הסיפור המופלא מאחורי טרנד ה-Bubble Tea הוא שיעור מצויין ביזמות

בזמן שמפמפמים לכם סיפורי סינדרלה על יזמים שנדחו אבל עשו זאת בגדול, הנה סיפור אמיתי על עבודה קשה אבל משתלמת

מאת ענר רבון, מייסד שותף ״זירה״

מדי פעם, יותר נכון מדי שבוע, מתגנב לפיד הקולקטיבי של אומת הסטארטאפ סיפור הסינדרלה התורן על אותו יזם שנדחה 531 פעמים על ידי כל הקרנות והמשקיעים בעולם, עד שיום פלאי אחד, כשכבר שקל ברצינות להרים ידיים, זכה באורח פלא לקבל את אותה הזדמנות גורלית מאותו משקיע בר מזל שהיום מחזיק בעשרה אחוז ממניות רשת מכרות זהב שמכפילה את ערכה מדי שבוע. סיפור הסינדרלה הקלאסי אמיתי, מרגש, מעורר השראה ומשותף לספרי זכרונות רבים, אלא שאני אישית מוצא בו פגם אחד יסודי – הוא מזיק. אבל ממש מזיק.

סיפורו של דילאן ויג׳יסקרה

ולשם כך אני מבקש לשתף אתכם בסיפור מעט שונה, סיפורו המתהווה של יזם בשם דילאן ויג׳יסקרה. דילאן נולד בקולומבו שבסרי לאנקה לפני קרוב ל-40 שנה. הוא לא למד טכנולוגיה ולא שירת ב-8200. הוא לא נולד בבית יזמי ולא עשה קריירה כיזם סדרתי. כשסיים את לימודיו האקדמיים עשה את הדבר הנכון ביותר לבוגר אקדמיה סרי לאנקי צעיר והצטרף לחברת תה גדולה. למי שקצת פחות בקיא, תה הוא ענף היצוא מספר אחת בסרי לאנקה וככזה אחראי ל-2% מהתוצר הלאומי ולמטבע חוץ בשווי של כ-1.5 מיליארד דולר בשנה. חברות התה הגדולות הן המיקרוסופט והגוגל של המדינה ועבודה בהן מספקת לא רק משכורת טובה וקרן פנסיה נאה אלא גם קריירה ארוכת שנים ואפשרויות קידום רבות ומגוונות. דילאן הצעיר גילה כשרון מיוחד לטעימת תה, המקבילה הסרי לאנקית לטעימת יין צרפתי או סינגל מאלט סקוטי. מדי יום היה מתייצב בשוק הסיטונאי התוסס של קולומבו וטועם מאות דוגמיות שהגיעו מהמטעים ומהמפעלים ברחבי האי. אחר כך היה מדרג את הטעמים השונים על סולמות שונים, של חמיצות, מרירות, ארומה, המשכיות, התאמה לסוג כזה או אחר של טעמים משלימים כמו קינמון וציפורן או לסתם שתייה עם חלב. השנים חלפו ודילאן התקדם עד שהפך למאייסטר רציני במיוחד, בכיר שעל פיו וחיכו נגזרו גורלות של יבולי תה רבים וכתוצאה, כמובן, גם של תנועת הון לא מבוטלת. התמחות יפה ששכר נאה אף יותר בצידה.

תה בועות

אלא שהנפש היזמית לא נתנה לדילאן מנוח וכנראה שגם החיך מאס בגלגול אלפי דוגמיות תה שנה אחר שנה. בביקור מקצועי בטאיוואן נחשף לתופעת הבאבל-טי, ״תה בועות״, משקה קל במגוון טעמים המשלב מיצי פירות עם תמציות תה שנארזות לתוכו בבועות טאפיוקה שמנתפצות עם השתייה אל תוך הפה. מי שביקר בניו יורק או בלונדון נחשף מן הסתם לבאבל-טי, אלא שדווקא במעצמת התה המקומית המשקה לא היה מוכר כלל. דילאן ניתח את הפער שבין התה המסורתי והפופולרי ובין משקאות המוגזים ממותקים (שלמרבה הצער פופולריים לא פחות) וזיהה הזדמנות להצלחה של משקה חדש שישלב את היתרונות של שניהם ושיקרוץ לקהל הצעיר, הסקרן ושוחר הבריאות של המדינה המתפתחת. אלא שאתרע מזלו של דילאן. הוא לא נולד במדינה עמוסת משקיעים והון סיכון אלא בסרי לאנקה, מדינה ללא קרנות או תרבות השקעה חיצונית ביזמות פרטית. הוא פגש מספר משקיעים שנרתעו מהמשקה המוזר ומגודל השוק הלא ברור, ואחר כך עשה את הדבר הבלתי הגיוני והגיוני כאחד – התפטר מעבודתו, פדה את קרן הפנסיה, אסף את הפיצויים שקיבל על 16 שנות עבודה מסורה והשקיע הכל כולל הכל בעסק החדש שהקים.

ההתחלה לא הייתה קלה, כל מי שפותח חנות למוצר חדש יודע זאת, אבל הביקוש היה לא רע בכלל. הבעיה התעוררה במקומות אחרים – רווחיות. מחיר ממוצע של משקה מוגז בסרי לאנקה היא כ-200 רופי מקומי, קצת פחות מ-5 ש״ח. דילאן ידע שאם ימכור כל כוס משקה ב600-700 רופי לא יוכל לצמוח לקהלים רחבים והחליט לשמור על רמת מחיר של 300 רופי או פחות. המשמעות הייתה שחנות תה אחת לא תספיק ושיש צורך ב4-5 חנויות לפחות כדי להגיע לנפח המכירות הנדרש לאיזון. לצערו של דילאן לא עמדה מולו קרן השקעות שמתמחה בסיבובי A, והוא נאלץ לקחת את רווחי החנות הראשונה, לצרף אליהם הלוואה קטנה ולפתוח שלוש חנויות נוספות. בין לבין בנה צוות בן 15 עובדים שמתנייד ביעילות בין החנויות השונות ותורם לרווחיות שולית גבוהה ועולה. השוק בתחילתו, צומח מהר והמגמה לצידו. בקצב הזה, רשת של כמה עשרות חנויות כבר לא נראית כמו חלום רחוק וגם יציאה למדינות שכנות היא אופציה ריאלית לגמרי. אלא שדילאן לא מסתפק בחנויות התה אלא חושב על מותגי פרימיום של באבל-טי איכותי ועל יצירת שווקים חדשים שיביאו את נסיון החיים שרכש ואת מומחיותו בתה לידי ביטוי. אין ספק שבכל הקריטריונים של בחירת יזם להשקעה – מחשבה בגדול, תכנון יסודי, יכולת הוצאה לפועל, ביצים ענקיות ומעל לכל חזון מרחיק ראות – דילאן שווה השקעה בענק. אלא שדילאן בחר שלא לכתת רגליים בין משקיעים שאומרים לו לא. במקום, הוא בחר ליזום ולהתמקד במשתמשים ולא במשקיעים. לכן גם אם Bubbluscious לא תהיה רשת ענקית, הוא עצמו כבר הצליח בענק.

יזמות היא לא תוכנית ריאלטי

יזמות היא לא תחרות יופי ולא תכנית ריאליטי. היא לא כוכב נולד ואין בה חמישה שופטים שצריך להרשים כדי לקבל הזדמנות לשחק. כיזם, ההתמודדות היא לא על חוזה הקלטות או על הזדמנות באדיבותו של אדם בעל כח כזה או אחר, אלא על הגשמת המהות הבסיסית של נטילת הגורל בידיים תוך כדי עשיית שינוי. את ההזדמנות ליזום לוקחים ולא מקבלים, היא עומדת בפני כולם והדבר הנכון לעשות הוא להתמקד, קודם כל, בלקוחות, במוצר שרוצים לספק להם ובערכים שהמוצר והשירות יספקו לכם ולהם. משקיעים הם לא מטרה אלא במקרה הטוב אמצעי. כשהם אומרים כן זה נפלא. כשהם אומרים לא, תמיד יש דרכים אחרות. אפשר לגייס מימון מהלקוחות או מהמפיצים, אפשר ליצור שותפויות סיכון עם ספקים, אפשר גם להשקיע את כספי הפנסיה בהגשמת החלום כי אם ממילא חיים רק פעם אחת עדיף אולי להגשים חלום בגיל 40 מאשר לצרוך אותו עם כפית בגיל 80. הכל בסדר, השיקול הוא אישי ויזמות היא ממש לא חובה ובטח שלא מתאימה לכל אחד, אבל דבר אחד היא תמיד – תלויה רק במידת הרצון והנחישות שלכם לממש אותה.

לכן, בפעם הבאה שאתם נתקלים באותו סיפור על אותו יזם ומסעותיו בין אלפי משקיעים, פרגנו לו ולמשקיעיו כי מגיע להם, אבל אם אתם שואלים אותי, אם אמרו לכם כבר יותר מחמש פעמים לא? חפשו מסלול אחר. עיזבו את קבוצות הפייסבוק הייעודיות, את מדריכי הפיץ׳ ואת השיחות העקרות על גודל השוק ולכו ליצור מוצר שמשתמשים אוהבים, קונים ושעושה לכם טוב. ואם אתם מחפשים השראה למוצר שכזה ובמקרה מזדמנים לסרי לאנקה, גשו ל-Bubbluscious ופנקו את עצמכם בפייבוריט האישי שלי, תה ירוק – ליצ׳י קר עם טיפת ליים. על הדרך מיסרו ד״ש לדילאן ולמשפחתו המקסימה.

קרדיט צלם\תמונה: Dorling Kindersley: William Reavell, Getty Images Israel

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

4 Comments on "הסיפור המופלא מאחורי טרנד ה-Bubble Tea הוא שיעור מצויין ביזמות"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
אריה
Guest

אחלה כתבה על רמה…

רעיה
Guest

כתבה מצויינת ומעוררת השראה

כתבה מרעננת ומעולה
Guest
כתבה מרעננת ומעולה

סוף סוף מישהו בגיקטיים הבין- יזמים הם אנשים עם חזון וחלום, ולפעמים בלי אבל עם הרבה תשוקה ואמביציה ובדרך כלל יכולת להוציא לפעל
להיות יזם זה לא בחירה פיננסית זה אופי, דרך חיים וצורת השקפה
כל הדיבורים על סטטיסטיקות של “הצלחות” “כשלונות” גיוסים ואיזה שימלה כדאי ללבוש בפגישה עם המשקיעים הם הטפל ולא העקר
מקווה שתמשיכו בקו הזה ,תודה

Asaf Shelly
Guest

הבעיה היחידה היא שהבחור בסיפור הוא כוכב עם כשרון מיוחד לזהות טעמים של תה. הוא חי 16 שנים בתחום התה והביא מוצר מוכח משוק אחר.
רוב אנשי הפיתוח נכנסים לתחום עסקי שהם לא מכירים הרבה זמן ואין להם יתרון עסקי בו.
מצד שני באמת יש הרבה באזז בהשקעות ויתרון מובהק לאנשי שיווק ומכירות על פני יזמים טכנולוגיים.
אולי אם הבחור מהסיפור לא היה טכני בתחום התה אלא איש מכירות, הוא היה מגייס את הכסף ולא פודה את הפנסיה.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: