OUYA: קונסולת משחקים אנדרואידית ב-99 דולר [סקירה]

ההתנסות הראשונית היתה כאב ראש לא קטן אבל מעט לאחר מכן מתגלה הפוטניצאל האמיתי. פשה קגן סוקר את קונסולת האויה ומגלה שקוד פתוח עשוי לעלות לכם לא מעט כסף.

תמונה: Ouya, יח"צ

תמונה: Ouya, יח”צ

Ouya (מבטאים את זה “או-יה”, כמו oh yeah – ומעתה תיקרא “אויה”) היא קונסולה שאפתנית מאוד: נחשפתי אליה בערך באותה התקופה בה גיליתי את פירוש המושג “מימון קהילתי” והיא היתה בין הפרוייקטים הראשונים בהם תמכתי אי פעם (הדבר השני שרכשתי בצורה זו, למעשה; הראשון היה הרימייק של קארמגדון). שילמתי את הסכום המינימלי שהבטיח לי את הקונסולה, שעם יד על הלב – הרשימה אותי מבחינה קונספטואלית.

הרעיון הוא שהגניב אותי לחלוטין: קונסולה המריצה אנדרואיד על גבי חומרה סבירה, שנועדה לתת מענה לשחקני קז’ואל. מאחורי הקונספט קיימת מערכת המאפשרת פיתוח קל ופשוט, שגרם למפתחים רבים (ובהם Mojang, האולפן מאחורי Minecraft) להתחייב מראש לפיתוח עבור קונסולה זו, אפילו בצורה בלעדית. קמפיין הגיוס הסתיים לפני כמעט שנה, ומאז אני עוקב באדיקות אחרי המוצר הפיזי הראשון שתרמתי ישירות לפיתוחו.

לאחר המתנה מייגעת, שכללה משלוח איטי מאוד בפעימה מאוחרת יחסית, תפיסה במכס (על אף שהסכום לא מגיע לסף הדרישה למכס) והעברה איטית כמעט באותה המידה לסניף הדואר שלי – נחתה האויה אחר כבוד בביתי.

הניסיון הראשון – אויה ואבויה

לאחר שצלחתי את התור וטיפלתי בבירוקרטיה הנלווית לכל ביקור באחד ממוקדי הבילוי הנקראים סניפי דואר ישראל, הגעתי הביתה עם הארגז החום בו נחה הקופסה. פתחתי בהתרגשות את הקופסא, שלפתי את הגיימפאד הנלווה שהוספתי להזמנה (יש טעם בקונסולה שבה לא ניתן לשחק בזוג לפחות?) ואחריו את המארז השחור והמרשים בו ארוזה הקונסולה, כשאני לא שוכח לצלם מספר תמונות Unboxing. החיווט עצמו פשוט מאוד: חיבור לחשמל, חיבור ל-HDMI, כניסת USB אחת וכניסה לכבל רשת.

כל החיווט היה מוכן מבעוד מועד: מפצל HDMI, מפצל חשמל, רק לחבר ולשחק. המחסור בתיעוד לגבי הכנסת הסוללות לגיימפאדים (AA רגילות, אגב) איכזב מעט, ונאצלתי להמר על קילוף עיטור הפלסטיק בו אוחזים, מתחתיו אכן התחבאו בתי הסוללה הרלוונטיים. בהתרגשות רבה חיברתי הכל, הפעלתי את האויה, פספסתי את ה-splashscreen כי לא הייתי על הערוץ הנכון בטלוויזיה והגעתי בזמן כדי לחבר את הקונסולה לרשת.

האויה מציגה ממשק מותאם אישית, ששונה מהאנדרואיד המוכר – ובצדק: ההתפתחויות שעברו הדאשבורד של ה-Xbox360 וממשק הפלייסטיישן הוכיחו מזמן כי ממשק משתמש בקונסולה צריך להיות שונה ומותאם לקהל. הגדרתי את החיבור לרשת, ציפיתי לראות מה הקונסולה החדשה שלי מסוגלת לעשות ו…יוק. יש עדכונים לבצע.

טוב. ניחא. אני אמנם מתנגד ל-day-one-patching, אבל אני חייב להכיר בכך שלקח זמן מה עד שהמכשיר הגיע אליי, וייתכן שנמצאו באגים בינתיים. העדכון, מצידו, לא מיהר לשום מקום: בעוד אשתי משגיחה שהקונסולה לא נכנסת ל-sleep mode, הספקתי להתקלח, לשבת במחשב, לפרסם ספר שירה קצר, לפלוש לפולין, לנשנש משהו ולראות שהקונסולה עדיין מתעדכנת. אויה? אויה ברוך.

תמונה: Ouya

תמונה: Ouya, בשלב זה קיימים 320 משחקים המיועדים לקונסולה

בשלב מסויים תמו כל העדכונים, וחזרתי למסך ההתחברות הראשוני. “סוף סוף”, חשבתי לעצמי. הזנתי את שם המשתמש שיצרתי מבעוד מועד בעת תום קמפיין הגיוס, ואת פני בירכה בקשה לכרטיס אשראי. ווהו רקסי, ארצה. למה כרטיס אשראי? “כי יש in-app purchases”, ענה לי הכיתוב הקטן על המסך. נו טוב. זה קיים גם ב-iOS, אם כי לא ברור למה צריך לייבא את הדבר המיותר הזה למערכת אנדרואידית בעיקרה. אני ילד גדול עם עבודה ומשכורת, מותר לי. הקלדתי פרטי אשראי. “אין תקשורת עם השרת”. מה לעזאזל, אויה? מנסה שוב. “אין תקשורת”. ניסיתי כרטיס אשראי אחר. ניסיתי להפעיל מחדש. נאדה. כל ניסיון לשמור כרטיס אשראי נכשל כי השרת מסרב לתקשר. במשך 25 דקות ניסיתי כרטיסים שונים, וריאציות של שם ומספר, ולא עוזרת בכלל העובדה שמדובר במקלדת on screen, עליה ההקלדה איטית משמעותית ממקלדת רגילה – והעובדה שצריך להזין את כל הפרטים מחדש כל פעם (כולל שם משתמש וסיסמא, אגב). אכן, פלא הנדסי שאין שני לו: קונסולת משחק שמתנהגת כמו הסרבניות שבמדפסות.

הזמן דוחק, כי צריך לצאת בקרוב, ומפלס העצבים בעלייה. בצר לי, פניתי לאינטרנט וגיליתי שאנשים נוספים נתקלו בבעיה – הפתרון שמצאו הוא לחבר את הקונסולה עם כבל רשת לצורך ההפעלה הראשונית. מה. אנחנו ב-2013, מה כבל רשת? במקרה שכב אצלי כבל רשת ארוך שאינו בשימוש (שארית מאירוע גיימינג מסויים) ובמקרה הנתב נמצא לצד הטלוויזיה. בדירה הקודמת שלי, לצורך ההשוואה, לא הייתי מצליח לחבר את הקונסולה חוטית לרשת והיא היתה מוחזרת לקופסא – בליווי גידופים נמרצים, אתם יכולים להיות בטוחים – עד להזדמנות בה אוכל להפעיל אותה אצל חבר.

גם לאחר החיבור החוטי נדרשו כמה נסיונות טובים עד שהצלחתי לעבור את מסך האשראי הארור, וזאת עקב העובדה שלחבר חוטית לא בהכרח אומר שהתקשורת האלחוטית כבויה. כבר חשוך בחוץ, אשתי מתארגנת לקראת ארוחת ערב זוגית, ואני מנסה להספיק לראות מה יש לאויה להציע לי. בינתיים? לא הרבה.

הגעתי לממשק המשתמש. וזכיתי לראות רשימת משחקים אותם אוכל להוריד. לא הבחירה בה אני הייתי, ובכן, בוחר: זאת קונסולה, אחרי הכל, אני מצפה לחבר ולהיות מסוגל לשחק במשהו. לשם כך, מחלקים משחקים בקופסא לרוכשי אקסבוקס או פלייסטיישן – שהרוכש יוכל לראות מיד מה הוא קנה. למכשיר יש זיכרון, המשחקים ניתנים להורדה – זה כל כך קשה לוודא שיהיו לי 2-3 משחקים בקונסולה החדשה שלי כשאני מפעיל אותה לראשונה? גייסתם שמונה וחצי מיליון דולר, לא תזרקו איזה אנגרי בירדס?

המשחק הראשון שהוצג בתפריט היא Shadowgun, אותו כבר זכיתי להכיר בסלולארי, ולכן הוא זכה להיות המשחק הראשון שאנסה. אנסה להוריד, הכוונה: גודל המשחק הוא כ-300 מגה, שמשום מה ירדו בקצב איטי מאוד. לא זכיתי לראות את המשחק יורד עד הסוף, כיביתי את הטלוויזיה ויצאנו לארוחה.

כשחזרנו, הקונסולה היתה כבוייה – כנראה עקב timeout. הפעלתי אותה מחדש כדי לראות אם המשחק ירד, וברכת השלום לה זכיתי היתה – כולם ביחד! – עוד סבב של עדכונים. כבר לא היה לי כוח לראות את הפס מתקדם לאיטו, כיביתי את הטלוויזיה ופרשתי לנוח. אויה, כך הנחתי, כבר תרדים את עצמה כשצריך.

וידאו: Unboxing לקונסולת ה-Ouya

ניסיון שני – או(יה), זה כבר מתחיל להיראות יותר טוב

הניסיון הממשי שלי עם האויה המתין כמעט שבוע, לזמן בו אהיה מעט יותר פנוי להתעמק בעניין. פיניתי לעצמי כשעה, התיישבתי מול המכשיר, הדלקתי אותו, והאויה החליטה למשוך מהרשת עדכון ממושך נוסף. הנושא הזה מתחיל לעצבן, למען האמת. אני יכול להבין ואיכשהו להצדיק ריבוי טלאים סמוך למועד ההשקה על מנת להציע מוצר איכותי ככל הניתן – אך אני מקווה שיש מישהו בצד השני שמבין שבגלל שמשתמש נאלץ להתקין טלאי בעת הדלקת הקונסולה, יש סלון ובו יושבים מספר אנשים שצופים ב”פס מתמלא 2: שובו של ג’אפר”.

היות והיה לי זמן, בחרתי להמשיך עם הטלאי. בסופו של דבר, הגעתי למצב בו הקונסולה ממתינה לפעולה שלי ואכן ערוכה לבצע את רצוני. נכנסתי לחלק בתפריט בו אני מושך משחקים מהרשת ויצרתי בזריזות “רשימת הורדה”. הורדת משחק היא פשוטה וזהה למעשה להורדה של אפליקציה לסלולרי: נכנסים, לוחצים על כפתור ההורדה ויוצאים לדרך.

לאחר מספר רגעים המשחק הראשון שבחרתי להוריד, ittle dew שראיתי במקביל ב-Steam, היה אצלי. שמחתי לראות ששאר המשחקים שהורדתי ממשיכים לרדת במקביל לכך שאני משחק. אין טעם להיכנס לעומק לגבי המשחק – אני לא מתיימר לבקר אותו – אך כקונסולה, עושה רושם שאויה התמודדה בהצלחה עם המשחק הקליל, והסגנון האומנותי שלו לא הכביד במיוחד עליה במיוחד.

תמונה: Ouya, מגיעה עם בקר שליטה אחד

תמונה: Ouya, מגיעה עם בקר שליטה אחד

המשכתי לשחק במשחקים שירדו. שמתי לב שבאופן מחריד למדי, כל המשחקים שהורדתי עד כה היו למעשה “דמואים” שנועדו לעודד אותי לקנות את המוצר המלא. כלומר, שלב אחד בלבד או מספר שלבים ראשונים, ואז הקונסולה תשמח להשתמש בכרטיס האשראי שהכנסתי כדי לבצע unlocking לשאר השלבים.

מה אני, אישית חושב על זה? לא בטוח. מצד אחד ברור לי שמדובר בהשקה ראשונית בלבד ולקח זמן רב מאוד עד ש-XBLA ו-PSN התחילו להציע תוכן חינמי, אבל מצד שני קצת צורם שקונסולה שחרטה “קוד פתוח” על דגלה אינה גמישה יותר מבחינה זו. כמו כן, לקרוא לקניית המשחק “Fund the fun” נמאס מהר מאוד. כאילו, כבר בפעם הראשונה.

מבחינה טכנית, ברור לכולם שלא מדובר ב-next gen אלא במחשב אנדרואיד זעיר שנועד לתת מענה לצורך קז’ואלי ומעט יותר. לא תראו את GTA5 משוחרר עבור האויה, אבל אני כן מאמין שאויה תהפוך להיות במה ליוצרי אינדי שלא רוצים בהכרח לעבור את תלאות ההגעה ל-XBLA או את הליך ה-Greenlight של סטים.

בהמשך שיחקתי במשחקים “כבדים” יותר, דוגמת ShadowGun המדובר, שרץ בצורה מניחה את הדעת ואף מפתיעה; המכשיר הקטן מצליח להתמודד עם אתגר גרפי של FPS מהיר בצורה לא רעה בכלל.

סיכום

האויה היא, בסופו של דבר, מוצר משלים בלבד. היא לא מתיימרת להיות מרכז מדיה מרכזי בבית, לספק את כל היכולות שקונסולות הדור הקודם מציעות ולהוות במה למשחקי AAA. זוהי קונסולה קטנה וצנועה, שעלותה מאפשרת לדעתי הוספתה לכל סלון בו יושבים חובבי אינדי או שחקני קז’ואל. ואם אמולציה היא משאת לבכם, הרי שמכשירי אנדרואיד – והאויה ביניהם – מתמודדים עם משימה זו בהצלחה כבר לא מעט זמן.

זהו קונספט נחמד מאוד, וביצוע שמצליח, למרות החסרונות, להיות לא רע בכלל. אני כן מסוגל לראות את האויה יוצרת קטגוריית צריכה חדשה – כשם שיצרו הטאבלטים בזמנו והדונגלים של הטלוויזיה החכמה בחודשים האחרונים – קונסולות low-end למעוטי דרישות או יכולת. אני יודע שהקונסולה ספגה ביקורות רבות, את חלקן קראתי – ואני חושב שאם מתייחסים לכל הנושא באובייקטיביות ומביטים על המוצר כפי שהוא ולא כתחליף לקונסולות הדור הבא או אפילו הנוכחי, מדובר כאן במוצר מוצלח בסופו של דבר מעין פריט נוסף לסלון לחובבי הנישה.

אני מקווה שקברניטי האויה ישכילו ללמוד מהביקורות ולנווט את הקוביה הקטנה שלהם אל מחוץ למפרץ העדכונים הבלתי פוסקים והישר אל מי המנוחות של המשחקים המלאים; קנדי קראש, אחרי הכל, יראה במיטבו על טלויזיית ארבעים ושבעה אינטש.

מפרט טכני

מעבד: Tegra 3 של Nvidia
זיכרון פנימי RAM בנפח 1GB
מערכת הפעלה: אנדרואיד 4.1
קישוריות: WiFi ובלוטות’ 4.0
וידאו באיכות 1080p
יציאות: HDMI, USB, Ethernet
נפח אחסון בגודל 8GB
הרחבת זיכרון באמצעות כרטיסים מסוג SD
מחיר: 99 דולר

תודה ליותם ברנז על הסיוע בהכנת הכתבה.

פשה קגן

מקדם אתרים ביום, חובב גאדג'טים וסלולרים בלילה. פשה חובב כל דבר טכנולוגי - ואם אפשר, אז שיהיה נייד ושיהיה חכם.

הגב

3 תגובות על "OUYA: קונסולת משחקים אנדרואידית ב-99 דולר [סקירה]"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
גל
Guest

פיתוח משחקים ראויים לא קורה בלי כסף.. מה המודל שקגן מצפה לו, שיגרום למישהו להשקיע שנה+ בחייו, על חשבונו, לפתח משחק ללא תמורה?

פשה
Guest

אממ… פרסומות? פרימיום? לא חסרים משחקי אנדרואיד בחינם לחלוטין…

ads
Guest

לא מזמן פורסם שהם הולכים לחלק מליוני דולרים להשקעה במשחקים עבור הקונסולה.
הם יודעים יפה מאוד איפה החולשה ופועלים לחזק אותה.

רק נקווה שלשוק תהיה סבלנות לחכות לכל זה.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: