חמש מחלות נפוצות של אתרי תוכן

בשנים האחרונות סובלים אתרי תוכן ממספר תסמינים שמוטב מאוד להפטר מהם אם הם רוצים להמשיך ולמשוך קהל

מאת צפריר בשן

שנה ויותר לתוך עידן האינטרנט, העולם כבר אינו מה שהיה פעם. הטלפונים, המחשבים, הטלוויזיה – כולם השתנו מן הקצה אל הקצה. גם העיתונים כבר אינם מה שהם היו פעם, אבל בממד מסוים הם נותרו בעינם: העיתונים, בתצורה האינטרנטית שלהם שמכונה “אתר תוכן”, הם עדיין המקום שאליו רובנו הולכים כדי לצרוך חדשות ועדכוני מידע.

אבל למרות שהם נותרו מרכזים שכאלה לעלייה לרגל (ואולי בגלל שהם כאלה), לאתרי תוכן יש מחלות אופייניות. אלה מהם שיידעו להחלים מחלק מהמחלות האלו, ייהנו מהכרת תודה של ממש בקרב הגולשים שלהם, מה שיתורגם בסופו של דבר להרבה מאוד כסף.

הנה חמש מהמחלות הבולטות של אתרי תוכן:

1. יותר מדי קליקבייטס

הקליקבייט היא כותרת מסקרנת שמטרתה למשוך את הגולש להקליק עליה, ומכאן שמה – “פיתיון קליקים”. הם מופיעים הרבה בעמודים של אתרי התוכן ברשתות חברתיות, אבל גם באתרי התוכן עצמם.

וכך, עלעול בכותרות של עיתון אינטרנטי הופך למתקפה על החושים: “הנערה הזו הגיעה הביתה – לא תאמינו מה היא מצאה!” “מניית היום – עולה במאות אחוזים!” “לא ייאמן! זה כל מה שצריך כדי לפרוץ לסמארטפון שלכם”, “הצגה מפלצתית של כוכב ה-NBA”. במקום לתת מידע, העיתון מסתיר מכם מידע כדי שתקליקו על האייטמים שלו. במקום לחסוך מכם זמן, הוא גוזל את הזמן שלכם.

ואם זה לא מספיק, הרי שהקליקבייט משתלט על כל חלקה טובה, ובדרך כלל, התוכן שבתוך הידיעה מאכזב לעומת הכותרת המפוצצת. התוצאה היא שלא רק שמבזבזים לנו את הזמן, גם “מרמים” אותנו. יש אתרי תוכן שגלישה בהם מזכירה טיול בשוק, שבו כולם רוצים לרמות אתכם טיפה ולעשות עלכם סיבוב קטן. וכן, גולשים שסובלים ממשבר אמון עם ספק התוכן שלהם עוברים לספק תוכן אחר.

2. הטיית עיתון

לאתרי התוכן בישראל – אבל גם בעולם – יש הטיה טבעית שהיא עמדת המערכת. מסורתית, עיתונות היא ליברלית (או שמאלנית, כמו שקוראים לזה כאן), אבל יש גם מו”לים עם הטיה לכיוונים אחרים (ע”ע ישראל היום).

לכאורה, אין בעיה שלאתר תוכן יש תפיסת עולם, אבל הבעיה היא שלאנשים שכותבים במרכזי תוכן יש נטייה להכפיף את המציאות לתפיסת העולם שלהם. ככה, למשל, נתניהו תמיד מושחת בעיתון אחד, ותמיד צח כשלג בעיתון אחר. כלומר, לא משנה כיוון ההטיה, התוצאה היא שהדיווח מבוסס על האמונות והעמדות של הכותב והמערכת – ולא על המציאות. ככה, במקום לקבל דיווח אובייקטיבי, הקוראים מקבלים משהו שלא פעם אינו קשור למציאות.

לשקר לעצמך זה בסדר, אבל כשאתה אתר תוכן שלא אומר את האמת לקוראים שלו, יגיע רגע שבו תאבד אותם.

3. ערבוב של דעות וחדשות

החלוקה בין חדשות לדעות היא ברורה וחותכת: חדשות מספרות מה קרה. הן אובייקטיביות, מוחלטות ולדעה של הכותב אין השפעה עליהן. חדשות עונות על שאלות כמו: מה קרה, למי קרה? מתי? איפה?

כל מה שאינו מידע טהור כבר שייך לז’אנר אחר: תקראו לזה דעות, תקראו לזה פרשנות, תקראו לזה מאמרים, תקראו לזה פובליציסטיקה. חדשות נטו זה לא. זה החלק שבו עונים על שאלות כמו “למה קרה?” או “מה יקרה עכשיו?”

ברגע שאין הפרדה בין חדשות לבין כל היתר, הרי שלא רק שהמוציא לאור צבוע בדעות סובייקטיביות, הוא גם מסתיר את העובדה הזו מהקוראים שלו. ההסתרה הזו מצויה צעד אחד קדימה אחרי “אי אמירת אמת”.

4. ז’רגון

כשהייתי צעיר כתבתי בעיתון טור על השקעות בטכנולוגיה. אהבתי נורא לכתוב ביטויים כמו “ratchet”, “double deep”, “לקרוא לכסף” ועוד כל מני כאלה. לקח לי שנים להבין שחוץ מחמישים או מאה משקיעים בטכנולוגיה, אף אחד לא הבין על מה אני מדבר.

לכתבים יש נטייה להתקרב למושאי הסיקור שלהם ולאמץ את השפה שלהם. שומעים את זה אצל כתבים צבאיים, כתבים כלכליים, כתבי צרכנות וכתבי רפואה. אבל האמת היא שכאשר הם כותבים לקהל הרחב, הם צריכים להפסיק לדבר בשפה המקצועית של הענף אותו הם מכסים, ולעבור לעברית שכולנו מבינים.

אחרת, במקום להביא מידע ולהנגיש תחומים לא מוכרים לקהל הרחב, הם תורמים בעצמם להגבהת הקיר המפריד בין עולם הסיקור שלהם לציבור. זה לא אפקטיבי.

5. מהירות

זו לא אשמתם הבלעדית של אתרי התוכן שהם ממהרים כל כך. כולנו הרי כל כך צמאים לקבל מידע חדש, ומרפרשים רשתות חברתיות ועיתונים כדי לקבל את העדכון האחרון. מי שיציג את החדשות העדכניות ביותר יזכה כמובן ליותר תנועה, יותר שיתופים, יותר פרסומות, יותר כסף.

הבעיה היא שיש מחיר למהירות. תוכן הוא כמו כל מוצר אחר, וככל שמשקיעים בו פחות זמן ומשאבים אחרים – כך האיכות שלו פחות גבוהה. וכך, התוצאה של אתרי תוכן שמהרים להשיג את כולם היא ריבוי שגיאות כתיב, שגיאות מהותיות, שגיאות בתמונות, כיתובי תמונה אידיוטיים ועוד ועוד פאדיחות.

חשוב להבין: שגיאות כתיב באתר תוכן הן כמו חול בביסלי. אנשים לא מפספסים אותן ולא שוכחים אותן, והן פוגעות אנושות בדימוי המקצועי של מרכזי תוכן. גם כאן, בטווח הארוך המשמעות בהחלט עלולה להיות איבוד קוראים.

הכותב הוא איש תוכן, מרצה ועורך סדנאות כתיבה אפקטיבית

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

8 Comments on "חמש מחלות נפוצות של אתרי תוכן"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
זהבה אביב
Guest

זהבה אביב מסכימה עם כל הנאמר לעיל

אביבה זהב
Guest

גם אביבה זהב מסכימה עם כל הנאמר לעיל

lol
Guest

אירוני.

זה שיודע
Guest

מסכים אך האחרון קצת אירוני שייפורסם פה, לא מעט קורה שיש טעויות בכתבות.

יוחנן
Guest

אחלה פוסט, מאוד מעניין
מרגיש שרוב הסעיפים יותר מתאימים לאתרי תוכן כמו ynet ופחות לבלוגים מקצועיים שכנראה יש סיכויי גבוה יותר שרלוונטים לקוראים

אלי
Guest

“יש אתרי תוכן שגלישה בהם מזכירה טיול בשוק, שבו כולם רוצים לרמות אתכם טיפה ולעשות עלכם סיבוב קטן”.
עליכם ולא עלכם.
וגם בתחילת הכתבה מימד ולא ממד, אבל למה להיות נודניק..
בהההה!!!!!! הוא כותב על שגיאות כתיב??
חשוב להבין: שגיאות כתיב באתר תוכן הן כמו חול בביסלי. אנשים לא מפספסים אותן ולא שוכחים אותן, והן פוגעות אנושות בדימוי המקצועי של מרכזי תוכן. גם כאן, בטווח הארוך המשמעות בהחלט עלולה להיות איבוד קוראים.

אזרח מהשורה.
Guest
אזרח מהשורה.

שכחתם “תוכן שיווקי”, כמו הכתבה הזו.

יורם
Guest

תן לחמישה אנשים לתאר ארוע עובדתי ותקבל חמישה תאורים שונים של אותה עובדה. דבר יכול להיות אובייקטיבי אם הוא נמדד בכלים שיש הסכמה רחבה על התוקף שלהם: לחץ הדם שלי הוא X. הגובה שלי הוא Y. הבעיה מתחילה כשעורכי עיתונים, אתרי תוכן וכתבים מצהירים שהם “אומרים את האמת ישר ולעניין”. כשכמובן לא מדובר בעובדות אובייקטיביות. מדובר בהכרח בדעות בלבד.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: