הנפקות ICO: בועה או המודל המשבש הבא?

1.3 מיליארד דולר גויסו ברבעון השלישי של 2017 ב-ICO. הסכום האדיר הזה גרם לרבים לראות באמצעי הגיוס הזה בועה, אבל המודל החדש הוא משהו ששווה לבחון אותו. אילו אסימונים מוצעים, מי המשקיעים בהנפקות הללו ואיך יודעים איזה אסימון הוא מוצלח?

Bitcoin over Dollar

תמונה: Chesnot, Getty images Israel

מאת רו”ח אלון סיון, מוביל תחום ICO ומטבעות דיגיטליים, פירמת הייעוץ וראיית החשבון Deloitte

המרדף אחר ההשקעות מגדיר את שנות הפעילות הראשונות של חברות סטארטאפ, ובאופן פרדוקסלי דווקא לחברות שעומדות בחוד החנית של הטכנולוגיה המשבשת קשה יותר להשיג מימון בשוק החדשנות. CoinDash, למשל, שמפתחת פלטפורמה לניהול פורטפוליו קריפטוגרפי, התקשתה להבהיר למשקיעי הון סיכון את ערך המוצר שלה בשוק הצומח, ולבסוף החליטה לגייס כספים ישירות מהקהל שעתיד להשתמש בפלטפורמה. האסימון שהנפיקה החברה נסחר כיום עבור 12-9 סנט – קפיצה של 400% בערך האסימון ממועד ההנפקה , והיא מחזיקה בנכסים בסך כ-100 מיליון דולר ונהנית מקהילת משתמשים ענפה ותוססת.

המונח ICO – Initial Coin Offering (הנקרא גם TGE – Token Generation Event) פרץ לחיינו בסערה בחודשים האחרונים, וברבעון השלישי של 2017 גויסו באמצעותו 1.3 מיליארד דולר, סכום דומה להון שגויס באמצעי הגיוס המסורתיים באותו הרבעון. עם שווי שוק שצמח מ-18 מיליארד דולר ל-550 מיליארד דולר בתוך פחות משנה, אין ספק שההייפ סביב מטבעות קריפטוגרפיים, בלוקצ’יין ו-ICO רק הולך וגובר.

ואכן, בחודשים האחרונים חל גידול אסטרונומי במספר הגיוסים הללו: מ-6-4 גיוסים בחודש המספר זינק לכ-150-100 גיוסים בשבוע. הצמיחה הכבירה הזו מביאה רבים לסווג את הנהירה ל-ICO כבועה ותו לא, אבל לפני כן שווה לבחון ולהבין את המודל החדש הזה.

שני סוגי אסימונים

ICO הוא מודל פיננסי חדשני לגיוס כספים וליצירת קהילת משתמשים ראשונית, באמצעות מכירת אסימונים דרך מערכת של חוזים חכמים (Smart Contracts) מבוססי טכנולוגיית בלוקצ’יין, שנשענים לרוב על הקוד הפתוח של פרוטוקול האת’ריום, ERC20.

החוזה הבסיסי פשוט למדי – החברה המגייסת מציעה למשקיעים אפשרות לרכוש אסימון דיגיטלי (או Token) סחיר תמורת ביטקוין או מטבעות קריפטוגרפיים אחרים, ובתמורה מחלקת אחד משני סוגים עיקריים של אסימונים, שנבדלים זה מזה בזכויות שהם מקנים לרוכשים.

Utility tokens – האסימון הנפוץ מבין השניים. מדובר באסימון דיגיטלי שמונפק על ידי חברה מסחרית ובאמצעותו ניתן יהיה לרכוש שירותים בפלטפורמה עתידית, שתתבסס באופן בלעדי על תשלום או תקבול באותו האסימון. ניתן להשוות Utility tokens לזכויות שימוש עתידיות ביחידת נופש שעוד לא נבנתה – המשקיע יוכל להשתמש ביחידת הנופש אם וכאשר תסתיים בנייתה, או למכור את זכויות השימוש לאחרים.

Security Tokens – מקנים למשקיעים זכות בעלות, חזקה יחסית בחברה או זכות השתתפות יחסית ברווחים שלה (בהתאם לכמות ה-Tokens שברשותם). נכון לעכשיו, Security tokens פחות נפוצים עקב הרגולציה הקיימת: חברות רבות חוששות כי הנפקתם תחיל עליהן את הדרישות הרגולטוריות הכבדות שמוטלות על הנפקות של חברות ציבוריות.

איך יודעים איזה אסימון מציעה חברה? את ההתחייבויות למשקיעים, תנאי החוזה החכם, הזכויות שיקנה האסימון לרוכשים, התוכנית העסקית לפיתוח המוצר, מודל הפריצה לשוק וניהול העסק מפרטים היזמים במסמך שנקרא White paper. כל חברה שמבקשת לגייס כספים ב-ICO נדרשת לקבל החלטות משמעותיות לגבי הרגולציה שהיא בוחרת להחיל על עצמה, אסטרטגיית היום שאחרי, תוצאות המס והשפעות הרגולציה כבר במעמד ניסוח ה-White paper.

מי משקיע ב-ICO?

עד היום המשקיעים הקלאסיים בתחום הטכנולוגיה היו אנשי עסקים מעונבים מקרנות הון סיכון, אנג’לים או אנשי עסקים שמעוניינים לגוון בהשקעות. זה העולם הישן. בעולם החדש רוב המשקיעים הגדולים הם חלוצים טכנולוגיים שכבר לפני כמה שנים כרו או קנו ביטקוין (או מטבעות קריפטוגרפיים אחרים) בסנטים בודדים, והיום מחזיקים הרבה מטבעות בשווי פוטנציאלי של מיליוני דולרים.

צלם/תמונה: H. Armstrong Roberts/ClassicStock/ Getty Images Israel

אנשי עסקים ובנקאים: העולם הישן של המשקיעים

צלם/תמונה: H. Armstrong Roberts/ClassicStock/ Getty Images Israel

עם זאת, בהיעדר רגולציה ייעודית לתחום, רוב המוסדות הפיננסיים נרתעים מהעיסוק ב-ICOs – הן מטעמי איסור הלבנת הון והן מטעמי רמת הסיכון הגבוהה. חלקם חוסמים את האפשרות לקנות מטבעות קריפטוגרפיים, בעוד רבים אחרים לא מאפשרים למיליונרים החדשים להמיר את הביטקוין, או כל מטבע אחר, למטבע מקובל וסחיר (מה שמכונה בעגה המקצועית “פיאט” – מטבעות של מדינה).

האירוניה היא שהמגבלות הרגולטוריות הללו על הבנקים מניעות בעקיפין את כל התעשייה: בהיעדר אפשרות סדורה לממש את העושר הקריפטוגרפי ולהמירו לפיאט, בוחרים העשירים החדשים לפזר את מיליארדי הדולרים התיאורטיים שלהם, שכלואים בתוך מערכת סגורה, בהשקעה במיזמים ובאסימונים שונים במסגרת ה-ICO. בכך הם מפזרים סיכונים ומעלים את הסיכוי לצבור עוד הון תיאורטי באמצעות סחר באסימונים – לקנות אותם בזול במעמד ה-ICO ולצפות למכור אותם במחיר גבוה יותר, לכשיתחילו להיסחר בבורסת האסימונים.

המשקיעים נחלקים לשני סוגים – גדולים וקטנים. הגדולים, מובילי הדעה, נכנסים בשלב הטרום ICO ומשקיעים כ-50%-40% מסכום הגיוס, ומעודדים את המשקיעים הקטנים, שסומכים על הבדיקות שביצעו הגדולים, להצטרף. לפיכך יש קשר ישיר בין סך ההון שגויס בשלב הטרום ICO לסך ההון הסופי שגויס – דהיינו, הצלחת הגיוס נקבעת לרוב עוד לפני שנחשף לכלל הציבור.

כלכלת אסימונים חכמה

לאילו חברות ואסימונים יש סיכוי להצליח? לאסימון חייב להיות ערך ייחודי שכרוך אינהרנטית בשימוש בפלטפורמה הטכנולוגית, וכלכלת אסימונים (Token Economy) חכמה צריכה לענות על שלושה תנאים: ביזור, שוק פנימי מבוזר ותמריצים.

מבוזר, לא ריכוזי – כלכלת אסימונים טובה מקשרת בין קונים ומוכרים, ולא בין קונים לגוף הריכוזי שמנפיק את האסימון. אסימון אינו אמצעי תשלום אלטרנטיבי עבור שירותים שמציעה חברה, אלא מטבע ורסטילי שמאפשר לצרוך שירותים או מוצרים ממגוון מוכרים באותה הכלכלה.

תכנון שוק פעיל – יש לתכנן את כלכלת האסימון כך שתעודד שוק פעיל וגלובלי של קונים ומוכרים, סוחרים וצרכנים, שמקנים לאסימון ערך ומעצימים את שוויו בעצם השימוש בו ביחסי הגומלין ביניהם.

יצירת תמריצים הנוגעים לפעילות החברה – לא די בחיבור בין קונים ומוכרים של שירותים או מוצרים כדי לבסס כלכלת אסימונים בריאה וחיונית. על החברה המנפיקה לשלב באופן מושכל תמריצים לשימוש באסימון, כלומר להעניק לבעלי האסימונים יתרונות שנוגעים ישירות לליבת השירות שמציעה החברה כגון הנחות על רכישת שירותים עתידיים, ובכך להגביר את הביקוש לאסימון.

חברת Gett, למשל, מחברת בין נהגים ונוסעים בשוק מבוזר ומתגמלת משתמשים על התמדה, צירוף חברים לפלטפורמה או שיתוף ברשתות החברתיות באמצעות נסיעות חינם, סבסוד השימוש בשירותים מסוימים באפליקציה ושירותי פרימיום ללא עלות. המודל של החברה הוא סוג של כלכלת אסימונים, אך בהבדל אחד חשוב – “האסימון” של Gett הוא המטבע שמנפיקה המדינה. בשונה מאסימון, קשה יותר לנייד מטבע רגיל או להעניק דרכו ערך מוסף ייחודי לבעליו, ובנוסף החברה לא מרוויחה מעליית ערך המטבע או נפח השימוש בו.

חברות שמנפיקות ב-ICO, לעומת זאת, מחזיקות בהרבה מאוד אסימונים ומרוויחות ישירות מהפעילות בכלכלת האסימונים הפנימית שלהן – אסימון שמיש הוא אסימון מבוקש, וככל שמשתמשים בו יותר, כך הוא צובר יותר ערך והסחירות שלו גוברת. חברה אטרקטיבית נמדדת על פי שער האסימון והסחירות שלו, ולא על פי הרווחיות שלה. העובדה כי האסימון סחיר משנה את כל התפיסה של השוק, והופכת אותו להרבה יותר דינמי וממוקד משתמשים.

הנפקות ה-ICO הן למעשה ניצניה של תעשייה דינמית שכותבת את כללי המשחק שלה תוך כדי תנועה, ועל הדרך – בסבבי ניסוי וטעייה קיצוניים ומהירים – בוחנת מחדש את המוסכמות המוכרות בשוק העסקים.

הכתבה בחסות Deloitte

Deloitte ישראל הינה פירמת הייעוץ וראיית החשבון המובילה בארץ, המספקת שירותי ביקורת, מס, ניהול סיכונים, ייעוץ כלכלי וייעוץ ניהולי - בתחומי אסטרטגיה, תפעול, טכנולוגיה והון אנושי. אנו משרתים לקוחות רבים, קטנים כגדולים, בכל ענפי המשק ומערך הייעוץ שלנו הוא המגוון ביותר בישראל וכולל למעלה מ- 400 יועצים.
Deloitte היא הפירמה הגדולה ביותר בעולם מסוגה המעניקה שירותים לכ- 80% מהחברות המובילות בעולם, באמצעות למעלה מ- 263,000 עובדים, הפרושים ביותר מ- 150 מדינות.

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

4 Comments on "הנפקות ICO: בועה או המודל המשבש הבא?"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
שירן
Guest

מעניין מאוד

יוסי
Guest

על ההבדלים בין תוכנית עסקית ל White Paper:

What is the difference between a business plan and a White Paper for an ICO?

sEo
Guest

כתבה מצוינת. הקריפטו פה בשביל להישאר ולשבש:)

בר מור
Guest

כתבה לעניין מאוד.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: