איך בכלל נולדה Gab ולמה ענקיות הטכנולוגיה תוקפות אותה כעת?

העליהום על הרשת החברתית Gab לא מגיע ממקום של מוסר או אנושיות, אלא מאינטרסים מובהקים של ענקיות הטכנולוגיה

גאב היא רשת חברתית שהוקמה בשנת 2016, ונפתחה רשמית למשתמשים ב-2017, על ידי אנדרו טורבה, יזם אמריקני לבן אשר היה דמוקרט רשום עד לשנת 2016, ומתגאה כי הצביע דווקא לטראמפ בבחירות האחרונות לנשיאות ארה”ב. בניגוד לטורבה, ובסתירה לאמונות חלק גדול ממשתמשי הפלטפורמה, CTO החברה מיום הקמתה ועד ליום ראשון האחרון אקרם בויוקייה, הנו תורכי, וה-COO, שפרש אף הוא, אוטסאב סנדוייה, אינו נמנה גם הוא עם בניו של הגזע הלבן. הפלטפורמה הוקמה כאלטרנטיבה ל”תקשורת הליברלית”, כמדיום חברתי חלופי לטוויטר עם קמצוץ רדיט. לוגו החברה עד לאחרונה, גבי, צפרדע ידידותית למדי, מתכתב עם סמלה המפורסם ביותר של תנועת האלט- רייט על ענפיה, פפה הצפרדע המשמש כ”משרוקית כלבים”‘, סמליות בעלת תוכן המובן סלקטיבית על ידי קבוצה מסויימת באוכלוסייה, לפעילי הימין הקיצוני.

כיום יש לגאב בסיס משתמשים מוצהר של עד 800,000 בני אדם למרות שאחוז הפרופילים המזוייפים כנראה גדול בהרבה מאשר בפלטפורמות הגדולות יותר, בעקבות מדיניות מתירנית מכוונת של הנהלת החברה. גאב זכה לעדנה עם הקשחת המדיניות של פלטפורמות המיינסטרים בשנת 2017, ולגידול נרחב בקהל משתמשיו. גידול משתמשים זה היה משמעותי הן מבחינת המספרים והן מבחינת החשיפה. בעקבות סילוק “כוכבי” הימין הפופוליסטי (האלט- רייט) מהרשתות החברתיות הגדולות, דמויות אלה “היגרו” לגאב, והביאו איתם את עדרי המעריצים שלהם. לדוגמה, כשמונה אחוזים (!) מסך המשתמשים ברשת עוקבים אחרי דמות הגרוטסקה, אלכס ג’ונס (שגם הוא ידוע בזכות צפרדע), וכשישה אחוזים עוקבים אחר הטרול מילו יאנופולוס. בנוסף הגדילו ה”כוכבים” כמעט בן לילה את התעבורה באתר בצורה משמעותית. בתמורה, גם כוכבו של טורבה זרח, והוא החל להופיע בתקשורת כנציגו הבולט של האלט- טק, תרבות הנגד לעמק הסיליקון הליברלי, בתקשורת המיינסטרים ואף בערוצי האלט- רייט כגון אתר האינפווורז של גונס, שאף ראיין את טורבה ביום למחרת הפיגוע בפיטסבורג. בראיון זה ניתן היה לשמוע המשך ישיר למסרי טראמפ. אולם בעוד טראמפ מרכז את התקפותיו כנגד המדיה הישנות בלבד, אימץ טורבה את אותם הביטויים בדיוק והרחיב את בנק מטרותיו מעבר לתקיפת התקשורת גם לחברות הענק היושבות בעמק הסיליקון.

gab

הרשת החברתית הושבתה, במקומה מופיע מכתב גלוי של מנכ״ל החברה (צילום מסך)

בחודשים האחרונים, שימשה גאב תיבת התהודה על סטרואידים של האגרגציה הלא מאורגנת של אנשי האלט-רייט, פופוליסטים צמאי תשומת לב, נאצים, גזענים ואחרים. כך, ניתן היה למצוא בפלטפורמה מקבץ מהמם של אנטישמיות ישנה, אנטישמיות חדשה, איסלמופוביה, שנאת זרים, שנאת שמאלנים, שנאת נשים, רמזים לאלימות, קריאות מפורשות לאלימות, רמיזות לקריאות מפורשות לאלימות, ופוסטים נוספים שגורמים לאדם אשר הזדמן לשם בטעות לתהות האם הגיע לאתר אינטרנט במאה ה-21 או שמא לאסיפת פעילים של החולצות הכהות למיניהן באירופה של העשור השלישי במאה העשרים. אף עובדי החברה עצמם מצליחים מדי פעם להיתפס באמירות בעלות סירחון אנטישמי כבד. כמות הסחי באתר כה גבוהה, עד כי מאמר אקדמי אשר פורסם לאחרונה ובו ניתוח רשתי של הפוסטים בגאב, צנזר, מטעמי הטעם הטוב, חלק משמות המשתמשים, אף לפני שהגיע לדון בתוכן. ניתוח של 22 מיליוני פוסטים מצא, תמיכה להיפוטזת הנטייה הגזענית של הרשת וכי חלק “נכבד” ממנה מוקדש לאיזכורים הקשורים לנשיא טראמפ.

ואז הכל התפוצץ, באמת התפוצץ

כל זה עד יום שבת האחרון, דקות לפני השעה 10 בבוקר, שעון מזרח, כשמחבל טען מספר נשקים ונכנס באש לבית הכנסת והמרכז היהודי בן יותר מ-150 השנים, “עץ החיים – אור לשמחה”, בשכונת סקוורל היל בפיטסבורג, פנסילבניה. בהקשר טור זה, המחבל הגזען (שאין שום צורך להזכיר את שמו) אשר רצח באותו הבוקר 11 בני אדם היה משתמש נלהב של הרשת החברתית, ואף כתב בה את ההודעה האחרונה כארבע דקות לפני תחילת מסע הרצח וסיים ב-“הבריגו את הכוונות, אני נכנס”.

זו היתה הזדמנות הפז שחברות הענק חיכו לה מתחילת הגל העכור של ביקורת ציבורית בנושא פרטיות ואחריות בנושאי מידע, פייק ניוז, אלימות ברשת ועוד. בחודשים האחרונים, יחד עם הגדלת הביקורת על חברות הענק, חוו החברות מכות כבדות אשר הונחתו עליהן בצורת ביקורת ציבורית נוקבת בעקבות התנהלות בעייתית שלהן בכל הנוגע למידע אישי ולשימוש שלהן בו. מבחינתן, נמצא השעיר לעזאזל הטכנולוגי אשר אינו נמנה עם חבורת עמק הסיליקון אשר ניתן להפכו לסמל הרוע ובכך להסית את האש מהן ולסיים את הדיון הציבורי החשוב של החודשים האחרונים.

מיום הקמתה, למרות הצלחת הפלטפורמה, הנסיון שלה להתקבל כאלטרנטיבה שווה לרשתות החברתיות העיקריות ולהיכנס לעולם האפליקציות נתקל בחומה בצורה של הענקיות. תחילה בעת הקמתה, אפל, הידועה במדיניות הקשוחה שלהם לגבי אישורי אפליקציות החליטה שלא לאפשר לגאב להרשם בחנות האפליקציות שלה, לאחר מכן הצטרפה גם גוגל לחגיגה והורידה את גאב מהגוגל סטור. בכך, מנע הדואופול מגאב להתפשט לעולם הסלולרי. כל זה קרה בשיא השינוי של השיח הציבורי במערב באיזון שבין זכויות הפרט לבין זכויות הקבוצה. כעת, לאחר מסע הרצח, חברות נוספות אזרו אומץ. לרשימת מנתקות הקשר נוספו גם פייפל, גודאדי, וג’ויינט, אשר הפסיקו באופן חד צדדי את ההתקשרות עם הפלטפורמה. כך, באופן אירוני, הרשת אשר הוקמה כדי להלחם בצנזורה של החברות הפכה למוחרמת בעצמה על ידי אותה רשת ענקיות הטק.

קרדיט צלם\תמונה: Jeff Swensen, Getty Images

החופש לפחד ולשנוא

ארה”ב, בה חופש הדיבור הוא מהזכויות הבסיסיות ביותר והישנות ביותר (יחד עם הזכות לנשיאת נשק), ומצעדים ניאו נאצים נערכים תוך הנפת צלבי קרס והצדעות במועל יד, מדינה שבה צווחות גזעניות נשמעות ברחובות הערים בחסות החוק, נמצאת כיום על קו פרשת המים. קו זה, אשר עקרונותיו נכתבים כעת (לפרקים בדם) מגלם את ההתנגשות בין זכויות הפרט לבין זכויות החברה לכפות את רצונותיה על היחיד. גאב, אשר משרדיה הראשיים ממוקמים בעיר פילדלפיה, בצידה השני של מדינת פנסילבניה, המדינה בה ממוקמת פיטסבורג, העיר בה אירעה מתקפת הטרור, היא מבחינת מקימיה קולו של הימין האמריקני הלבן אשר מרגיש דחוק לפינה, עקרונותיו מותקפים מכל עבר, ודרך חייו משתנה במהירות מסחררת ללא יכולת שליטה. פחד זה של פרטים בחברה הוא אמיתי לגמרי, אולם הנו מנופח לאין שיעור על ידי חוסר הבנה של כללי העולם החדש ומוזן בין השאר על ידי הנהגה פוליטית מניפולטיבית ומפלגת. הנהגה זו מגייסת את הרגשת הפחד הפרטית לגיבוש (או שמא גיבוב) הפרטים לערימה מבוהלת שכל מה שמקשר בין פרטיה היא הרגשת הפחד ואשליית פתרון פשטנית.

בדיוק כפי שפוליטיקאים אופורטוניסטים ממהרים לרכב על גלי “פטריוטיות” בתצורתה הרדודה ביותר, כך גם מקימי גאב, זיהו קהל לקוחות גדול ונאמן, אשר מרגיש כי אינו מקבל ביטוי בזירה הציבורית ומונע על ידי פחד, שהוא המניע הטהור ביותר לפעולה בעולם החי. הפחד מניע לפעולה נקודתית, ללא מחשבה מעמיקה, וללא שיקול דעת. הפחד סוגר את החלקים החושבים במוח, ומדליק את האיזורים הפרימיטיביים, אלו השומרים על החיות מפני טורף, שריפת פתע או סכנה אחרת. בחיות עדריות, הפחד מכבה את האינדיבידואל, ומדליק את העדריות. תגובה מאסיבית של הרבה פרטים, מגדילה את סיכויי הפרט להינצל, על כן אין זמן לחשוב, ויש לפעול יחד עם כולם עד יעבור זעם. אין צורך בהסברים עמוקים, או בתכנון ארוך טווח. מסמנים את הגורם, לפרקים מנסחים את הפעולה הנקודתית, ואז ניתן לזוז הצידה ולצפות בעדר המפוחדים נעים (באוטובוסים?) לפעולה נקודתית אשר תמגר את הגורם המפחיד.

כפי שאנו חוזים כעת, עדר המפוחדים והממורמרים במערב הנו גדול ומשמעותי. אנו רואים זאת בגידול האסטורנומי של הימין הפופוליסטי בכל רחבי המערב. מפלגות (גם במובן המפצל של המילה) הבנויות סביב רעיון הסכנה בלבד זוכות בבחירות במדינה אחרי מדינה. בהשאלה מצ’רצ’יל (יסלח לי ירום הודו), אין להן מה להציע מלבד פחד ואימה מפני אויב רשע, חסר פנים, ומומצא ברובו. קו גבול דמיוני בין ה”אנחנו” לבין השאר מצוייר בחול, וסכנות לקבוצה, בין אם אמיתיות או מומצאות לחלוטין, מפומפמות לורידים של ה”אנחנו”.

קרדיט צלם\תמונה: Jeff Swensen, Getty Images

לטכנולוגיה תפקיד חשוב ביותר בתאטרון האימה. בעולם בו כולנו מוקפים בשלל מדיה חברתיות שכל תפקידן הוא לגרום לנו לבלות בהן עוד ועוד זמן, לדלוף עוד ועוד דאטה, ולהעלות את ההכנסות שלהן, הפחד הופך מטבע חשוב במודל הרווח של הענקיות.

כמו חנות ממתקים הצמודה למרפאת שיניים, האלגוריתמים אומרים לנו ‘ילד, כל החברים שלך כאן, אולי תרצה לבוא לבקר? ואם אתה כבר כאן, שמענו שאתה אוהב ממתקים. אולי תטעם ממתק? וכעת ממתק מעט אחר? והנה, זה ממש ממתק מצויין. טעם אותו גם כן. תגיד, אולי יש לך חברים נוספים אשר רוצים לבקר את חנות הממתקים? מה פרטי הקשר שלהם? יהיה לכם כיף מאוד יחד. המון ממתקים!’. כך נשאבים כולנו למערבולת אשר מספקת לנו עוד ועוד מאותו הפחם הנדמה כמטילי זהב, בתקווה שנשאר בחברתן כמה שיותר, בדומה למפלצת ללא הפנים בסרט המופת של מיאזאקי, “המסע המופלא”. יהיו ממתקים אלה חיבה לכוכבנית תורנית, אהבה למוזיקה, סימפטיה לתמונות חתולים, או פחד משתק בפני עולם לא מובן.

בהקשר זה אין מנוס מלתהות האם הפעולה של חבורת עמק הסיליקון כנגד גאב היא אכן שירות לציבור או שמא הן פועלות יותר כמו אותו סוחר הסמים אשר מרים טלפון למשטרה כדי לתת טיפ מפליל על מתחרה שאינו מחבב.

של מי האחריות?

הסיפור של גאב הוא סיפור נוסף המדגיש את הפער שבין הרף המשפטי לבין הרף של המון הכיכרות או תפיסת רצון ההמון על ידי חברות הענק הששות לממש את רצונו של אותו המון בדיוני בכל הזדמנות שבה אין לכך מחיר אמיתי לחברת עצמן. בארה”ב, בה פלטפורמות מוגנות מאחריות משפטית על התוכן המוצג בהן על ידי חקיקה פדרלית בת כרבע מאה ואינספור תקדימים משפטיים, החוק עומד כרגע לצידה של גאב. היא אכן שיתפה פעולה עם הרשויות. היא אכן לא קראה בעצמה לאלימות. ואכן היא אינה אחראית ישירה, מבחינה חוקית, על התוכן המתפרסם בה.

אולם, לא כך בקרב חברות הענק מעמק הסיליקון. בעולם שלאחר 2017 ולאחר הרעש השלילי שסביב הרשתות החברתיות, חרם הספקים נגד גאב נראה לא יותר מנסיון הסתת תשומת לב של חברות הענק. ההתנתקות החד צדדית של הענקיות נדמית אך כצעד נוסף לצעדי היח”צ שנעשו על ידן בשנה האחרונה. ‘הנה’ יאמרו ענקיות הטק. ‘אנחנו בצד שלכם, בני אנוש פשוטים! מנענו בגופנו את הרשת החברתית הלא נחמדה. עכשיו תנו לנו את כל המידע שאנחנו יכולות לעכל’. בעודן אוספות כל פריט מידע אפשרי, החל בטביעות האצבע הדיגיטליות של כולנו ועד לדוגמיות דנ”א ומידע על מחלותינו בתמורה לנזיד בידורי חסר קלוריות. כמו אותה המפלצת של מיאזאקי, בולעות הענקיות את כל מה שנמצא בטווח הראיה שלהן. ‘אל תשימו לב לכך שגם בפלטפורמות שלנו יש קריאות לאלימות, ולרצח. אצלנו זו בעיה נקודתית. גאב, לעומת זאת, היא רעה כי שם זו בעיה קיומית’.

אולם יש לזכור כי החברות אינן מנתקות מגע בגלל אנושיות ומוסר. הענקיות פועלות בין השאר בכדי שהמסגרת החוקית הקיימת המגנה עליהן לא תשונה, ושתופעל באיזורים הנוחים להן ביותר בלבד. על ידי לקיחת יוזמה, מנסות החברות להצטייר כחלק מהפתרון, ולא כפי שהן, יוצרות הבעיה מלכתחילה. ניתוק היחסים עם גאב הוא לא יותר ממנגנון בקרת נזקים לחברות הענק כנגד יח”צ גרוע. תימוכין לגישתן הצינית ניתן לראות בהמשך מערכות היחסים הפורות שבין הענקיות גם לאחר נסיונות כושלים לגרום למחיקת טוויטים פוגעניים בטוויטר, שיח השנאה באינסטגרם או אי חסימת פייסבוק לאחר מאות הודעות ה”פרידה” של המחבלים המתאבדים על גבי הפלטפורמה, בדיוק כפי שקרה במקרה הנוכחי.

קרדיט צלם\תמונה: Jeff Swensen, Getty Images

צנזורה מסחרית

כאן מגיע הדיון המרתק באמת, ההשוואה בין צנזורה על ידי גוף ממשלתי, לבין צנזורה המופעלת על ידי חברה פרטית. צנזורה של המדינה, הנה מרוכזת בעיקרה, נעשית על ידי גוף ממשלתי המיועד לכך, מונחית על ידי חוקים כתובים ונהלי עבודה סדורים. כן נהנית הצנזורה מהלגיטימציה הנרחבת של פעילות ממשל דמוקרטי, הן הנבחר והן הממונה. בנוסף לכל זאת, תהליך הצנזורה (בניגוד למושא הצנזורה, המצונזר) הנו שקוף ומובנה בתוך מערכת מסודרת ובעיקר ניתנת לערעור דרך מערכת המשפט המערבית, בעלת הסטנדרטים המחמירים בהיסטוריה לטובת מושג הצדק.

לעומתה, הצנזורה העסקית בתצורתה הנוכחית היא הליך סתום, נסתר, ולא מובן. היא נקבעת בחדרי חדרים של ארגון קפיטליסטי המונע מבצע כסף ומאידיאולוגיה עסקית. ההליך חוקי לחלוטין, בעקבות הסכמת המצונזר למפרע בעודו מתחיל את השימוש בפלטפורמה, אולם ההליך אינו מונע על ידי תפיסת צדק כלשהי, ואינו מבוסס חוק מסוג זה או אחר, אלא משתמש בכוחו הדורסני של המונופול (או הקרטל) להכתבת המציאות בעקבות שיקולי רווח צרים עד כאב של חברות הענק. ההסכמים הכה לא ניתנים לקריאה עליהם מסכימים המשתמשים עם תחילת השימוש, מנוסחים כך שלחברות תהיה אפשרות בעתיד להחליט, משיקוליהם העסקיים בלבד, איזה רעש מבחינתם ייצור תעבורה, ואיזה יגרום להם נזק עקיף, ועל כן ייחסם. חברות מכניסות בהסכם קמוסת רעל אשר תופעל לפי שיקול דעתן הכלכלי הקר בכל עת שיחפצו. זהו כוחם האמיתי של מונופולים. יכולתם לכופף את המציאות כרצונם, ללא צורך בהסברים מיותרים מבחינתם, באם זו פוגעת בשורת הרווח.

נשאלת שאלה חשובה, והיא: מהו היתרון לחברה האנושית, בניגוד לחברה המסחרית? האם הליך הצנזורה המונע על ידי חשש של החברות לעתידן הכלכלי, או לחרם מצד ההמון, הינו ההליך הטוב ביותר לפתרון הבעיה הסבוכה? האם סילוק הרשת הספציפית יתרום להרגעת התסיסה ולהעלמת האלימות או שמא דווקא להגברת הפרנויה של אותן קבוצות השוליים, וכתוצאה מכך פעולות אלימות יותר בתדירות גבוהה יותר? התשובה של טורבה לתהיות אלה ברורה (וצפויה). הטענה של גאב, על כך שעדיף שקיצוניים יוציאו קיטור בקיטורים רשתיים, מעניינת.

מה התועלת מהפעלת פלטפורמה זו, ומה הנזק מאי קיומה אל מול הנזק בקיומה והתועלת שבביטולה? האם דחיקתה תקרב את הקצוות בחברה האמריקנית? תאחה את הקרעים? האם גאב היא התסמין של המחלה או המחולל שלה? בהשאלה, האם גאב היא רק הרשת של פתח ניקוז האמבטיה, אשר אוספת אליה את הלכלוך של החברה האמריקנית כולה, או שמא היא עצמה מעודדת הקצנה על ידיי ריכוז המסולקים מהרשתות האחרות והזנתם במנות רעל בנות 300 תווים למנה?

במבט לעתיד, גאב לא תיסגר לגמרי. האתר פועל כרגע במסגרת החוקים האמריקנים הקיימים, שלא עומדים להשתנות בקרוב. בטח שלא בארה”ב של טראמפ, לאור ריכוז תומכיו המוצהרים בה. על כן תמצא הפלטפורמה בקרוב את ביתה החדש, אי שם במרחבי המרשתת. בינתיים, טורבה “שוחה” בתשומת הלב הנרחבת והפך עצמו למרטיר רב מימדי. מרטיר של חופש הביטוי ולמותקף במדיה המיינסטירמיות בעקבות הרחקת נשיא ארה”ב מהמתקפה כשגאב שימשה כהוכחה לכך שהמחבל אינו נמנה עם תומכי טראמפ. כקורבן הליברלים של עמק הסיליקון. מנהיג של אותם המפוחדים והמדוכאים (בעיני עצמם), אשר העולם החיצוני סוגר עליהם מכל כיוון, וגוזל מהם, בהליך שרירותי ולא דמוקרטי את זכויותיהם הבסיסיות ביותר בשם הרייטינג.

וכמו בכל סיפור, גם כאן יש לקח חשוב. כפי שהטענה (האמיתית לחלוטין) של גאב כי מיד עם היוודע הפיגוע שיתפה החברה פעולה עם רשויות החוק ואף סגרה מיוזמתה את החשבון של הרוצח, לא עמדה לה כשחברות רבות ניתקו עימה מגע, כך הפעולה הנקודתית של חברות הענק מול גאב אינה צריכה לסיים את הדיון הציבורי בנושא פרטיות. חובה להשאיר את הזרקור הציבורי כך שיאיר בעוצמה את חשיבות הנושא ויגביל את כוחן העצום של חברות הטכנולוגיה על חיינו ועל עתידנו.

אליה כהן

הגב

10 תגובות על "איך בכלל נולדה Gab ולמה ענקיות הטכנולוגיה תוקפות אותה כעת?"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* שימו לב: תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, לרבות דברי הסתה, הוצאת דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב ו/או בניגוד לדין ימחקו. Geektime מחויבת לחופש הביטוי, אך לא פחות מכך לכללי דיון הולם, אתיקה, כבוד האדם והדין הישראלי.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
מוטי
Guest

מעניין מאוד.
אם כי היה מקום להרחיב בנושא ההבדל שבין החרם על גאב לחסימות משתמשים ברשתות חברתיות.

דביר מנוס
Guest

כתבה מעולה, אשר משקפת את המציאות המרה של החברות הגדולות והרשתות החברתיות, ששולטות בדעותינו כאשר אין אנחנו יודעים את האמת. כך רוב האנשים ברשתות החסרתיות מגנים את גאב ללא ידע אמיתי בנעשה.

אבשלום
Guest

נמנה

ג\'ונג\'ון
Guest

“אזרו אומץ” לא עזרו. סה”כ מושקע מאוד. תודה. דרוש הגהה.

שלום
Guest

*דורש

Shay
Guest

אני לא חושב שה”כתב” היה יכול להיות יותר לא אובייקטיבי ממה שהוא היה.
לא רק זה גם רמת הכתיבה מאוד נמוכה (כדאי שילמד את פירוש המילה “אירוניה” לפני שהוא משתמש בה, זה לא אירוני אם חברה שנלחמת בחרם של החברות הגדולות – מוחרמת ע”י החברות הגדולות… אירוניה הייתה אם אחת החברות הגדולות והמחרימות הייתה מוחרמת בעצמה וכו’). ראוי להביא כתבה מאזנת שמדברת על ההשתקה ההזויה של כל מה שלא אולטרא פרוגרסיבי, ועל כך שכל מילה שניה באנגלית הופכת להיות פוגענית וכו’.

שחף
Guest

צריך להיות פיתרון מאוד פשוט לכל המצב של החברות ענק האלה
חוק מאוד פשוט שמגדיר מה זה פלטפורמה פתוחה
ואם הם עושים דברים שהם לא נחשבים לפלטפורמה פתוחה אז הם אחראים לכל מה שעולה לאתר שלהם

חברות שבוחרות לעשות צנזורה שלא מוגדרת בחוק אז אתם לא פלטפורמה פתוחה
פייסבוק/יוטיוב וכו בנו את עצמם על ההטעיה שהם פלטפורמה פתוחה

תום
Guest

אני חושב שיש טעות בתרגום המילים האחרונות של המחבל. המילים “screw your optics” לא מתייחסים לכוונות של נשק, “optics” מתייחס לדעות ותפיסות של ציבור. ו”screw” כמו ב “screw you” מתורגם למשהו כמו “קפוץ לי”.
אז התרגום היותר נכון יהיה משהו כמו “תזדיינו עם הדעות שלכם”
מקור:

What does "screw your optics" mean from NoStupidQuestions

wpDiscuz

תגיות לכתבה: