פה דו”ח לתינוק אחד, רק אחד, שמראה שקרנות הפנסיה הפסידו בגלל השקעה בהון סיכון. אתה יודע למה לא תמצא? כי אין, פופוליסט. יכול לזרות חול בעיני המגיבים הלא בקיאים פה, מי שמעורב בתחום יודע שמה שכתבת שקול לאמרה “נבחרת ישראל בכדורגל נמצאת בעשירייה הראשונה בעולם”.

אם מפסידנים כמוך רק היו יודעים איך דברים מתנהלים במקומות שאינם ישראל או ארה”ב, וכמה משוועים שם למודלים דומים שידחפו את התעשייה קדימה. Educate yourself.

מפסידן
Guest

דפנה צודקת ב 100%. לא נמצא דו”ח כזה, כי הביצועים של קרנות הון סיכון הוא מידע קשה עד בלתי אפשרי להשגה. יודעים למה? כי הקרנות ממש, אבל ממש לא רוצות שנדע.

השם שלי קצר מידי
Guest
השם שלי קצר מידי

הפרטנרים מרוויחים מצויין. משכורות, בונוסים ועמלות שהם גובים. הם מרוויחים גם כשהקרן מפסידה (כמובן פחות אבל עדיין) ויש הרבה קומבינות מתחת לשטח.

השאלה הגדולה היא מי נדפק?

והתשובה הברורה קרנות הפנסיה הגדולות בעיקר בארה״ב שלמעשה ממנות חלק גדול מההון סיכון.

השאר שנדפקים זה היזמים, אילו שמקבלים כסף נכנסים למעגל אכזרי של גיוסים עד פשיטת רגל (התוצאה הנפוצה יותר) ובאקסיט מקבלים פירורים יחסית לעבודה (5% אולי). אלו שלא גיסו תקועים במצב של לנסות להתבלט מעל אלו שכן שזו משימה כמעט בלתי אפשרית בלי כסף…

עובד קשה
Guest

נורא קל לשחק עם מספרים, השקעת בחברה 10 מיליון דולר תמורת 25% מהמניות – המספר הזה מרמז על שווי חברה (סבב A + B) של 40 מיליון דולר לפחות.
אם אחרי ארבע+ שנים החברות שוות רק חמישים כנראה שאתה צריך להחליף מקצוע.
בפועל המשקיעים מקבלים 25% מהחברה תמורת הרבה פחות כסף, חמישה מיליון נשמע סכום הרבה יותר סביר לחברות שלא שואפות להיות יוניקורן.
תעשה את החישובים עם עשרים חברות – והמספרים נראים קצת אחרת.
בישראל של היום כסף הולך למי שיש לו כסף, הכתבה המעניינת היא על אותם פאונדרים שעבדו יום ולילה שנים רק בשביל לראות את החלום שלהם מעשיר את בעלי הקרנות והכסף.

משה
Guest

הדיבור על פייסבוק או יוּבּר הוא דיבור שגוי ומטעה. ההתיחסות למקצוע שלנו כאל מפעל הפיס מזיק, פחות או יותר – לכולם (בהנחה ש״כולם״ זה 95%).
אני מעדיף לראות את המקצוע הזה כמשהו יותר אפרורי – לדוגמא: חשבשבת. הם מייצרים כלי עבודה (שבמקרה נמצא בחשב). עם גישה דומה, יש את אדובי – גם הם מייצרים כלי עבודה.
פייסבוק – זה מפעל הפיס.
לדעתי – לא צריך לשאוף לשם.
ולדעתי – גם לא צריך להשתתף בהגרלות של מפעל הפיס (צמד המלים האלו עושה לי כאב בטן)

אלף
Guest

עוד משהו ששכחת – הקרן משקיעה רק 80 מיליון, כי השותפים בקרן לוקחים לעצמם דמי ניהול של 20%.
זה כמובן מקשה על השגת היעדים אף יותר שכן הם צריכים להשיג תשואה של פי 4 ממה שהשקיעו בפועל.
אבל בינתיים הם נהנים מהחיים.

פול סטאק בניוטרל
Guest
פול סטאק בניוטרל

ואוא איזה תגובות פה.
רגע רגע בואו נתקין מחדש את סיקרט.

אני
Guest

אם זה מה שלמדת בתכנית Zell – המצב לא להיט…

אלי
Guest

לקחת כסף ממשקיעים זה קל. לבנות ביזנס שמכניס כסף זה האתגר האמיתי. חושבים שלשכנע כמה משקיעים זה קשה?! נראה אתכם משכנעים את הש-ו-ק שהמוצר שלכם טוב! .. אה שכחתי, אתם לא באמת בונים ביזנס רק קופסא שיודעת לאכול כסף של משקיעים. עד הכשלון.

אלברט
Guest

המצב עוד יותר גרוע – הקרנות גובות 2% עמלות בממוצע מה שאומר שיש להם (לפי הדוגמא שלך) רק 80 מיליון להשקיע. ואז לוקחות עוד 20% (יש כאלה שאפילו יותר) מהרווח שנוצר (מעל ל-100) מה שאומר שהם צריכים ליצר 363 מיליון מ-80 מיליון.

Acidhack@gmail.com
Guest

כתוב מצוין. אני חושב ששווה להזכיר מנגנון אחד שהוא קריטי בקרנות הון סיכון שלא הוזכר – Capital Calls.

הוא משפיע מאד על התשואות ומאפשר להציג תשואות מאד יפות, תוך כדי הימנעות מהנחות היסוד במובן המאד פשטני שלהן.

רועי
Guest

החישוב ממש מוטעה, אתה יוצא נמנקודת הנחה שכל קרן צריכה לעשול 12% שנתי,
אם ככה איפה כאן הסיכון?
תרד לממוצע של 6% לקרן וזה כבר יראה אחרת,
חוץ מזה אתה מדבר על סבבים שונים גם כאן לקחת את הכסף כבר בתחילת התקופה והתחלת לדרוש עליו ריבית במקום בתאריך ההשקעה

David
Guest

אם אתם מכירים את הסצנה אתם מבינים דבר פשוט : בעבר, התוצאות המאוד לא מחמיאות של הקרנות הוותיקות דחף את המשקיעים המוסדיים האמריקאים החוצה. תעשיית ההון סיכון בארץ מסתמכת על כסף שמגיע מסין. בלי סין לא היה סטארטאפ ניישן, בכלל. הסינים הם לא משקיעים רציונלים והסיכון המטורף שהם לוקחים מבוסס על זה שהם פשוט רוצים לקנות ידע, וחוץ מזה – אין להם מה לעשות עם הכסף:)

Avi
Guest

חוזר ואומר.
גיל מלך ישראל
כולם אוהבים אותו
וכולנו נאהב לנצח.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: