כיצד הצליחה תוכנה אחת להציל את אולפני האנימציה של דיסני

היא אולי נראית כמעט מובנת מאליו כיום, אבל תוכנה מהפכנית אחת הצליחה להציל את אולפני האנימציה של Disney, ואיפשרה לאנימטורים שלה ליצור את הסרטים שעיצבו את הילדות שלנו

 

תמונה: The Walt Disney Company

עם כל הכבוד ל”לשבור את הקרח”, רבים זוכרים את שנות ה-90 בזכות קלאסיקות כמו “אלאדין” או “מלך האריות”. אבל גם הסרטים האלו הגיעו אחרי תקופה לא פשוטה עבור דיסני, שחיפשה דרכים לחזור אל התהילה. תוכנה אחת, שהיום נראית מובנת מאליו או אפילו מיושנת, שינתה את עולם האנימציה והגרפיקה לנצח. במרכז סיפור הדיסני הזה נמצא עלילה שמזכירה את דרך הפעולה של סטארטאפים כיום ומככב בו גם מי שעומד מאחורי כמה מהפיתוחים המעניינים של גוגל.

איך עוברים מצביעה ידנית לתהליך יעיל יותר?

צילום מסך מתוך הסרט: Waking Sleeping Beauty

עד שנות ה-80 המאוחרות האנימטורים היו מציירים את הדמויות, הרקעים והאפקטים על גבי נייר, שלאחר מכן היה עובר לשלב הניקוי (או Inking, בשפה המקצועית) בו כל ציור היה מועבר לגליון פלסטיק או “Cel” שעליו עוברים ומציירים שוב את הציור הנקי הסופי. בשלב הזה כל פריים ופריים נצבע בצבעי גואש, צבעים אקריליים או צבעים אחרים באופן ידני. קחו לפחות 12 פריימים של “שלגיה”, ציירו אותם אחד-אחד וציבעו אחד-אחד במשך שעות, וקיבלתם שניה אחת של אנימציה מוכנה. עכשיו תכפילו את זה באורך הממוצע של סרט של דיסני, וקיבלתם הרבה שעות עבודה והרבה כסף שנשרף בתהליך לא יעיל.

צילום מסך מתוך הסרט: Waking Sleeping Beauty

לאחר מותו של וולט דיסני, הצליחו מחליפיו לגרום לפארקים, המרצ’נדייז וסרטי הלייב-אקשן להכניס לא מעט כסף עבור החברה. מנגד, מחלקת האנימציה של דיסני דישדשה עם סרטים שלא הצליחו לשחזר את הקסם של הקלאסיקות שכולנו מכירים, עלו לא מעט כסף ונחשבו לנחותים מבחינה טכנית אפילו בהשוואה לסרטים שיצאו עד סוף שנות ה-50. אחרי ההצלחה המסחררת של “מי הפליל את רוג’ר ראביט” ו”אוליבר וחבורתו” היה נדמה שדיסני עלתה שוב על הסוס, אבל הבכירים בחברה רצו להמשיך את המומנטום של מחלקת האנימציה, להפוך אותה ליותר כדאית מבחינה כלכלית ולהחזיר על הדרך גם את היתרון והקסם האומנותי שהיה לדיסני במשך שנים, ואבד בדרך.

פיטר שניידר, נשיא מחלקת האנימציה של דיסני, שהגיע לעשות סדר ולשנות את הגישה של המחלקה, השכיל בזמנו להבין שאת המשאבים של החברה עדיף להשקיע לא רק בעוד תוכן אלא גם ביסודות של המחלקה. על כן הוא יצא לחפש טכנולוגיות חדשות, שיוכלו להחזיר את מחלקת האנימציה לשיאה ולתת לדיסני יתרון טכני על המתחרות שעדיין נושפות בעורפה.

רוי דיסני ג’וניור, בן הדוד של המייסד והאגדה, ואחת הדמויות החשובות בתולדות החברה בפני עצמו, נחשב לאחד האנשים שדחפו לרכישת טכנולוגיה חדשה וניסיונית שיכולה לשנות את האופן שבו המחלקה פועלת. דיסני לחץ על פרנק וולס, שכיהן בזמנו כנשיא החברה, לחתום על הצ’ק לרכישת טכנולוגיה חדשה בשם CAPS ב-3.9 מיליון דולרים (לא כולל עלויות החומרה היקרות).

הצ’ק היה לפקודת אלווי ריי סמית’, מי שהיה המייסד של מחלקת המחשוב ב-Lucasfilms, והיה בין המייסדים של סטארטאפ טכנולוגי צנוע שייצר פרסומות בתלת מימד לחברת ליסטרין, כדי לממן את פעילותו. אתם אולי מכירים את הסטארטאפ בשם פיקסאר. שנים מאוחר יותר, דיסני תרכוש את פיקסאר תמורת כ-7 מיליארד דולר.

צילום מסך מתוך הסרט: Waking Sleeping Beauty

מערכת תוכנה וחומרה מהפכנית ששינתה את המראה של סרטי דיסני

CAPS (או Computer Animation Production System) נועדה להחליף לחלוטין את אותו תהליך Inking וצביעה יקר וארוך אל העידן החדש והממוחשב. המערכת הורכבה מתוכנה מהפכנית ומחומרה חכמה לזמנו: מערכות סריקה, שרתים, תחנות עבודה יוקרתיות ושולחנות מיוחדים. אחרי שהאנימטורים סיימו לצייר את האנימציות שלהם וצוות ה-Inking היה חוזר על הציורים, צוות אחר היה לוקח את הדפים, סורק אותם אל המחשב, ורק אז מבצע את תהליך הצביעה וההרכבה של השוט הסופי על גבי המחשב.

צילום מסך מתוך הסרט: Waking Sleeping Beauty

מייקל שאנציז, שעבד במשך 26 שנים בתוך מהנדס תוכנה בפיקסאר, מספר בראיון מיוחד לגיקטיים כי 7 השנים הראשונות שלו בחברה עסקו בפיתוח של CAPS בצוות של 3 מהנדסים בפיקסאר לצד כ-12 מפתחים בדיסני בתחומי הדאטה, חומרה וניהול, “ועוד צבא נורמלי של אנשי הפקה”. “התרומה האישית הגדולה ביותר שלי לפרויקט”, כך מספר שאנציז, “הייתה בניית התוכנה המיועדת למצלמה המיוחדת שצילמה את היצירות… ועיצוב ויצירה של תוכנת ה-Compositor”. אותה מצלמה משוכללת שאיפשרה את הסרטים שעשו לכם את הילדות, כך חושף שאנציז, הייתה מצלמת CCD עם חיישן 2 מגה-פיקסל בלבד. “זה היה בלתי נתפס בשנות ה-80 המאוחרות”, הוא טוען.

באמצעות CAPS, ניתן היה לבצע את מה שהיום כל תוכנת “צייר” בסיסית יודעת לעשות: לצבוע שטחים סגורים באותו הצבע. בנוסף, כל תמונה נסרקה ברזולוציית 2K וב-48 ביטים לפיקסל, כך שהתוכנה לא הייתה מוגבלת בגודל הפיזי של הדפים שהוזנו אליה, והאנימטורים יכלו לשלוט במצלמה הדיגיטלית וליצור תנועות מצלמה מהירות שלא התאפשרו קודם לכן.

כך למשל ניתן היה ליצור את סצינת הפתיחה של ברנרד וביאנקה או סצינת הפתיחה של מלך האריות שבמהלכה זאזו מתעופף אל צוק התקווה. השוטים הללו מכונים Multiplane Shots ובמהלכם כל האלמנטים בפריים יכולים לזוז בנפרד על מנת ליצור אשליית עומק. “לפני CAPS, היו Multiplane Shots ספורים בכל סרט של דיסני. ברגע ש-CAPS נכנס לעבודה בצורה מלאה, כמעט כל שוט היה Multiplane”, מסביר לנו שאנציז.

ברגע שהאנימציה הפכה לדיגיטלית, ניתן היה גם להטמיע בה אלמנטים כמו בסביבה תלת מימדית. כל אלמנט ואלמנט שנסרק לתוכנה הושתל בצורה של שכבות: הדמויות, הרקעים, האביזרים, האפקטים. כולם ביחד הרכיבו את הפריים הסופי שבסופו של דבר אתם ראיתם בקולנוע את בווידאו בבית. כל סרט של דיסני שהופק על גבי CAPS ייצר בזמנו ספריה של 5 טרה-בייט של מידע עם יותר מ-2 מיליון קובצי תמונה לסרט.

דיסני, כמו כל ארגון וסטארטאפ, הטמיעה את הפיתוח החדש בהדרגה בחברה, ועל כן השתמשה ב-CAPS בשוט אחד ספציפי במיוחד בסרט “בת הים הקטנה”. בעוד כל הסרט צבוע בשיטה המסורתית, רק הקשת בענן שהמלך טריטון יוצר בסוף הסרט צבועה בטכנולוגיה החדשנית.


CAPS הופיע גם ב-1990 בפתיח לרצועת השידור The Magical World of Disney, אבל ברגע מאוד ספציפי. אם תעבירו את סרטון הפתיח לקו ה-30 שניות תוכלו לראות למספר רגעים את מיקי מאוס על גבי אחד המתקנים המפורסמים בפארק Epcot שבדיסניוורלד, כאשר הוא צבוע באמצעות המערכת. רוי דיסני אמר בנוגע לאותן טכנולוגיות בזמנו כי “זה נותן לנו לא רק הזדמנות לעשות אמנות טובה, אלא להתחיל לחקור מה המחשבים והגרפיקה הזאת יכולים לעשות בשבילנו”.

הסרט המלא הראשון שנצבע כולו באמצעות CAPS הוא The Rescuers Down Under (הידוע בישראל בתור “ברנרד וביאנקה במבצע אוסטרליה”) שיצא לאקרנים ב-1990. עד ימינו, שניידר עדיין טוען שהיה מדובר בהחלטה מטופשת שיכלה גם להפיל את הפקת הסרט לאור העובדה שהתוכנה והמערכת כולה עדיין הייתה בחיתוליה.


למרות שהסרט כשל בסוף השבוע הראשון להקרנתו (בין היתר כיוון שהתמודד מול סרט קטן בשם “שכחו אותי בבית”), הוא שינה לנצח את הדרך שבה אולפני דיסני ושאר העולם מייצר סרטים מצוירים. “למען האמת, הדברים היחידים שהיינו צריכים לשנות (אחרי יציאת הסרט, ע”ב) זה להפוך את המערכת ליותר אמינה ולהעלות את האיכות”, חושף שאנציז לגיקטיים. “האנשים היו מאוד נרגשים בנוגע ל-CAPS. זה שיחרר טונות של יצירתיות. אני אוהב לחשוב שזה מה שתרם לרנסאנס של דיסני של שנות ה-90”.

ההישג של CAPS היה כל כך גדול, ששבעה עובדי דיסני ושלושה עובדי פיקסאר זכו בפרס האקדמיה להישגים בתחומי המדעים והטכנולוגיה במסגרת עבודתם על CAPS. למרות ההצלחה הטכנולוגית, דיסני נמנעה לחלוטין מלחשוף את הקסם של CAPS, ולא שוחחה על הנושא בפומבי מתוך חשש שהקהל יירתע מהרעיון שמחשב מעורב בתהליך הקסום שכולם התאהבו בו והפך אותה לאימפריה שהיא. רק ב-1994 מגזין Computer Graphics World קיבל הצצה ראשונה לתהליך וטען שמדובר ב”מערכת יוצאת מן הכלל”.

צילום מסך מתוך הסרט: Waking Sleeping Beauty

“האם CAPS הפכה את הכל לקל יותר? אני לא יודע. אבל זה הפך את הכל ליותר כיפי… כי אתה יכול לעשות כל כך הרבה. כאמן, אתה יכול לדמיין משהו ואז פשוט לעשות אותו”, אמר שניידר בראיון לסרט הדוקומנטרי המצוין Waking Sleeping Beauty. בזכות CAPS, דיסני לא רק הצליחה לשחזר את האיכות הטכנית של הסרטים הראשונים של האולפן, אלא לעקוף אותה ולייצר טכניקות חדשות כמו ה-Multiplane Shots המרובים. זו אחת מהסיבות העיקריות שסרטים כמו “מלך האריות”, “אלדין” ודומיהם נראים הרבה יותר טוב אפילו בהשוואה לסרטים שיצאו רק שנים בודדות לפניהם.

“לדעתי המערכת לא הגיעה למלוא הפוטנציאל שלה עד ‘היפה והחיה’ בסתיו של 91”, אומר לנו שאנציז, שמבקש להדגיש שב-CAPS לא יצרו כלל אלמנטים תלת מימדיים כמו אלו שהופיעו באותם סרטים, אלא יצרו אותם בתוכנה נפרדת ושילבו אותם בסרט עצמו באמצעות CAPS.

אחרי שסרטי האנימציה של דיסני בדו-מימד החלו להיכשל שוב בתחילת שנות ה-2000, בזמן שסרטים של אולפני פיקסאר שגשגו בקופות, נראה שבדיסני החליטו שהטכנולוגיה יכולה להציל שוב את מחלקת האנימציה והחלו לייצר עד היום סרטים בטכנולוגיית תלת מימד. ב-2006 דיסני כבר רכשה את פיקסאר, ואפילו סרטי הדו-מימד הבודדים שהושקו לאחר מכן כבר נעשו בתוכנה מודרנית ואחרת לחלוטין בשם Toon Boom Harmony.

במבט לאחור על אותה תקופה, שאנציז טוען שהוא היה בר מזל: “כשהייתי בפיקסאר, תרמתי בדרך כזו או אחרת ליצירתם של 20 סרטים. ולמרות זאת, בכל פעם שאנשים שואלים אותי איזה סרט היה הכי מהנה ומספק לעבודה, אני תמיד עונה ‘היפה והחיה’. זה סרט CAPS לכל דבר ועניין, וזה אומר לא מעט בהתחשב בכל הסרטים המדהימים שעבדתי עליהם”.

מפיקסאר לגוגל

שאנציז עבד רוב חייו כמהנדס בתעשיית הבידור, אך ב-2013 עשה פיבוט מעניין לקריירה שלו, כאשר עבר לעבוד בגוגל בתור Staff Software Engineer. “רוב הזמן עבדתי במחלקת המפות על פרויקטים מרובים”. והוא לא עבד על סתם עוד פרויקט, אלא הינדס ובנה את מצלמת ה-Streetview הנוכחית של גוגל, ואת התוכנה שאיתה גוגל בונה מפות תלת מימדית. ממצלמה אחת שהובילה ליצירת הסרטים מהאיקוניים ביותר בכל הזמנים, למצלמה שבלעדיה לא היינו יכולים להחליט האם המלון שאנחנו עומדים להזמין נמצא באיזור נעים.

הסיפור של CAPS, והאנשים שעומדים מאחוריו, הוא סיפור קלאסי על איך חברות מסורתיות נאלצות להתאים את עצמן כדי להישאר רלוונטיות. כן, גם התוכן והסיפור חשובים, אבל לא בטוח שהם מספיקים לבדם. בין אם זה בתעשיית הבידור, הפינטק או הרפואה, מי שלא מגייס את הטכנולוגיה לטובתו ומבצע הימורים חכמים, פשוט נשאר מאחור.

עידן בן טובים

נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדג׳טים והרבה פחות מדי זמן פנוי כדי לשחק עם כולם. בעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות לסוללות של מכשירים. כשהוא לא עסוק בלכתוב על טכנולוגיה, הוא אוהב לדבר עליה, והרבה

הגב

16 תגובות על "כיצד הצליחה תוכנה אחת להציל את אולפני האנימציה של דיסני"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
בוט
Guest

כתבה יפה. תודה.

משי
Guest

כתבה מעניינת, כל הכבוד

יויו
Guest

נהנתי לקרוא. תודה.

אורח
Guest

אהבתי, תודה

דיסלקט
Guest

כתבה עם תוכן! מעריכים

גילעד שטרוזמן
Guest

כיף היה לקרוא, תודה על הכתבה, זה היה נחמד במיוחד כי זה פשוט סיפור על משהו שקרה בעבר ומקבל כותרת עכשיו להרחבת הידע הכללי

ארגן
Guest

כתלתיסט אני ממש אהבתי את הכתבה

Ghhbb Gvhh
Guest

תקציר: caps

ASD
Guest

סיפור מעניין, תודה!

יש לי שאלה לא קשורה: בפסקה של מגזין Computer Graphics World, שמת שם קישור לקבוצה בגוגל עם הודעה משנת 1995.

גוגל לא היו קיימים בשנת 1995 ובטח שלא הקבוצות שלהם. אבל הנה, הודעה היסטורית מהשנה ההיא. אז מה קרה שם בעצם? לגוגל היה פרויקט שאירכב הודעות או מיילים מפעם? מה זה הדבר הזה :)

גורוד
Guest

חיפוש בדף הויקי של google groups:
The Google Groups archive of Usenet newsgroup postings dates back to 1981.[3] Through the Google Groups user interface, users can read and post to Usenet groups.

ASD
Guest

יפה! תודה :)

יסמין
Guest

מעניין! תודה

אבי
Guest

כתבה מעניינת !

יואב
Guest

אחלה כתבה, תודה רבה!

גיקית דיסני
Guest

היי! תתקנו את ה”צילומי מסך מתוך הסרט” כי זה לא נכון ומטעה את מי שלא מכיר את הסרטים! הסרט הראשון שרואים את הפודלית זה אוליבר וחבורתו. שימו לב שאתם לא מטעים.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: