קופסה שחורה לאנרגיה אינסופית: האם פיתוח איטלקי צפוי לבטל את הצורך בנפט?

ממציא איטלקי טוען שהוא בנה מכונה שיכולה לספק כוח לעולם. האם התשובה לבעיות האנרגיה של האנושות עשויה להיות כל כך פשוטה?

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין Popular Science ישראל בגיליון 223 שראה אור בנובמבר 2012 ונכתבה במקור על ידי סטיב פת’רסטון.

תמונה: מדע פופולארי

ב-14 בינואר 2011, הדגים אנדריאה רוסי, ממציא איטלקי בן 61 הדגמה מרהיבה. במחסן בבולוניה, הוא הדליק מכשיר מוזר שנראה כמו רגל של טלה עטופה ברדיד אלומיניום. הוא קרא לה ה”E-Cat”, קיצור למאיץ אנרגיה. המכשיר הכיל קמצוץ אבקת ניקל, נשיפה של גז מימן, וקורטוב של מאיץ סודי. כשהתערובת חוממה באמצעות זרם חשמלי, התרחשה תגובה מסתורית, שייצרה כמות גדולה של חום – הרבה יותר ממה שכל תגובה כימית מוכרת יכולה לייצר. החום הרתיח מים לקיטור. בקיטור ניתן להשתמש כדי לסובב טורבינה ליצור חשמל.

מה שאתם רואים כאן, טען רוסי, היא מכונה שרותמת תגובה גרעינית שטרם הוכרה עד כה – מכונה שתוכל לייצר כמעט אין-סוף אנרגיה זולה ללא תוצרי לוואי רדיואקטיביים. היא תגרום לחברות הנפט לפשוט את הרגל. היא תאפשר לאנושות לחקור את החלל בזול. היא תשנה את העולם בן לילה.

קהל של 40 עיתונאים ומדענים שנבחר באופן פרטני צפה ב-E-Cat של רוסי מעלה אדי קיטור במשך שעה. הפיזיקאי פרנצ’סקו סלאני, שנסע מרומא לבולוניה, הביא עימו ספקטרומטר כדי למדוד את הקפיצה בקרינת הגמא, אשר תוכל להוות ראייה לכך שתגובות גרעיניות אכן מפעילות את המכונה של רוסי; רוסי דרש שסלאני יכבה אותו, כדי שלא לחשוף את סודותיו.

למרות האיסור, לאחר שלושה שבועות הציג סלאני מצגת על “הקופסה השחורה” של רוסי, כפי שהוא כינה אותה, במושב מיוחד של הכנס הבין-לאומי ה-16 בנושא היתוך קר. הוא גם הפיץ מכתב אי-מייל בו הוא העריך שה-E-Cat של רוסי ייצרה פי 15 עד 20 יותר אנרגיה ממה שהיא צרכה. אם זה נכון, ההמצאה של רוסי תיצור מהפכה – מקור האנרגיה חסר הגבולות שפיזיקאים מחפשים משחר העידן הגרעיני. אבל האם זה יכול להיות נכון? האם אדם אחד שעובד ממחסן בבולוניה באמת יכול לבנות מכשיר היתוך שיוכל לספק אנרגיה לכדור הארץ?

האם נמצא הפתרון המיוחל?

מדענים שבויים בקסמה של ההבטחה ליצור כוח היתוך מסחרי כבר יותר מחמישים שנה. במהלך היתוך גרעיני, אטומים קלים משתלבים כדי ליצור יסודות כבדים יותר; תוך כדי התהליך, חלקיקי מסה מומרים לאנרגיה. הרבה אנרגיה. היתוך הוא אחד התהליכים העוצמתיים ביותר המוכרים בפיזיקה. היתוך “חם”, בו אטומי מימן משתלבים כדי ליצור הליום וטריטיום בטמפרטורות של עשרות מיליוני מעלות, מאירות את השמש. שחזור מרק הפלזמה בטמפרטורה שמעל מיליון מעלות הדרושה כדי ליצור היתוך גרעיני על כדור הארץ דורש כמויות אדירות של אנרגיה, הרבה יותר ממה שמדענים הצליחו לסחוט ממכונות בעלות מיליוני דולרים, עובדה שהפכה את ההיתוך החם למעט יותר מניסוי מעבדה יקר.

אך ב-1989 קיימו מרטין פליישמן, אלקטרוכימאי באוניברסיטת סאות’אמפטון באנגליה, וסטנלי פונס, פרופסור באוניברסיטת יוטה, מסיבת עיתונאים בה הם הכריזו שהם התיכו גרעין דאוטריום (איזוטופ כבד של מימן) במתקן שולחני זול – לא במיליוני מעלות, אלא בטמפרטורת החדר. הניסוי שלהם נראה היה פשוט בצורה לא סבירה: הם חיברו אלקטרודות לרצועות של פלדיום ופלטיניום. מקמו את המתכת בצנצנת של מים כבדים (מים בהם אטומי המימן מוחלפים על ידי דאוטריום), והעבירו דרכה זרם חשמלי. כוח האלקטרוליזה, טענו פליישמן ופונס, דחס גרעיני דאוטריום אל תוך מבנה השבכה בקנה המידה האטומי של הפלדיום, קרוב מספיק כדי שהם יתגברו על הדחייה הטבעית שלהם ויותכו להליום. הם השתמשו בכמות קטנה של אנרגיה; וקיבלו בתגובה חום בטמפרטורות הגבוהות פי אלף ממה שכל תגובה כימית מוכרת יכולה לייצר – מספיק חום, אמרו פליישמן ופונס, כדי שהמקור שלו יהיה חייב להיות גרעיני.

קופסת הפלא של אנדריאה רוסי, צילום: מדע פופולארי

מדענים ברחבי העולם מיהרו לשחזר את הניסוי שלהם ובעוד כמה הצהירו על הצלחה, רובם נכשלו. הם טענו שפליישמן ופונס מדדו חום באופן מוטעה. הם טענו שהם לא ערבבו את המים הכבדים בתא שלהם. בעוד הדיווחים השליליים זרמו, הוקעו פליישמן ופונס בעיתונות וגונו על ידי עמיתיהם. חודשים לאחר מכן, המליץ דוח נוקשה של מחלקת האנרגיה של ארצות הברית שלא להעניק למחקר ההיתוך הקר מימון ציבורי. מאז, הוא כמעט והוקע ממסדרונות המדע.

אף על פי כן, קהילה של כמה מאות חוקרים ממשיכה לעבוד על מקור האנרגיה שפליישמן ופונס טענו שהם גילו ב-1989. כמה מהם עובדים במעבדות ממשלתיות, אחרים במתקנים פרטיים. אחרים עורכים ניסויים בבתיהם. אבל הם כבר לא מכנים את זה היתוך קר. לתחום יש כינויים רבים; מדע חומר גרעיני דחוס, תגובה גרעינית בסיוע גרעיני. המונח העכשווי הוא תגובה גרעינית באנרגיה נמוכה (LENR – low-energy nuclear reaction).

משבר הזהות נובע מהעובדה הפשוטה שחוקרי ההיתוך הקר לא מבינים כיצד התגובות האלה פועלות. כל מה שהם יודעים הוא שהניסויים שלהם מייצרים חום עודף, עם שטף נויטרונים, חלקיקי אלפא, התמרות וחתימות אחרות של פעילות גרעינית. לפעמים. חלק מהניסויים משחררים רמיזה של גלי גמא; רובם לא. כמה מציגים ראיות לתוצרי התמרה (יסוד אחד שהופך לאחר, ודורש החלפת פרוטונים ונויטרונים); רבים לא. ניסוי עשוי לייצר וואט של חום אנומלי; אחר עשוי להוציא 200 וואט. יש הרבה ראיות לכך שמשהו מתרחש. מה המשהו הזה, אפילו המאמינים האמתיים אינם יכולים לומר בבטחה.

חוקרי LENR רבים מסכימים עכשיו שהתגובה המסתורית היא באופן מעשי לא תגובת היתוך אמתית, זוהי מסקנה הגיונית. היתוך גרעיני הוא המנגנון שנותן לפצצת המימן כוח פיצוץ כל כך מבעית. אם פליישמן ופונס היו מצליחים להשיג תגובה גרעינית במתקן שולחני, הייתה הקרינה כנראה הורגת את כל הנוכחים בחדר. תיאוריות עדכניות יותר, כמו אחת שהוצעה ב-2005 על ידי אלן ווידום, פיזיקאי באוניברסיטת נורת’איסטרן, ולואיס לארסן, מנכ”ל סטארט-אפ ה-LENR Lattice Energy, מציעים שבאמצעות אינטראקציה מורכבת של מימן ומתכת מארחת (פלדיום, ניקל), נלכדים נויטרונים בעלי אנרגיה נמוכה על ידי גרעיני אטום בקרבת מקום, ומשחררים חום מבלי ליצור תוצרי לוואי רדיואקטיביים מסוכנים. מה שלא יהיה ההסבר בסופו של דבר, כמה חוקרי LENR הניחו את התיאוריה בצד כדי להתמקד במיסחור התוצאות שלהם כרגע. זה נכון גם לגבי אנדריאה רוסי. ההבנה המדעית יכולה להמתין עד שהוא יתחיל לשווק מכשירי E-Cat להום דיפו.

היסטוריית אמינות בעייתית

אבל רוסי אינו השגריר הטוב ביותר לתחום הסובל מבעיות אמינות. בשנות ה-80, הוא המציא מכונה הממירה באופן פלאי זבל ביתי ופסולת תעשייתית לדלק – רק שהיא לא ייצרה אפילו טיפה. מיכלי אחסון דולפים ב”מפעל הרעל” של רוסי, כפי שכינה אותו עיתונאי אחד, הכילו 77,000 טונות של בוץ רעיל שעלה 50 מיליון דולר לנקות אותו. בעודו נמצא תחת חקירה על פשעים סביבתיים, הואשם רוסי בסחר בזהב; הוא נכנס לכלא לשישה חודשים ומאוחר יותר זוכה מאשמה. כפי שהתברר, תואר ההנדסה שלו הוא מאוניברסיטת קנסינגטון, “מפעל תארים” ידוע לשמצה שנסגר ב-1996 על ידי מדינת קליפורניה.

מאמיני ההיתוך הקר ידעו על העבר המוכתם של רוסי כשהוא חשף את ה-E-Cat, אבל הם עדיין היו מוכנים לקנות את זה, לתקופה מסויימת. מאהדבה סריניוואסן, פיזיקאי גרעיני וחבר בצוות שיצר את הפצצה הגרעינית הראשונה של הודו, הזמין את רוסי לנאום בכנס בין-לאומי, על אף ששמו של רוסי מעולם לא הופיע אפילו בראש מאמר מדעי אחד שעבר הערכת עמיתים. פרופסור לפיזיקה שוודי מוכר שהשתתף באחת ההדגמות של רוסי הכריז בפומבי שמה שמתרחש בתוך ה-E-Cat חייב להיות תהליך גרעיני. נאס”א הציעה לבחון את ה-E-Cat של רוסי (תמורת תשלום). מעבדת המחקר של חיל הים האמריקני ו-DARPA, ארגנו בנפרד הדגמות פרטיות. בריאן ג’וזפסון זוכה פרס נובל בפיסיקה העלה ליו-טיוב וידאו בו הוא טען שה-E-Cat עשויה בהחלט להיות ההתפתחות הטכנולוגית החשובה של המאה”.

אבל עד מהרה רוסי התחיל לעורר חשדות. באוקטובר 2011, לאחר ההדגמה הציבורית העדכנית ביותר של ה-ECat – שלו, וכנראה האחרונה – הוא פרסם שטף רצוף של הצהרות סותרות והבטחות שלא קוימו. הוא טען שהוא מפעיל מפעל E-Cat עדכני בפלורידה, אבל הרכוש היחיד שם הנמצא בבעלותו הוא דירה במיאמי הממוקמת כמה רחובות מהחוף. אין לו לקוחות או משקיעים הניתנים לאימות. הוא ניתק קשרים עם שותפים עסקיים והפר כל התחייבות לבחון את ה-E-Cat. ג’וזפסון פרסם לאחרונה הצהרת הסתייגות בה הוא אמר שהוא אינו תומך ב-E-Cat של רוסי. כמה מהתומכים הנאמנים ביותר של רוסי – בעיקרם בלוגרים עם כוכבים בעיניים בתחום האנרגיה האלטרנטיבית – הפסיקו להפיץ את דברו ברשת.
גם בקיץ האחרון, כשהסיפור של רוסי נראה ככוזב באופן מוחלט, הוא המשיך לצאת בהצהרות מוזרות אודות ה-E-Cat שלו. הוא נראה כמו נוכל הנצמד לסיפור שלו עד הסוף המר. הוא כנראה רימה אפילו את עצמו.

במפעל שלו בבולוניה, אנדריאה רוסי מרכיב כורי מגה וואט אחד, מכולות מלאות ב-106 יחידות היתוך קר עצמאיות. צילום: מדע פופולארי.

כששמעתי לראשונה את הסיפור של אנדריאה רוסי, חשבתי שזה מביך שמישהו בכלל לקח אותו ברצינות. הכל אודותיו – אתר האינטרנט המזוייף באופן ברור שלו, ההדגמות המגושמות שלו, ההיסטוריה שלו כעבריין מורשע – זעקו רמאות. רציתי לדעת: כיצד הצליח אדם ללא אסמכתאות אמיתיות ועם עבר של רמאות לעבוד על כל כך הרבה חוקרים?
החלטתי לנסוע לכנס LENR במכללת וויליאם ומרי בווירג’יניה. כ-50 איש השתתפו בכנס, כולל כמה מעורכי הניסויים המובילים בתחום ונציגים של נאס”א. האווירה הייתה נעימה, כמו כנס בוגרים של תיכון קטן.

ביום הראשון, ישבתי בחלקו הקדמי של חדר כנסים גדול שצפה על מגרש פוטבול בו התאמנו שחקנים בחום מתיש. ניסיתי לקלוט מעט מהמצגות על תיאוריות וניסויי LENR מסתוריים. במהלך ההפסקה, נתקלתי בג’ון מרטין, מהנדס טיסת חלל במרכז המחקר לנגלי של נאס”א. שאלתי אותו על רוסי, מאחר שהוא עקב מקרוב אחרי הקריירה שלו. למה רוסי היה כל כך משכנע? “סיבה אחת היא שהוא די טוב בלמכור דברים”, אמר מרטין. “הדבר השני הוא, שהוא חיבר את עצמו לאחד מעורכי הניסויים המכובדים בתחום. החיבור הזה היה האס בחפיסת הקלפים שלו”.

האס הזה היה פרופסור לפיזיקה בדימוס מאוניברסיטת בולוניה בשם סרג’יו פוקארדי, היועץ בשכר של רוסי ודוגמן הצילומים שלו. פוקארדי נראה פעמים רבות במסיבות העיתונאים המוקדמות של רוסי, איש ינשופי במשקפי ראייה עבים עומד בפוזה נוקשה כשזרועו של רוסי כרוכה על כתפו. בשנות ה-90, שיתף פוקארדו פעולה עם פרצ’סקו פיאנטלי, ביופיזיקאי מאוניברסיטת סיינה באיטליה, ויחד הם היו פורצי דרך בניסויים במערכות LENR ניקל-מימן – אותו סוג מערכת שסיפקה כוח ל-E-Cat של רוסי. הלגיטימציה שהעניקה לו הפירמידה הזאת, אשר התחילה עם פיאנטלי, פיצתה על האסמכתאות המוכתמות של רוסי.

במהלך הפסקה אחרת, ניהלתי שיחה עם לארי פורסלי, נשיא חברת JWK International וחבר צוות מחקר במעבדה לפיתוח מערכות לחימה בים ובחלל של הצי (SPAWAR) בסן דייגו. שמעתי את פורסלי צוחק בבוז כששמו של רוסי עלה בדיון בפנל. ציפיתי שהוא יפרט מדוע רוסי הוא רמאי, אבל הוא סירב. “רוסי הוא אידיוט”, אמר פורסלי. ועם זאת: “זה אפשרי לחלוטין – אני חושב שזה בלתי סביר במידה גבוהה – שהוא באמת הצליח לקדם את העבודה של פיאנטלי”, אמר פורסלי. “אבל זה אפשרי”.

במהלך ארוחת הצהריים שאלתי את רוברט דאנקן, סגן נשיא המחקר באוניברסיטת מיזורי, את דעתו. דאנקן הכיר בכך שלרוסי לא היו את האסמכתאות המתאימות, אבל אמר שמאות ניסויי LENR יצרו ללא ספק חום עודף. “יכול להיות שהוא עלה על משהו ניסיוני”, אמר דאנקן.

ביום האחרון של הכנס, סיכם דניס בושנל, מדען ראשי במרכז המחקר לנגלי, את מצב מחקר ה-LENR. חבר’ה כמו רוסי משחקים תפקיד חיוני, לטוב ולרע. “זה יעבור היישר מהמוסך, הניסויים האדיסוניים, אל השוק, ויעקוף את המדע והמחקר ההנדסי הקפדני”, אמר בושנל. “וישנם משקיעים גדולם המוכנים להיכנס לתמונה – מספר אדיר – בהינתן חותם אישור של גורם שלישי. כלומר, זה יכול לזוז מהר. אם אי פעם נקבל הערכה אמינה בטווח הקילו-וואט”, – קילו-וואט אחד יספק כוח לעשרה נורות 100 וואט – “העולם ישתנה בן לילה”. בושנל עצר ולגם לגימת מים. “הרסנו את כדור הארץ”, הוא אמר כשקולו מתגבר. “כך שזה אחד הדברים המעטים שאני יודע עליו שיכול לכפר על חטאינו”.

להפתעתי, אחרי שלושה ימים בהם שאלתי כל חוקר בבניין, לא הצלחתי למצוא אדם אחד שהיה מוכן לקרוא לרוסי רמאי. הקונצנזוס היה שיש לו משהו, אפילו אם הוא לא מבין למה הוא פועל או כיצד לשלוט בו. ככל שלמדתי יותר, כך נהייתי מבולבל יותר. האם יכול להיות שיש לרוסי משהו אמיתי? הדרך היחידה לגלות הייתה לנסוע לאיטליה.

בעל הרישיון האוסטרלי של רוסי לוקח הזמנות מראש תמורת מקדמה של 500,000 דולרים

הנסיעה לאיטליה

כששבתי הביתה מהכנס, שלחתי לרוסי אי-מייל באמצעות הכתובת הרשומה בבלוג שלו בעל הכותרת המפתה Journal of Nuclear Physics (כתב עת לפיזיקה גרעינית). בשנה שעברה התבצר רוסי מאחורי עמוד ההערות של הבלוג שלו. משם הוא זורק רמזים אודות מפעלים חדשים, מגיב לאוהדים, ומשיב אש ל”נחשים”, כפי שהוא מכנה פעמים רבות את מבקריו. הוא הגיב לפנייתי באותו היום והזמין אותי להדגמה פרטית של ה-E-Cat ב”מפעל” שלו בבולוניה.

כשירדתי מהמטוס באיטליה, היה מזג האוויר חם בצורה אכזרית. בנסיעה לבית המלון שלי, עם מיזוג האוויר מופעל במלוא העוצמה, חשבתי על הפחמן שהרכב שלי פולט אל תוך האטמוספרה, התרומה הקטנה שלי לשחזור הכחדת התקופה הפרמית שדניס בושנל הזהיר לגביה. כשהגעתי לבית המלון, הדלקתי את המחשב הנייד שלי ובדקתי את תכתובות המייל. היה שם מסר תמציתי מרוסי שביטל את הראיון שלנו. בלי הסבר. בהתייחס למה ששמעתי על מצב רוחו הקפריזי של רוסי, חשדתי שמשהו כזה עלול לקרות, אבל לא לפני שפרקתי את המזוודה. השבתי מיד, וקיבלתי תגובה מוקלדת באותיות גדולות בתוך שעה: אני חוזר; אני לא אקיים אף ראיון. אני צריך לעבוד ואין לי זמן בכלל להתפלמס עם אויבים, מתחרים וכו’. התוצאות של העבודה שלי ישפטו על ידי הלקוחות, לא על ידי הקשקשנים.

כתבתי חזרה שטסתי את כל הדרך לבולוניה כיוון שנאמר לי שיכול להיות שהוא עלה על משהו אמיתי ורציתי לראות אותו במו עיניי. ערכתי חיפוש בגוגל של כתובת החברה האיטלקית שלו, EFA, ונסעתי אל תוך מבוך ימי הביניים של מרכז בולוניה. איתרתי את המשרד של רוסי בבניין בן שלוש קומות ישן על רחוב מרוצף צר. הוא לא נראה כמו עסק. צעדתי אל הדלפק בלובי ושוחחתי עם אישה ששירבטה את שמי על חתיכת נייר ולקחה אותה לחדר סמוך. היא שבה כדי לומר לי שמר רוסי אינו זמין והוא עומד לצאת מהמשרד. החניתי את רכבי ליד הכניסה לחניון הבניין וישבתי שם למשך שלוש שעות, לוגם מים. רוסי לא הופיע.

כששבתי למלון, המתין לי אי-מייל חדש מרוסי. ככל הנראה הוא גילה מחדש את קליד ה-caps lock – סימן טוב. מישהו הזהיר אותו שאני נפגש עם “כנופיה” של רוצחי אופי המקבלים תשלום כדי להוציא את דיבתו רעה. (זה כנראה היה נכון. כי ארגנתי פגישה עם כמה ספקני LENR מאוניברסיטאות באזור). הוא גם האשים אותי בניסיון לעמת אותו עם “אויביו” כדי לרקוח עלילה “מרתקת”. החלפנו אי-מיילים עמוק אל תוך הלילה, אבל התוצאה הייתה זהה – אין ראיון. בבוקר שלמחרת, קיבלתי מייל קצר מרוסי. “שכנעת אותי ביושרך”, הוא הצהיר. כפרס, הוא יעניק לי ראיון. הוא קבע אותו לאותו יום ושעה שהייתי אמור להיפגש עם הספקנים.

ואז פגשתי אותו

המפעל של רוסי ממוקם במחסן בפאתי בולוניה בין אשכול מסודר של בנייני בטון נמוכים. הוא קיבל את פניי בכניסה, ידו מושטת, שיערו הדליל משוך לאחור כאילו הוא בילה את היום בשיוט בסירת מירוץ לחופי מיאמי. משקפי ראייה היו תלויים סביב צווארון חולצת הפולו האדומה הבוהקת שלו.

“סלח לי אם עשיתי מעט בעיה אתמול”, אמר רוסי, לוחץ את כפות ידיו יחד. “היו לי האנשים מאוד, מאוד, מאוד עויינים, אתה יודע? וזאת הסיבה שהייתי … בוא פשוט נשכח מזה”.
הוא הוביל אותי לחלקו האחורי של המחסן, שם יחידת E-Cat 10 קילו-וואט (kW) – בערך בגודל של שרפרף מכוסה ברדיד אלומיניום – היה מונח על שולחן ניסויים. רוסי הסביר שהוא מכיל שלושה תאי תגובה מפלדת אל-חלד, כל אחד מהם בערך בגודל סוללת D-cell. כל תא מכיל 100 גרם של אבקת ניקל, כמות קטנה של גז מימן, ו”המאיץ הסודי” של רוסי.

ה-E-Cat הוא למעשה דוד חימום, אבל המנגנון שמפעיל אותו הוא מסתורי כמו מקור הכוח של ספינת החלל אנטרפרייז. על פי רוסי, התגובות הגרעיניות שמתרחשות בתוך ה-E-Cat פולטות קרני גמא באנרגיה-נמוכה. מיגון עופרת המקיף את תאי הכור ממיר את גלי הגמא האלה לאנרגיה תרמית, אשר מחממים את המים. זה משמעותי. הוכחה של פליטות גלי גמא תוכל לפתור את אחת החידות הגדולות של ה-LENR: אם זהו באמת תהליך גרעיני, היכן הקרינה? אבל רוסי סירב לאפשר מדידות עצמאיות של המכונה שלו, אולי בגלל שהוא לא תמיד יודע אם הוא הולך לשלוף שפן מהכובע או קוברה. בשנה שעברה הוא הדגים את ה-E-Cat לקבוצה של משקיעים פרטיים ששקלו להשקיע כ-150 מיליון דולר. ה-E-Cat התפרק לחתיכות, שוצף קיטור ויורק מים. גם רוסי התפוצץ. המשקיעים יכלו עדיין לשמוע את הדי קללותיו כשהם מיהרו לברוח מהמחסן שלו.

רוסי חימם את ה-E-Cat במשך שעה, דבר שהוא אמר שהוא דרוש כדי לעורר את התגובות הגרעיניות. היחידה מחוברת לשקע בקיר. מבקרים שתקפו אותו טענו שהוא לא מנתק אותה במהלך הדגמות חיות, והטילו ספק בטענותיו להפקת אנרגיה עודפת. כמה מהם טענו אפילו שרוסי טוען את ה-E-Cat באמצעות חוטים נסתרים. כדי להראות לי שאין לו מה להסתיר, הקיף רוסי את השולחן, מחבר בשיטתיות מדי-אמפר מסביב לכל חוט חשמל.

“אפס אמפרים”, אמר רוסי והראה לי את תצוגת מד האמפר. הוא הידק אותו שוב. “אתה רואה? אפס אמפר”. הוא ניתק את כבל החשמל של ה-E-Cat בתנועה תיאטרלית ומיהר אל מחשב נייד. המחשב תיעד נתוני טמפרטורה ממכשיר מדידה שהיה תקוע בראש ה-E-Cat. עקומת הטמפרטורה על מסך המחשב הנייד הגיעה לשיא בסביבות 60 מעלות ונשארה שם. ה-E-Cat פעלה במה שרוסי כינה “מצב שמקיים את עצמו”, רומז על כך שהתגובה המתרחשת בתוכה – לא משנה מה היא – מייצרת מספיק חום עודף כדי לשמור את עצמה פעילה. ה-ECat פעלה ב-60 מעלות מנותקת מהחשמל למשך כשעה. לא ניתן לומר מה ייצר את החום. אפילו אם רוסי היה מראה לי קריאת קלורימטר מדוייקת, זה לא היה מספיק כדי להגיע למסקנה שהמכונה שלו מכילה תגובה גרעינית. מכשיר בערך בגודל ובנפח של יחידת ה-E-Cat 10kW היה צריך לפעול במצב שמקיים את עצמו למשך שבוע לפחות כדי לבטל את האפשרות של תגובה אקסותרמית כימית.

רוסי הבליט את סנטרו ולפת את ידיו מאחורי גבו. “אנחנו לא עושים מים או ניסוי מעבדה”, הוא אמר. “אנחנו עושים מוצר תעשייתי שהולך לשוק כדי לייצר שעות קילו-וואט אמיתיות. זאת המהפכה שלנו”.

הדגמות העבר של רוסי היו ארועים בשליטה הדוקה. חודש אחרי ההדגמה הכושלת למשקיעים, כשהוא השיק את ה-E-Cat 1 מגה-וואט (mW) לציבור, הוא כפה על אנשים לעמוד בחוץ בקור, והזמין אותם אחד אחד לחמש דקות הצצה. לכן הופתעתי כשהוא אפשר לי להסתובב לבדי במחסן שלו במשך שעות.

היה מחניק בפנים, ומדי פעם יצא רוסי ממשרדו כדי להציע לי משהו לשתות או כדי לייצב סולם בזמן שהתנדנדתי על השלב העליון מצלם תמונות. זחלתי על פני כל סנטימטר של המכולה הכחולה הגדולה שאחסנה 106 יחידות E-Cat עצמאיות מחוברות – אחד מכורי ה-1mW של רוסי. ראיתי תמונות של יחידה דומה באינטרנט, אבל רוסי אמר שההוא נמכר ל”קונצרן צבאי”.

אחרי שסיימתי לטפס מסביב לכור, פגשתי את רוסי במשרדו, חדר אפור קטן מקושט בלוח שנה בלבד שהציג אישה בלונדינית לבושה בביקיני. “אולי הבאת לנו מזל”, אמר רוסי, מוזג לי כוס מים, “בגלל שמבחן התקן של היום היה טוב מאוד. היה דיי סופי”.

באותו בוקר בדיוק, הוא אמר, חברת התקינה התעשייתית השווייצרית SGS סיימה מבחני בטיחות של כור ה-1mW. לא הייתה לו את אישור התקן המודפס מה-SGS כדי להראות לי (הוא ציפה לקבל אותו בדואר עד אוגוסט), אבל כן היו לו לקוחות חדשים – פחות או יותר. שני כורים נוספים יצאו מהדלת בספטמבר.

“אנחנו נספק כור 1mW באירופה לקונצרן אזרחי, וכנראה לארצות הברית”, אמר רוסי, והוסיף שהוא ישחרר את שמות לקוחותיו רק “כשהכור יהיה מספיק מגובש כדי לא לאפשר לנחשים לירות בו”.

צילום: מדע פופולארי

פליטת הפה

זה נראה בלתי סביר, אבל זה לא היה בלתי אפשרי. בתמורה ל-1.5 מיליון דולר, לקוחות אוסטרליים יכולים להזמין באמצעות אתר האינטרנט של בעל הרישיון של רוסי באוסטרליה כור 1mW כדי לחמם את בתי החולים, אצטדיוני הספורט, או בריכות השחייה שלהם. אפילו אם SGS הייתה באמת מאשרת שה-E-Cat היא בטוחה, אף גורם אובייקטיבי עצמאי לא אימת שהיא אכן פועלת. לא שלרוסי לא הייתה ההזדמנות לכך. פעמיים הוא פנה לאוניברסיטת בולוניה ולנאס”א כדי שיבחנו את ה-E-Cat. פעמיים הוא חזר בו. “כל מה שנאס”א רצתה הוא לבחון את המכשיר, תחת פיקוחו”, אומר ג’ון מרטין מלנגלי. צוות של מהנדסים נפגש עם רוסי במרכז טיסת החלל מארשל של נאס”א כדי לדון בתהליך המבחן. הם הבטיחו לו שהם לא יחשפו סודות קנייניים. “אנחנו פשוט מחברים דברים, בוחנים מה נכנס ומה יוצא, ומפעילים אותו לכמה זמן, וזה הכל”, אמר מרטין. “והוא נסוג. זה ממש מוזר”.
כששאלתי את רוסי על הניסיונות המבוטלים האלה לאימות עצמאי, הוא קטע אותי. “אימות”, הוא אמר, “היה לי שלשום”. הוא נראה מופתע כמוני לגבי פליטת הפה.

לחצתי עליו כדי לקבל פרטים. בפעם הראשונה במהלך השיחה שלנו, בה הוא ענה לכל שאלה בכנות והומור מנומסים, רוסי היסס. הוא הציע שמות של אנשים מעורבים במבחן, השתייכותם ותחומי ההתמחות שלהם, ודיבורו דעך לשתיקה כאילו הוא לא היה מורגל לספק פרטים תוך כדי שיחה. הצרצורים היבשים של הציקדות הסתננה מבעד לאשנב החלון. הכל לא לציטוט, אמר רוסי, מתנצל על “פליטות הפה הפרוידיאניות” שלו. הוא חזר לתבנית מוכרת של גיבובי מילים מעורפלים, וציין ש”אוניברסיטה חשובה” אישרה את ה-“Hot Cat”, מכשיר המפיק טמפרטורות סופר-גבוהות לתעשייה. ביקשתי לראות נתוני מבחן, אבל הוא סירב בציינו את תנאי הסכם אי-החשיפה שהוא חתם עליו כשנתן ל”אוניברסיטה החשובה” זכות בלעדית לפרסם את הדוח – אולי בכתב העת המדעי Nature, הוא רמז.

“מתי הם עשויים לעשות את זה?” שאלתי. “שישה חודשים? שנה?”
“לאאאא”, זעף רוסי. “מקסימום עד ספטמבר”.
הוא הבטיח לשלוח לי עותק של הדוח.

הספקנים

מעולם לא גיליתי מי הלשין עליי לרוסי, אבל הצלחתי לקבוע מחדש ביקור עם אוגו בארדי – מנהיג כנופיית הספקנים. בארדי הוא פרופסור לכימיה פיזקלית באוניברסיטת פירנצה. ב-1989 הוא ביצע מחקר אלקטרוכימי במעבדה הלאומית לורנס ברקלי בקליפורניה כשפליישמן ופונס הכריזו על תגלית ההיתוך הקר שלהם. החדשות ריגשו אותו, אבל מנהל המחקר שלו טען שההכרזה היא תרמית וביטל אותה. בארדי החליט לשחזר את השפעת פליישמן-פונס למרות זאת. הניסוי שלו לא הצליח, וכמו אלפי מדענים אחרים שניסו ונכשלו, שכח בארדי עד מהרה שכח מההיתוך הקר. בתחילת 2011 התחיל רוסי לעורר את העניינים. בארדי ועמיתיו האמינו שהיה משהו בסיפור שלו. “למשך זמן מסויים, אני חייב להודות, שיניתי את דעתי וחשבתי שאולי האיש הזה המציא משהו מיוחד”, אמר בארדי. הוא חייך בתוגה. “זו תרמית. זה לא עובד”. “איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?” שאלתי.

“האנרגיה המעורבת היא אדירה”, אמר בארדי. “אתה לא מייצר דוד חימום מים בשביל השירותים שלך. יש לך כלי נשק גרעיני”. זה היה הטיעון הסטנדרטי נגד רעיון ההיתוך הקר של פליישמן ופונס. הוא לא היה, לעומת זאת, טיעון משכנע נגד תגובות גרעיניות באנרגיה נמוכה, אשר אינן אמורות (לפחות על פי התיאוריות המסתובבות בעולם ה-LENR) לייצר רמות קרינה תרמו-גרעיניות. אבל לבארדי זו הייתה הבדלה ללא הבדל. זה הכל היתוך קר בשבילו. לא היה לו אכפת כמה חוקרים אמרו שהם קיבלו תוצאות. האנשים האלה, הוא אומר, מרמים את עצמם. “אנשים רבים אומרים, ‘ראיתי צלחת מעופפת'”, אמר בארדי במשיכת כתפיים. “אבל זה לא אומר שצלחות מעופפות קיימות”.

ביום שלמחרת עליתי על רכבת לרומא כדי לשוחח עם שני ספקני LENR נוספים, ג’יאנקרלו רואוקו, מנהל מחלקת הפיזיקה באוניברסיטת רומא, לה ספיאנצה, ופרופסור חבר אנטוניו פולוסה. צילומי ספיה של מדעני לה ספיאנצה מפורסמים היו תלויים על הקיר. בכל פעם שהעליתי שאלה, הביט בי אנריקו פרמי בזעף באור האפלולי. שאלתי את רואוקו אם הוא ניסה לשחזר את השפעת פליישמן-פונס. הוא הניד ראשו בשלילה. התחלתי לשאול אם הוא מודע לעבודה שמדעני LENR רבים… רואוקו הרים את ידו. “למה אתה אומר מדענים?” הוא אמר, ואז ענה לשאלה שלו עצמו. לרוב “אנשי מוסכים” עצמאיים עובדים על LENR, הוא התעקש, לא מדענים, וזה היה בסדר מצידו כל עוד הם לא היו מבזבזים כספי ציבור על הניסויים שלו או את זמנו בבקשתם ממנו להפריך את תוצאותיהם. בוא נדבר על כמה מהתוצאות האלה, אמרתי, משחק את פרקליט השטן. זרקתי טיעון אחר טיעון תמיכה ב-LENR, והם בנימוס, אך בתוקף, קטלו אותם. חום אנומלי? “רק כימיה רגילה”. תיאוריית ווידום-לארסן? “שמיכת טלאים” של תיאוריות שהיו “הגיוניות במונחים מקומיים” אבל מוטעות ככלל. אך על אף הבטחון שלהם כשדיברנו על תיאוריה, רואוקו ופולוסה לא סתרו ניסויי LENR ספציפיים. לא נראה היה שהם היו אפילו מודעים להם.

“תאר לעצמך שהם היו מצליחים למצוא משהו, אפילו קטן”, אמר פולוסה, בהתייחסו לפיזיקאים שניסו בהתחלה לשחזר את הניסוי של פליישמן ופונס. “הם היו עובדים [על היתוך קר] לנצח”. “יש אנשים שעושים את זה”, אמרתי. “בהחלט!”, אמר פולוסה, ואז הבין שהוא מסכים איתי. “לא, אבל זאת הנקודה”, הוא אמר. “זה שונה. בנקודה הזאת אתה צריך להסתכל על איכות האנשים”. בסופו של דבר, בזה זה הסתכם בשביל רואוקו ופולוסה. אם פיזיקאים “כוכבים” כמו קרלו רוביה, זוכה פרס נובל, הסנדק של מאיץ החלקיקים של CERN, ותומך במחקר ההיתוך הקר באיטליה לא הצליח להוכיח שהיתוך קר הוא אמתי, איזה סיכוי יש ל”חוקרי מוסכים”? “אז הם כולם מבזבזים את זמנם?” אמרתי. “כן”, אמר פולוסה, “בדיוק”.

“הם לא רציניים כי הם עוסקים בסוג של עשייה דתית במקום לעסוק במדע”, אמר רואוקו בשלב מסויים. “הם מאמינים במשהו והם רוצים להדגים אותו”. כשחזרתי לתחנת הרכבת, נזכרתי במשהו שאוגו בארדי אמר; שהיתוך קר היה “התנגשות של מוחלטים”. התיאור יכול לחול על גישות של מדענים משני צדי המתרס. כל אחד מאמין שהשני טועה; כל אחד מאמין שהראיות האמפיריות נמצאות לצידו. בהקשר הנוקשה הזה, להתנהגות הבלתי יציבה של רוסי היה היגיון פיקחי. הדבר היחיד ששמר אותו במשחק היה היכולת המופלאה שלו לשבת על צומת המדע והאמונה.

שבועיים אחרי שפגשתי את רוסי, הוא שלח לי “דוח טכני” בן 15 עמודים שתיעד מבחן שבוצע על ה-Hot Cat. הדוח הכיל צילומים של ה-Hot Cat וחישובים של תפוקת האנרגיה התרמית שלו. הנתונים היו “סודיים ביותר”, כתב רוסי, אבל הוא נתן לי רשות “לומר שמבחן האימות שהביא את התוצאות האלה נעשה על ידי צד שלישי”. כמה ימים לאחר מכן הוא רמז שחלקים מהדוח “יפורסמו בסופו של דבר בכתב עת מדעי”. E-Cat World (e-catworld.com), אחד מעשרות אתרי האינטרנט שמפרסמים רכילות מהבלוג של רוסי, רמז שכתב העת עשוי להיות פופיולר סיינס. זה נראה היה כמו ניסיון מגושם להלבין את נתוני המבחן שלו במגזין הזה.

במקום זאת, הסרתי כל מידע מזהה ושלחתי את הדוח למומחה בנאס”א המנוסה בביצוע מבחני צד שלישי. בעוד המומחה של נאס”א לא הפריך לחלוטין את ממצאי הדוח, פרוטוקול המבחן ומסקנותיו לא עמדו בסטנדרטים של הערכת צד שלישי אמינה. התוצאה לא הייתה מפתיעה, אבל בכל זאת התאכזבתי. חלק קטן ממני רצה שרוסי יוכיח שהחשדות שלי מוטעים.

מי שניהל את מבחן ה-Hot Cat, קולונל בדימוס וחבר של רוסי, הדליף את תוצאות המבחן באינטרנט שבוע אחרי שרוסי שלח לי אותם. הקולונל הנלהב “לא יכל שלא לדבר על האירוע הזה והתוצאות המרשימות”, אמר רוסי בבלוג שלו. רוסי ניצל את ההזדמנות כדי להכריז הכרזה גדולה נוספת: אוניברסיטת בולוניה תנהל מבחן עצמאי חדש של ה-Hot Cat ותפרסם את התוצאות באוקטובר. כשיצרתי קשר עם דריו בראגה, משנה לרקטור למחקר באוניברסיטת בולוניה, הוא הכחיש באופן חד משמעי כל מערכת יחסים רשמית בין האוניברסיטה לבין רוסי. “אני לא מודע לשום עבודה הנעשית על ידי המדענים שלנו עם מר רוסי בצורה רשמית”, אמר בראגה. “אני לא יודע איך רוסי יוכל לומר זאת”.

אם להתבסס על ההיסטוריה, לא יפורסם דוח שכזה. רוסי יקבע מחדש את עמודי השער – הדבר היחיד שהוא עושה בעקביות – ויעכב את יום הדין בעוד כמה חודשים, ואז כמה חודשים נוספים אחרי כן, עד שבסופו של דבר הוא יעלם מהבמה בענן עשן, וייקח את את הקופסה השחורה שלו איתו.

ביומי האחרון באיטליה הלכתי לראות את פרנצ’סקו סלאני, עורך ניסויי LENR נאמן שעבד במכון הלאומי לפיזיקה גרעינית (INFN). הוא אסף אותי מתחנת הרכבת, הסיע אותי לקומפלס ה-INFN בפרסקטי, הגיש את הדרכון שלי לשומרים החמושים, והלך לכיוון מחסן מתכת לבן שישב על ראש גבעה חשוף לרוח ליד שורה של עצי זית. סלאני הקים תאי LENR משלו, והרצפה הייתה מלאה בשבבי מתכת. עשרות צילינדרים מזכוכית בכל גודל וצורה מילאו את שולחנות העבודה. “זהירות”, אמר סלאני, ואחז בידי כשעברתי ליד שולחן מעבדה, “חם מאוד”.

הוא הצביע על צילינדר זכוכית צר שהזכיר מחט של מזרק מוגדל שנשען על צידו. הוא פעל במשך שישה שבועות רצופים, אמר סלאני. הוא כינה אותו “הכור המיוחד” שלו. כשהתכופפתי כדי להביט בו מקרוב, יכולתי להרגיש את החום שנידף ממנו. היה קשה לתפוס שתגובות גרעיניות אנרגטיות פי אלפים מכל תגובה כימית מוכרת התרחשו על חוט החשמל בעובי השערה שהיה מלופף בתוך הצילנדר ממולא הגז. סלאני ביצע ניסויים בחוט קונסטנטן, סגסוגת ניקל-נחושת, במשך כמעט שנה. הוא שמר תיעוד מפורט של ההכנות השונות, אשר כללו חספוס של פני החוט החלקים כדי שיספוג אטומי מימן בצורה יעילה יותר. לקח למימן יומיים “להיטען” אל תוך השבכה האטומית של החוט ולהתחיל לייצר חום עודף. סביב 5 עד 10 וואט, לא קרוב למספרים שרוסי קיבל, אמר סלאני, אבל הוא יכל להדליק ולכבות את התא ולקבל חום עודף בכל פעם. חשוב מכך, סלאני לא עבד בהיחבא. כל מדען יכל לשחזר את הניסוי שלו, בלי צורך באמונה. הוא פתח את יומן-הניסוי שלו כדי להראות לי “קורלציה מאוד נחמדה” בין ירידה בהתנגדות החוט לעלייה בייצור החום. “אני חושב שאין טעות בכלים”, אמר סלאני, וחייך בשובבות. “בכל מקרה, טעות תמיד אפשרית”.

סלאני יקח בקרוב את הכור המיוחד שלו לאוסטין, טקסס, שם הוא יציג אותו בכנס מפתחים שנתי אותו מארחת חברת National Instruments NI, יצרנית בהיקף של מולטי-מליארדי דולרים של בקרות כלים וירטואליים וציוד ניטור המצוי כמעט בכל מעבדת מחקר גדולה בעולם. NI הזמינה את סלאני וקומץ חוקרי LENR אחרים להציג בארוע. הם הזמינו גם כמה חברות LENR; זו של רוסי כבר אינה החברה היחידה במירוץ אחר מסחור. חברת הטכנולוגיה היוונית Defkalion, לדוגמה, אשר התחילה בתור בעלת הרישיון הראשונה של רוסי לפני שנפרדה ממנו, תהיה באוסטין כדי לדון במכשיר ה-LENR שפותח על ידה המבוסס על כור E-Cat הניקל-מימן של רוסי. הפגישה הייתה החדשות הגדולות ביותר מאז נכנס רוסי לתמונה. רבים התייחסו אליה כאל הופעת בכורה של החברה. לפחות הם יזכו לכבוד שהם מרגישים שמגיע להם, והם היו חייבים חלק מזה לרוסי. בעוד רוסי לא הוזמן, הכישרון שלו לקידום עצמי זכה לתשומת ליבו של מנכ”ל NI, ג’יימס טרושארד, שהחליט להעיף מבט קרוב יותר ב-LENR.

באוגוסט, כששוחחתי עם טרושארד, הוא אמר שהוא מתרשם מהניסויים ה”מדוייקים לחלוטין והמתוארים היטב” שמבוצעים על ידי סלאני ואחרים בתחום. “אני חושב שאנחנו ממש על הקצה”, הוסיף טרושארד, העומד ממש על סף תמיכה ב-LENR. “וזה יכול לקרות מחר או בעוד עשר שנים, כי אני לא יודע מתי הניצוץ יבוא. אבל אנחנו, אני מאמין, קרובים”.
שאלתי את סלאני מדוע הוא חשב ש-NI הזמינה אותו לכנס. הוא עצר את מה שהוא עשה והביט סביב על הכאוס במעבדה שלו, כאילו הוא מחפש תשובה בין גוויות תאי ה-LENR שהוא בנה כדי לשחזר ניסויים מגוונים שהחלו בימים הראשונים של ההיתוך הקר, ניסויים שסייעו לקרב את התחום, וואט אחרי וואט, קרוב יותר ללגיטימיות. “אני לא יודע”, אמר סלאני, ופרץ בצחוק.


אוהבים מדע ולא מקבלים מספיק ממנו בניוזגיק? Popular Science ישראל וניוזגיק יוצאים בשיתוף פעולה במיוחד במסגרתו יוכלו גולשי האתר להנות ממנוי הכרות מיוחד לגרסה הישראלית של מגזין הטכנולוגיה והמדע במחיר של 20 ש”ח בלבד למשך 3 חודשים. לפרטים נוספים והרשמה

 

מדע פופולארי

הגב

12 תגובות על "קופסה שחורה לאנרגיה אינסופית: האם פיתוח איטלקי צפוי לבטל את הצורך בנפט?"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
יוני כץ
Guest

מאוד מעניין – אחלה כתבה ! תעדכן אם יש פריצת דרך בנושא :)

גל
Guest

שיטת המספרים פועלת גם פה: אם תציע למספיק אנשים, יימצא לקוח לכל דבר, והיחס ידוע לפי התמורה המובטחת לעומת העלות. . מאחר והפיתוי פה גדול מאד, יימצא הפרייר התורן שיפול בפח, ואחד כזה זה כל מה שצריך.

יואב
Guest

יש פה מישהו שחושב על ניקולה טסלה ועל המתנה שהוא רצה להעניק לתושבי העיר ניו יורק?

יוני כץ
Guest

היה לי פלאשבק על ניקולה טסלה כשקראתי את המאמר – דווקא מעורר תהיות לגבי הקונספירציות שהיה סביב הסיפור הזה

אלי
Guest

האם באמת זהו סיפור ניקולה טסלה? קל מאוד להיות ספקן ולהיטפל לאישיות הבעיתית של רוסי, אבל בכל מקרה צריך לתמוך ולראות לאן זה באמת מוביל. אם כן – מהפכה.

מייקי
Guest

טסלה לא רצה לבנות מכשיר שמעביר חשמל בצורה אלחוטית?

אבשי
Guest
לילי
Guest

מגניב!!!

אדי
Guest

אווואווו ממש מגניב אשמח לקבל כל עידכון בנוסה

Assaf Wodeslavsky
Guest

מפלאי הקפיטליזם.. החוק לא יכול לאסור על ה'ממציא' לטעון טענות 'סודיות' כי המנוע של הקפיטליזם הוא החידוש הטכנולוגי. אז כל מה שנותר הוא שגנבים יעלו על הטריק הזה וקדימה.. דרך מצוינת ליצירת הון. אפילו יותר מוצלח מהבנקאית, שרי אריסון ומהרבנים מוכרי הקמעות.

אקס שופ
Guest

פשש.. כמה מכשירים קטנים כאלו בבית יכולים לחסוך המון כסף.
אני מאמין שאם הייתה לו איזושהיא הצלחה לפחות, היה באזז עצום סביב הנושא. בכל זאת, זה כמעט כמו להמציא את החשמל מחדש.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: