שיאומי Poco X3-GT בבדיקה: כן לשחקנים, לא לצלמים

הסמארטפון החדש ממשפחת פוקו מגיע עם מסך מפתיע, סוללה מדהימה וביצועים לא רעים בכלל. אבל מה הקטע עם המצלמה הזו?

צילום: גיקטיים

שוק מכשירי הביניים ממשיך להתרחב, כשעוד ועוד שחקניות מנסות למצוא את הייחוד שלהן עם מכשירים שפונים לקהלים שונים ומציעים פיצ’רים שונים. אחת השחקניות הכי חזקות בו מאז ומתמיד היתה שיאומי הסינית, שב-2018 יצאה עם תת-מותג חדש בשם Poco. לאחרונה הגיע לישראל Poco X3-GT, שמנסה להציע יכולות ומפרט שחורגים מתחו הביניים, אבל האם הוא מצליח?

תצוגה מצוינת – לא רק למחיר

נתחיל במה שטוב, ואפילו טוב מאוד – המסך של הפוקו X3-GT. מדובר במסך ברזולוציית FHD עם קצב רענון של 120 הרץ (ברירת המחדל היא 60 הרץ), שנראה ומרגיש מצוין ברוב המוחלט של הפעמים. התחלתי בהתנסות עם קצב הרענון הבסיסי של 60 הרץ שהרגיש לא רע בכלל, אבל המעבר מהשימוש בקצב הרענון הבסיסי למקסימלי בהחלט מורגש.

עם המעבר ל-120 הרץ הרגשתי כאילו הגעתי לארץ המובטחת, כל תנועה של המסך הייתה הרבה יותר חלקה ונעימה לעין – במה שהרגיש כמו שדרוג משמעותי לכל חוויית השימוש שלי במכשיר. באופן מפתיע לא הרגשתי גם פגיעה משמעותית בחיי הסוללה עם הכפלת קצב הרענון (ונגיע בהמשך גם לזה).

למרות שלא מדובר בפאנל יוקרתי כמו של מכשירי הדגל, שלא פעם מגיעים עם פאנלי AMOLED, והוא מגיע “רק” עם פאנל LCD שעדיין מספק אחלה של חוויית שימוש – גם בגלילה היומיומית באפליקציות מדיה חברתית, גם במשחקים וגם בצפייה בנטפליקס.

וגם הביצועים לא רעים בכלל

לצד המסך, שמרשים ביחס למכשיר ביניים – הפוקו החדש מספק ביצועים לא רעים בכלל. המכשיר מגיע עם שבב Dimensity 1100 של MediaTek הסינית, שעם הצגת המכשיר בישראל אמרו לנו שהוא “קרוב בביצועים לאלו של Snapdragon 888 מבית קוואלקום. בפועל, לפחות מהמבחן של Geekbench שהרצנו על המכשיר, הם טועים – והוא יותר מתקרב לביצועי הגלקסי S21 עם שבב האקסינוס של סמסונג ולמכשירים ישנים יותר עם שבבי Snapdragon 865 של קוואלקום.

כשהרצנו עליו את מבחני הביצועים, ובייחוד את ביצועי ה-3D והגיימינג, של AnTuTu הפוקו X3-GT זכה למקום לא רע באמצע. ב-3 מתוך 4 קטגוריות (CPU, GPU ו-UX) הוא היה מוצלח יותר מכ-50% מהמכשירים האחרים וברביעית (RAM) הוא היה טוב יותר מ-42% משאר המכשירים. כאמור, מכשיר ביניים או לא מכשיר ביניים.

בשימוש יומיומי, הוא הרגיש מצוין ובסך הכל פעולות סטנדרטיות רצו מהר – ועם המסך ב-120 הרץ זה היה נהדר. בפעולות קצת כבדות יותר, כמו גיימינג, הוא הרגיש בסך הכל בסדר מבחינת הביצועים אבל לאורך הזמן הרגשתי שהוא מתחיל להתקשות. המכשיר אמנם לא התחמם יתר על המידה, אבל מדי פעם קצת קרטע. חשוב לציין, עם זאת, שהמכשיר רץ על ההגדרות הגבוהות ביותר.

למכשיר מצב Game Turbo, שמגיע עם “מצב פרפורמנס” – שעל הנייר אמור לעזור עם הביצועים בזמן המשחק (הגברת קצב דגימת המגע, הגברת איכות האודיו בזמן המשחק ושיפור הקישוריות שלו). עם זאת, אין דרך לאמוד זאת בדיוק. כן, המשחקים רצו עליו חלק – אבל אף בנצ’מרק לא מציג בדיוק את השינויים הללו.

בפועל לא הרגשתי שיפור משמעותי כששיחקתי במכשיר ב”מצב פרפורמנס”, אך כן הרגשתי שהוא מתחמם פחות על ידי שימוש במצב של Game Turb, המאפשר את הורדת הטמפרטורה של המכשיר. אמנם לא היה כאן בהבדל מהותי, אבל עדיין נחמד. בכל מקרה, קשה לי להגיד שיש כאן חיית משחקים, מעין גרסת מובייל של PC גיימינג מטורף, אבל הוא בהחלט מספק את הסחורה בכל הקשור למשחקים במסך הקטן – גם אם הוא לא יכול להשתוות לביצועים של ה-ROG 5.

המגיפה הסינית האמיתית: Bloatware

ועכשיו לחלק פחות נעים בחוויה שלי עם הפוקו. אם יש משהו שאני לא יכול לסבול במכשירים שאני רוכש הוא Bloatware, רשימת אפליקציות בלתי נגמרת שמייצרת לי במקרה הטוב כפילות בין האפליקציות לאלו של גוגל שבהן אני משתמש, ובמקרה הרע סתם ממלאת לי אותו באפליקציות שמעולם לא השתמשתי בהן ולעולם לא אשתמש בהן.

לצערי, בפוקו זכינו למה שהאמריקאים קוראים לו Double Whammy – גם זה וגם זה. עם הפעלת המכשיר זיהיתי לא פחות מ-9 אפליקציות שונות שכלל לא עניינו אותי – מתוכן 6 משחקים ושתי אפליקציות ממותגות של Poco. ולמרות שאני איש של גוגל – כל המידע שלי מוחזק בידי סקיינט בת ימינו ואני בסדר עם זה – המכשיר כלל לא מעט אפליקציות שלה שכלל לא מעניינות אותי כמו אפליקציית אנשי הקשר שלה, יוטיוב מיוזיק ו-Play Music (שלדעתי כבר הייתה אמורה להיכחד מזמן) ועוד.

אחרי סבב מחיקות מצאתי את עצמי בלי רוב האפליקציות הללו. עם זאת, אפליקציות ברירת מחדל של המכשיר כמו המוזיקה, מזג האוויר, הפתקים וה”אבטחה” (שמשום מה גם הורידה לי אפליקציות למכשיר במהלך הלילה הראשון לשימוש שלי בו) נשארו איתי עד לכתיבת שורות אלו ואי אפשר להיפטר מהן מבלי לנדוד למחוזות ה-Root.

צילום: גיקטיים

קורא טביעת האצבע בכפתור הבית – ברכה וקללה

Poco X3-GT לא מגיע עם קורא טביעת האצבע מתחת למסך, זו נחלתם של מכשירים במדרגת מחיר גבוהה יותר בד”כ, אך בו זמנית לא מגיע עם הקורא בגב – כאילו השנה היא 2016. במקום זאת בשיאומי החליטו לשים את קורא טביעת האצבע בכפתור הבית – וזו הייתה אחלה בחירה. לרוב.

מבחינת השימוש בו, קורא טביעת האצבע בכפתור הבית עבד מצוין והיה אמין מאוד. ברוב המוחלט של המקרים הוא קרא את טביעת האצבע שלי – בין אם זו של האגודל או של האצבע המורה, השתיים שהכנסתי אליו – בהצלחה. כמו כל קורא טביעת אצבע, היו פה ושם פספוסים שבהם נאלצתי לחזור על הפעולה אבל אלו היו זניחים בהתחשב בהצלחות שלי בפתיחת המסך הנעול.

עם זאת, יש לי שתי בעיות עם הבחירה לשים את קורא טביעת האצבע בכפתור הבית. הראשונה היא העובדה שהקורא רגיש מאוד וזה עוזר בפתיחה של המכשיר במהירות ובקלות, אבל במקביל יצא לי לא פעם להגיע מצב שבו הקורא זיהה “ניסיונות” שווא שלי, שזה בעיקר חלקים מאצבעות אחרות שלי שפשוט אחזו במכשיר, ונעל את הטלפון כך שהייתי חייב להשתמש בסיסמה שקבעתי כדי לפתוח אותו.

השנייה היא העובדה שכל עוד לא ניסיתי לפתוח את המכשיר כשאני אוחז אותו – למשל, כשהוא על השולחן או במעמד ברכב (לא בזמן נסיעה, היי משטרת ישראל) – זה לא הדבר הכי אינטואיטיבי בעולם. אני צריך להחליט אם אני מרים את המכשיר כדי לפתוח אותו בצורה נוחה או שולח אצבע ומצמיד אותה למכשיר בעדינות כדי שזה ייפתח, כי תנועה חזקה מדי הובילה לכך שהמכשיר זז והקורא לא תמיד הצליח לקלוט את האצבע.

הסוללה שלא נגמרת

אחת מה-נקודות לחיוב כשזה מגיע ל-Poco X3-GT היא הסוללה שלו (והמטען שלה, אבל על זה ממש בקרוב). המכשיר מגיע עם סוללת 5000mAh שפשוט לא נגמרה (כמעט), לי לפחות. יכול להיות שזה ניהול האפליקציות האגרסיבי של יצרניות סיניות כמו שיאומי, שרוצח אפליקציות שרצות ברקע, אבל לא משנה כמה ניסיתי להתעלל בפוקו החדש – לא הצלחתי להגיע למצב שבו התחלתי את היום עם 100% וסיימתי אותו כשאני חייב את המטען.

גם בימים שבהם הרצתי משחקים כבדים יחסית ב-120 הרץ (והשארתי אותו ב-120 הרץ גם בשאר השימושים שלי), או בימים שבהם ניווטתי עם ווייז לאורך זמן לצד השימוש היום-יומי שלי – שיחות, טלגרם, תמונות של הילדה וכדו’ – לא הגעתי לפחות מ-20%.

בשימוש פחות אגרסיבי הצלחתי בממוצע להוציא מה-Poco X3-GT בערך יום וחצי של שימוש – הישג מרשים לכל הדעות. וזה לפני שבכלל הגענו לדבר על המטען המפלצתי שלו בהספק של 67 וואט. גם אם מצאתי את עצמי מתחת לרף ה-20% (או נמוך יותר), היכולת לחבר את המכשיר למטען, ולפני שאני מספיק למצמץ, כבר לראות שהוא זינק חזרה לטווח ה”אני ממש יכול לצאת מהבית ככה” הייתה מרשימה בהחלט.

החשש המרכזי שלי כשאני רואה טכנולוגיות טעינה מהירה כאלו הוא כמובן החום הנפלט. אבל לשמחתי, חששותיי התבדו. גם כשחיברתי אותו לאורך זמן – וכשאני אומר “לאורך זמן”, מדובר בפחות משעה כי לא צריך יותר – הוא אמנם הרגיש חם יותר אך מעולם לא ברמה שגרמה לי לחשוב איפה בבוידעם שמור המטף. עם ההכרזה על הפוקו בשיאומי אמרו כי בעזרת המטען ניתן להגיע ממצב שבו המכשיר שבק חיים ל-100% סוללה תוך 42 דקות – והם לא היו רחוקים מהאמת. בפעמים המעטות שהגעתי איתו ל-0%, וגם זה רק לטובת הסקירה הזו, קיבלתי אותו בחזרה טעון לחלוטין תוך 45-50 דקות – מכובד לכל הדעות. כאמור, ברוב הזמן הייתי צריך הרבה פחות בשביל להגיע ל-100%.

הסוללה תחזיק לכם הרבה מאוד זמן, אבל הוא שם כדי לתת לכם בוסטים. המטען האדיר ש להפוקו | צילום: גיקטיים

בואו נגיד שלא תקנו אותו בזכות המצלמות

אם הסוללה היא הצלחה כבירה, המצלמה של ה-X3-GT היא אמנם לא כישלון, אבל בהחלט אחד הפיצ’רים הפחות בולטים שלו. המכשיר מגיע עם מערך צילום אחורי משולש עם עדשה ראשית של 64 מגה-פיקסל, עדשה אולטרה-רחבה של 8 מגה-פיקסל ועדשת מאקרו של 2 מגה-פיקסל.

הפוקו חולה במחלה שממנה סובלות לא מעט יצרניות, והיא לנסות ולהידמות למכשירי הדגל עם מערכי צילום של 3 ו-4 עדשות, כשבפועל המצב רק מייצר מערך צילום בינוני ביותר. החיישן הראשי של המכשיר הוא בסך הכל סביר, וצילם תמונות לא רעות באור מלא אך החל להתקשות בסצינות שבהן כמות האור לא הייתה גבוהה.

בפוקו עשו גם בחירה לא ברורה שבמסגרתה הוא מצלם כברירת מחדל ב-16MP על פני צילום ברזולוציה המלאה של 64MP, שבה תוכלו לבחור דרך מצב ייעודי או על ידי שימוש במצב הפרו. עדשת ה-Ultra-wide הייתה גם היא בסך הכל סבירה. אבל הבעיה האמיתית שלי היא עם עדשת המאקרו של המכשיר – הבחירה ההזויה והלא קשורה של היצרנית לשים על הקופסה את העובדה שיש לה 3 עדשות במערך הצילום כשבפועל מדובר במצלמה כמעט ולא שמישה. התמונות בעדשת המאקרו היה גרועות, ככה זה כשהחיישן הוא בגודל של החיישן במוטרולה V3x האגדי שלי מכיתה ט’.

מצלמת הסלפי, כמו שתי העדשות הראשונות במערך הצילום האחורי, גם היא סבירה ולא סיפקה תמונות גרועות – ובמקביל לא יוצאות מן הכלל. היא מגיעה, כמו בלא מעט מכשירים סיניים, עם מנגנון החלקת קמטים מוגזם שגם בהגדרה הנמוכה שלו מרגיש כאילו עשיתם בוטוקס מבלי הדקירות והזרקת החומצות לפנים שלכם.

לא לחובבי הצילום, כן לחובבי משחקים עם תקציב מוגבל

גרסת הבסיס של המכשיר (עם 8 גיגה RAM ו-128 גיגה איחסון) תעלה לכם 1,500 שקלים, כשהכפלת האחסון תעלה לכם 200 שקלים נוספים. בפועל מדובר במחיר שהוא בסך הכל סביר למכשיר ביניים+ (הפלוס כי הוא לא באמת ביניים, אבל בטוח לא מכשיר דגל). בהתחשב בעובדה שהפוקו מגיע עם מסך מצוין, סוללה שהייתי מאחל לכל מכשיר וביצועים לא רעים בכלל, הייתי אומר שכל עוד אתם אוהבים לשחק בטלפון שלכם, אבל אין לכם שאיפה לצילום יוצא דופן – נוסף לכם מועמד לא רע לרשימת ההתלבטויות.

 

אושרי אלקסלסי

Your Friendly Neighborhood Geek. יש לכם סיפור טכנולוגי? דברו איתי: Oshry@geektime.co.il

הגב

3 תגובות על "שיאומי Poco X3-GT בבדיקה: כן לשחקנים, לא לצלמים"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
מומו
Guest

לא קונים מכשירים עם מעבדי .MTK
לא קונים מכשירי שיאומי בלי להתקין עליהם ליינאייג’.
היצמדו לשני הכללים הנ”ל ומובטחת לכם שלוות נפש והנאה.

אור
Guest

אפשר יותר הסבר לא היה לי אף פעם שיאומי

מטפה
Guest

אם כבר יש לך מטף בבית – לשים אותו בבוידעם זה די חבל

wpDiscuz

תגיות לכתבה: