שיחקנו ב-Resident Evil 2 המחודש וחזרנו עם כמה מסקנות

משחק האימה הקלאסי Resident Evil 2 חוזר אלינו אחרי 20 שנה בגרסאת הרימייק שלו המשפרת בעיקר את הגרפיקה, החידות והדמויות. האם הוא מצליח להוות תחרות בז’אנר האימה שהפך מאז למיינסטרים, ועד כמה הוא באמת מפחיד?

 Resident Evil 2

מקור: Resident Evil 2

אנחנו אוהבים רימייקים. וכשאני אומר אנחנו אני באמת מתכוון לכולנו, בני האדם, האנושות. אנחנו גם אוהבים ללעוג לרימייקים, לחשוד בהם ואפילו להתעצבן מעט על הניסיון לשחזר משהו שהקסם שבו לא יחזור עוד בפעם השנייה – אבל בסופו של דבר, בסיכום הכללי – אין איך לחמוק מזה, אנחנו פשוט אוהבים את זה. בשנה שבה העיבוד הקולנועי המחודש למלך האריות, אלאדין ועוד רבים עתידים לשבור את קופות הקולנוע בכל העולם, השמועות על איחוד של “חברים” מעולם לא היו עיקשות יותר, ובשנה שבה “התנועה” של ציפי ליבני איכשהו עדיין חוזרת לחיינו – גם בעולם הגיימינג אנחנו מקבלים את הרימייק המעניין והמצופה ביותר מזה הרבה זמן – Resident Evil 2.

רוכבים על הגל

אל תתבלבלו, זה שלא שנגמרו ל-Capcom, החברה שפיתחה את המשחק, הרעיונות. זה גם לא שהמשחקים הקודמים בסדרה זכו לביקורות שליליות מידי שגרמו להם לחזור אחורה. מפתחי הסדרה, כמו רבים וגדולים מהם, פשוט רוכבים על גל האופנה הזה ומשחזרים את אחד הכותרים האהובים ביותר עליהם בכל הזמנים.

גם הפעם אנחנו פוגשים את קלייר וליאון בתחנת המשטרה של העיר Raccoon, כשכל דמות מציגה עלילה קצת שונה וכן עלילה נוספת משלימה בתור הדמות השנייה בה לא בחרתם. בעצם, אפשר לומר שיש כאן שני קמפיינים שתוכלו לשחק בהם אם תחליפו את הדמות איתה אתם מתחילים, והמעריצים המושבעים של הסדרה בהחלט ייהנו מזה. בגרסא המחודשת למשחק המקורי, המשחקיות והצילום נעים סביב אדם שלישי – כלומר אתם רואים את הדמות אותה אתם משחקים והיא נעה בתוך החדר, מה שבאמת הצריך מ-Capcom פיתוחים חדשים ומורכבים במשחק שבו עיני הדמות היו המצלמה.

מקור: צילום מסך, Resident Evil 2

מקור: צילום מסך, Resident Evil 2

משחקיות

המשחק מעוצב ובנוי כמו חדר בריחה סבוך וארוך בו יהיה עליכם לפתוח דלתות, לאסוף חפצים ולהשתמש בהם בהמשך. זה אמנם נשמע פשוט, אבל ב-Resident Evil, כמו ב-Resident Evil, ניהול מאגרי הנשק והתחמושת שלכם הוא קריטי במשחק; המיקום בו מצאתם את החפץ הספציפי כמעט תמיד לא יהיה קרוב למיקום בו באמת תצטרכו להשתמש בו, וכמות החפצים שתוכלו לאגור ב-Inventory שלכם (במשחק הספציפי, ממש בפאוץ’ של הדמות שלכם שגם מתרחב ככל שתתקדמו במשחק) – היא מוגבלת ביותר ותדרוש מכם חשיבה לטווח ארוך ותכנון. המשחק יעניק לכם את האפשרות לשמור חפצים בקופסאות גדולות בנקודות ציון ספציפיות בהן ניתן לאגור הרבה יותר, אך שימו לב שאם תיקלעו לסיטואציה מסוכנת מול הזומבים, לפעמים תצטרכו לעשות ויתורים כואבים על מנת לשרוד.

לא מעט פעמים תיקלעו למצב בו אין לכם תחמושת וחבל שגם הפעם מפתחי המשחק לא הוסיפו אפשרות בה ניתן להגן על עצמך ללא נשק, אלא אם המשחק מכופף את החוקים ולפעמים מאפשר לך להיפסל קצת יותר כדי לכפר על העבודה שהדמות הראשית אולי יודעת לירות בזומבים ולדקור אותם, אבל לא להעיף אותם ממנה או חלילה להרביץ.

מבחינת הניווט במפה, אם תגדירו זאת – המשחק יסמן לכם הרבה פעמים מה פספסתם אבל גם לא מעט פעמים תצטרכו להפעיל את ההגיון כדי להבין מה הפעולה הבאה אותה אתם נדרשים לעשות כדי לפתור את הפאזל או המבוך בו אתם נמצאים. לא מעט פעמים תרגישו שאתם נאבדים בין כל החדרים והמסדרונות עד שתלמדו אותם ממש בעל פה ועד שתגיעו לרמה בה אתם מסוגלים לתכנן התקדמות מורכבת בין מספר חדרים מאגף מסויים של המפה לאגף השני ועד שתגיעו ליעד אליו אתם מכוונים. העלילה אמנם מתרחשת ברובה בתחנת משטרה, אך תופתעו לגלות כמה קומות מעל לפני האדמה (ומתחת, בלי ספויילרים) עוד תגלו, כשכל שלב מציג מפה אחרת שתיפתח בפניכם.

אם כבר נגענו בענייני המפה, יש לציין שהמשחק מתנהג קצת הפוך ממשחקי אימה אחרים בימינו כאשר הוא נפתח דווקא במפה רבוית חידות וארוכה למדי (ולעיתים גם מתישה). רק לאחר מכן המשחק ׳מתניע׳ ומעלה כמה הילוכים לעבר סצנות אימה מלחיצות ומקומות אפלים, מפות פחות עמוסות ובכללי חוויה יותר זורמת. זה שונה, שכן רוב משחקי האימה מתחילים בטירוף ההפחדות ודווקא מאבדים מאימתם באמצע העלילה.

ניתן להניח ש-Capcom הסתמכו על כך שחלק גדול מהשחקנים כבר שיחקו בגרסאתו המקורית והרשו לעצמם ׳להעמיס׳ דווקא בהתחלה, אך מוטב היה שהיו מקלים על שחקנים חדשים שמגיבים לבאזז ופוגשים את הכותר הספציפי הזה שבמבט ראשוני הוא אימתי הרבה פחות מכותרים אחרים באותה הסדרה. לעומת זאת, נקודת החוזקה של המשחק הזה היא ליצור מתח ולפעמים גם לחץ, כאשר אחרי לא מעט הסתובבויות בין חדרים ומסדרונות תמצאו את עצמכם נרדפים על ידי טיירנט (הדמות האגדית מהמשחק המקורי) או זומבים אחרים כאשר הסיטואציה משחקת נגדכם ומשאירה אתכם בלי נשק.

אבל, גם כאן העובדה שהמשחק הזה הוא בסך הכל רימייק למקור מהדהדת וגם לפעמים קצת מפריעה. ליאון וקלייר זזים לאט, ורצים לאט. זה לא סתם מרגיש ככה, זה באמת מאוד איטי בהשוואה לכמעט כל משחק שיצא ב-5 השנים האחרונות. בכל הנוגע לזומבים והריגתם, גם כאן הדיסוננס מורגש כאשר ברוב הפעמים הזומבים שכבר הרגתם יקומו לתחייה ויפתיעו אתכם מאוד (שזה מעניין וחדשני) אך דווקא כשתיכנסו לקרב מול דמות “בוס” בשלבים מסויימים במשחק, הדרך היחידה שלכם לחסל אותה היא – פשוט – לירות בה הרבה פעמים. וזהו. זו דווקא גישה מיושנת שאינה מציגה תחכום או דורשת מהשחקן יכולות גבוהות יותר בעודו מגיע לנקודת שיא בעלילה, מה שמשאיר את העיקר במשחק לפתירת החידות והן תמיד אלו שיניעו את העלילה ויגרמו לכם להרגיש מאותגרים.

מקור: צילום מסך, Resident Evil 2

מקור: צילום מסך, Resident Evil 2

מקור: צילום מסך, Resident Evil 2

מאיים בעיקר על מי שלא שיחק בז’אנר

הגרפיקה במשחק מרשימה למדי וכמובן שאין מקום להשוות אותה לזו במשחק המקורי. אחד הדברים שאהבנו במשחק הנוכחי היא העובדה שהיוצרים לא חסכו באף פרט והציגו דמויות מבעיתות בצורה פרטנית ומחרידה (בקטע טוב) וכן סצנות מוות קשות ומפורטות של הדמות שלכם או של דמויות אחרות. מפתחי המשחק עשו בהחלט עבודה מצויינת בכל הנוגע לשיפור אווירת המתח האפלה, אך נכשלו בכל הנוגע ליצירת תחושת אימה מפחידה ומלחיצה ליותר מכמה שניות בודדות לאורך העלילה. כך, נשאר Resident Evil 2 בדיוק במשבצת שבה היה לפני 20 שנה; הוא אינו מחזיק מים לעומת משחקי אימה אחרים שהגיבו טוב יותר לעובדה שהז’אנר הזה נהיה יותר מיינסטרימי משנה לשנה והציגו עלילה מפחידה ומפות חשוכות ובאמת מפחידות, בדיוק כמו אלו ב-Resident Evil 7 למשל, באותה הסדרה.

Resident Evil 2 הוא קודם כל רימייק ורק אחרי זה משחק אימה. הגרסא הזאת היא בהחלט מוצלחת וארוכה יותר מהמקור ואין ספק שנעשתה עבודה מקיפה על מנת לשפר אותו. יחד עם זאת, מעבר לכמה הבהלות, הכותר הזה לא ייזכה להיזכר כאחד המפחידים של הסדרה ויישאר הכותר הקלאסי המקוטלג יותר כ-“אימה להמונים” כמו לא מעט סרטי אימה שמבטיחים הרבה בפרומואים ומקיימים הרבה פחות בפועל.

אם שיחקתם בעבר ב-Resident Evil 2, אתם עומדים להתענג על הגרסא המחודשת הזאת המשלבת אלמנטים רבים מהמשחק המקורי שיקרצו לילדים שבכם ויזכירו נשכחות שכן תמצאו את עצמכם משווים את המשחק הנוכחי לזה המקורי. עם זאת, אם מעולם לא שיחקתם בכותר הספציפי ואתם דווקא כן מכירים את הסדרה או מתנסים בה לראשונה, הכינו את עצמכם למשחק חדר בריחה קלאסי רווי חידות ומנעולים ופחות משחק אימה קלאסי ומפחיד. כמו כן, מה שלא השתנה ב-20 השנים שעברו היא העובדה שגם הפעם, 80% מהשחקנים ששיחקו ברימייק עד כה (ואנחנו מדברים על 30 מיליון אש), בחרו להתחיל עם דמותו של ליאון ולא קלייר. עד מתי?

עידו אלרון

הגב

הגב ראשון!

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* שימו לב: תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, לרבות דברי הסתה, הוצאת דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב ו/או בניגוד לדין ימחקו. Geektime מחויבת לחופש הביטוי, אך לא פחות מכך לכללי דיון הולם, אתיקה, כבוד האדם והדין הישראלי.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: