”ספיידרמן: מיילס מוראלס”: המשחק הראשון שאתם צריכים לקנות לפלייסטיישן 5

בלי ספוילרים: המשחק הגדול הראשון של פלייסטיישן 5 הוא ללא ספק Spider-Man: Miles Morales, והוא לגמרי ראוי למעמד הזה – גם אם יש לו כמה בעיות


ב-2018 יצא המשחק Spider-Man בבלעדיות לקונסולת הפלייסטיישן 4, והיה אחד מהמשחקים האקסקלוסיביים המצליחים, מוצלחים ומוערכים שעזרו לבדל את הקונסולה של סוני מול המתחרה של מיקרוסופט. לכן, כשהוכרז Spider-Man: Miles Morales בתור משחק הבכורה לקונסולת ה-PlayStation 5, היו למיילס הצעיר – ממש כמו במשחק – נעליים גדולות מאוד להיכנס לתוכן.

חזרנו למנהטן על גבי קונסולה חדשה לחלוטין כדי לבדוק האם זהו משחק שמנצל את הכוח הגדול שהוא קיבל, ומצליח לשאת באחריות הגדולה.

כשספיידרמן המקורי יוצא לחופשה

המשחק החדש מתרחש לאחר אירועי המשחק הקודם, שבמסגרתם מיילס ננשך גם הוא על ידי עכביש רדיואקטיבי וגילה כוחות דומים לאלו של פיטר פארקר, ספיידרמן המקורי. מיילס עדיין מתפקד בתור סוג של שוליה לספיידרמן, אבל נסיעה של פיטר לחופשה קצרה באירופה משאירה את מיילס בתור הבייביסיטר של מנהטן, כשברקע אויב חדש בשם ה-Tinkerer, שמחזיק במיני-צבא מסוכן, מאיים לשבש את שגרת החיים הניו יורקית. כל זאת תוך כדי שמיילס עצמו מתקשה לעמוד בציפיות של כולם ולהפוך לספיידרמן ראוי בפני עצמו.

העלילה של מיילס מוראלס היא די צפויה ושגרתית, אבל ממש כמו המשחק הקודם, התסריט הוא זה שמצליח להפתיע ביכולת שלו ליצור דמויות מאוד נעימות, מעניינות ומשעשעות. הכתיבה מושחזת ומדויקת ופחות או יותר כל דיאלוג במשחק הוא מהנה ומבוצע טוב גם על ידי צוות המדובבים המוצלח.

לא מחליפים נוסחה מנצחת

המשחק לא משווק כ-DLC לספיידרמן המקורי, מה שאומר שהוא צריך לעמוד בפני עצמו, וכאן המשחק עושה עבודה חלקית בלבד. אם שיחקתם במשחק המקורי, אתם כמעט ולא תרגישו כאן שינויים משמעותיים. מנגנון ההתעופפות ברחבי העיר עדיין מרגש ומהנה, מכניקת הקרבות זהה ואין פה יותר מדי הפתעות. אתם אפילו מקבלים את כל הכוחות והיכולות שאיתם סיימתם את המשחק הקודם, ישירות לתחילת המשחק הזה.

מי שמנסים לרענן קצת הנוסחה ולבדל את מיילס מפיטר הם הכוחות החדשים שהוא מגלה בדמות חשמל-ביולוגי שמאפשר לו לחשמל אויבים (ולכם להשתמש בקומבואים חדשים) ויכולת היעלמות (שמאפשרת לכם פשוט לברוח מאויבים או להתגנב מאחוריהם). היכולת הראשונה היא די מגניבה ויוצרת רגעים שבהם הרגשתי די Over-Powered, אבל ביכולת ההיעלמות כמעט ולא השתמשתי, כמו גם בכמעט כל 4 הגאדג’טים החדשים שתקבלו במהלך המשחק. אתם יכולים לשדרג את היכולות והגאדג’טים החדשים שלכם, אבל כאמור, לא מצאתי המון סיבות או לחץ לעשות את זה כיוון שהצלחתי להתמודד עם רוב האתגרים של המשחק עם הכוחות הרגילים של מיילס.

כמיטב המסורת של משחקי עולם פתוח, וממש כמו במשחק הקודם, גם מיילס מוראלס ינסה להשכיח מכם את העובדה שאורך מצב הסיפור שלו עומד על כ-7 שעות בעזרתן של מלא משימות צד. בנוסף לאתגרים שפיטר השאיר למיילס ברחבי העיר, וכל מיני משימות קטנות שכוללות בעיקר איסוף של חפצים, למיילס יש הפעם גם אפליקציה שמאפשרת לתושבים לקרוא לו לעזרה. ממש מוקד 106.

צילום מסך

רוב המשימות די זהות – אתם תגיעו ליעד בעקבות מכונית גנובה, אדם שנחטף ואפילו חתול שנעלם, ובסופו של דבר אתם תתחקו אחרי עקבותיהם רק כדי להגיע לעוד קרב מול חבורה של אויבים וחוזר חלילה. זה לא משעמם כמו שזה נשמע, בעיקר הודות לעובדה שכל המשימות הללו מתובלות בלא מעט טקסט מצחיק שמבוצע היטב, אבל זה כן קצת רפטטיבי.

הפסקול הוא הדובדבן שבקצפת

במובן הזה מיילס מוראלס לא מרגיש כמו משחק Standalone, אלא סוג של הרחבה למשחק המוצלח הקודם שהיא ברמה הרבה יותר גבוהה מה-DLCs הלא כל כך מוצלחים ששוחררו לו. מה שנקרא “מקום טוב באמצע”. אבל אל תתבלבלו, זה ממש, אבל ממש לא אומר שמיילס מוראלס לא שווה את הזמן שלכם. נהנתי אישית מכל רגע שבו שיחקתי במשחק, והרגעים הראשונים שבהם התעופפתי ברחבי העיר שוב אחרי שנים שלא עשיתי את זה גרמו לי לחייך ולהתרגש שוב כאילו אני ילד בן 6. כל סצינת מעבר היא מהנה ומבוצעת היטב, ובעיקר המוזיקה. הו – המוזיקה.

הפסקול של המשחק שונה לחלוטין מזה של קודמו, וכיאה לאחת מהדמויות השחורות הכמעט יחידות שיצא לי לשחק במשחק מחשב, הוא משלב את האפיות של מוזיקת גיבורי על עם ביטים מעולם ההיפ-הופ, שירים של לרקר, קיד קאדי ואפילו שיר מקורי של ג’יידן סמית’ (כן, הוא הבן של) שנוצר במיוחד עבור המשחק. המוזיקה הכניסה אותי לאווירה שונה לגמרי מהמשחק הקודם, ופשוט החמיאה בצורה יוצאת דופן לחבילה כולה, במיוחד כשהיא שולבה בהתרחשות עצמה של המשחק באחד הרגעים האהובים עליי מהשנים האחרונות שגרם לי להרגיש כאילו אני משחק סרט ולא בהכרח משחק.

הכוח של הפלייסטיישן 5 מתגלה

בביקורת שלי על ספיידרמן המקורי על הפלייסטיישן 4, די התבאסתי מכמות מסכי הטעינה והאורך שלהם. במיילס מוראלס, לעומת זאת, הכוח של כונן ה-SSD של הפלייסטיישן 5 התגלה במלוא תפארתו. בין ממשק הפלייסטיישן לתפריט הראשי הפרידו רק 7 שניות, ובין התפריט הראשי למשחק עצמו, 2 שניות בלבד. גם כשעשיתי Fast Travel בתוך המפה של המשחק, הסיפור היה זהה: 2 שניות. זה אומר שמיילס מוראלס זורם הרבה יותר טוב, ואתם מרגישים שהסיפור הוא רציף והחוויה היא מאוד רציפה, אחידה ונעימה. אם אתם בפלייסטיישן 4, כמו 95% מהאנשים שיקראו את הביקורת הזאת בחודש נובמבר – אתם תראו לא מעט שיפורים, אבל עדיין תעמדו מול מסכי טעינה ארוכים כשתיכנסו למשחק.

מיילס מוראלס גם מנצל היטב את הכוח של הפלייסטיישן 5 כשהוא מציע לכם שני מצבי גרפיקה: מצב ביצועים שנועל את המשחק על 4K דינמי ו-60 פריימים לשניה, או מצב שני שמשאיר את המשחק ב-Native 4K, עם אפקטי תאורה והשתקפויות מתקדמים (הידועים גם בשם RayTracing), אבל בתמורה תצטרכו להסתפק ב-30 פריימים לשניה.

תראו את ההשתקפויות הדינמיות על החלונות

אני אישית העדפתי לוותר על קצב פריימים חלק תמורת גרפיקה משופרת, ואני לא מתחרט לרגע. נראה ש-Insomniac ידעו היטב מה הם עושים כשהם החליטו שהמשחק יתרחש בתקופת החגים, כשהכבישים מלאים בשלג, קרח ורטיבות שמובילים להשתקפויות סופר-מרשימות והחזרי תאורה יפהפים. יש גם עונג לא מוסבר בלעוף עם מיילס ברחבי העיר תוך כדי שאתם רואים את ההשתקפות שלכם על חלונות גורדי השחקים, או כשבאמצע קרב אתם קולטים כמה אלמנטי תאורה משחקים ברגע. עם זאת, מדי פעם כן נתקלתי במשטחים שאמורים להציג השתקפויות (ובאמת מציגים החזרי תאורה או אלמנטים שונים בסביבה), אבל שלא הראו את ההשתקפות של מיילס והדמויות ברקע.

אפילו על קונסולת הפלייסטיישן 4 ניתן לראות את תשומת הלב לפרטים הקטנים ביותר, כמו השחיקה והלכלוך שמצטבר על החליפות השונות שתקבלו ותפתחו במהלך המשחק, או את הבעות הפנים המוצלחות כל כך של הדמויות שמתכתבות היטב עם הדיבוב המהוקצע. הכל פה עובד ביחד בצורה הרמונית שיוצרת חוויה מרשימה ומוצלחת.

כבר בדקות הראשונות אתם תהיו עדים לסצינת אקשן שלא הייתה מביישת את סדרת אנצ’רטד או כל סרט הוליוודי שכוללת מעבר בין לא מעט סביבות, המון בלאגן, הרס ולא מעט התרחשות. הפלייסטיישן 4 שלכם יילקח עד הקצה ובחזרה במשחק הזה, אבל בפועל זה משחק שדי שווה לשמור לתענוג של הפלייסטיישן 5, שסוחב את המשחק בלי להזיע לרגע. הדבר היחידי שהייתי רוצה לראות יותר בגירסה המשוכללת של הפלייסטיישן 5 הוא שימוש יותר נרחב במנגנון ההפטי ובטריגרים המיוחדים של שלט ה-DualSense שמקבלים כאן טיפול חצי מעניין לטעמי. אתם תרגישו מעט התנגדות כשתירו קורים, ותרגישו את הרטט המיוחד בסצינות המעבר, אבל לא הרבה מעבר לכך, וחבל.

הוא מוכן ליותר מזה

המאבק של המשחק לעמוד בפני עצמו דומה מאוד למאבק של מיילס במשחק עצמו שמתקשה להכנס לנעליים של ספיידרמן המקורי. גם אם הוא לא משחק באורך מלא בהשוואה לקודמו, “ספיידרמן: מיילס מוראלס” הוא חוויה נפלאה ומהנה מתחילתה ועד סופה. כזו שמהווה סיפתח נהדר לפלייסטיישן 5. אם נהנתם מספיידרמן המקורי, אתם הולכים ליהנות מאוד ממיילס מוראלס, פשוט בידקו אם העסקה הנכונה ביותר עבורכם היא לרכוש את המשחק לבדו, או את גירסת ה-Ultimate שכוללת גם את המשחק המקורי עם כל השיפורים הגרפיים לפלייסטיישן 5 וגם את המשחק החדש.

עכשיו כשמיילס עבר את ההרפתקאה הזאת, והוכיח שהוא מספיק מעניין ומוצלח כדי להיות ספיידרמן בפני עצמו, אני לגמרי חושב שהוא מוכן לשלב הבא – משחק באורך מלא.

עידן בן טובים

נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדג׳טים והרבה פחות מדי זמן פנוי כדי לשחק עם כולם. בעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות לסוללות של מכשירים. כשהוא לא עסוק בלכתוב על טכנולוגיה, הוא אוהב לדבר עליה, והרבה

הגב

3 תגובות על "”ספיידרמן: מיילס מוראלס”: המשחק הראשון שאתם צריכים לקנות לפלייסטיישן 5"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
לירון
Guest

משחק קצר מדי

לירון
Guest

משחק קצר מדי. זה באסה שזה נגמר מהר

יש מצאתי שגיאת כתיב
Guest
יש מצאתי שגיאת כתיב

“אתם תרגישו מעט התנגדות כשתירו —> כורים < –, ותרגישו את הרטט המיוחד בסצינות המעבר"

wpDiscuz

תגיות לכתבה: