Uncharted: The Lost Legacy – ספין אוף שעובד היטב

המשחק החדש בסדרת Uncharted הוא הרפתקאה מלאה בפיצוצים, נופים מדהימים, אקשן וחידות משובחות

מקור: צילום מסך

SpinOffs יכולים להיות מוצלחים מאוד (“סמוך על סול”), ויכולים להיות נוראיים (“ג’ואי”). בעוד שבטלוויזיה ובסרטים אנחנו כבר רגילים למושג, בעולם משחקי המחשב אנחנו לא רגילים לדמויות משנה שמקבלות לפתע משחק משלהן. כאשר Uncharted: The Lost Legacy, המשחק החדש בסדרת Uncharted המופלאה, הוכרז בהפתעה בכנס PlayStation Experience האחרון, וחשף כי כוכבות המשחק יהיו שתי דמויות משנה מהמשחקים הקודמים, גבות רבות התרוממו. עכשיו, אחרי שהמשחק יצא, אפשר להרגע. מדובר במשחק מעולה. גם בלי ניית’ן דרייק.

שתי נשים, משחק אחד.

ב-The Lost Legacy מככבות כאמור, שתי דמויות משנה ממשחקים קודמים בסדרה: קלואי פרייז’ר ונדין רוס. קלואי היא דמות שהופיעה בשני משחקים קודמים בסדרה בתור ציידת אוצרות נוספת ומושא אהבה משני לניית’ן דרייק, בעוד שנדין הופיעה רק במשחק האחרון בתור שכירת חרב. במשחק החדש, שתי הנשים יוצאות למסע בהודו בכדי למצוא את “החדק של גנאש”, אוצר הודי עתיק ולמנוע את נפילתו לידיו של סוחר נשק אלים ואכזר.

ב-The Lost Legacy לא תפגשו את ניית’ן דרייק. חברת הפיתוח, Naughty Dog, הכריזה על כך כבר בחשיפת המשחק, וטוב שכך. ההרפתקאות של ניית’ן הסתיימו עם אחד המשחקים הטובים ביותר בכל הזמנים, ואין צורך להמשיך לשחוק את הדמות שלו. בדיוק כאן נכנסות שתי הכוכבות החדשות. קלואי, אותה תשחקו לאורך כל המשחק, היא דמות ראשית מצוינת: היא מצחיקה, היא רגישה, יש לה עבר מעניין, היא נחושה ומעניינת. אפשר להגיד אפילו שהיא מזכירה במידה מסוימת את ניית’ן מבחינה אישיותית. אמנם נדין היא דמות קצת יותר שטוחה ממנה, אך שתיהן ביחד יוצרות חיבור מעניין ומוצלח.

מקור: צילום מסך

אפשר לנסות לא לעשות עניין מהעובדה שבמשחק הזה מככבות דמויות נשיות, אבל זהו מראה לא שגרתי בעולם משחקי המחשב ככלל ובטח שבמשחקי האקשן. בתקופה האחרונה אנחנו עדים ליותר ויותר דמויות נשיות מצוינות שכובשות את עולם משחקי המחשב (כמו Horizon: Zero Dawn ו-Tomb Raider החדש) והמגמה הזאת מתחזקת גם ב-The Lost Legacy שבו יש לא אחת, אלא שתי דמויות נשיות מרכזיות וחזקות. כל זאת ועוד במשחק המשך לסדרת משחקים שהדמות הראשית שלה הייתה גברית עד כה.

אקשן מטורף ונופים מדהימים

אם חששתם שהמשחק החדש לא ישמור על רוח הסדרה, תנו לי להרגיע אתכם. The Lost Legacy שומר על אותה נוסחה שהפכה את הסדרה לאחת הסדרות האהובות בהיסטוריה של משחקי מחשב. אולי אפילו קצת יותר מדי: אין במשחק הזה הרבה דברים שלא ראינו במשחקים הקודמים. לעיתים המשחק מרגיש קצת כמו לקט של הקטעים שעבדו הכי טוב במשחקים הקודמים. אמנם אין את אפקט ההפתעה של הרגעים הללו מהמשחקים הקודמים, אבל את כל ה”לקט” הזה המשחק החדש מדייק ומזקק.

מקור: צילום מסך

אולי הדבר העיקרי שהתפתח לטובה במשחק הזה הוא הפאזלים. במשחקים הקודמים בסדרה היו לא מעט פאזלים, אבל הם לא היו מורכבים במיוחד. החידות ב-The Lost Legacy דורשות לעיתים תכנון ומחשבה ברמה גבוהה יותר מאשר במשחקים הקודמים. החידות הן יצירתיות, קשות, מעניינות ורובן גם די מגניבות. כשתצליחו לפתור חידה מורכבת, אתם תתמלאו בתחושת גאווה לא קטנה. כמו כן, נוספה מכניקת “פריצה” למנעולים: כאשר תגיעו לתיבות ומנעולים מסוימים, קלואי תנסה לפרוץ אותם באמצעות סיכות. אתם תצטרכו לסובב את הסטיק בשלט בכדי למצוא את הנקודה שבה השלט רוטט, ולהשאר עליה. זו מכניקה מוכרת, אך היא תוספת חביבה לכמה רגעים מוצלחים למדי.

רמת הקושי גם היא עלתה במקצת. בדומה למשחק הרביעי, הפעם מכניקת הקרבות מסתמכת יותר על התגנבות. במידה ותתפרצו ללב חבורת אויבים, אתם תמצאו את עצמכם מתים די מהר. לכן תצטרכו להתגנב, לחסל בשקט חלק נכבד מיריבכם, ואחרי שרוב הסיכויים תתגלו על ידי האויבים, תוכלו להתחיל להלחם סטייל “רמבו”. חלק מהקרבות אליהם תקלעו הם מהקשים בהם נתקלתי בסדרה, ואת חלקם לקח לי כמה וכמה ניסיונות לעבור. בתמורה, ה-AI של נדין, השותפה של קלואי להרפתקאה, שופר וכעת היא גם תתגנב ותתקוף חלק מהאויבים במקומכם.

מקור: צילום מסך

בנוסף ,הסביבות מרגישות “חיות” קצת יותר בזכות מעורבות של… חיות. בכל מיני שלבים תתקלו בקופים, חרקים, ציפורים ועוד כמה חיות מפתיעות. אין להן המון השפעה על המשחק עצמו, אך עצם הקיום שלהן במרחבים של המשחק תורמת לתחושת הריאליזם של השלבים.

הפעם המשחק מתרחש כולו בהודו, בלי מעברים בין מדינות וסוגי נופים שונים. אל תתנו לידיעה הזו להטעות אתכם, המשחק הזה נראה פשוט מדהים. הנופים שאליהם תגיעו כוללים יערות, מקדשים, מפלים, הרים, צוקים, והם כולם נראים פשוט עוצרי נשימה. מתי בפעם האחרונה נתתם לדמות לעמוד ופשוט הסתכלתם על הנוף של השלב? כאן אתם עומדים להתפעל כמעט מכל פינה וכל קו אופק. הדמויות גם הן נראות מדהים בהתאם למשחק הקודם בסדרה, המודלים של כל הדמויות הראשיות מושקעים מעל ומעבר למוכר בתעשייה, ועבודת ה-Motion Capture גם במשחק הזה היא משובחת ושמה דגש על הבעות הפנים הקטנות ביותר שנותנות עוד נפח לדמויות שמדובבות ביד אומן. סצנות המעבר הן עדיין יפות בצורה כמעט מקוממת בהן כל האלמנטים של הכתיבה המדויקת, הגראפיקה המדהימה ועבודת הדיבוב המצוינת באים לידי שלמות.

באופן כללי, רמת הגראפיקה די זהה למשחק הקודם בסדרה, שהצליח לדחוף את גבולות היכולת של ה-PlayStation 4. קצת חבל שהמפתחים לא ניצלו יותר את הכוח של ה-PlayStation Pro החדש יחסית (ניתן לשחק ב-HDR וברזולוציה ממוצעת של 1440p), אבל זה עדיין אחד המשחקים היפים ביותר ששיחקתי בהם.

מקור: צילום מסך

האקשן נשאר מהיר ועצבני כמו שאתם מצפים. אמנם כמות ההרס הסביבתי נמוכה יחסית למשחקים הקודמים, אך עדיין תמצאו את עצמכם נופלים מצוקים, קופצים ממכוניות למכוניות, נלחמים בקרבות מטורפים מול אויבים, ולוקחים חלק בסצנות אקשן בלתי נתפסות שגורמות לרמות האדרנלין לעלות. לא מעטות היו הפעמים בהן מצאתי את עצמי קם מהספה מרוב התרגשות בצעקות “שיו!” כאילו חזרתי להיות ילד שוב. אין הרבה יצירות שיכולות להוציא תגובות כאלה.

ניסיון אחד יותר מדי למשהו חדש

הפעם היחידה שבה הרגשתי שהמשחק מנסה לעשות משהו שונה ולא מצליח בו, היא בשלב שמנסה לדמות Open World. בשלב זה אתם יכולים לנסוע עם ג’יפ בשלב הענק ביותר שהוצג עד היום בסדרה, לבצע מספר משימות באיזה סדר שתבחרו, ואפילו לבצע כמה משימות צד שהם בגדר בונוס. לעיתים אפילו תתקלו באויבים באמצע הנסיעה ותמצאו כל מיני אוצרות קטנים בדרך. זה ניסיון לשלב את אנצ’רטד, שהוא משחק ליניארי כמעט לחלוטין, עם רעיונות של משחקי עולם פתוח. זה כיוון מעניין ושונה לסדרה (שמבוצע רק בשלב הספציפי הזה. יתר המשחק הוא ליניארי כמו קודמו), אבל התוצאה היא שעד כמה שהשלב עצמו מעוצב בצורה יפהפיה ומציג נופים מטורפים, הוא רפטטיבי, מתיש מעט ומבלבל לעיתים. השלב הזה הוא לא אסון, הוא אפילו סביר למדי, אבל זה שלב לא מוצלח במיוחד בתוך סדרת משחקים מהמוקפדות ביותר שיצא לי לשחק בהן.

מקור: צילום מסך

מצב הסיפור של המשחק, שהוא הסיבה העיקרית לטעמי לרכישתו, אורך בערך בין 6-10 שעות. תלוי בכמות הזמן שתבלו בחיפוש אוצרות הבונוס הנחבאים ברחבי השלבים. לאחריו תוכלו להמשיך לשחק במצב המולטיפלייר של המשחק הקודם בסדרה (עם כל התוספות שיצאו עד היום), שמאפשר לכם להלחם מול שחקנים אחרים ברחבי העולם בשלל מצבי משחק. המולטיפלייר כיפי וממכר למדי. הוא יכול להעסיק אתכם עוד כמה שעות גם לאחר סיום מצב המשחק, אבל אין בו איזו בשורה מיוחדת לטעמי. על אחת כמה וכמה אם שיחקתם במולטיפלייר של Uncharted 4. בנוסף, בסיום המשחק יפתחו בפניכם כל מיני “מודים” שמאפשרים לכם לשנות את המראה של המשחק, סקינים לדמויות וכל מיני טוויקים שונים ומצחיקים. אלה גימיקים חמודים ששווה לעבור עליהם רק בשביל הצחוקים שהם יספקו לכם.

סוף הוא התחלה של משהו חדש

סוני יכולה לרשום לזכותה עוד משחק בלעדי מוצלח: The Lost Legacy הוא משחק טוב שמטייל על הגבול של בין “חבילת הרחבה” או DLC מושקע לבין “משחק Standalone”, אבל בסופו של דבר מספק תמורה מעולה. מעריצי הסדרה יכולים לנשום לרווחה, הסדרה יכולה להמשיך לחיות גם ללא ניית’ן דרייק. המשחק הזה הוא פשוט עוד מהדברים שמעריצי הסדרה ממילא אוהבים. זה היתרון שלו, אבל גם החסרון שלו. זו הרפתקאה כיפית, סוחפת, יפהפיה ומעניינת, אבל מוכרת. אף על פי זאת, השילוב התסריטאי המושלם בין אקשן, להרפתקאות, הומור ורגש, יוצר משחק שקשה שלא להנות ממנו. אז אם אהבתם את ההרפתקאות של ניית’ן דרייק, אתם עומדים להנות מההרפתקאה החדשה של קלואי ונדין. גם אם היא לא פורצת דרך בפני עצמה.

עידן בן טובים

נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדג׳טים והרבה פחות מדי זמן פנוי כדי לשחק עם כולם. בעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות לסוללות של מכשירים. כשהוא לא עסוק בלכתוב על טכנולוגיה, הוא אוהב לדבר עליה, והרבה

הגב

הגב ראשון!

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: