סיכומי השנה של ספוטיפיי מלמדים על הרבה יותר מהטעם האישי שלכם במוזיקה
האלגוריתם של ספוטיפיי מביא את תופעת פוליטיקת הזהויות של המוזיקה לשלב חדש לגמרי, עם כמעט 5,700 ז’אנרים שונים. מה זה מלמד על יחסי טכנולוגיה-תרבות, והאם קיים צד יפה יותר באיסוף מידע אישי?
בימים האחרונים נראה שכולם מדברים (כמעט) רק על דבר אחד: סיכומי סוף השנה של ספוטיפיי. הסאב טקסט של מבול השיתופים שלהם בסושיאל הוא, כמובן, “הביטו וראו איזו תרבות מוזיקלית אני צורכת, איזה טעם משובח פיתחתי, הסיקו ממנו כמה ייחודית אני”. אני לא שופטת – זה באמת נורא אנושי, וזה לא היה קורה לולא האלגוריתם המצוין של ספוטיפיי.
עוד נדבר עליו, אבל בואו נחזור רגע אחורה. בשנים האחרונות אנחנו עדים למה שאפשר לכנות “פוליטיקת הזהויות של המוזיקה”. אם לפני כמה עשורים היה נורא קל לקטלג להקות ואמנים לפי ז’אנרים – פופ, רוק, גראנג’, R&B וכן הלאה – הרי שבחלוף השנים זה נהיה מורכב יותר. היום, בהכללה, כבר אין להקות רוק חדשות, אין יותר בריטני ספירס. טיילור סוויפט עושה פופ-קאנטרי-אלטרנטיב-רוק-פולק, ביונסה עושה משהו הרבה יותר גדול מ”מוזיקה שחורה”, בילי אייליש נדדה למחוזות האינדי-פופ-אלקטרו, ארקטיק מאנקיז עושים אינדי רוק-פוסט פאנק-פסיכדלי-אלטרנטיב-פוסט בריטפופ. בקיצור, הבנתם.
עכשיו בואו נחזור לאלגוריתם של ספוטיפיי. לפי אתר Every Noise at Once, נכון להיום, האפליקציה כוללת כמעט 5,700 ז’אנרים שונים. גלילה מהירה מגלה כמה עופות מוזרים, כמו “trap queen”,י“country dawn” ו”bubblegrunge”. מה זה לעזאזל “bubblegrunge”?
במילים אחרות, ספוטיפייגסזשד אולי לא המציאה את פירוק הז’אנרים לגורמים, אבל היא בהחלט לוקחת חלק אקטיבי בהרחבת התופעה לממדים ביזאריים. זה הגיוני – אם פעם חלוקה לז’אנרים הייתה עניין עסקי של הלייבלים ותחנות הרדיו, הרי טבעי שהיום התפקיד, והכוח שבא איתו, יעבור אל ענקיות הסטרימינג.
והן חייבות לעשות את זה. אלגוריתם שמתיימר ללמוד את הטעם שלך באופן הכי אישי וספציפי שיש חייב להתבסס על דאטה רב ומגוון ככל האפשר, והוא צריך להיות מסוגל לתייג כמה שיותר קטגוריות, תת-תתי ז’אנרים, “מצבי רוח”, זהות אמנים, מדינות מוצא והרשימה לא נגמרת. זה כמובן קורה גם בנטפליקס, לדוגמה, שמפרקת כל סרט וסדרה לחתיכות קטנות של תגיות כדי שתוכל ללמוד את הטעם האישי של המשתמשים ולהציע להם בתמורה תוכן מגוון שעשוי להתאים.
ואז אנחנו מגיעים לשאלה החשובה: מה עושים עם כל המידע שנאסף? בניגוד לרוב האפליקציות שבהן אנחנו משתמשים, ספוטיפיי הצליחה לגרום לנו להתגאות באיסוף המידע האישי שלה עלינו. כדי להבין את גודל ההישג, נסו רגע לדמיין שפייסבוק או גוגל יציגו לכם את כל המידע שהן אספו עליכם השנה, מה הן למדו עליכם השנה, אילו טיפוסים אתם על פי האלגוריתם שלהן… הבנתם.
מוזר? לא בדיוק. כשפייסבוק, גוגל או כל שירות חינמי אחר עושים את זה, אנחנו מקבלים פרסומות. אבל כשספוטיפיי אוספת עלינו מידע היא מציעה לנו בתמורה ערך מוסף – מוזיקה בהתאמה אישית, הרחבת המנעד המוזיקלי, וכן, גם סיכום שנה מתוק, מתקשר ורלוונטי, שלפחות מנסה ללמד אותנו משהו על עצמנו – ולפעמים גם מצליח.
נופר וחש
הגב
9 תגובות על "סיכומי השנה של ספוטיפיי מלמדים על הרבה יותר מהטעם האישי שלכם במוזיקה"
* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.
גם גוגל מציעה שירות – חיפוש ממוקד. אין באמת הבדל
ספוטיפיי היא הצד היפה יותר של תרבות הצרחכה ושטיפת המוח
אצל גוגל ופייסבוק אתה פיון על לוח המשחק
יש הבדל אסטרונומי בין איסוף מידע כדי לטרגט אותך כמו עכבר כדי לדעת בדיוק מה לפרסם לך ומתי על בסיס מידע אישי, לבין מיטוב ההצעות של מוזיקה באפליקציה שזה מה שהיא עושה, זה שירות שמשתמש במידע שלך בשביל להציע לך מוזיקה כדי שתישאר אצלם ולא תעבור לאפל מיוזיק שאני בטוח שהוספים את אותו המידע.
אחרת זה עוד נגן שמנגן רק את השירים שאתה רוצה מענן וזה לא
מעניין שהשבירה לתתי ז׳אנרים יצאה מהאופנה לטובת moods שהתלבשו יפה על העובדה שאנחנו שומעים היום בעיקר פלייליטסטים (צריך לציין לטובה את 8track עליה השלום). ודווקא ה-api של ספוטיפיי חושף הגדרות פרקטיות יותר לגבי סגנון השיר המבוקש, הגדרות כמו מידת ה-״ריקודיות״ או ״חיות״ או ״רעשנות״ או ״דיבוריות״ שמהם אפשר לבנות פולקסונומיה של שירים
אז ההתפסות לתתי-זאנרים באמת לא רלוונטית
האלגוריתם של ספוטיפיי הוא סבבה, אבל הוא די פשוט ומסתמך (ככל הנראה) בעיקר על ז’אנרים משותפים בין שירים + אמנים שהמכנה המשותף ביניהם הוא הז’אנר, וככה מציע לך מוזיקה חדשה.
שילוב טוב באמת יהיה ניהול הפלייליסטים של ספוטיפיי + ההצעות המוזיקליות של Pandora, שלוקחת בחשבון הרבה יותר מאשר רק את הז’אנר של האמן שמקשיבים לו.
הלוואי ומתישהו אחת מהן תקנה את השניה.
חלום שלי –
אבחון אישיות שיטחי.
שייתנו כמה מאפיינים עליי שלא ידעתי.
יכול להיות מרתק, לא?
אחרי הכל ספוטיפיי עדיין לא ניצחה את האלגוריתם של יוטיוב…
אני גם נהנה לשמוע מוזיקה בספוטיפיי, ואני לא מודאג מפרסומות אישיים כי אם אני שומע שיר של בילי אייליש זה לא אומר כלום על איזה פרסומת להראות לי.
זה גם הסיבה למה אני לא הולך לפרסם בספוטיפיי רק אם יש לי מוצר שמתאים לכולם.
לא המצאה שלהם. באתר אחד מצאתי עשרות תת-ז’אנרים של מטאל, קרוב ל-70. מי ידע.
עדיין אין תחליף לעריכה אישית של מקצוען. לכן תוכניות כמו של גיל מטוס, בועז כהן ועוד, יהיו עדיפות על כל פלייליסט מוצע.
הגיע הזמן שספוטיפיי תעסיק עורכים, כמו ש-RadioTunes עושה