רימייק יפהפה אבל בעייתי למשחק קלאסי: Shadow of the Colossus [ביקורת משחק]

אחד המשחקים האהובים ביותר בכל הזמנים מקבל גירסה מעודכנת עם גראפיקה מפילת-לסתות, אבל האם יש ערך גם למי שלא שיחק במקור?

תמונה: צילום מסך

כשסרטים מקבלים רימייקים, אנחנו מצפים לקבל את מה שאהבנו במקור, אבל בעטיפה חדשה, עדכנית, מתאתגרת ורלוונטית יותר, אז למה במשחקים אנחנו מקבלים כמעט את אותו משחק? נתחיל בווידוי: מעולם לא שיחקתי ב-Shadow of the Colossus. כן, כך יצא שפספסתי משחק שנחשב עד היום לקלאסיקה בעולם משחקי המחשב (או הקונסולות, אם תרצו לדייק). תמיד שמעתי שמדובר באחד המשחקים המוצלחים ביותר, ואיכשהו הצלחתי לגרור את ההתרשמות שלי מהמשחק עד ליציאת גירסאת ה-Remaster. ואחרי שסיימתי את המשחק, אני חייב להגיד שאני קצת מלא ברגשות מעורבים.

תהרגו 16 קולוסים, ומונו חוזרת לחיים

אתם משחקים את וונדר, נער צעיר שמנסה להחזיר לחיים את מונו (אחותו? ידידה? בת זוג? אלוהים יודע). הוא מגיע למקדש של הדורמין, מעין יישות בלתי נראית (וחופרת למדי) שמציעה להחזיר לחיים את מונו, אם וונדר יצליח להרוג 16 קולוסים (Colossi), יצורים אגדיים ענקיים שחולשים על האיזור בו מתרחש המשחק. על סוסו הנאמן אגרו, וונדר יוצא לחסל את כל הקולוסים, בתקווה שהדורמין יקיימו את הבטחתם בטרם וונדר יקרוס תחת העול.

תמונה: צילום מסך

וונדר נעזר בחרב אור מיוחדת (אבל לא כזו של סטאר וורס, כן?) שקיבל מאותה יישות מסתורית, כאשר החרב מכווינה אותו אל הקולוסי הבא באמצעות אלומת האור. המסע בין המקדש לקולוסי הבא יכול לארוך לא מעט זמן ברכיבה על אגרו, אבל בינתיים אתם זוכים להתענג על העולם הבאמת יפהפה שנבנה עבור המשחק. כאשר תצליחו למצוא את הקולוסי, המשחק האמיתי יחל. המטרה שלכם היא לחסל את הקולוסי. נשמע פשוט? אז זהו, שזה לא עד כדי כך.

כל קולוסי הוא פאזל בפני עצמו

בכדי לחסל את הקולוסי, תצטרכו לפצח את הדרך לחיסול שלו, כאשר כל קולוסי הוא מעין פאזל בפני עצמו. לרוב, הדרך להריגת הקולוסי היא למצוא את הדרך לטפס עליו, להגיע לנקודות התורפה שלו, ולהתחיל לדקור אותו בהן באמצעות החרב שלכם. גם זה נשמע יחסית פשוט, אבל מציאת הדרך לטפס עליו היא משימה שיכולה לקחת לכם מספר לא קטן של נסיונות ואפילו לגרום לתסכול קל אם אינכם מצליחים לקלוט את הדרך שאתם צריכים להשתמש בה. על קולוסי אחד למשל מטפסים מכף רגלו, על קולוסי אחד ניתן לטפס רק אחרי שגורמים לו להתכופף ולזנק על זקנו המתדלדל, ועל אחר צריך לזנק על הכנף בעת שהוא מגיע לתקוף אתכם.

תמונה: צילום מסך

מהרגע שאתם מטפסים על הקולוסי, הוא יעשה הכל כדי לנער אתכם ממנו, ולכאן נכנס אלמנט מעט מחשבתי שדורש תכנון ודיוק בפעולות שלכם. לוונדר יש מד סיבולת (Stamina). מהרגע שהתחלתם לטפס על עצם כלשהו ואתם מחזיקים את כפתור הטיפוס, המד הזה מתחיל להתרוקן. אתם תצטרכו להתקדם כל פעם בזהירות ברגע שהקולוסי מפסיק לזוז או לנער אתכם, ומהר להתפס עליו שוב כדי לא לעוף ממנו. זה מעין משחק ״שור זועם״, רק שאתם לא על מתקן מתפרק מפלסטיק, אלא על יצור בגובה בניין בן שש קומות. אם תעזבו את כפתור הטיפוס כאשר הקולוסי בפעולה, אתם עלולים ליפול, מצד שני, אם תחזיקו יותר מדי זמן ללא מנוחה, אתם פשוט תרוקנו את מד הסיבולת, ותיפלו.

הקולוסי הם יצורים ענקיים שעשויים מאלמנטים מעורבים כמו אבן, עור, פרווה והעיצוב שלהם אפילו מתכתב לעיתים עם האיזור בו הם מתגוררים. באיזורי מים הקולוסים מזכירים יותר דגי ענק, באיזורים מדבריים יותר אתם יכולים למצוא גם מעין תולעת ענקית בסגנון “חולית”. בכל פעם שנתקלתי בקולוסי, לא יכולתי שלא להתפעם מהגודל האדיר שלו. לא מדובר כאן בגדלים הרגילים של אויבים במשחקים, ואפילו לא של בוסים במשחקים. הם יצורי ענק מרשימים ומלחיצים למדי, השילוב של הגודל שלהם, העובדה שצריך לטפס עליהם ולהתחמק מהמכות שלהם, והניסיונות שלהם להעיף אתכם מהם, הופכים כל קרב לסצנת אקשן בלתי נשכחת שנדירים הסרטים שמצליחים לשחזר כזו תחושת אדרנלין. תוסיפו לזה את הפסקול הבאמת מדהים שמלווה את הקרבות, וקיבלתם חוויה נהדרת.

עולם מדהים ויזואלית, שמלווה בשליטה בעייתית למדי

תמונה: צילום מסך

העולם של Shadow of the Colossus הוא מרהיב ביופיו ומלא בהרים, צוקים, יערות, מפלים, מדבריות ונופים עוצרי נשימה. אך בו בזמן, הוא מרגיש נורא מבודד. לרוב אתם תמצאו את עצמכם רוכבים בו על גבי הסוסה שלכם, כשאין עוד כמעט אף אדם בעולם הזה. מדי פעם תיתקלו ביצור קטן ביער, אך מלבד הקולוסים, אתם די בודדים בעולם. מצד אחד, אמנותית זה מאוד יפה ומשרת מספר תמות בסיפור, מצד שני, אני מודה שזה קצת מוזר להתהלך בעולם כל כך גדול וכל כך ריק.

במשחק מצאתי את עצמי מתהלך בין שני עולמות: העולם עוצר הנשימה ויזואלית של Shadow Of Colossus, ועולם השליטה המיושן שאליו לא התגעגעתי כל כך. אם הגרפיקה של המשחק עודכנה בצורה נהדרת לדור החדש של הקונסולות, השליטה עצמה במשחק נשארה איפשהו בין שנות ה-2000 לתקופת האינקוויזיציה. כדי להרוג את הקולוסוסים (שלא עשו לנו שום דבר רע, אם אפשר להוסיף) הדמות של וונדר צריכה, כאמור, לטפס לא מעט. טיפוס הוא אלמנט שפחות או יותר רוב משחקי העולם-הפתוח-בגוף-שלישי פיתחו, שייפו ואימצו: Assassin’s Creed, Arkham, Shadow Of Mordor, Uncharted ועוד עשרות משחקים כבר פיצחו את הדרך הנכונה לבצע פעולה של טיפוס במשחקי מחשב, אבל Shadow Of Colossus מגיע כמעט עם אותו מערך שליטה משנת 2005, וזה מערך שליטה מתסכל למדי. כמעט כל כפתור שאתם מכירים שעושה פעולה מסוימת במשחקים ששיחקתם בהם בעשור האחרון, לא עושה כאן את הפעולה שאתם מצפים שהוא יעשה. וזה מוביל להתחלה די מתסכלת למשחק מאוד מרשים. אחרי שמתרגלים למערך השליטה, המשחק לא מתסכל עד כדי כך, אבל זה בתנאי שיש לכם את הסבלנות הנדרשת.

תמונה: צילום מסך

בסופו של דבר, המשחק הוא די רפטטיבי. אתם יוצאים מהמקדש, רכובים על הסוסה שלכם במשך מספר דקות, מוצאים את הקולוסי, מפצחים את הדרך להריגה שלו, הורגים אותו, ומיד מועברים בחזרה למקדש. אין כאן יותר מדי תחכום או מגוון ענק במשחק, כאשר בכל פעם שתפגשו קולוסוס בעיקר תצטרכו לנסות להבין איך תגיעו לנקודות החולשה שלו ותתחילו לפגוע בהן. אבל זה כמעט כל מה שתעשו במשחק הזה. זה אחד המשחקים היחידים שראיתי בחיי שבו בעצם כל קרב הוא קרב בוס, ואין בו הרבה מעבר לכך. מצד אחד זה מרגיש כאילו ערך המשחק יורד, אבל מצד שני, זה פשוט עובד. אני הצלחתי לסיים את המשחק ברמה הנורמלית תוך שש שעות, ולאחריו ניתן לשחק במצבי משחק קשים יותר, אבל לא הרגשתי יותר מדי צורך לשחק שוב במשחק קצר כל כך.

האם יש ערך גדול כל כך למי שלא שיחק מעולם?

תמונה: צילום מסך

יותר מעשור עבר מאז יציאת המשחק המקורי לקונסולת הפלייסטיישן 2, ועבור כל מי ששיחק במשחק המקורי והוא טבוע בליבו כקלאסיקה, המשחק החדש יהיה, רוב הסיכויים, תוספת נהדרת לזכרון המתוק. הגראפיקה המעודכנת והמרשימה למדי הופכת אותו למשחק יפהפה, עם אקשן סוחף ודי בלתי נתפס ביחס לתקופה בה הוא שוחרר. כל מי שטרם התנסה במשחק המקורי, ואין לו איזושהי ערגה לאותה תקופה של משחקים, עלול לגלות משחק שאולי נראה עדכני, אבל מרגיש מיושן בו זמנית. המשחקיות הבעייתית והרפטטיבית מעט מוכיחה כי לעיתים רימייק צריך להיות קצת יותר מעדכון גראפי, במיוחד אם הוא מנסה לקלוע גם לטעמם של אלו שטרם התנסו בו. כל בעיות השליטה והאורך הקצר של המשחק מצליחות להעיב רק מעט על החוויה הכללית של המשחק, שהיא די חווייתית ובלתי נתפסת בגודלה. אם אתם מחפשים משחק מרשים גראפית אבל לא מורכב במיוחד מבחינת משחקיות, זה אחד המשחקים שכדאי לכם להשיג לפלייסטיישן 4 שלכם. רק אל תשכחו ללטף את אגרו. היא סוסה טובה.

עידן בן טובים

נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדג׳טים והרבה פחות מדי זמן פנוי כדי לשחק עם כולם. בעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות לסוללות של מכשירים. כשהוא לא עסוק בלכתוב על טכנולוגיה, הוא אוהב לדבר עליה, והרבה

הגב

הגב ראשון!

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: