אנחנו יכולים ללמוד לא מעט על ניהול מוצר מאיירון מן

טוני סטארק לא בחר בגבורה, היו אלה הנסיבות שהובילו אותו לבחור בזה. אבל גבורה היא סוג של מוצר שצריך לפתח ולעבוד עליו, ומה יותר טוב מאשר MVP?

מקור: Marvel

מאת רותם יפעת

אחד הדברים המרכזיים שסיפורים על גיבורי על כדוגמת “סופרמן”, ספיידרמן” ואינספור אחרים מלמדים אותנו זה שלא הכוחות שלך הם מה שחשובים, אלא מה שאתה עושה איתם. המנטרה הידועה של ספיידרמן: “עם כוחות גדולים באה אחריות גדולה” ממצה את זה. עבור גיבורים אלו, הכוחות באו באופן מיידי בין אם כי הם נולדו איתם ובין אם הם קרו כתוצאה מתאונה מוזרה. אבל מה קורה אם הכוחות שלך הם רק כסף ואינטליגנציה? ברוס ויין (באטמן), שבתור ילד ראה את הוריו נרצחים לנגד עיניו, שם לו באותו רגע כמטרה למגר את הרוע בעולם. לעומתו, טוני סטארק, וספציפית זה בגרסה הקולנועית בגילומו של רוברט דאוני ג’וניור, התגלגל לזה כמעט במקרה. הוא לא בחר בגבורה, אלא הנסיבות הן אלו שהובילו אותו לבחור בזה. אבל גבורה היא סוג של מוצר שצריך לפתח ולעבוד עליו, ומה יותר טוב מאשר MVP? ובמקרה של סטארק זה הגיע עם מוצר ממשי בדמות חליפות שריון המשמשות אותו בקרב.

בעברית MVP הוא “מוצר בר-קיימא מינימלי”. אחרי זה אנשים עוד מתפלאים שתעשיית ההיי טק מדברת באנגלית, לכן נשאר עם המונח באנגלית: Minimum Viable Product. אבל למרות שהוא מדבר על המינימום, המטרה שלו היא לספק בסופו של דבר את המקסימום. זהו כלי שחברות בודקות בו האם הרעיון שלהן יכול להפוך למוצר שבסופו של דבר יחזיק חברה. וזה גם מה שעושה טוני סטארק עם החליפות שהוא בונה. אבל לא להתבלבל, החליפות הן רק הכלי, המוצר האמיתי הוא טוני סטארק.

מה זה בעצם MVP?

אפשר להבין מהו MVP דרך השינוי בחליפות של טוני סטארק מהסרט הראשון (“איירון מן”, 2008) לבין זה בסרט האחרון שהוא הופיע בו עד כה (“הנוקמים: מלחמת האינסוף”, 2018).

אין דבר בגרסה המתקדמת שאינו עולה על זו הראשונה. החל מהנשקים וכלה בחופש התנועה שהוא מאפשר. הראשון נראה כמו משהו שנוצר במוסך ואילו השני הוא עתידני. ואכן הראשון נוצר במערה מחלקי חילוף במשך שלושה חודשים בעוד השני נוצר במעבדות של אחת מחברות הטכנולוגיות המתקדמות בעולם במשך שנה לפחות. אבל בסופו של דבר שניהם עושים אותו דבר: מאפשרים לאדם בודד לתקוף ולהתמודד עם כוחות מזויינים. האחד אפשר מתקפה קצרה שאפשרה לסטארק לברוח משוביו באפגניסטן בעוד השני איפשר לו להלחם בחלל נגד ישות בעלת כוחות קסומים. אבל הבסיס הרעיוני והטכנולוגי הוא בעל אותם יסודות. יתרה מכך, הגרסה המתקדמת לא היית קיימת אם הראשונה לא הייתה מצליחה ומראה שיש טעם לפתחו עוד. וזה כל העניין ב-MVP.

המקום שלכם לעדכן ולהתעדכן המקום שלכם לעדכן ולהתעדכן להצטרפות לקבוצת הפייסבוק הסגורה של גיקטיים, לחצו כאן

MVP הוא אחד הרכיבים המרכזיים באסכולת הסטארטאפ הרזה (Lean Startup), המתודה הנפוצה ביותר בקרב חברות סטארטאפ (אבל לא רק). MVP כולל את המינימום ההכרחי של פונקציונאליות שיאפשרו לענות על הצורך המרכזי שהמוצר בא לספק. במבט ראשון הגישה הזו עלולה להראות מאד לא אינטואיטיבית: למה לספק פחות ולא יותר? אנחנו חיים בתרבות השפע וההגשמה העצמית בה כמה שיותר הוא הכי טוב. הסיבה לכך היא של-MVP יש מטרה מאד ספיצית: למידה אודות ההתכנות של המוצר לספק צורך של המשתמשים. זאת בניגוד למוצר וחברה פעילים שמטרתם הוא שיפור מדדים (כמות משתמשים, הגדלת מכירות וכו’). זהו מוצר (ויותר נכון יהיה לכנותו תוצר) שבא לאשש השערות שלנו לגבי השוק בו אנחנו פועלים ויותר ספציפית. ההנחה שאיתה עובדים כשמייצרים MVP היא שמשתמשים מוקדמים (Early adopters) יספקו שלושה דברים:

  • ולידציה על האופן בו המוצר משרת את הצרכים שלהם.
  • פידבק מעמיק על מה יש לשפר בו.
  • ישמשו כשגרירים של המוצר בקרב הרחב או לפחות אלו הקרובים אליהם.

סטיב בלנק – מחלוצי השיטה – מכנה משתמשים אלו Earlyvangelists: הלחם של Early Adopter ו- Internal Evangelist. אלו משתמשים ראשוניים שישמשו כקול של המוצר אל מול משתמשים אחרים ויעודדו אותם להשתמש גם כן. לכן שם המשחק הוא איכות ולא כמות. לא פשוט להגיע למשתמשים הללו, אבל כשתמצאו את הנכונים הם יהיו שווים את משקלם בזהב.

“You’re selling the vision and delivering the minimum feature set to visionaries not everyone.” , Steve Blank.

איך עובד MVP?

התמונה הזו בואריציות שונות היא אחת הדוגמאות הקלאסיות להסביר מהו MVP. כדי להבין אותו, צריך לעשות תרגיל מחשבתי: אתם חיים בעולם בו אין כלי תחבורה, ובני אדם משתמשים רק רגליים על מנת להתנייד. בתור מנהל מוצר נלהב שמטרתו היא לשפר לאנשים את זמן ההגעה ממקום למקום – איך היית ניגש לפתור את הבעיה הזו? בחלק העליון הפתרון הוא ככל הנראה הנכון מבחינה הנדסית: נבנה גלגל, נחבר גלגל שני וכן הלאה. אלא שכל שלב בפני עצמו אינו שימושי ולכן לא נוכל להוציאו לשוק עד השלב האחרון. כתוצאה מכך, הוא לא אומר לנו דבר על איך תתקבל התוצאה הסופית אצל המשתמשים. ב-MVP לעומת, הלך המחשבה הוא לבדוק האם אנשים יסכימו בכלל להתנייד בדרך שאינה עם הרגליים. לכן מפתחים את הדבר הכי פשוט: קרש עם שני גלגלים. יש משתמשים? בוא נהפוך את זה ליותר נוח לניווט עם מוט. אם גם זה מקבל פידבק טוב משפרים על ידי הוספת האפשרות להגברת המהירות באמצעות פדלים ואז מנוע. ולבסוף מגדילים כדי לשפר את כמות האנשים שיכולים לנסוע. מזל טוב – פתרתם בעיה מרכזית בקיום האנושי. אם ניקח את זה צעד אחד נוסף, נבין גם למה MVP הוא רק התחלה. כי אם המוצר באמת יהפוך להצלחה אדירה, הכבישים יהיו עמוסים ואז יצטרכו עוד פתרונות. זה הקסם של עולם המוצר הרזה – הצורך לשיפור מוליד עוד בעיות שמוליד איתו פתרונות.

איך נראה MVP?

MVP יכול להגיע בכל הגדלים והצורות, והיו מקרים בהם הספיקה כוונת הצהרות של המפתחים כדי להבין האם יש למוצר שלהם התכנות בשוק: לפני שהושק ב-2008, דרופבוקס (Dropbox)  – שירות האחסון בענן –  שחררה וידאו שמדגים את היכולות של השירות העתידי. הוידאו הביא ל-75 אלף הרשמות ראשוניות. עשר שנים אחרי הנרשמים הללו הובילו לחברה ציבורית השווה יותר 10 מיליארד דולר.

באפר (Buffer) הוא שירות המאפשר לנהל בצורה חכמה את הפרסומים ברשתות חברתיות. במקרה שלהם ה-MVP היה דף נחיתה המתאר את היכולות של המוצר וכלל קישור לדף מחירים. לאחר בחירת התוכנית המועדפת, במקום להגיע לדף תשלום, המשתמש הגיע לדף שמבשר שהשירות עוד לא זמין עם מקום להשארת כתובת דואר אלקטרוני. הדבר שימש את היזם ג’ואל גסקוין (Joel Gascoigne) להבין את הנכונות של אנשים להשתמש בשירות. הצד הבא היה להוסיף דף עם תוכניות מנוי כולל מחירים כדי להבין את ההתכנות הכלכלית של המוצר.

הבחירה ב-MVP ללא מוצר היא נכונה יותר במידה ואין מספיק משאבים לייצר מוצר שימושי שיבחן את הכדאיות. אין כלל אצבע מתי לעשות כל סוג או מה להכניס ל-MVP. לדעת לבחור מה אנחנו משאירים ומה מוציאים מה-MVP היא בגדר אמנות והיא קשורה באופן הדוק עם ההגדרה של מה אנחנו בודקים.

אבל רוב ה-MVP כוללים מוצר שמספק ערך ממשי באותו רגע למשתמש ולא הבטחה לעתיד. כך היה במקרה של Airbnb, זירת מסחר (marketplace) המאפשרת לאנשים פרטיים לשכור דירות וחדרים מאנשים אחרים. הרעיון הוא תולדה של הצורך של מייסדיה בריאן צ’סקי וג’ו גביה להרוויח קצת כסף כדי לכסות את שכר הדירה שלהם בסן פרנסיסקו ב-2007. לקראת כנס מעצבים שהיה בעיר (הם היו מעצבים בעצמם) הם שמו בסלון שלהם שלושה מזרנים מתנפחים והציעו למשתתפי הכנס לחסוך כסף על מלון ולהתארח אצלם. בתמורה לדיור זול יותר הם יקבלו לא רק שירותים בסיסיים כמו אוכל ו-וייפיי אלא גם קשרים וחויה אותנטית של העיר. כדי לתאם את ההזמנות הם פתחו אתר פשוט: בלי יכולת חיפוש מרובה ולא הכי יפה לעין וללא שום מערכת אוטומטית מאחור, אלא שהכל תופעל ידנית. זה הספיק למצוא שלושה שוכרים.

אז

היום

בכך הצליחו לענות על הנחת יסוד אחת: האם אנשים יסכימו ללון אצל זרים – צד אחד של השוק. זה לא רק פתר בעיה עבורם (להכניס יותר כסף) אלא פתר בעיה לאורחים (פתרון זול יותר ממלונות).  משם החלו לגלגל את זה הלאה, לפתוח למשכירים אחרים כדי לגלות האם אנשים שהם לא המייסדים יסכימו להשכיר את הדירה לזרים – צד שני של השוק. המטרה הייתה להוכיח את הנכונות של שני הצדדים לקחת חלק בעסקה. האתר לא ענה על כל מקרי הקצה אלא פשוט סיפק שירות הזמנות בין אנשים פרטיים. כיום החברה מוערכת ביותר מ-30 מיליארד דולר, כך שנדמה שה-MVP היה מוצלח.

חשוב לזכור: במקרה של Airbnb המוצר אינו האתר, האתר הוא רק כלי (שהיום לצורך העניין קיים גם כאפליקציית מובייל). באותה מידה הם היו יכולים לשלוח אימייל לרשימת תפוצה של אנשי מקצוע ולהציע את הדירות שלהם או פשוט לתפוס אנשים ביציאה משדה התעופה. המוצר שלהם הוא שירות החיבור בין שני הצדדים ובעיקר הערכים שהפלטפורמה מספקת: חוויה של תיירות שונה ומקומית. הפיצ’רים ומורכבות החיפוש שיש היום מטרתם לשפר את חווית השימוש ולהגדיל את כמות המשתמשים ואת הנאמנות שלהם.

כמובן שיש סיבות גם לא להוציא MVP: הדבר יכול לפגוע במוניטין של החברה או לאפשר למתחרים להעתיק. לגבי הראשון חשוב לשים דגש שהמוצר יתפקד באופן מושלם ומספק כדי לבחון את ההשערה שלך ולספק את הסחורה. שאנשים ירגישו שמשהו חסר ולא שמשהו לא עובד. לגבי ההעתקה זה נושא אחר לגמרי, שעוד אתייחס אליו בעתיד, אבל אם קל להעתיק אותך, אז זה גם אומר משהו על המוצר. לא שאין מקום למתחרים, אבל צריך להיות חסמי כניסה יותר מורכבים מאשר שמישהו יראה את המוצר שלך באוויר.

ה-MVP של “איירון מן”

החליפה הראשונה שסטארק יצר נהרסה במהלך הבריחה. אבל בביתו הוא בונה בחשאי חליפה חדשה. החליפה הזו משמשת אותו לניסויים והיא כבר יותר קלילה ונוחה לשימוש, אבל עדיין נראית כאב טיפוס.

הוא ממשיך בפיתוח ואת החליפה השלישית הוא כבר לוקח לשטח ומציל כפר מפשיטה של כוחות טרור. בסוף הוא נלחם נגד שותף עסקי שניסה לגנוב את הרעיון שלו ולהרוג אותו. זוהי ההוכחה הטובה ביותר להצלחתו של ה-MVP: המתחרה ראה כי יש התכנות למוצר ופעל להפעיל מוצר משלו: גדול יותר וקטלני יותר.

אבל מה שהחליפות בדקו הן לא רק התכנות של חליפות שריון מונעות על ידי כור נייד. הן בדקו את היכולת של טוני סטארק להיות איירון מן, להיות גיבור. הסרט נגמר במסיבת עיתונאים בה עליו להסביר את ההרס שהשאיר הקרב עם שותפו. הוא פותח בהצהרה שהוא כמובן לא גיבור כי יש לו פגמים רבים באופי וטעויות רבות שנעשו בפומבי. אבל הוא מבין שהוא לא יכול להתחמק מהאמת שהחליפה חשפה בפניו: שהוא באמת גיבור על. הסרט מסתיים באמירה שלו: “אני הוא איירון מן” ,אמירה אותה הוא יפעל להוכיח בסרטים הבאים.

מאיש עם חליפה לגיבור על

בלהט הויכוח ב-“הנוקמים” (ג’וס ווידון, 2012) בין סטארק ל-סטיב רוג’רס הידוע כקפטן אמריקה (כריס אוונס), רוג’רס טוען שלמרות כל מה שהוא עשה עד כה עם החליפה שלו הוא לא יותר מאשר אדם עם חליפה ולא גיבור. למרות התשובה המתחכמת שסטארק מחזיר לו, משהו נדלק אצלו והוא מבין שמה שהוא עשה עד כה הוא לא בהכרח גיבורי. חשוב לזכור שגם בסרט הראשון והן בהמשך שלו מ-2010 שגם כן ביים ג’ון פאברו, הנבלים איתם התמודד סטארק היו כאלה שנוצרו בגללו והוא בסך הכל ניקה אחריו. יותר מכך, הוא לא הקריב דבר. הוא בסך הכל ניתב את המשאבים שלו כדי ליצור כלי נשק רב עוצמה ונעזר בו להלחם בגורמים עוינים. אלא שבסוף “הנוקמים”, סטארק הוכיח את האומץ שלו כשהיה מוכן להקריב את חייו למען גורל כדור הארץ (לשמחתנו הוא ניצל). זוהי נקודת המפנה האמיתית בחיים שלו, זה הרגע בו הוא יכול להגיד על עצמו שהוא גיבור על ולא בחור עם חליפה.

ב”איירון מן 3″ מ-2013 סטארק בונה 35 חליפות שונות, אלא שבסוף הסרט הוא הורס את כולן. אין לו צורך בהן יותר שכן המוצר הוא לא החליפות אלא הגבורה של טוני סטארק, והסרט אף מסתיים פעם נוספת בהצהרה שלו “אני הוא איירון מן” וזאת למרות שאין לו כבר חליפות. מאז הוא הופיע בעוד סרטים (“הנוקמים: עידן אולטרון” ועוד) ועם הרבה חליפות, אבל באף אחד מהם לא עסק בו בתהליך שהוא עובר בתור גיבור. אף אחד מהם הוא לא סרט הנושא את שמו, שכן הוא כבר הגיע להגשמה מלאה. אבל באף אחד מהם לא עסק בו בתהליך שהוא עובר בתור גיבור. אף אחד מהם הוא לא סרט הנושא את שמו, שכן הוא כבר הגיע להגשמה מלאה. זהו התהליך הטבעי של MVP מוצלח. Airbnb היא דוגמה אחת, אובר (Uber) היא דוגמה נוספת: הגרסה הראשונה אפשרה להזמין נסיעות ממוניות ותו לא. עדיין לא כללה את האופציה של אנשים פרטיים שיקבלו נסיעות. גרופון (Groupon) פרסה את העסקאות הראשונות באתר וורדפרס בפורמט של בלוג ולא על בסיס טכנולוגיה אינטראקטיבית. המשותף להם הוא הבחירה ב-MVP לבדוק את השטח ולא לסחוף את ההמונים.

נהוג לחשוב על MVP כמשהו שסטארטאפים עושים בתחילת דרכם. אך הוא יותר מכך, זוהי צורת מחשבה שמתאימה לחברות שמחפשות דריסת רגל בשוק, אבל באותה מידה גם יכולה לשמש חברות מבוססות לבחינת מוצרים חדשים או פיצ’רים מורכבים. גם כשיש משאבים רבים, אין סיבה לרוץ לפתרון הראשון שעולה בראש. גם במקרים אלו ניתן לשחרר גרסה רזה, לבדוק התכנות לפני שמוציאים את התותחים הכבדים. ההבדל היחיד במקרים אלו שהמעבר של חברה מבוססת מ-MVP ל-מוצר מוגמר יהיה מהיר יותר. אם טוני סטארק, תעשיין מליונר מצא את הכוחות (נכון, איום מוות תמיד עוזר כמוטיבציה) כדי להתחיל בדגם מינימאלי שיעשה את מה שהוא צריך, אין סיבה שגם חברה מבוססת תמיד תתחיל במחשבה על המינימום. CTO שעבדתי איתו פעם הדגיש בכל הזדמנות, שאנחנו מדברים על המינימום שייתן ערך לא המינימום שיביא תוצאות טובות. אסור לקצץ בתפקוד הבסיסי. האם החליפה של טוני סטארק אפשרה לו להציל את חייו? כן! האם היא מאפשרת לו ניידות וגמישות לפעול בכל מצב? לא. אבל ברגע שהוא הבין שחליפת שריון היא משהו שיכול לשפר תפקוד וביצוע של חייל, הוא היה מוכן לשלב הבא.

המאמר פורסם במקור ב”סטארטאפ ניישן – הסרט”, בלוג בנושאי קולנוע והייטק

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

7 תגובות על "אנחנו יכולים ללמוד לא מעט על ניהול מוצר מאיירון מן"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* שימו לב: תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, לרבות דברי הסתה, הוצאת דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב ו/או בניגוד לדין ימחקו. Geektime מחויבת לחופש הביטוי, אך לא פחות מכך לכללי דיון הולם, אתיקה, כבוד האדם והדין הישראלי.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
עומר
Guest

תודה רבה, מעניין מאוד!

זיו
Guest

מצויין, תודה.

כך נראה לומר
Guest

נכון מאוד!
הדוגמה קצת תלושה מהמציאות אבל אחלה מאמר!

מממ
Guest

זה לא נכון לחליפה mark 50 יש הגבלה ברגע שנגמרים החלקים שלו ואז אי אפשר לחדש אותה

מיליון כוכבים ב github
Guest
מיליון כוכבים ב github

באיירון מן 3 הוא כבר משופשף בטרנד של release early release often
באיירון מן 4 הוא בטח יעבור לקוד פתוח ויצטרף לOpenAI

Asaf Shelly
Guest

מעניין ומתומצת בצורה טובה.
הייתי מדגיש את ההבדל שבין מוצר טכנולוגי כמו החליפה או iphone לבין שירות של איתור דירות.
MVP של שירות הוא כל דבר שעוזר ללקוח להבין מה הוא מקבל.
MVP של טכנולוגיה הוא המוצר הבסיסי שעוזר ללקוח להתנסות עם הטכנולוגיה ולהבין עד כמה הפתרון משרת אותו.
בסרט הראשון המוצר הוא החליפה, בסרט האחרון המוצר הוא האיש. כמו שקורה הרבה פעמים בעמק הסיליקון.
MVP הוא כלי תומך מכירה. סטיב ג’ובס לימד אותנו שמקודת מבט של שיווק חשוב לא לכלול ב- MVP פיצ’ר שלא עובד מושלם.

ששון
Guest

אהבתי את הרעיונות המועברים בפוסט. תודה.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: