היזם שמכר סטארטאפ ב-300 מיליון דולר: ”יש קטעים פאקינג קשים שבא לך למות, לסגור את הסטארטאפ ולברוח”

אחרי 3 אקזיטים בחגורה, האחרון בהם למקדונלד’ס, ליעד אגמון לא מפחד לדבר: בשיחה פתוחה הוא מספר על הצביעות בהייטק, הסיפורים שמאחורי האקזיטים, למה כל מנכ”ל צריך ללכת לטיפול פסיכולוגי, ואיך מתמודדים עם הלחץ הנפשי

“זו בעיה אמיתית בהייטק הישראלי, כי התעשייה שלנו נורא מעגלת פינות – ונהוג לחשוב שכולם צריכים להיות תמיד מצליחנים, תמיד פוזיטיבים. למה? יש קטעים פאקינג קשים שבא לך למות, לסגור את הסטארטאפ ולברוח – ויש קונספציה שלא מדברים על זה”.

– אבל למה לא מדברים על זה?

“בעיני, זו בסוף העיתונות שמסקרת את התעשייה שהיא מאד שטחית, סנסציונית ולא מקצועית. יש אקזיט שמתפרסם בעיתון על מכירה ב-60 מיליון דולר, הצלחה מטורפת – נכון? בפועל, כולם יודעים שזה בכלל עסקה של 10 מיליון דולר, וחלקה לא במזומן. אבל אנחנו בעידן הפוסט-אמת, ואי-אפשר כבר להאמין לשום דבר”.

היה הרבה מאוד מזל

ליעד אגמון מרגיש בנוח לשחוט פרות קדושות. אולי זה קל יותר כשאתה יזם סדרתי, עם 3 אקזיטים בחגורה. ב-2006 הוא מכר הסטארטאפ אוניגמה ב-20 מיליון דולר למקאפי, לאחר גיוס של 3 מיליון דולר; ב-2009 מכר את החברה השנייה שלו, Dlever (דלבר), לסירס הולדינגס; ובשנה שעברה מכר את הסטארטאפ השלישי שלו, דיינמיק יילד, למקדונלד’ס בעסקה המוערכת כ-300 מיליון דולר. עד המכירה, החברה גייסה מעל ל-80 מיליון דולר, והעסיקה 200 עובדים (אגמון: “כיום אנחנו 250, ויש תוכניות לגדול”).

ובכל זאת, יש משהו מזכך בלדבר עם אגמון, שנראה שמשתמש במיתוג שלו כ”מצליחן” כדי לדבר על דברים שיזמים אחרים בפוזיציה שלו, נמנעים מלדבר עליהם: הקשיים, הלחצים, האתגרים, והקרדיט שניתן לפעמים ליזמים שלא בצדק מלא. “קח למשל את המכירה של הסטארטאפ שלנו, דלבר, לסירס”, אומר אגמון בריאיון מיוחד לעוד פודקאסט לסטארטאפים. “היה שם הרבה מאד מזל”.

את דלבר הקים אגמון יחד עם אביטל יכין ושגיא דבידוביץ’. “רצינו לעשות חיפוש מבוסס רשתות חברתיות – אז היו מייספייס, בלוגר, ואחרות. וחשבנו שיהיה נכון לבצע חיפוש מעל כולן ולהנגיש מעין סושיאל גרף של כל מה שקורה”, נזכר אגמון. “היינו מאד נאיביים. גייסנו לזה 6 מיליון דולר. היינו אמורים לסגור סיבוב גדול, ואז הגיע המשבר הכלכלי של 2008”.

רגע המשבר הזכור ביותר לאגמון, היה כשיצא לחופשה במקסיקו, והתעדכן טלפונית על קריסת השווקים. “סיבוב הגיוס שלנו פשוט נפל”, הוא נזכר. “הגענו למצב של כמעט פשיטת רגל, והודענו לעובדים שאם לא נמצא פיתרון מיידי – החברה תיסגר. ואז, נכנסנו למעין סחרור הזוי”.

הסחרור שאגמון מתאר הולך בערך כך: ב”גלובס” התפרסמה כתבה על סגירתה הצפויה של דלבר, ובלוג הטכנולוגיה טקראנץ’ עשה פולו-אפ עם כתבה משלו בנושא; את הכתבה ראה בכיר בסירס העולמית, ששלח לאגמון הודעה בפייסבוק, וביקש לדבר. “הוא כתב לי – ‘היי ליעד, קוראים לי ג’ורג’ ואני עובד בסירס הולדינגס. אנחנו עוקבים אחרי החברה שלכם כבר תקופה, ואשמח לדבר’. עלינו לשיחה, ויומיים אחרי זה מצאתי את עצמי בארה”ב בפגישה עם הבעלים של סירס, בחור בשם אדי למפרט. ישבנו בחדר בערך חמישה אנשים והוא אמר שהוא רוצה לקנות אותנו”.

– נשמע שהיה לכם המון מזל

אגמון: “ברור, אנו מאמין גדול במזל. ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא כשל חוט השערה בעיני. מנגד, אני חושב שמזל הוא גם עניין של סטטיסטיקה. אם אתה זורק קובייה פעם אחת ומהמר שהיא תיפול על הספרה 6, יש לך סיכוי של 16.6% לקבל את התוצאה הנ”ל. אבל אם תזרוק אותה 20 פעמים, הסיכוי שלך עולה למעל ל-90 אחוזים. כדי לזכות בלוטו – צריך קודם כל למלא מספיק טפסים. או במילים אחרות – להעיז ולנסות”.

ואי-אפשר שלא לומר על אגמון שהוא לא מעז לנסות, וגם לקבל החלטות קשות. “אני יזם סדרתי אז קל לי בדיינמיק יילד? היה עליי כיזם שמכר כבר שתי חברות, לחץ גדול – הייתי באור הזרקורים. וגם, גייסנו הרבה יותר כסף (80 מיליון דולר – ע.פ.) שהיינו צריכים להחזיר עליו מכפילים”.

“כמה זמן אחרי שהתחלנו את דיינמיק יילד, הציעו לקנות אותנו מגוגל – זה היה סכום מאד יפה שהיה מכניס לכל אחד מהיזמים 4 מיליון דולר לכיס”, נזכר אגמון. “אבל אדם פישר (מקרן בסמר – ע.פ.) הציע להשקיע בנו, וזרק לי איזה פעם שהוא מפחד שתהיה לי נטייה למכור חברה מהר. חשבתי לעצמי שלא יהיה לי פרצוף מולו, אבל אמרתי ‘לא’. בת’כלס? זו הייתה החלטה מטומטמת”.

אגמון: “בדיינמיק יילד גייסנו כסף על רעיון מאד בסיסי. לא היה לנו Product Market Fit או אפילו התחלה שלו. היינו בלחץ מטורף. וגם שכרנו עובדים כדי להתקדם מהר יותר. אבל לא ידענו בכלל לאן אנו רוצים להתקדם – מה לקודד? איזה מוצר בונים? לקח לנו כמעט שנתיים עד שהצלחנו להגדיר לעצמנו את הכיוון”.

“בראייה לאחור, הייתי מקים סטארטאפ רק אחרי שגיבשתי היפותיזה מאד ברורה בכיוון מסוים, ומגייס כסף כדי לבדוק ולהוכיח אותה”, מסכם אגמון. “לא הייתי מגייס כסף לניסויי המעבדה האלה שעשינו”.

– במבט לאחור, כמנכ”ל, איך אתה מתמודד עם הלחץ של להיות מנכ”ל?

אגמון: “ההרגשה בדלבר למשל הייתה נוראית. הרגשתי שבגדתי באמון של העובדים שלי, אנשים שעזבו עבודות אחרות בשביל להצטרף אלינו, ולמעשה נכשלתי. הרגשתי גם נורא שהפסדתי את הכסף לכרמל ונצ’רס. לא ישנתי בלילה, הייתי משחק שעות שחמט ב-Yahoo Chess.

“ואחרי זה אתה צריך כמנכ”ל לקחת את כל מה שעובר לך בראש – החרדות והלחצים, ואז לשדר משהו אחר כלפי חוץ ביום-יום. אם הייתי משדר את מה שאני באמת מרגיש החוצה, הייתה קטסטרופה. אבל אחד התפקידים של מנכ”ל זה להרים את המוראל בחברה, גם אם זה אומר שאתה כמנכ”ל חי במניה-דיפרסיה – וזה גובה מחיר נפשי ופיזי”.

– אז מה אפשר לעשות עם זה?

“ללכת לטיפול פסיכולוגי”.

האזינו לפרק המלא עם ליעד אגמון:

עוד פודקאסט לסטארטאפים

"עוד פודקאסט" הוא הפודקאסט המוביל בישראל לסטארטאפיסטים ולמתעניינים ביזמות. אנו מארחים דמויות מובילות בתעשייה – יזמים סדרתיים, משקיעי הון-סיכון ואנשי מקצוע מובילים - בכדי לאפשר לכל מי שמקים סטארטאפ או חושב להקים אחד, לשמוע את סיפורם וללמוד מהם. הפודקאסט נעשה בשיתוף פעולה עם גיקטיים. הפודקאסט הינו בתמיכת מערכת גיקטיים ו-Google for Startups. את "עוד פודקאסט" מנחים תומי בר-אב, מייסד תחום Supertools (עוזרים לאנשים וחברות להפוך לעל-אנושיים של סביבת העבודה המודרנית), וגיא קצוביץ', מייסד-שותף ב-Fusion LA (תוכנית האצה לסטארטאפים ישראלים בלוס אנג'לס).

הגב

17 תגובות על "היזם שמכר סטארטאפ ב-300 מיליון דולר: ”יש קטעים פאקינג קשים שבא לך למות, לסגור את הסטארטאפ ולברוח”"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
מיכה אלי
Guest

אנחנו בתעשייה שרק מי שלא חושב שיצטרך לגייס בעתיד, יכול לספר על האמת המרה.
שאפו!

מושון
Guest

איזו כנות מדהימה!
10 שנים אני בתעשייה ושמעתי כבר הכל, חוץ מאמת.

ערן
Guest

“הייתי משחק שעות שחמט ב-Yahoo Chess”
מה היוזר שלך?

בובו
Guest

הפודקאסט הוא הנאה צרופה. מזמן לא נהנתי ככה להקשיב למישהו.

אם הוא מצליח להביא לידי ביטוי במעשים, 20% מאיך שהוא מתבטא והדברים שהוא אומר, אז הוא כבר חתיכת מודל לחיקוי.

בן חגי
Guest

אי דיוקים כבר בהתחלה?
אפל 2c יצא בשנת 84.
הוא לא יכל לתכנת עליו בגיל 5….

כדאי לספר נכון את הסיפור

או ש או ש
Guest

סוג של כנות שמאוד נחוצה בתעשיה אבל רק מישהו שאין לו כבר מה להוכיח או אינטרס יכול להתבטא כך

יזם
Guest

מנקודת מבט זהה מאוד לשלו, כיזם, כל מה שכתב הוא אמת לאמיתה. לו חבר קרוב או בן משפחה היה שואל אותי האם נכון עבורו להקים סטארטאפ, הייתי מבקש ממנו לוודא אם הוא יודע לאן הוא נכנס, קל – זה לא. רחוק שנות אור מזה. זה גובה מחיר בריאותי (לא רק נפשי), חברתי ומשפחתי. רכבת הרים זו דוגמא עדינה לחוויה הזו. בכל אופן, שאפו עצום (!!!) על החשיפה.

יוסי
Guest

ליזמים יש דרכים יעילות יותר מטיפול פסיכולוגי (יזמים בכל התחומים) זו מכונת לחצים ויש היום כלים חדשניים להתמודדות. גם כל תחום ההתמודדות עם האתגרים כיזמים התפתח בשנים האחרונות והגיע הזמן שגם יזמי סטארט אפ ייחשפו למתודות הללו.

סקרן
Guest

תוכל להרחיב ולתת דוגמאות?

אדם
Guest
בתור יזם אני מאוד מזדהה. אהבתי את ההגדרה, יזמים לגמרי נמצאים במניה דיפרסיה, הקפיצות בין הHigh לlow זה סיוט נוראי שפוגע בכל דבר, תוסיף לזה את הצורך להציג שהכל תקין מבחוץ וזה משימה קשה מנשוא… יזמים חדשים גם צריכים להבין שכל הסיפורים בעיתונות על אקסטי ענק הם פשוט סיפורי סבתא, יש יחידי סגולה שמגיעים לסכומים האלה (כמו הסיכוי להיות כוכב רוק למשל) רוב ה”אקסיטים” הם בפועל קטנטנים ולא משאירים הרבה ליזמים, חברות שנמכרות ב100 מליון דולר אבל הושקע בהם 99 מליון דולר. אני מקווהמחכה ליום שיהיה לי “fuck u money” כדי שאוכל לאמר כל מה שאני חושב בלי שם בדוי.… Read more »
רונה
Guest

זה קצת מצחיק שהוא בראיון אומר שעיקר הבעיה בתפיסה שיש כלפי ההצלחות של אנשי הייטק היא בגלל התקשורת שמנפחת יתר על המידה את סכומי המכירה, ואז אתם בוחרים לשים לראיון כותרת שמדגישה את זה שהוא מכר סטארטפים ב 300 מיליון דולר…

רונה
Guest

זה קצת מצחיק שהוא בראיון אומר שעיקר הבעיה בתפיסה שיש כלפי ההצלחות של אנשי הייטק היא בגלל התקשורת שמנפחת יתר על המידה את סכומי המכירה, ואז אתם בחרתם לראיון לשים כותרת שמדגישה את זה שהוא מכר סטארטפים ב 300 מיליון דולר…

מישהו
Guest

אף אחד לא טוען שזה קל. אבל הרווחים שחלק גורפים הם בהחלט לא סבירים. כמו שלא סביר ששחקן כדורסל באנביאיי או מתאגרף מרוויחים עשרות ומאות מיליונים. גם מורים עובדים קשה. גם מכונאים. גם דייגים. לא סביר בעיני שיזם ירוויח על 3 שנות עבודה מה שרופא ירוויח בחמש תקופות חיים. הוא לא עבד פי 100 יותר קשה והוא לא פי 100 יותר מוכשר. זו האמת שצריך לדבר עליה ולהודות בה.

כסף זה חשוב אבל זה לא הכל
Guest
כסף זה חשוב אבל זה לא הכל

משפט ידוע אומר שמי שעובד קשה – אין לו זמן לעשות כסף
בכל מקרה על זה בדיוק מבוסס הקפיטליזם – בחירה חופשית שוק חופשי יזמות ותחרות.
אם לא היו יזמים תאבי הצלחה הכלכלה של ישראל היתה נופלת, מיסים כבדים היו הורגים את היזמות וההייטק- כי למה להתאמץ? ואפשר גם מחו”ל..
הפתרון הוא לא להקטין את הכנסות היזמים אלא להעלות את המשכורות של כ ו ל ם שיוכלו לחיות בכבוד ולפחות לקנות בית

סטארטאפיסט אנונימי
Guest
סטארטאפיסט אנונימי

הסוציאליזם מת במדינות המודרניות, וטוב שכך. אתה מוזמן לחזור לעבר ולממש את שאיפותייך המקצועיות ולחלוק אותם עם אנשים שאינם רופאים אלא סתם בטלנים שלא כיף להם לעבוד, הרי גם בהם צריך להתחשב.

אביטל
Guest

הכל נכון לגבי דלוור ותהליך המכירה לסירס.
מאד מזדהה עם התובנות והתחושות.

ליעד – יופי של ראיון!

דין
Guest

חבל רק שהתחתן עם קלעפטע !
מסכן הבחור

wpDiscuz

תגיות לכתבה: