ביקורת: רוק בנד 3

איתי חורב לקח לידיים את רוק בנד 3 ולא באמת חזר כדי לספר לנו מה חושב (כי הוא עסוק מדי בלשחק). בין פריטה לתיפוף הוא סיפר לנו שרוק בנד 3 הוא משחק הקצב המושלם ואפילו בצורתו הנוכחית הוא בהחלט יכול לשמש כמשחק הקצב היחיד שתצטרכו.

אחד המשחקים להם הכי ציפיתי בחודשים האחרונים הוא רוק בנד 3. יש לי כמה דברים להגיד על המשחק, אבל למי שאין כח לקרוא עד הסוף, הנה השורה התחתונה: למרות המגרעות (ויש מגרעות), רוק בנד 3 הוא משחק הקצב הטוב ביותר ששיחקתי בו, ואפילו בצורתו הנוכחית הוא בהחלט יכול לשמש כמשחק הקצב היחיד שתצטרכו.

נתחיל במה שרע

עוד חיסרון - תראו איזה בלאגן של דונגלים לא תקף לבעלי אקסבוקס

רוק בנד 3, למי שלא יודע, מאפשר לעד שבעה שחקנים לשחק בו זמנית. זה לא מה שרע. הבעיה היא שעל-מנת לחבר את כל הכלים בו זמנית צריך חמישה בקרים. המשחק פותח לקונסולת האקסבוקס, בה ניתן לחבר ארבעה בקרים בלבד, ולכן כשרוצים לשחק בלהקה מלאה, הסולן “לא נחשב”. עדיין רואים את המלים על המסך ועדיין מקבלים הערות על הצלחה או כישלון, אך לא צוברים אוברדרייב (המקביל לכח הכוכב של גיטר הירו), לא נפסלים אבל גם אי אפשר להציל חברי להקה שנפסלו וכמובן שהנקודות לא נספרות. גם כשמשחקים בפלייסטיישן 3, קונסולה שמסוגלת להתמודד עם שבעה בקרים בו זמנית, זהו המצב, וחבל. איך תדעו שהסולן לא עומד להיחשב? כשתחברו מספיק כלים תקפוץ לכם על המסך שאלה – האם אתם מעוניינים להפעיל את מצב “כל הכלים”? אם תענו כן, תוכלו להגיד שלום לזמר. אפשר להפעיל ולכבות את האפשרות הזאת בכל זמן נתון מתוך תפריטי המשחק, כך שאם הפעלתם אותה בטעות, לא צריך לכבות את הקונסולה ולהדליק מחדש.

עכשיו שהשארנו את הנקודה הזאת מאחור, אפשר להתחיל בביקורת האמיתית.

עיצוב

תפריט לכל שחקן

הדבר הראשון שתשימו לב אליו כשתשחקו ברוק בנד 3 הוא שיש לו ממשק חדש (אלא אם לא שיחקתם ברוק בנד 1 ו-2, אז פשוט תשימו לב שיש לו ממשק). הממשק החדש בעצם מקצה חלק קטן מתחתית המסך לכל מהכלים שמחוברים ומאפשר לכל אחד לערוך את ההגדרות שלו בלי שזה יפריע לאחרים. כל למשל, כשהמתופף מגדיר באילו מצילות הוא מעוניין להשתמש באילו לא, שאר השחקנים לא צריכים לשבת ולחכות שיסיים כבר. ישנן גם מספר אפשרויות חדשות תוך כדי ניגון השירים, אבל כאן התפריט כבר יעצור את הנגינה לכולם, ולא יאפשר לשיר להמשיך בזמן שמישהו מחפש בתפריט איך הופכים ממצב ימני לשמאלי.

התוספת הבולטת ביותר היא האפשרות לשנות את רמת הקושי. מרגישים שקשה לכם מדי ואתם עומדים להיפסל? ואולי קל מדי וקצת משעמם לכם? אפשר פשוט לשנות את רמת הקושי באמצע השיר. זה יגרום לכם להפסיק לצבור נקודות, אבל עדיף לשחק בלי נקודות וליהנות מאשר עם נקודות ולסבול. בולטת בהיעדרה רמת הקושי “קל מאוד”, המוכרת לנו מלגו רוק בנד – זאת שמאפשרת לילדים קטנים לשחק בלי להיפסל. עוד אופציה מצויינת שנוספה היא האפשרות להוציא ולהכניס שחקנים תוך כדי השיר. כדי שלא תופתעו מדי מהחזרה למשחק אחרי שמסיימים להתעסק עם התפריטים, המשחק יחזיר את השיר כמה שניות לאחור.

עוד דבר שתשימו לב אליו די מהר הוא הסגנון הגרפי החדש. הדמויות ברוק בנד 3 הרבה יותר “מעוגלות”, לעומת הדמויות חדות הקווים מרוק בנד 1 ו-2. נראה שמבחינת ספירת פוליגונים יש כאן גרפיקה מורכבת יותר, אך אני אהבתי דווקא את הסגנון הגרפי הישן יותר. למי שמעדיף את הסגנון הגרפי של משחקי גיטר הירו החדשים (בעצם, כל משחקי גיטר הירו מאז גיטר הירו 3) על הסגנון של רוק בנד, אני מאמין שהסגנון החדש ידבר יותר.

הקמפיין

Spade

אחד השינויים הגדולים ביותר שעבר המשחק הוא בקמפיין. במשחקים הקודמים הקמפיין היה סיבוב הופעות עולמי. הלהקה התחילה בעיר קטנה, עם הזמן השיגה כלי רכב טובים יותר ויכלה להתקדם לערים חדשות עד שבסופו של דבר נפתחה בפניה האפשרות להופיע במקומות הגדולים ביותר בעולם, שם צריך לנגן את השירים הקשים ביותר בדיסק המשחק.

הפעם הקמפיין מתנהל בצורה אחרת. יש מספר משימות והשלמה שלהן פותחת משימות חדשות. תמיד ישנם מספר נתיבים פתוחים כך שההתקדמות לא לינארית כמו במשחקים הקודמים. הפעם גם מצב המשחק המהיר שולב לתוך הקמפיין, בניגוד למשחקים הקודמים, בהם היה קמפיין ומשחק מהיר, בלי קשר בין השניים. כך למשל, אם אחת המשימות מצריכה משחק בעשרה שירים שונים, ובמקרה הגיעו חברים ובמשחק מהיר שערכתם ניגנתם בין היתר את אותם עשרה שירים, המשימה תסומן כמושלמת ויתקבלו הניקוד, הפרסים והמעריצים שמקושרים אליה. עדיין, יש הבדל בין משחק בקמפיין ומשחק מהיר – הספיידים.
כשמשחקים בקמפיין, לכל הופעה יש משימה משלה. המשימה יכולה להיות שמירה על רצף תווים ארוך ככל האפשר, שהיה ממושכת באוברדרייב, פגיעה מדוייקת ברצפי תווים מסוימים ועוד. ככל שתצליחו במשימה הזאת, תצברו ספיידים שיגדילו את הבונוסים שתקבלו בסיום ההופעה.

בסך הכל, האופי החופשי של הקמפיין והשילוב של המשחק המהיר לתוכו הפכו את הקמפיין לכיפי במקום הקמפיין הכפוי והמשעמם של משחקי רוק בנד הקודמים. בנוסף, ככל שיהיה לכם יותר תוכן להורדה, מספר המשימות יגדל, מכיוון שהמשחק יוצר משימות חדשות מתוכן קיים.

ומה עם המשחקיות עצמה?

בגדול, המשחקיות נשארה בלי שינויים משמעותיים וזה דבר טוב. במהלך המשחק, עדיין תראו אבנים צבעוניות מתקרבות אליכם ועדיין תצטרכו ללחוץ על הכפתור הנכון, או הקליד הנכון, או להקיש על התוף הנכון, בזמן הנכון, בשביל לצבור נקודות, לשמוע את השיר ולסחוט תגובות מהקהל.

בצד שמאל של המסך מופיע מד שמראה מה מצבכם וכמה אתם קרובים להיפסל, כאשר כל תו שנוגן בצורה מוצלחת מעלה אתכם מעט במעלה המד וכל פיספוס מוריד אתכם בצורה משמעותית יותר. עושה רושם שהעונש על פיספוסים הוא גדול יותר ברוק בנד 3 מבמשחקי רוק בנד קודמים, כך שאם יש שירים אותם עברתם בקושי במשחקים הקודמים, סביר להניח שתיפסלו בהם הפעם. נראה שגם שיטת חישוב הנקודות שונתה, הפעם לטובת השחקנים, וקל יותר להשיג כוכבי זהב (דרגה אחת מעל חמישה כוכבים, אפשר לקבל אותם רק כשמשחקים ברמת הקושי הגבוהה ביותר).

מה בכל זאת השתנה? קודם כל, הפעם הניקוד נספר לכל שחקן בנפרד בנוסף לספירת הנקודות ללהקה. כדי לאפשר לשחקנים בודדים להגיע לאותה רמת ניקוד כמו שחקנים בלהקה, כאשר תשחקו לבד, תצברו אוברדרייב בקטעי אוניסון כאילו אתם משחקים בלהקה. מה זה קטעי אוניסון? אוניסון הוא מונח במוזיקה שמתאר קטע שבו מספר כלים מנגנים את אותם תווים באותו הזמן. ברוק בנד, קטעי האוניסון הם הזדמנות לצבור אוברדרייב (נקודות שמאפשרות להכפיל את מספר הנקודות הנצברות לפרק זמן מוגבל), ואם כל הלהקה מצליחה לנגן את קטע האוניסון בלי טעויות, נצברת כמות כפולה של אוברדרייב. ישנם כמה שינויים קוסמטיים – סולואים מסומנים בצורה פחות בולטת, קטעי אוניסון מסומנים, ומי הצליח או נכשל בהם מסומן בצורה ברורה יותר. וכמובן שיש את הקלידים החדשים ואת מצב המקצוען.

הקלידים

לא הספקתי להתנסות הרבה בקלידים, אבל מהמעט שכן אני יכול להגיד שבעיני זאת התוספת הטובה ביותר למשחק. במצב הרגיל, הקלידים לא מוצלחים במיוחד. כמו בגיטרה, יש חמישה צבעים עליהם צריך ללחוץ, ויש חמישה קלידים שמתאימים לאותם חמישה צבעים. אלא שבגיטרה יש לנגן ארבע אצבעות זמינות לנגינה, מה שמכריח אותו להזיז את היד על צוואר הגיטרה, בזמן שבקלידים כל חמש האצבעות יכולות לנגן, מה שמוריד את האתגר בצורה משמעותית. בתור שמאלי גם סבלתי מהעובדה שהפעלת האוברדרייב נמצאת בצד שמאל של הקלידים (יש שם כפתור שעליו לוחצים להפעלת האוברדרייב) ולכן הייתי צריך להצליב את הידיים, כי לא ממש הסתדרתי עם נגינה ביד ימין.

אבל למי אכפת ממצב המשחק הרגיל כשיש את מצב המקצוען? בקלידים, זאת נראית כמו הדרך היחידה לשחק באמת. רמת הקושי כאן גבוהה משמעותית ובמעט השירים ששיחקתי לא הספקתי ללמוד את הקלידים בע”פ, מה שגרם להרבה בילבולים ופיספוסים. למרות זאת, תחושת הסיפוק כשכן פגעתי בקלידים הנכונים (מה שקרה שישים ומשהו אחוז מהזמן, לפי הסטטיסטיקות בסוף השירים) הייתה עצומה. לראשונה מאז שהתחלתי לשחק במשחקי קצב לפני כמה שנים, הרגשתי שאני לא רק משחק אלא לומד לנגן אני אומר את זה למרות שחשבתי ואף הבעתי את דעתי בנושא, שזה מיותר ושצריך להפריד בין המשחקים והנגינה האמיתית.

מצב מקצוען

מצב המקצוען הנוסף בו התנסיתי הוא בתופים – לא התאפשר לי להשיג גיטרה מתאימה לכתיבת הביקורת. השינוי כאן הוא פחות משמעותי מהשינוי בין מצב משחק רגיל ומקצוען בקלידים, אך עדיין מדובר בחוויה מאוד מהנה שמוסיפה הרבה לריאליזם. בהתחשב בעובדה שהמצילות עולות בסך הכל 40$, זאת אופציה שאני חושב שבעלי תופים תואמים לא צריכים לוותר עליה. בניגוד לתופים של גיטר הירו, בהם לתופים ולמצילות צבעים נפרדים, כאן המצילות הן באותם צבעים כמו התופים ותווי המצילות מסומנים בעיגולים במקום מלבנים. נשמע מאוד מבלבל, אבל זה דווקא פועל מצויין. הבלבול היחיד נגרם מההרגל של שנים להשתמש בתופים בלבד.

נקודה נוספת לזכות המשחק ניתן לרשום לתמיכה עבור מצילות לשמאליים, שלא הייתה ברוק בנד 2. בסך הכל, ההנאה הנוספת שסיפקו התופים המקצועיים והפוטנציאל להנאה העצומה שאני רואה בקלידים המקצועיים שכנעו אותי לנסות גם את הגיטרה המקצועית ביום מן הימים, אבל זה ייקח עוד זמן.

לומדים לנגן

מכיוון שהמשחק כולל את כלי הנגינה המקצועיים, הוכנסו לתוכו גם שיעורי נגינה. כמו תמיד, אפשר להתאמן על שירים ספציפיים ולפרק אותם לחלקים. כמו ברוק בנד 2 יש שיעורי תיפוף, אבל הפעם יש גם שיעורי קלידים וגיטרה אשר יאפשרו לכם ללמוד דברים כמו טכניקות נגינה, שלא תמיד מובנות או שימושיות כשמשחקים עם גיטרת פלסטיק יחד עם נושאים כמו אקורדים וארפג’יואים שבכלל לא היוו חלק ממשחקי הקצב עד עכשיו.

במהלך המשחק, אני בחרתי להתמקד דווקא בלימודי התיפוף ואני מוכרח לציין שהם שופרו משמעותית ממה שהיה ברוק בנד 2. לא עוד ערימת מקצבים וערימת קטעי מעבר שפשוט צריך לנגן לפי הסדר. הפעם השיעורים מחולקים לפי רמות קושי, כשבכל רמת קושי יש מספר מקצבים, טכניקות וקטעי מעבר. השיעורים מתחילים ברמה נמוכה מאוד, אך מגיעים מהר למדי לרמה גבוהה שאפילו אני עוד לא הצלחתי להשלים לחלוטין.

השורה התחתונה

בסך הכל, מדובר במשחק הקצב המושלם. יש לו ספריית שירים ענקית שגם תתעדכן בהמשך (בשבוע שעבר יצאו מספר שירים של בון ג’ובי, ביניהם שירים שכבר היו חלק מספריית המשחק והותאמו לרוק בנד 3). קולות הקהל שמריע ולפעמים אפילו מצטרף לשירה נותנים תחושה של הופעה ולא של האזנה לאלבום אולפן. השינויים שהוכנסו לקמפיין מצויינים והפוטנציאל ללמוד לנגן גם הוא מוסיף לא מעט. בסך הכל, מדובר במשחק הקצב היחיד שתצטרכו אי פעם.

בימים האחרונים התבשרנו שמפתחת המשחק, הרמוניקס, מוצעת למכירה. מה זה אומר בעצם? האם חברה אחרת תקבל את המותג ותמשיך לפתח אותו, כמו שקרה עם גיטר הירו? האם מיקרוסופט, שמאוד אוהבת את הרמוניקס, תקנה אותם ותהפוך את רוק בנד או את השירים הבאים שיצאו להורדה לבלעדיים לאקסבוקס? ואולי בכלל אקטיויז’ן תקנה את הרמוניקס בחזרה ותאחד את מותגי רוק בנד וגיטר הירו, ונקבל משחק שיצליח במכירות, יהיה מעולה ויתמוך בכל השירים שיצאו עד היום לשתי הפלטפורמות? אי אפשר לדעת מה יקרה, אבל מה שלא יהיה, גם אם פיתוח המשחק ייעצר והוא יוקפא במצב שבו הוא נמצא היום, רוק בנד 3 הוא הבחירה הנכונה למי שמחפש משחק קצב.

הפוסט פורסם במקור בבלוג Gamer Daddy. הביקורת על המשחק Rock Band 3 נעשתה באדיבות חנות המשחקים מדיה גיים בגבעתיים.

Avatar

איתי חורב

אני איתי, וביליתי למעלה מ80% מחיי במשחקים. משחקי מחשב כשהייתי ילד, משחקי תפקידים (לא כאלה!) בגיל מאוחר יותר, ועכשיו משחקי קונסולות. יש לי PS3 ו XBOX360 ואני לא חושש להשתמש בהם!

הגב

הגב ראשון!

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: