מדיה חברתית, בשם האב, הבן וירדן לוינסקי

הפסיכיאטר ירדן לוינסקי כתב שמדיה חברתית היא כמו כת. טור תגובה לפוסט של ירדן לוינסקי.

niv1נפגעתי אישית מהפוסט של ירדן לוינסקי על השימוש בפייסבוק וטוויטר. טוב, לא באמת, בכלל לא. תוך כדי קריאה ידעתי שיהיה לי מה לומר, יותר משורת סטטוס (שיטחית), יותר מריטוויט (הפצת מידע שיקרי). בשורות הבאות אנסה לענות על הטענות המרכזיות של לוינסקי מהפוסט שלו למה מדיה חברתית היא כמו כת.

“טוויטר היא רק דוגמא לתרבות אשר מקדשת רדידות ושטחיות”

להגיד שטוויטר מקדש רדידות ושטחיות זה ניתוח שיטחי שנעשה על ידי אדם שנמצא חודש בטוויטר. אתה לא יכול לדעת את זה עדיין, דברים שרואים מכאן לא רואים משם. בחודש הראשון שלי בטוויטר בכלל לא  הייתי בטוויטר. עם 25 עדכונים ועם פיד שיחה שמגיע מ-19 מקורות אין ספק שעוד לא נחשפת לעושר המידע שיכול לזרום בכיוונך. הטוויטר שלי מספק לי חדשות יומיומיות מרחבי עולם, מספק לי קמפיינים פרסומיים ממקורות העוסקים בדבר, מאפשר לי להיות מעודכן במה קורה עם האנשים שמעניינים אותי מבחינה עסקית ומבחינה אישית ומאפשר לי להיות שותף בחוויות של החברים שלי, בשינה, בשיכרות, בעצבים, בשעמום, בעבודה, באירועים, באוכל, בהכל. טוב, לא בהכל, בהרוב. אבל זה קרוב מספיק.

המרדף אחרי חברים (בפייסבוק) או עוקבים (בטוויטר) מתוגמל בתחושת שייכות וערך עצמי. תראו לי משתתף שיש לו כמה מאות עוקבים ופתאום יפסיק להיות משתתף פעיל.

אני זוכר שראיתי כתבה בערוץ 1 לפני שנה כמעט על תופעת מייספייס בארצות הברית. תלמידות תיכון סיפרו למצלמה שהן מתחרות על למי יש יותר חברים. טוב, הן היו שחורות. אה, והן היו מחלקים עניים יותר של ארצות הברית. טוב, השחורים האלה… אי אפשר לצפות מהם לתיחכום. אתם שמים לב לסטיגמות שרצות פה או שזה רק אני? הנה מה שקורה לאנשים שרצים אחרי קונטקטים בפייסבוק ואחרי עוקבים בטוויטר:
מי שמוסיף אנשים שהוא לא מכיר בפייסבוק מקבל ניוזפיד עם מידע שבעיקר לא מעניין אותו. יתר על כן, אם הוא גם משתף את חייו בפייסבוק לאותם אנשים, יכול להיווצר קשר אבל הרשת החברתית של אותו אדם חלשה למדי, תחושת השייכות לא מתקיימת והערך העצמי הוא שקרי עד נדיף. קורי הרשת בפייסבוק (האנשים שאיתם חברתם) ראוי שיהיו מעוגנים באנשים שאתם מכירים במציאות- חברים, אנשים שעבדתם איתם, למדתם איתם או אנשים שיש לכם עניין אמיתי להכיר ושתכירו בסבירות גבוהה. שואלים אותי אם אני מכיר את כל האנשים שנמצאים אצלי ברשימת החברים בפייסבוק. התשובה שלי היא שפגשתי בערך 90% מהאנשים האלה במציאות, עם השאר יש לי איזשהו עניין משותף או שאנחנו עתידים להפגש מתישהו בכל מקרה ושזה עניין של זמן. עם רשת חברתית חזקה מידע יכול לזרום בכיוונים רבים ואנשים רבים יכולים להפיק ממנו ערך בצורות רבות ומגוונות- הזמנה לאירועים, חיפוש עבודה, שאלות המחכות לתשובה או סתם לינק ממש ממש טוב והשמים הם הגבול. בטוויטר המצב הוא דומה- מי שעוקב אחרי אנשים שלא מעניינים אותו מקבל זרם אירועים שמופיע לו כרעש שהוא אינו יכול להתחבר אליו. אני בספק אם יכולה להיווצר שייכות וגם ערך עצמי, אֶפֶּס, לא יצמח מזה. לעומת זאת, אני מזמין את ירדן לוינסקי לכל אחד מאירועי הטוויטאפ שמתקיימים אחת לחודש או פחות בתל אביב או בירושלים והוא יפגוש שם אנשים ממגוון רקעים שהכירו בטוויטר, או בחיים ושטוויטר הוא עבורם כלי תקשורת כיפי בו הם משתמשים כדי להיות מעודכנים במה שקורה אצל האנשים שמעניינים אותם. זה יותר מלהרים טלפון, זה להיות שם גם כשאתם לא שם.

אלו שאין להם פרופיל מקבלים יחס מזלזל או מתעלם. אפילו עסקים או חברות שאין להם פרופיל בפייסבוק נחשבות לחברות שלא מבינות עניין. אם יש לך עוקבים זה טוב, אם אין לך זה גרוע.

תראו לי אנשים המזלזלים באחרים שאין להם פרופיל ואראה לכם מה לא בסדר אצלם. עסקים בלי פרופיל לא מבינים עניין? אין דבר כזה עסקים. יש דבר כזה אנשים. אנשים מפעילים עסקים, עסקים הם לא יותר מאשר מכונות שנועדו להוציא אל הפועל את הרצונות של האנשים, ממש כמו מחשבים. להגיד על אנשים שהם לא מבינים עניין זה אולי נכון. מהנסיון שלי, האנשים האלה שאתה מדבר עליהם פשוט לא הבינו כיצד להשתמש באינטרנט הזה של השנתיים האחרונות (שיש בו מוטיבים חברתיים) בצורה שתועיל לעסק שלהם. זה לא שהם לא מביני עניין, זה שהם עוד לא שם, זה הכל, או שהטכנולוגיה עוד לא בשלה מספיק. להגיד שאם יש לך עוקבים זה טוב ואם אין לך זה גרוע זה כמו להתיימר לדעת מה הכי טוב לכולם (כמו שאמרת על צוקרברג), או לדבר שוב על השחורים, שאם אתה שחור זה רע ואם אתה לבן זה טוב. המשפט הזה הוא שטחי מעין כמוהו. והוא סטיגמטי.

אם אתה מעביר ביקורת על טוויטר… מייד יצוצו לפחות חמישים מומחים שיתנדבו “לחנך אותך”. תמורת כסף כמובן.

אוי נו באמת, יצוצו חמישים מומחים? אני לא אוהב את הטון הלעגני בפוסט הזה, הוא יהיר, ויהירות לא הולמת בלוגרים. הגרשיים האלה מעליבים. וכל כך אהבתי את הפוסט שלך על הריטלין ועל זה ששמטת את הקרקע מתחת לבחורה הזו שלקחה את התרופה הזו על דעת עצמה והתלוננה על כל תופעות הלוואי. ואגב, יש בערך מליון מיליארדים של פוסטים וסרטונים שם ברשת, חינם אין כסף, שילמדו כל אחד מה זה טוויטר, פייסבוק, פליקר וכל הסושל קראפ הזה שאני, אתה וכל כך הרבה אחרים דשים בו, מר פסיכיאטר.

גם האנשים הבולטים בהיררכיה של פייסבוק, טוויטר או שאר האפליקציות החברתיות נוהגים בצורה דומה: הם מצהירים כל מני הצהרות בומבסטיות, הם מספרים כל הזמן את מי הם פגשו ועם מי הם אכלו, ומבלים המון זמן בקידום עצמי.

קידום עצמי, אוי ואבוי, אבי החטאת, ההיבריס והמחדל. בואו כולנו ניסגר תחת חומת מגן, או ביטחון שדה או שפשוט נכנס למקלטים ונחכה למוות. לדבר כנגד הקידום העצמי בעודך לוקח חלק באותם אוביקטים שאותם אתה מבקר קצת מוציא ממך את העוקץ. אתה עוד צעיר בטוויטר, אבל גם אתה כבר שמת לינק אל הפוסט הזה שלך שם, מה נסגר איתך, אין לך עמוד שידרה? רודף פירסום נהיית? אגב, תיזהר, אתה עלול לחוש שייכות וערך עצמי אם תשאר בטוויטר.

ואם אתה שואל שאלות כמו “האם ההשקעה מחזירה את עצמה” אז מסבירים לך שאתה פשוט לא מבין.

במקרה נגעת באחת הדוגמאות הכי טובות כאן. שאלת ה- ROI- החזר ההשקעה (Return of Investment).  במקרה דנן יש מודל אחר שעובד עם מדיה חברתית והוא ROI אחר, החזר באימפקט ( Return of Impact). כשאתה מתייחס לקהל שלך בתור קהילה ומשאב יקר וכשאתה משקיע בקהילה שלך כעסק אתה מקבל מידע יקר ערך שאפשר לחשב אותו בדולרים אם אתה משתמש בקהל שלך למטרות שאחרת היית מוציא עליהן כסף. יתר על כן, כשאתה יוצר יחסים עם הקהל שלך במדיה חברתית, הקהל שלך הרבה יותר receptive אליך, מוכן לקבל את המגרעות שלך, לתמוך בך גם כשאתה לא מבקש ובאופן כללי להיות שם איתך אם אתה מקשיב לו. זה ערך שאי אפשר למדוד בכסף ישיר אבל זה ועוד איך משהו שאתה יכול לקחת אל הבוס שלך כשעקומת המתקשרים לשירות הלקוחות ירדה פשוט כי החברה שלך התחילה להשתמש בטוויטר בשביל לענות לשאלות של הלקוחות.

תחשבו לרגע מה באמת יצא לכם מאלפי השעות שהשקעתם בעידכון הפרופיל שלכם בפייסבוק, בתגובות לאנשים אחרים או בטוויטים על לינקים שמצאתם.… אפס תמורה כלכלית. עם כל הכבוד, עם קהילה אי אפשר לקנות לחם בסופר.

הממ, בוא נחשוב מה קרה לי כי עדכנתי סטטוסים… אחלה שאלה. אולי במקום לקבוע שסטטוסים לא עושים כסף תשאל אנשים אם הם השיגו כסף/עבודה/עסקה/הזדמנות/אהבה/מידע חשוב בעקבות סטטוס.

איפשהו בספטמבר 2007 כתבתי בסטטוס בג’יטוק שלי שאני מחפש עבודה. הסטטוס הזה לבדו הכניס אותי לסטארטאפ לתקופת זמן של 13 חודשים. סטטוסים בפייסבוק ובטוויטר עוזרים לי למצוא את השוכר הבא של הדירה הנוכחית שלי ועזרו לי למצוא את הדירה הראשונה בה חייתי. סטטוסים של אנשים שאני מכיר המחפשים עבודה או דירה גרמו לי להפנות אותם לאנשים שאני מכיר שמחפשים עובדים או לדירות מתפנות. סיפורים כאלה יש בלי סוף, רק תשאל אנשים, הם כבר יגידו לך. אפשר לעשות את זה בשורת סטטוס אחת, אז מה אם זה שיטחי. אפשר להזמין אותך לבירה?

מערכת גיקטיים

גיקטיים, שהוקם בגלגולו הקודם כניוזגיק במרץ 2009, פונה לאנשי טכנולוגיה ואינטרנט בארץ הרוצים לקבל חדשות, עדכונים וכתבות בתחומים אלה בעברית. בנוסף לסיקור טכנולוגי לקח על עצמו גיקטיים לקדם את תעשיית ההיי טק בארץ.

הגב

9 Comments on "מדיה חברתית, בשם האב, הבן וירדן לוינסקי"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
אסף
Guest

יופי של מאמר! הסכמתי עם הרבה ממה שאמרת.
במהלך השנים אני עשיתי הרבה במדיה חברתית, והיא עשתה עבורי לא פחות – ממציאת עבודה עד מציאת חברים חדשים (שלא נדבר על חידוש קשר עם כמה מהישנים, דרך הפייסבוק).
הכל שאלה של איך אתה משתמש בזה, וההכללות הגורפות האלה לא ממש רלוונטיות..

יריב
Guest
שים לב שאם תחליף בפוסט של ירדן את המילה טוויטר בטלפון סלולארי ואת השנה ל-1998 (נניח)תקבל פוסט מדהים נגד הכת הסגורה של משתמשי הסלולאר ותחושת השייכות שלהם.אנשים רק רוצים להגדיל את מספר החברים שלהם בזכרון של הסלולאר ומתייחסים אליך כמוגבל אם אין לך גם מכשיר.שלא נדבר על המניפולציות שמפעילות עליך חברות הסלולאר…הסיבה שאנשים משתמשים בשירות כזה או אחר היא שהם מניחים שיש לו ערך כלשהוא ושהתועלת שלו גדולה מן העלות.אותו הדבר עם מכשיר סלולארי, עם רכבים, עם האינטרנט ועם הרשתות החברתיות.אתה לא חייב עם, אתה יכול בלי, אבל כשההמונים הופכים את זה לדה פקטו, כנראה שיש סיבה (או נראות של… Read more »
bublil
Guest

שמתי לב שאת כל התגובות שלך לירדן אתה מעלה בהתאם לנסיונך האישי. מה עם מבט רחב יותר? זה שאתה מצאת עבודה בעזרת סטטוס ליין, לא אומר שלוינסקי לא צודק ברבות מטענותיו. והוא אכן צודק. להגיד לא אתה לא, עובדה שמצאתי עבודה בגלל הסטטוס זו לא ממש תשובה.
וכן, כמות האנשים ברשימה שלי שמצהירים על עצמם כמומחים כזו גדולה שאין מצב שכולם מומחים. אין.
הציניות שלך כלפי לוינסקי בנושא הקידום העצמי מיותרת. כן, טוויטר משמש לקידום עצמי בלבד. לא, אין בזה דבר שלילי. בהחלט – לא תמיד זה מעניין אותנו הקידום של אנשים אחרים.

Niv Calderon
Guest

תודה רבה אסף, כן, כמובן שהכרתי גם חברים חדשים כמוך, בלי סוף. אני כבר לא יכול להבחין את מי הכרתי במציאות ואת מי באינטרנט.
מה שמצחיק הוא שאת הפוסט של ירדן קראתי אחרי שמישהו כתב עליו סטטוס

Niv Calderon
Guest

אי חושב שהיו בפוסט של לוינסקי המון הכללות. אין לי בעיה עם הכללות באופן כללי, אבל ההכללות שם היו כל כך גורפות וכל כך רעשניות לעתים והראו, לא רק לי אגב, שדווקא במקרים עליהם דיבר, לא היה לו נסיון בהם, על אף, ואני מדגיש, שהן לא היו מנותקות, כמובן שיש לו נסיון רב ברשת.

Niv Calderon
Guest
את התגובות שלי לירדן אני מעלה בהתאם לנסיוני האישי וגם הוא מעלה אותן ביחס לנסיונו האישי. לדעתי ירדן לא צודק ברוב טענותיו, וזה שמצאתי עבודה לא מוכיח שהוא לא צודק, זו רק דוגמה למה אפשרי. אני לא אחראי לאנשים שקוראים לעצמם מומחים. אני קורא לעצמי יועץ כי מזה אני מתפרנס, מליזום בתחום המדיה החברתית ומלייעץ בתחום הזה. רוצה לשמוע שיש אנשים שמבינים יותר ממני? יש אנשים שמבינים יותר ממני. לתת לעצמי טייטל של מומחה- שיעידו אחרים על עיסתו של האופה. בנוגע לציניות שלי, היא מהולה בהומור, ולא, טוויטר אינו רק כלי לקידום אישי, הוא כלי להמון המון דברים שעניינם אינו… Read more »
אורח לרגע
Guest

כשמישהו קופץ כך להדוף פוסט איזוטרי נגד הייפ הרשתות החברתיות עולה בי החשש כי מדובר במיסיונר או מישהו שמרגיש צורך עז להצדיק את אמונתו ברשתות חברתיות בפומבי – סוג של חוסר בטחון
מברוק על האתר ניוזגיק!
יש לי קצת בעיה עם לכתוב כאן בדפדפן כרום

Niv Calderon
Guest

תודה על התגובה. לקרא לפוסטים של ירדן לוינסקי איזוטריים זה משהו רחוק מהמציאות, בעיקר כי הרבה אנשים מצטטים אותו ומנויים על הבלוג שלו. בנוגע לקפיצה- מנסיוןאני אומר לך שפוסטים שנכתבו תוך כדי קפיצה הם הפוסטים הטובים ביותר ולא משקפים חוסר ביטחון, אבל אתה מוזמן לחשוב ככה אם בא לך.
תודה על המחמאה,
השועל הוא המומלץ של כותב שורות אלה.

facebook-503201912
Guest

אני חושב שעדיין יש כמה נושאים לא ברורים בטוויטר והשליטה במידע, נושאים שפרינדפיד ופייסבוק מנהלים בצורה יותר חכמה.
מה גם שאני שותף לתחושה שיש יותר מדי אנשים שמתעסקים בשיווק או בהדרכת השימוש במדיה חברתית בטוויטר. עוד לא פגשתי אדם שהציג את עצמו בפייסבוק בתור “מומחה לשימוש בפייסבוק” בעוד בטוויטר יש אלפים מהם.

לעניין השימושיות של מדיה חברתית, בתור מי שמצא עבודה בפייסבוק, אני סופר מאשר את המסקנות לעניין הסיבות שאנשים רוצים להיות שם, לחשוף ולהחשף למידע שרובו זבל, אבל אנחנו מסוגלים לסנן את העיקר מהתפל ולהנות מהיתרונות הגדולים (נ.ב. אני שוב מחפש עבודה לקיץ)

wpDiscuz

תגיות לכתבה: