האקוסיסטם של אפל: כלא של זהב

צילום: flickr,cc-by, Cherrysweetdeal

לאחרונה אני צולל אל תוך העולם של Apple בהקשר של ה-iPhone וה-AppStore, וקצת עם ה-OsX. ופתאום, כשאני עוצר להסתכל על התמונה השלמה של האקו-סיסטם – היא קצת מטרידה. אני בטוח שחלק מהעובדות כאן יהיו חדשות לרובכם, אבל מה שיותר מעניין הוא המכלול שלהן.

• מי שרוצה לפתח ל-IOS ול-OsX חייב לעבוד על מחשב של אפל. גם החומרה, המכשיר עצמו, וגם מערכת ההפעלה. הוא גם צריך לעבוד עם כלי העריכה של אפל. וכשהוא מתכנת – הוא כותב בשפה ייחודית של אפל (Objective C). יש לסעיף הזה חריגים מסויימים, אבל הכלים של אפל הם התנאים הרשמיים, והכלים המתאימים ביותר.

• כל אפליקציה/משחק שהמפתח רוצה לפרסם – תהיה אך ורק ב-AppStore של אפל. אין דרך אחרת להעביר אפליקציות למכשירי Iphone/Ipad אלא עם המכשירים נפרצו (את זה אפל לא מצליחים לחסום בינתיים). כלומר אין דרך לקנות/למכור אפליקציות למשתמש הקצה, אפילו בחינם, שלא דרך אפל (ותוך חלוקת עמלה של 30% לאפל). כיום גם ב-OsX, על מחשבי דסקטופ ולפטופים של אפל, מותקן AppStore. סביר להניח שבהינתן הדרכים הטכנולוגיות – אותה מדיניות תשוכפל גם לשם.

• אפל קובעת את סולם המחירים של האפליקציות. אי אפשר לקבוע כל מחיר לאפליקציה. למשל: אי אפשר למכור בפחות מדולר אחד, ואי אפשר למכור בדולר וחצי. רק בשלמים (פחות סנט אחד לפי המסורת האמריקאית). ובמספרים גדולים – הסולם של אפל מציב רק מחירים במאות שלמות. אי אפשר למכור ב-550 דולר. צריך לבחור: 500 או 600.

• כל אפליקציה של iOS נבחנת ומסוננת ידנית ע”י אפל. אפל יכולה לפסול אפליקציות אם הם רואים בה בעייתית מכל מיני היבטים, כמו עיצוב, שימוש בפונקציונליות של כפתורי המכשיר (מי שניסה לאפשר צילום ע”י כפתור הווליום – נפסל), או תוכן שאינו מוסרי לפי אמת המוסר של אפל.

• עוד דבר שאפל לא מאשרת – מכירת Subscription שלא דרך החנות של אפל. בקינדל של אמאזון היה פעם קישור שמוביל אל החנות שלהם. לפני שבוע הם נאלצו להסיר את הקישור. מי שיתקין עכשיו את האפליקציה יראה שאין שם שום הפניה לרכישת ספרים. הסיפור (השערורייתי בעיני) זמין כאן. הדרישות הדרקוניות המקוריות של אפלכאן (הן עברו עידון קל מאז). לא מעט אפליקציות של גופים גדולים מתחום העיתונות והמגזימים ואפילו מוזיקה – נכנעים לתנאים של אפל, ויש מצב שהם מאבדים את הרלוונטיות ב-iOS.

• כל אפליקציית iOS רשומה אצל אפל ומאוחסנת אצל אפל בגרסתה האחרונה (וכנראה גם בגרסאות קודמות).

• כל בעל iPhone/iPad שרוצה להוריד אפליקציות, אפילו בחינם – צריך להפקיד את פרטי כרטיס האשראי שלו אצל אפל. (תיקון: כתבתי כאן שזה רלוונטי גם לחינם, אבל טעיתי. אפל מאד דוחפים להזנת פרטי אשראי ביצירת החשבון, אבל אפשר להימנע מזה עד לרכישה הראשונה).

• כל אחד מ-200 מיליון מכשירי iOS שיצאו לשוק – מכיל מספר מזהה ייחודי (נקרא UDID). לכל משתמש יש Apple ID. הצימוד הזה מתועד אצל אפל.

• אפל יודעת בדיוק מה מותקן לי על המכשיר. הרי הם אלו שנתנו לי את האפליקציות האלה.

• כשמשתמש מחפש אפליקציות להורדה – אפל הם אלו שמחליטים מה להציע לו, על בסיס מאפיינים שונים שחלקם נובעים מהתנהגות ודירוג הקהל (דירוג שיכול להתבצע כמובן רק אצל אפל).

• ה-AppStore אינו זמין באינטרנט. אפשר להגיע לעמודי אפליקציות דרך גוגל, אבל הדרך היחידה הרשמית לעיין ולחפש אפליקציות ומשחקים ב-Appstore היא בתוכנת iTunes של אפל (לשמחתנו זה עדיין עובד גם על Windows).

• באמצעות חשבון האפל שלך, ובהפעלה פשוטה של MobileMe המוטמע במכשיר – הטלפון שלך ידווח על מיקומך לשרתים של אפל באופן שוטף.

• ה-iCloud החדש של אפל, שיוטמע ב-iOS הקרוב, מסנכרן את כל המידע שלך בין המכשירים שלך. ובמקביל – מאחסן אותם גם על השרתים של אפל. ההפעלה של השירות הזה יושבת באופן הכי טבעי בתהליך ההפעלה הראשונה של המכשיר, כשירות גיבוי חינמי.

די. עייפתי את עצמי. אז שתי הבהרות לסיום

1. רק אפל מסוגלת ליצור אקוסיסטם איכותי שכזה. חברה של גאונים בעלי חזון. זה לא שאין לי טענות פה ושם על המוצרים שלהם, אבל אני לא רואה מי יכול להשתוות להם בזרימה המשומנת הזו של המערכת ובתדמית הצבעונית שהם מצליחים לזגג על הכל.
2. יוצאים לי מדי פעם פוסטים אפוקליפטיים. לא יודע למה, אבל נראה שאנחנו אוהבים לפחד קצת בכל אופן – אני לא מצביע כאן על רוע, אלא על תמונת מצב שיוצרת בעיה של תחרות, של פרטיות, ושל אובדן שליטה.

הפוסט פורסם לראשונה בבלוג דיזיינר