על מה אנחנו חייבים להפסיק לצייץ

יש ציוצים שלכולנו כבר די נמאס לראות והגיע הזמן שמישהו יאמר משהו בנושא. אנא רטווטו.

טוויטר, שרות המיקרובלוגינג (אם מישהו עדיין קורא לו כך), הופך פופולארי מיום ליום. מה שנראה תחילה כמו טרנד שיחלוף, הפך לאמצעי תקשורת עבור פוליטיקאים, דרך מהירה ונוחה לדווח על חדשות ואפילו מקום מעניין להכיר אנשים מגניבים. עם זאת, כמו כל רשת חברתית, או בעצם הרשת כולה, אחוז גבוה מאוד מהתוכן הוא  (ותסלחו לי על הבוטות) המיץ של הזבל. יש ציוצים שלכולנו כבר די נמאס לראות והגיע הזמן שמישהו יאמר משהו בנושא.

כל הסטטוסים כאן הם מופרכים ופרי דימיונה של כותבת שורות אלו, על אף שכולם מבוססים על מקרים אמיתיים. הכינו את העגבניות הרקובות לזרוק עלי בהמשך.

"מתה עליך טוויטר!"

ציוצים על טוויטר

פתחתם חשבון? אין שום דבר רע בכמה ימים של התלהבות. “טוויטר זה די שוס” זה תקין ומקובל בפעם הראשונה שאתם מקבלים עוקב שהוא לא בן משפחה או חבר לעבודה. אבל כשמישהו עם 1,000 עוקבים כותב “טוויטר – אין עליו. לא יכול לחיות בלעדיך יום. בוא נעשה ילדים.” בינינו? בזבוז של משאבי השרתים של טוויטר שבטח ייקח להם עוד כמה ימים טובים להתאושש מגמר אליפות העולם בכדור-גל.

עדכוני מיקום

כבר התרגלנו לעדכונים של פור-סקוור שמדווחים לנו שהגעתם הביתה בשלום. הפולניה שבפנים מרוצה שלא קרה לכם כלום בדרך, אבל כשמישהו יוצא לסבב בארים, ועוד עם כמה חברים מהטוויטר, הפיד מתחיל להיראות כמו מפת “גלה את המטמון” שסופה ידועה: ציוצים שיכורים על אהבתם של הנ”ל לטוויטר.

אם נורא בא לכם לשתף את העולם במקום בו אתם נמצאים, לכל הפחות תנו איזו הערה מגניבה, או תמונה ששווה לפתוח למען העברת החוויה לעוקבים שלכם. אולי גם תחסכו את הסעיף הבא מאיתנו באופן זה, על ידי שילובו בציוץ עדכון המיקום.

תמונות מיקום

“עכשיו אני פה”. ותמונה. מרתק, אבל עם זאת. אם לתמונה אין ערך ממשי עבור הקוראים (כלומר, אינה כוללת נשים בלבוש חלקי או אפקט תאורה מרשים במיוחד לכל הפחות), חסכו מאיתנו את רוחב הפס ומשאבי הדפדפן הדרושים לצפיה בצילום מטושטש של הבניין בו נמצאת הדירה שדודה שלכם משכירה ובמקרה שם עצרתם להדליק סיגריה.

מספר העוקבים

יש מספר חוקים לעניין. אלא אם מדובר במספר עגול או מגניב (“יש לי מספר עוקבים שטני היום – 666”), להתלונן על עוקב שעזב או אלו שהצטרפו (אלא אם מדובר במשהו כמו 100) זה קצת מעורר רחמים. ובינינו? יש בערך שלושה מצייצים שמצליחים באמת להצחיק עם מסרים לאותו “עוקב שעזב”.

ריטווטים מיותרים

כפתור הריטוויט האוטומטי הפך את המלאכה לקלה מדי. כה קל להקיש עליו ולגרום לעוקבים שלכם לקרוא את הסטטוס שהחלטתם להציג להם. אך עיצרו לרגע לחשוב – האם באמת מעניין אותם לראות את הציוץ של הביג-בן בלונדון סופר דפיקות מדי שעה? לא בטוח. ומי שריטווט את היוזר של הוובוזלה בתקופת המונדיאל, צריך לשקול מחדש את אופן השימוש שלו ברשתות חברתיות. אלא אם נתקלתם בסטטוס שבאמת שווה את השורה בפיד של עוקביכם, חיסכו לכולנו והימנעו מהריטווט.

לסיכום, הטוויטר הוא שלנו. שימרו עליו נקי מציוצים מיותרים. או שלא. אנא רטווטו.

לחילופין – הטיחו בי את העגבניות הרקובות שהכנתם מבעוד מועד או ספרו לנו על הטוויטים שנמאס לכם לראות

אילנה ברודו

אשת המילה הכתובה וחובבת טכנולוגיה. גרפומנית, גיקית, גיימרית, בשלנית, ואפילו משוררת לעת מצוא. בימים עיתונאית רשת נעימת הליכות ובלילות לוחמת צדק דיגיטלי חסרת רחמים ובעלת לשון מושחזת היטב. לשעבר כתבת טכנולוגיה ב-ynet ו-walla!.

הגב

4 Comments on "על מה אנחנו חייבים להפסיק לצייץ"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
שם (חובה)
Guest

אני מאסתי לגמרי בציוצים של אנשים שמתעצלים לחפש משהו בגוגל ומבקום זה מצייצים איזו שאלה טיפשית שאפשר למצוא את התשובה עליה בחיפוש של שלוש שניות.

עומר
Guest

עוד רעה חולה: #אנשיםשמוסיפיםלכלציוץהאשטגארוךלאמצחיקתעברוהלאה

תושב
Guest

לדעתי הטוויטר הזה די עלוב. 99% מהציוצים בו הם שטויות. יש כמה צייצנים שמצטיינים בפרסום שטויות ולכן יש להם הרבה עוקבים. בדרך כלל אלה גברים גיקים שחיים בטוויטר וזה מקור מציאת הזיונים שלהם.
אף אחד לא קורא את כל הציוצים ויש המון עוקבים “מתים” שעזבו את טוויטר ועדיין מופיעים כעוקבים.
להזכיר את טוויטר ובלוגים במשפט אחד זה עלבון לבלוגים, כי מכל הבחינות הם עדיפים על פני טוויטר. טוויטר זה שירות שכל יתרונות הבלוג זוקקו ממנו. יש מגבלה של 140 תווים, קשה לעקוב אחרי שיחות של אחרים, מדלגים על ציוצים רבים, אין משמעות לארכיון ועוד.

ענת
Guest

..שלא לדבר על ציוצים שנשמעים כמו שירים של שלמה ארצי: “קמתי”, “הלכתי”, “חזרתי”… :-)

wpDiscuz

תגיות לכתבה: