OnePlus One: מצדיק את הבאזז? [סקירה]

עם מפרט טכני עוצמתי במיוחד, מסך בגודל ”5.5, סוללה חזקה ותג מחיר העומד על 350 דולרים בלבד, ה-OnePlus One יצר לא מעט באזז. האם הוא עומד בציפייה?

הסיפור שלי עם ה-OnePlus One מתחיל באופן מעט בלתי צפוי.

במשך תקופה ארוכה החזקתי בידי גלקסי S3 ועד לרגע זה, אני עדיין רואה בו את המכשיר הטוב ביותר שהזדמן לי לעשות בו שימוש – במונחים של איכות, גימור, אפשרויות התאמה אישית, גמישות ועיצוב נכון. כבעלת מגוון רחב של אביזרים נלווים – מגינים, כיסויים, סוללות מורחבות, זכוכיות מחוסמות ועוד – אפילו לא עלתה בראשי המחשבה להחליף את המכשיר האהוב בזמן הקרוב.

כל זה השתנה ברגע שחבר יצר איתי קשר והציע לי הזמנה לרכישת OnePlus One, שעד כה שמעתי עליו רק מאנשים אחרים. אני מודה כי לא עקבתי אחר החדשות בתחום הסלולר, ולכן לא ממש הכרתי את הסיפור של OnePlus והמאמצים הנרחבים שלהם לחדור לשווקים שאינם מקומיים (קמפיין ניפוץ המכשירים הישנים, נושא ההזמנות ועוד…).

וככה ממש הוא מגיע. תמונה: הילה יונתן

לכן, עצרתי את מה שעשיתי באותו רגע, והתחלתי במחקר זריז-אך-מקצועי. מהו המכשיר המסתורי הזה? מה הוא מציע לי שאיני מקבלת כעת? וחשוב מכל – מדוע עליי להפסיק להשתמש במכשיר שעבורי הוא כמעט הטוב ביותר לטובת שם חדש בשוק?

לקחתי לעצמי לילה “לישון על זה”, ומיד לאחר היקיצה, התקבלה ההחלטה – אקח לעצמי את ההזמנה המוצעת וארכוש לעצמי גאדג’ט נוצץ חדש!

לאחר משלוח זריז, ה-OPO שלי נחת, ועתה היתה לי ההזדמנות להשתמש בו מספר שבועות. כך שאני יכולה ומוכנה לנסח ביקורת קצרה שתסכם היטב את חוויותיי עם המכשיר (ה-אופו!).

המידע היבש

כדי לצאת לדרך, אספתי קצת ממבו-ג’מבו טכני: מדובר במכשיר בגודל 5.5 אינץ’, שמסתיר בתוכו 4 ליבות שמשמעותן חוויית שימוש חלקה וזריזה. יחד עם 3 ג’יגה-בייט של זיכרון RAM, שזה יותר ממחשבים אישיים שהיו ברשותי לפני שנים בודדות, והמכשיר אכן מגיב יפה לכל פעולה שאני מבצעת.

ה-One שבחרתי מגיע עם 64 ג’יגה-בייט של שטח אחסון פנימי (קיימת גם גרסה של 16, אך למה להסתפק במעט בשלב זה?), אך אינו מציע תמיכה בכרטיסי זיכרון חיצוניים, עקב העיצוב הנעול שלא שאינו מאפשר לפתוח את המכשיר בקלות. פרט זה גם אומר שהסוללה (3100mAh – לא מעט במושגים של היום) אינה ניתנת להחלפה על ידי פתיחה פשוטה של המכסה האחורי. מאידך, קיימת תמיכה ב-USB OTG, כך שעם מתאם שעלותו מספר דולרים, אני עדיין יכולה להשתמש בכרטיס הזיכרון הקיים שלי.

מה עוד? המצלמה היא בין האיכותיות בהן נפגשתי עד כה, עם חיישן של 13 מגה-פיקסל, שתי נורות פלאש וצילום וידאו באיכות 2160p – מספרים יפים מאוד.

ה-OPO מריץ אנדרואיד 4.4.2, שהספיק להתעדכן מעצמו ל-4.4.4 מאז שהמכשיר אצלי. מדובר בגרסה מותאמת אישית של CyanogenMod בשם CyanogenMod11S – גרסה שהרצתי למשך זמן מה על ה-S3 שלי, ולא התלהבתי ממנה במיוחד בזמנו.

המכשיר מגיע עם מבחר מצומצם של אפליקציות מותקנות מראש, כך שאינו מגיע עם אפליקציות “זבל” וכל מיני תכנים שהוכנסו מראש על-ידי המפעילות. כמובן שהמכשיר כולל בערך כל חיישן מקובל כיום: חיישן קרבה, ג’יירו, NFC וכל דבר אחר שהייתם מצפים לראות במכשיר דגל. הסלולרי הזה אינו כולל מקשים פיזיים כלל (מלבד הכיבוי והווליום – בדומה לנקסוס), אך אשמור את המילים שלי בנושא זה – להמשך…

וכך הוא נראה מאחור, צילום: הילה יונתן

מה אהבתי

ניתן בקלות לפתוח את הסקירה בכך שאגיד שה-OnePlus One הוא מכשיר נהדר, ובמחיר הוגן של $350, אני כמעט מרגישה שחסכתי כסף בקנייתו. המפרט הטכני נהדר, והחוויה הכללית היא חלקה ונטולת ‘לאגים’ ותקיעות (נושאים שלמען האמת, הרגלתי את עצמי להתעלם מהם). כיף להשתמש בו, משום שהוא זריז ואמין, אינו ‘קופא’ או מתנהג בצורה בלתי צפויה – בדיוק ברגע שבו אני זקוקה שהמכשיר שלי יפעל ללא תקלות.

מאוד אהבתי את המסך הענקי. אני מעצבת חוויית משתמש במקצועי, כך שעליי לבדוק את המוצרים אותם אני מעצבת גם בטלפון הנייד שלי. המסך הענק באמת עוזר, כשעליי לבדוק רספונסיביות של אתר, להציג את הפורטפוליו שלי ללקוחות או לחפש השראה לפרוייקטים חדשים. הצורך לכווץ את העיניים שלי כדי לראות פרטים קטנים – חלף כלא היה.

מעבר לזה, הגישה של מערכת ההפעלה CyanogenMod11S מתאימה לי בדיוק: המכשיר מגיע ללא ‘bloatware’ כלל (אפליקציות “זבל” של היצרן, המפעילות וכל גוף שהמכשיר עובר בידיו) – כך שהמכשיר מציע את המינימום הנדרש כדי להשתמש בו בצורה אופטימלית. הוא לא מרגיש עמוס, בניגוד ל-S3 כשרק קיבלתי אותו לידיי – כשהוא היה מלא באפליקציות שונות ומשונות שמעולם לא הפעלתי ולא הייתי יכולה להסיר ללא ביצוע root.

פשטות וחוכמה מורגשים כשמשתמשים בטלפון – הוא מגיע באריזה יפה מאוד שכוללת את מה שנדרש בלבד: המכשיר עצמו, מטען וכבל, סיכה לפתיחת מגירת ה-SIM וזהו. בין אם מדובר באידאולוגיה שלהם או הרצון לצמצם בעלויות הייצור, זה מוצא חן בעיני. אין בלאגן, אין ניירת מיותרת – רק מה שצריך, וזאת פילוסופיה שאני יכולה להתחבר אליה בקלות.

בנוסף, המכשיר מגיע עם כמה פיצ’רים מאוד מעניינים שחשוב לציין: לבצע root קל ופשוט ואפילו לא מאבדים אחריות תוך כדי. יש מנגנון themes מעניין (פיצ’ר של CyanogenMod11) שמאפשר לי להרגיש שיש לי Google L יום אחד ו-LG G3 למחרת. פיצ’ר של כיבוי והדלקה זריזים מאד, אפשרויות שמע נרחבות ותמיכה מלאה בציוד ההיקפי הקיים שלי (דיבוריות, מתאמים ועוד).

חשוב לציין בשלב זה את אפליקציית הצילום הנהדרת. OPO (אופו!) בנו אפליקציה, שבבירור שואבת השראה מאפליקציית הצילום החדשה של גוגל, אך מוסיפה עליה במונחים של שימושיות ופשטות השימוש. מדובר ללא ספק באחת מאפליקציות הצילום שיצא לי לעבוד איתן, עם כמות מכובדת של מצבי צילום והגדרות שונות שניתן באופן קצת יותר מקצועי לכוון – ועדיין מדובר באפליקציה נוחה לשימוש ומתאימה למשתמש הפשוט עם הגדרות אוטומטיות. עריכה: גיליתי שהאנשים הנחמדים מפורום XDA הצליחו לייצא את האפליקציה ולהתאים אותה לשימוש בכמעט כל מכשיר שהוא. ניתן לקרוא על זה כאן ואף להוריד קובץ APK להתקנה.

צילום: הילה יונתן

מה פחות אהבתי

טוב, בשלב זה אולי יצרתי את הרושם שמדובר במכשיר שהוא כליל השלמות, אז עכשיו הגיע לספר לכם גם על הדברים הפחות מוצלחים שב-OnePlus One.

ה’ניקיון’ של המכשיר היא חרב הפיפיות שלו. לא הייתי רוכשת את המכשיר הזה עבור אמא שלי, למשל, אלא אם כן אוכל להבטיח שיהיה לי הזמן להתקין, לקנפג ולהגדיר כל אפליקציה שהיא תזדקק לה. חלק מאפליקציות ה’זבל’ שציינתי עשויות להתאים למשתמש המתחיל, כזה שלא ישוטט ב-Play Store על מנת לבחון ולהתקין וריאציות טובות יותר לאפליקציות שמגיעות עם המכשיר – אלא יניח את המכשיר בידיו של קרוב משפחה מעט יותר “מבין” תוך כדי האמירה “גרום לזה לעבוד!”.

אין כפתורים פיזיים במכשיר, וכל האזור של כפתור ה”בית” רגיש מדי לטעמי – כך שיצא לי ועדיין יוצא לי ללחוץ מדי פעם על “בית” כשאני מקלידה ומנסה ללחוץ על רווח. התוצאה היא – שבזמן ההקלדה, קורה שאני יוצאת למסך הראשי באמצע מילה, וצריכה לחזור לאפליקציה בה כתבתי. לצורך ההשוואה – לגלקסי S3 היה כפתור פיזי שהתרגלתי ללחוץ עליו כדי להגיע למסך הבית וכל התהליך הזה נחסך.

אני מבינה שלכפתורים פיזיים יש פוטנציאל גבוה יותר לקלקולים והם דורשים יותר החלפות – אך משהו יכול היה להעשות כדי לפתור את רגישות היתר הזו.

כמו כן, בהיותי מעצבת, לא אהבתי כל כך את ניראות ברירת-המחדל של המכשיר. נכון, זה פתיר בקלות על ידי החלפת ערכת נושא, אך זהו רושם ראשוני שניתן היה לשפר. החבר’ה מ-CyanogenMod היו צריכים לשאול לדעתי המקצועית.

נקודה נוספת למחשבה היא אם הגודל אכן מתאים. עם 5.5 אינץ’ ענקיים, סביר להניח שהמכשיר לא ישב טוב בכיס האחורי של המכנס. אישית, לא שציפיתי לכך – אבל חשוב לי לציין זאת.

מעבר לכך, בהיותי רגילה למכשיר קטן יותר – הייתי צריכה “להתאים את עצמי” לשימוש במכשיר גדול יותר – ספציפית בזמן שיחה. הרמקול מצוי כמובן באמצע המכשיר, ובצורה בה אחזתי בו בהתחלה, לא הצלחתי לשמוע את הצד השני בשיחה בבירור. גם אחרי כמה שבועות, אני עדיין מוצאת את עצמי משנה את מיקום המכשיר ביחס לאוזן בזמן שיחות. זה נשמע שולי, אך זאת בעיה שלא היתה לי עם מכשירים קטנים יותר. מעבר לזה – איכות השמע עצמה טובה, שומעים אותי חזק וברור – גם עם המכשיר עצמו, וגם עם דיבורית חוטית ואלחוטית. דבר נוסף שצץ לי לאחר מספר ימי שימוש, הוא גודל נורת ה-LED המשמשת לחיווי.

לא להרים גבות עדיין. אסביר הכל…

במכשיר הגלקסי S3 שלי, למדתי להסתמך רבות על נורת ה-LED. הייתי מגדירה את צבע ה-LED, כחווי בזמן שהמכשיר במצב “שקט”. שם, הנורה היתה גדולה, בערך בגודל של חיישן האור, כך שהייתי יכולה להסתכל אל הקצה של החדר ולראות אילו אפליקציות מתריעות בפני על דברים כבר ממפתן הדלת. ה-LED ב-אופו הוא קטנטן. ראש של סיכה – קטנטן. עליי להרים את המכשיר כדי שאוכל לראות באיזה צבע הנורה מהבהבת. אז זו שימושיות שנעלמה מבחינתי. יחד עם זאת, מדובר בנושא כל כך פעוט שלא הייתי מגדירה אותו כחיסרון (כמישהי שכל החושים שלה מחודדים). בכל אופן, היה ניתן להגדיל מעט את הנורה ולהפוך אותה ליותר שימושית.

הסוללה ראויה לציון גם כן. קיבולת הסוללה גבוהה, והמכשיר מספיק לזמן רב ללא הטענה באמצע (כמובן – תלוי בדפוס השימוש באותו יום). מדובר בסוללת 3100mAh כמו שציינתי – שעולה על מקבילותיה במכשירים מתחרים ומהווה “פיצוי” ראוי למסך המאוד גדול – שכידוע, מהווה צרכן הסוללה המוביל בשימוש רצוף. ביום ממוצע, אוכל בקלות להגיע, עם דפוס השימוש שלי, גם ללילה בלי להזדקק להטענה נוספת.

מסך גדול עם סוללה גדולה. תמונה: הילה יונתן

הגיע זמן לסכם

אני ממש אוהבת את המכשיר הזה. הוא מרגיש טוב, גמיש וחזק ואמליץ עליו בלב שלם לכל מי שמחפש מכשיר חדש ומעוניין לשדרג את הישן שלו, במחיר הגיוני ונמוך. ישנם כמה סעיפים שהיו יכולים להיות מעט טובים יותר, אך חלקם פתירים ברמת התוכנה, וייתכן ש-OnePlus יתייחסו לכלל הנושאים בעתיד.

מפרט טכני

מסך: גודל: ״5.5, LTPS LCD capacitive touchscreen, 16M colors
רזולוציה: 1080X1920, צפיפות פיקסלים של 401ppi
מעבד: Snapdragon 801 מהירות: Quad-core 2.5 GHz
זיכרון פנימי (RAM): בנפח 3GB
מצלמה אחורית: 13 מגה פיקסל עם פלאש מובנה
מצלמה קדמית: 5 מגה פיקסל
קישוריות: דור רביעי (LTE), בלוטות׳ 4.1, וכמובן WiFi 802.11 a/b/g/b/ac
סוללה: 3100mAh
משקל: 162 גרם
מועד השקה רשמי: אפריל 2014
מחיר מעבר לים: 350 דולר

הסקירה פורסמה במקור באנגלית בבלוג של הילה יונתן.

הילה יונתן

חובבת גאדג'טים וטכנולוגיות מעניינות! נהנית במיוחד לבדוק אפליקציות חדשות, ולקבל השראה מהמקומות הפחות צפויים (מומלץ עם אייסקפה ליד). ביום-יום הילה יונתן היא חוקרת חווית משתמש (או: יואיקסרית!). הפלייליסט שלה בזמן עבודה - משנה אווירה :)

הגב

65 תגובות על "OnePlus One: מצדיק את הבאזז? [סקירה]"

התחבר עם:

Photo and Image Files

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי: חדש | ישן | הכי מדורגים

Guest

סער נצר