קרנות הון סיכון הן מכונות לעשיית רווחים – האמנם? [פוסט תגובה]

איציק פרנפס, שותף בקרן בטרי, מגיב לפוסט של מורן בר על מודל ההון סיכון ומנסה להסביר מה מייחד את קרנות ההון סיכון ובכמה סיכון באמת מדובר

תמונה: flickr, cc-by, openDemocracy

את עולם ההון סיכון הכרנו עד היום מזוית הראיה של היזמים. הגיע הזמן להסתכל קצת מאחורי הקלעים של קרנות ההון סיכון ולהבין מדוע רבים מדברים על קריסת המודל ומחפשים אלטרנטיבות אחרות.

בפוסט הנוכחי מגיב איציק פרנפס, שותף בקרן בטרי, לדברים שציינה מורן בר לאחר שנברה בנבכי הדו”ח שפרסם Kauffman Foundation בפוסט שפורסם אתמול תחת הכותרת “7 מצבות למודל הון סיכון”  :

נדמה לפעמים שבעיני יזמים, לקרנות הון הסיכון יש איזו הילה מסתורית. קסם אקזוטי מודבק לקבוצת אנשים שבסופו של יום בסך הכול מוכרים כסף. אחת ההרצאות הכי פופולאריות שאני נותן ליזמים צעירים היא “מבנה קרן הון סיכון”. קצת קשה להבין למה, כי אף אחד לא מתעניין במודל העסקי של משרד עורכי הדין שלו, או של משרד רואי החשבון, או של הבנק, או של משכיר הנדלן. אבל זו המציאות, ולכן שמחתי לראות שמורן הרימה את הכפפה ומנסה קצת להסיר את מסך הערפל הזה.

בעיני, יש לסקרנות הזו שתי סיבות עיקריות, ושתיהן מבוטאות יפה במאמר שמורן מתייחסת אליו בפוסט שלה: האלמנט המציצני, והאלמנט המעשי. בואו ננסה לעזור לעשות קצת סדר בשניהם:

המציצן, או “למה בחרתי בקריירה בהון סיכון”

קרנות הן מכונות לעשיית רווחים במודל מאוד מסוים: קבוצה של שותפים משכנעים משקיעים לתת להם סכום כסף מסוים, נגיד 100 מיליון דולר, להשקעה בחברות סטארטאפ. כיוון שחברות כאלו הן נכס לא נזיל במיוחד, המשקיעים נפרדים מכספם בדמעות ל-10 שנים לפחות. במהלך השנים הללו השותפים מוצאים הזדמנויות השקעה, נגיד ב-10 חברות שונות, קונים בהן מניות בשווי מופרך (ברצינות: מישהו חושב שהמצגת שהוא בנה שווה 4 מיליון דולר? ברצינות?) ומקווים שהחברות האלו יצליחו לבנות במהלך השנים ערך כלכלי אמיתי, כך שמישהו, או חברה רוכשת או הציבור, יהיה מוכן לשלם על המניות שלהן סכומים הרבה יותר גבוהים.

בשביל הפעילות הזו השותפים צריכים כסף (משכורות, שכירות, פרחים למזכירה ביום ההולדת), וכך באו לעולם דמי הניהול השנתיים, שברוב המקרים הם כ-2% מגודל הקרן. בכדי שלשותפים יהיה אינטרס זהה למשקיעים שלהם, הם מרוויחים אם הקרן מחזירה רווחים. באופן טיפוסי, 20 סנט מכל דולר של רווח מחולקים בין השותפים. אם הקרן היתה מוצלחת מאוד והחזירה פי שניים על הכסף (לצער כולנו, לא נראתה קרן כזו בישראל כבר למעלה מעשור), אז בתום 10 שנים יש לשלושה או ארבעה שותפים 20 מיליון דולר לחלק.

נשמע שווה? תחשבו שוב. הסידור שבו יזם טוב מקבל משכורת כדי לבנות חברה שבה יש לו פוטנציאל רווח של עשרות ומאות מיליוני דולרים הוא הרבה יותר אטרקטיבי. ואם נחשוב על ה-DOWNSIDE, יזם שנכשל בדרך כלל יקבל הזדמנות שנייה ושלישית, ותמיד יוכל לעבוד בארגון בירוקרטי ענק אם יבחר. ראיתם פעם מה קורה למשקיע שנכשל? לא, לא ראיתם, כי הוא פשוט נמוג ולעולם לא תפגשו בו שוב.

טוב, אז למה בכל זאת מישהו בוחר להיות משקיע הון סיכון? ברגע של כנות, או של חוסר צלילות קל, תוכלו לשמוע הודאה שהם אוהבים סטארטאפים אבל הם פשוט לא יכולים להיות יזמים טובים. אבל זה באמת נדיר, ויוכחש אחר כך בתקיפות. יש גם כמה סיבות טובות אחרות: המשרדים יותר יפים; טסים במחלקת עסקים; ולמי שיש ADHD מאוד מתאים להתעסק כל חצי שעה בתחום אחר. יש גם כאלה שמקבלים קיק מזה שנותנים להם להחליט ולהשפיע על גורלם של אחרים – ביקום מקביל הם בטח פקידים במחלקת המשכנתאות של בנק גדול.

המעשי, או “אז מה אני עושה עם המידע הזה?”

או, זה כבר יותר חשוב.

קודם כל, אתה מבין שהאנשים בצד השני של השולחן פועלים תחת מערכת אילוצים משלהם. ההחלטות שלהם יכולות להראות שרירותיות ואקראיות, אבל זה כמו להגיד שיש אנשים בעולם שלא עושים את העבודה שלהם כמו שצריך. זה בוודאי נכון, אבל זה לא כל כך רלוונטי.

כשההחלטות מתקבלות באופן ראציונלי, היזמים לא חייבים להסכים עם הסיבות, אבל בוודאי שאתם צריכים לנסות להבין אותן. אם יש קייס טוב, אולי אפילו תנסו להוכיח שהסיבות הן מוטעות, אבל בכל מקרה תאלצו להתמודד עם השיקולים, כי יש סיכוי טוב שהם יחזרו גם בקרנות האחרות שאיתן אתם עובדים. כן, משקיעים מדברים הרבה אחד עם השני. כן, הם בתחרות, אבל יש להם אינטרס יותר גדול ויותר ארוך-טווח לשתף פעולה. לא, אין לממונה על ההגבלים העסקיים מה לעשות בקשר לזה.

כשיש לכם את האפשרות לבחור מבין מספר קרנות, נסו להבין את אופן הפעולה שלהן ואת שיקולי ההשקעה שלהן: מה פרופיל הסיכון/תשואה שהן מחפשות; מה יזמים אחרים, שאת דעתם אתם מעריכים, חושבים על שותף מסוים. מה בדיוק אתם רוצים לקבל ממי שהולך להיות שותף לדרך במשך השנים הקרובות. חשוב: אנחנו בקרנות יכולים למכור בולשיט בדיוק כמוכם… עשו שיעורי בית ונסו להבין מה אמת מוצקה, ומה אמת נזילה, ומה סתם WISHFUL THINKING.

ותזכרו: הכי חשוב לסיים כל אינטראקציה כך שלמשקיע שהחליט “לא” יישאר ספק, ושזה שבחרתם לא לעבוד איתו ייחפש דרכים להיכנס בחזרה (כמו שכל בחורה יודעת, דחייה היא האפרודיזיאק היעיל ביותר), ושזה שהתחתנתם איתו יהיה גאה להסתובב בשכונה ולספר על החברה החדשה “שלו”.

Avatar

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

1 תגובה על "קרנות הון סיכון הן מכונות לעשיית רווחים – האמנם? [פוסט תגובה]"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
N
Guest
הכל טוב ויפה. זה לא מסביר למה חלקכם לא טורחים לשלוח אימייל “לא תודה” אחרי פגישה. הרי יש לכם מזכירה שיכולה לעשות את זה. זה המינימום, בפרט אם הפגישה הסתיימה במשפט “אני רוצה שתפגשו גם את השותף שלי”. זה לא מסביר למה חלקכם דוחים פגישות ברגע האחרון כהרגל – ברמה שלמזכירה שלכם כבר לא נעים. זה לא מסביר למה חלקכם קובעים פגישה עם יזם ושולחים אנליסט באיחור של 20 דקות, “כי לא נעים”. זה עדין לא נעים. הסכוי שלכם להצליח הוא יותר גדול משלנו, כי אנחנו שמים את כל הביצים בסל אחד, ואתם מפזרים סיכון. זה כל הרעיון בקרן. אתם… Read more »
wpDiscuz

תגיות לכתבה: