תעשיית המוזיקה צריכה להחליף תקליט. ומהר [דעה]

האמת צריכה להיאמר: תעשיית המוזיקה מתה לפני שירותי הסטרימינג, והיא האשמה העיקרית לכך.

צילום: flickr, cc-by, Ferrari + caballos + fuerza = cerebro Humano

למען הגילוי הנאות: אני מכיר ומוקיר את רועי פוברצ’יק שכתב פה על שירותי הסטרימינג ש”הורגים את תעשיית המוזיקה”. אבל גם אם לא הייתי מכיר אותו לא הייתי יכול לומר בפה מלא שהוא איננו צודק. מצד שני, דווקא בגלל שאני מכיר אותו, ויודע תחת איזה כובע הוא כותב, הייתי רוצה לכתוב כמה דברים כאן תחת הכובע האישי שלי, בעל שלוש הפינות (כראוי): חובב מוזיקה מושבע, מסקר וותיק (במיל.) של תעשיית המוזיקה (בעיקר המקומית) ולאחרונה יזם של שירות גילוי (discovery) מוזיקה המבוסס על סטרימינג.

תעשיית המוזיקה מתה מזמן

האמת צריכה להיאמר: תעשיית המוזיקה מתה לפני שירותי הסטרימינג. תעשיית המוזיקה מתה בגלל ה-mp3, אותו פורמט דחיסה ממזר שאפשר לאנשים להעביר קבצים בקלות יחסית ולאחסן ספריות שלמות של אלבומים על המחשב שלהם. נאפסטר היתה אבולוציה מתבקשת, אבל אם מתעלמים לרגע מה”פיראטיות” שנקשרה לשמה, קל להבין מדוע נאפסטר הפכה ללהיט – מוזיקה היא משהו שאנשים נהנים לחלוק עם חברים. לאורך השנים תעשיית המוזיקה לא הצליחה להבין את זה, ובמקום לחשוב איך לשפר את החוויה ה”חברתית” של הצרכן היא התמקדה בלרדוף אותו בתואנה של “בעלות”.

כך פספסה תעשיית המוזיקה במשך שנים את האופציה הטריוויאלית של לתת לצרכן להאזין לשיר בטרם הוא רוכש אותו. כמה שנים היו צריכות לעבור עד ש-myspace הגיעה ואפשרה לאמנים לחשוף את המרכולת שלהם בפני כל. אמנים, קטנים כגדולים, גילו שאם אתה משתף את המוזיקה שלך אנשים יגלו אותך, ואז ירצו לקנות את השיר/האלבום וללכת להופעה. אם אתה לא שם, אתה לא קיים. וגם המאזינים גילו את myspace, כי סוף סוף הם לא היו תלויים ברדיו, בטלוויזיה ובחברות התקליטים כדי לקיים קשר בלתי אמצעי עם אמנים שהם אוהבים.

אתה נחשף ליותר מוזיקה, אתה תקנה יותר מוזיקה

אני, בתקופות בהן חיפשתי כל הזמן דברים חדשים להאזין להם, לא הצלחתי למצוא שום מענה “חוקי”, ובטח לא כזה שהוא “רשמי” משום חברת תקליטים או לייבל. היה מביך לראות מה עושות חברות התקליטים הגדולות ביותר בכל הקשור לפעילות אונליין, ולכן לא פלא שרשתות שיתוף הקבצים לא מתו, אלא המשיכו להתרבות ולהתקדם מתחת לרדאר. והפלא ופלא – מרבית האנשים סביבי, שהיו עסוקים כל היום בלחפור לאנשים אחרים בספריות הקבצים (אני, אישית, בעזרת Soulseek המופלאה), דיווחו שהם מוציאים הרבה יותר כסף על מוזיקה מאשר בימים שלפני שיתוף הקבצים. וזה לא מפתיע – כשאתה נחשף ליותר מוזיקה, אתה תקנה יותר מוזיקה. זו משוואה פשוטה שגם אותה פספסה התעשייה.

אז אפשר לטעון שרק iTunes ואמזון מקדמות את תעשיית המוזיקה, וששירותי סטרימינג (כמו Spotify) מכניסים סכום פעוט לאמן, אבל המספרים לא מספרים הכל. השמעה של שיר בשירותי הסטרימינג השונים, למליונים של משתמשים ברחבי העולם אולי לא מכניסה תמלוגים גבוהים כמו מכירת דיסק או שיר באייטיונז, אבל היא יכולה להביא באופן עקיף להכנסות גבוהות הרבה יותר. משתמש שמגלה אמן חדש או שיר שלא הכיר יהיה נלהב יותר לרכוש את השיר או את האלבום או ללכת להופעה מאשר משתמש שלא שמע על האמן מעולם או גילה אותו במקרה בחנות מקוונת זו או אחרת. גילוי (discovery) הוא אלמנט חיוני לתעשייה שרוצה לקיים את עצמה ולכן, לדעתי, ה”חינם” שרועי מכתיר כ”האסון של תעשיית המוזיקה” אינו חינם כלל וכלל.

נרצה או לא, את קטר ההורדות הפיראטיות כבר אי אפשר לעצור. אז אם אינך יכול להביס אותם, השתמש בכלים שלהם לתועלתך. שירותי המוזיקה יכולים לרתום את הרצון לשמוע “בחינם” ולהניע את המאזינים לפעולה (קניית שיר/אלבום, רכישת כרטיס להופעה) בעקיפין. הופעה, למשל, אי אפשר להוריד, וסביר שמשתמש שהופך למעריץ – גם אם “בחינם” – ירצה ללכת להופעה הבאה של האמן או הלהקה גם אם היא איננה בחינם.

פרסום הוא חלק בלתי נפרד מכל תעשייה

צילום: flickr, cc-by, photosteve101

לדעתי אמן שאין לו נוכחות היום באינטרנט, נוכחות ברמה של שירים שמתנגנים חופשית כדי שאני אוכל להתרשם מהם, אינפורמציה שאוכל ללמוד ממנה, שלא לדבר על בלוג או חשבון טוויטר שמתעדכן בצורה רציפה, מפסיד חלק גדול מאפשרויות הפרסום שלו, ואין מה לעשות – תעשיית המוזיקה היא תעשייה, ופרסום הוא חלק בלתי נפרד מכל תעשייה.

אמן צריך לפרסם את הקליפים שלו ביוטיוב – קליפ הוא היום סרטון תדמית ומקדם מכירות הכרחי, ויוטיוב הוא האתר מספר אחד לחיפוש וצפייה בקליפים (הרבה יותר מכל שירותי הסטרימינג יחד). אמן צריך שיהיה לו דף בפלטפורמה כמו Bandcamp או Nogeno, שם אני אוכל לשמוע את האלבומים ולרכוש אותם בלחיצת כפתור. אמן צריך לעדכן את המעריצים שלו בפלטפורמות כמו טוויטר ופייסבוק, ולקוות שהם ימשיכו לעדכן ולהפיץ הלאה באופן ויראלי.

אמנים שיודעים להשתמש באינטרנט, ברשתות החברתיות, בפלטפורמות כמו יוטיוב בצורה חכמה מדווחים על ROI (החזר על השקעה) לא רע בכלל מהאפיקים האלה. ככל ששירותי המוזיקה יהפכו יותר חברתיים ויותר אישיים הקשר בין האמנים לבין אוהבי המוזיקה, הקשר הבלתי אמצעי, יהפוך להיות מרכיב חשוב ביותר בהצלחת האמן.

גילוי הוא אחד המרכיבים החשובים בכל שירות מוזיקה

אחת המוטיבציות הגדולות מאחורי שירות גילוי כמו Serendip היתה לאפשר לאוהבי מוזיקה לגלות אמנים חדשים ושירים חדשים דרך אוהבי מוזיקה אחרים. בדיוק כמו השיחות שהיו לנו פעם בחנות התקליטים, בדיוק כמו שהייתי מדפדף בתקליטייה של נער מהכיתה, בדיוק כמו שהיינו עושים ב-Soulseek. ככל שאתה נחשף ליותר מוזיקה כך גדל הסיכוי שתצרוך יותר מוזיקה, באופן ישיר ובאופן עקיף. לכן בעיניי גילוי הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בכל שירות מוזיקה, וניתן לראות את שירותי המוזיקה הקיימים זוחלים לכיוון הזה או מבינים את העניין הזה בדיעבד.

אין לי הרבה חמלה על תעשיית המוזיקה. אני מודה שחייכתי כששון פרקר הוריד אותה על הברכיים, ואני עדיין מחייך כשהוא עושה זאת שוב עם Spotify. צריך להודות: את הקרב על “הבעלות” על המוסיקה התעשייה הזו הפסידה בעיקר באשמתה. אנשים רבים – כולל אפילו אני, שבדירתי מאות פלסטיקים מרובעים והארד-דיסקים עמוסי קבצים – אינם רואים טעם עוד בבעלות פיזית על המוזיקה, ופונים לשירותי ענן בדיוק כמו שהם עושים בהמון תחומים אחרים בחייהם. את השירותים האלה לא מספקת תעשיית המוזיקה כי היא נרדמה בשמירה, או יותר נכון במלחמות מיותרות בצרכנים שלה. עכשיו כל מה שנשאר לה זה ולהתאים את עצמה ואת המודלים הכלכליים שלה למאה ה-21.

או כמו שכתב יהונתן גפן מזמן: “עכשיו תיקחו את התקליט ותהפכו לצד שני”. בהצלחה!

Avatar

שגיא בן-צדף

חובב מוזיקה מושבע, מבקר מוזיקה במיל, איש הייטק ויזם. מנכ"ל ו-co-founder של סרנדיפ מדיה, סטארטאפ שמתמקד ב-social music discovery. כותב (והרבה) בטוויטר: @sageeb.

הגב

14 תגובות על "תעשיית המוזיקה צריכה להחליף תקליט. ומהר [דעה]"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
yossi
Guest

כמו שנאמר בעבר, יש הבדל בין מוסיקה לביות “תעשיית המוסיקה”.
את המוסיקה אף אחד לא הרג
והתעשיה, כמו כל תעשייה אחרת, כדי לחיות תצטרך להסתגל.
רוב ההעתקות הן העתקות של מוצר שלא היה נרכש מלכתחילה.

רועי
Guest
אני מסכים עם כל מה שכתבת פה – חוץ מהנחת יסוד אחת. שהיא גם אותה הנחת יסוד של התגובות בפוסט המקורי. אני אחלק את התגובה שלי לנקודות ומקווה שזה יהיה קריא. 1. סטרימינג (או סולסיק) כגורם לאנשים להוציא יותר כסף על מוזיקה. זה נכון, אבל יש פה משחק של מספרים. זה גורם למספר מצומצם של אנשים להוציא יותר כסף על מוזיקה. בו – זמנית זה חיסל אוכלוסייה רחבה יותר שהייתה מוציאה כסף על מוזיקה לעיתים יותר קרובות. במקום (סתם מספר) 1000 איש שקונים מוזיקה, זה יצר מצב של 200 איש שקונים קצת יותר מקודם, וחיסל את ה – 800 האחרים.… Read more »
יפתח
Guest
לרועי התגובה שלך מנוגדת למציאות בשטח שמוכיחה אחרת, רק תבחן את השינוי בשירותי הטלויזיה האמריקאית שראו את עמלם הולך בדרכה של תעשיית המוזיקה,הסיקו את המסקנות הנדרשות ושיתפו פעולה בשירותים כמו הולו נטפליקס ודומים ונוחלים הצלחה לא מועטה שלא נדבר על Itunes ושירותים דומים שמספקים חלופה חוקית למוזיקה בתשלום לצרכן אשר לא רוצה לעסוק מטבעו בפיראטיות, או לחלופין לא מודע לקיומה עקב נוכחות חזקה של שירותים בתשלום מתחילת חניכתו הדיגטלית בעולמנו. הבעיה היחידה היא שדרושה סבלנות הון ויוזמה לחנך דור שהתחנך על ברכי הפיראטיות, הדור החדש שלא “נולד” לפיראטיות כחלופה יחידה, קונה באחוזים גבוהים בהרבה את המוזיקה שלו ברשת. לצערנו הרב… Read more »
רוני
Guest
אסף חברי! הרשימה שכתבת, יפה כתבת והראית שוב, שכדי להיות יזם, צריך בין השאר את זו הקרויים ׳ריאליטי דיסטורשן פילד׳. לא, זו לא שם של אינדי חדש ש…גיליתי, אלא היכולת להשתכנע באמת שמה שטוב למיזם שלי, בהכרח טוב לעולם. שים לב לטיעון המרכזי: שרתי סטרימינג ודיסקברי מגדילים את צריכת המוזיקה. באילו פורמטים צורכים המגלים את טונות המוזיקה שהם מגלים?! אהה…בפורמטים הרווחיים הישנים והטובים שראוי היה שיעברו מן העולם לפי המנטרה ׳החדשה׳. יש כשל מובנה בטיעונים האלה, והם כשלו שוב ושוב בכל בית משפט, גם אלו במדינות הליברליות שבנמצא שלא חברים בקנונייה האמריקאית/ציונית/גלובאלית/ניאו-רפובליקנית. אבל זו רק הקליפה-הקראסט של הכשל, שבליבו הוא… Read more »
אבישי בסה
Guest
אני חולק על שניכם – אמן שרוצה שיקנו את האלבומים שלו הוא כמו חברת משחקים שרוצה שיקנו את המשחקים שלה – מוציאים דמו, Trial, קטע של 30 שניות מהשיר, או חלק מהאלבום בחינם. ככה זה תמיד היה וככה זה צודק – הרי אתה לא רוצה לשלם על שיר אחד כמו שאתה לא רוצה לשלם על חלק אחד מהמשחק – אתה לא תקנה רק את השלב הראשון ב-Call of Duty אלא תשחק בדמו ואם ימצא חן בעיניך תקנה את כל המשחק. חברות התקליטים עושקות את האומן במקום לקדם אותו – לפי דעתי משתלם יותר לאומן לפעול באופן עצמאי עם סוכן ודרך… Read more »
נעם
Guest
חברה, העולם מתקדם, גם כל התעשיה צריכה להתקדם איתו או להעלם. פעם כל מי שרצה להקליט משהו היה חייב את חברת התקליטים בשביל להקליט אותו ואחכ ליחצן אותו. כיום המצב שונה לחלוטין, כל אחד יכול להקליט דברים בבית בציוד שעולה כמעט כלום. לא חייבים את האולפנים הגדולים !. זה שינוי מהותי. כיום לאומן יש הרבה יותר כח מפעם, הוא יכול להתחיל בקטן ולהפיץ את המוזיקה שלו. מהצד השני, חברות התקליטים כיום מסוגלות להפיץ את המוזיקה שלהם בלי עלות כמעט – אין שום מדיה פיזית שצריכה לטייל בעולם כדי שתקנו אותה. אז עכשיו צריכים לקחת את כל היתרונות האלו ולראות איך… Read more »
רוני
Guest
העולם התקדם, תתקדם, תשדרג…רוצה להגדיל את הצ׳יפס?! האקסיומה שכל מה שבא אחרי יותר טוב ממה שהיה לפניו, היא אחד השקרים הכי נפוצים בעולמנו. ספר דיגיטלי במקום נייר – הכי טוב. פייסבוק במקום רשימת תפוצה באימייל – מהפיכה. 500 ערוצי זבל בטלויזיה במקום 5 – חייבים. אבל אני סוטה מהנושא…ירצה האומן להתענות בחדרי האינקוויזיציה של חברת התקליטים – שיתכבד. רוצה לחלק פרומואים של 30 שניות ע״ג דיסקטים – בכיף! זאת הנקודה המהותית – קניין הוא זכותו של בעל הקניין. לא יתכן שיבואו המתקדמים וללא הסכמה של בעל הקניין, יגנבו את רכושו ויבנו על גבו עולם חדש ואמיץ של קידמה. יתר על… Read more »
רוני
Guest
העולם התקדם, תתקדם, תשדרג…רוצה להגדיל את הצ׳יפס?! האקסיומה שכל מה שבא אחרי יותר טוב ממה שהיה לפניו, היא אחד השקרים הכי נפוצים בעולמנו. ספר דיגיטלי במקום נייר – הכי טוב. פייסבוק במקום רשימת תפוצה באימייל – מהפיכה. 500 ערוצי זבל בטלויזיה במקום 5 – חייבים. אבל אני סוטה מהנושא…ירצה האומן להתענות בחדרי האינקוויזיציה של חברת התקליטים – שיתכבד. רוצה לחלק פרומואים של 30 שניות ע״ג דיסקטים – בכיף! זאת הנקודה המהותית – קניין הוא זכותו של בעל הקניין. לא יתכן שיבואו המתקדמים וללא הסכמה של בעל הקניין, יגנבו את רכושו ויבנו על גבו עולם חדש ואמיץ של קידמה. יתר על… Read more »
עידו
Guest
@רוני&רועי, הורדה של קובץ mp3 ושמיעה של שיר ב spotify הם לא גניבה! הורדה של mp3 היא הפרת זכויות יוצרים ושמיעה בשירות של spotify היא לכל הידוע לי חוקית לחלוטין. ההבדל בין הפרת זכויות יוצרים לגניבה היא שלא הולך לאיבוד ערך אמיתי. אם אני גונב מכונית, אני מונע מבעל המכונית למכור אותה למישהו אחר. אם אני מוריד קובץ mp3, אני לא מונע מאף אחד אחר לקנות אותו. זה הבדל קריטי שתעשיית המוזיקה מנסה לטשטש (ושלא נתחיל בכלל בשטות החדשה שך “אם אתה מוריד מהאינטרנט אתה תומך בטרור”). אגב, רוני, אני לא יודע אם גם לך יש אינטרס בעניין, אבל רועי… Read more »
עידו
Guest
@רוני (א) גם אם העולם לא מתקדם למקום יותר טוב, הוא עדיין מתקדם, והגיע הזמן שבמקום לנסות להיתפס לעבר, התעשיה תפנים ובמקום להילחם בצרכנים שלה, תתאים את עצמה אליהם. (ב) שיר הוא לא קניין, מאיפה הבאת את השטות הזאת? אתה יכול להחזיק שיר ביד? אם כבר, אתה יכול לטעון ששיר הוא קניין רוחני, שהיא חיה אחרת וגם אם שיר הוא כן או לא קניין רוחני, קניין רוחני הוא לא אבן בניין בסיסית של הציוויליזציה, זה תוצר חדש של המאה ה 20. (ג) לפעמים העולם מתקדם וזה פוגע באוכלוסיות מסויימות, זה לא אומר שצריך לעצור את הכל. במהפכה התעשייתית, שוק העבודה… Read more »
רוני
Guest
@עידו, טיפ לשוני: צמדי מילים מעידים על זיקה בינהן. קניין + רוחני משמעו סוג של – אבולוציה, של הקניין. בעוד שקניין רוחני עוגן בחקיקה רחבה בעת החדשה, רוח העניין, הראציונל והצדק הבסיסי שמאחוריו עומד לו כנראה מהיום שצץ במוחו של מישהו ׳רעיון׳ ודאי וודאי מאז שגוטנברג בנה מכונה להפצת רעיונות וסיפורים באופן המוני. ערך אמיתי, כמו כל דבר אחר עם המילה ׳אמת׳ משורבבת בסביבתו, הוא עניין יחסי. ליוצר שמאבד תמלוגים, הקניין הרוחני מרגיש מאד אמיתי. Spotify ודומיו הם לגיטימיים לחלוטין! הם מקבלים את הלגיטימיות לא מהמשתמשים, אלא מכח הרשיון שהעניק כהם בעל הזכויות. הכל טוב. גם שינוי זה טוב –… Read more »
אבי
Guest
נעם התחיל יפה. בעבר חברות התקליטים עשו הכל עבור האמן: עזרו לו בתחילת הדרך, הן ממנו ודאגו להקלטות, סינגלים, יח”צ, הובלה, מכירה למפיצים וכו’. בתמורה הן לקחו ממנו את זכויות היוצרים ונתנו לו מעט כסף, רק אם הצליח והיו רווחים. נוצרה תעשייה אדירה שהתפרנסה מההצלחה של המעטים שהצליחו. היום, כפי שאמרו גם לפני, האמן יכול לעשות כמעט הכל לבד בעלות נמוכה מאוד. הקלטות והפצה באינטרנט עולים מעט מאוד. האמן לא צריך את חברת התקליטים לזה. גם לנושא היח”צ, הפרסום וקידום המכירות יש פתרונות באינטרנט, אולם פה עדיין כדאי לפעמים להעזר במומחים אחרי ההצלחה הראשונית כשהעסק נעשה גדול. אבל בשביל זה… Read more »
אבי
Guest

שגיא, אהבתי את הכיוון הכללי של הכתבה. כדאי לציין ששון פרקר לא היה זה שייסד את נפסטר. זה היה שון פאנינג. גם פרקר היה בנפסטר אולם תפקידו שם לא ברור. כנראה כפי שתפקידו בייסוד פייסבוק לא ברור. גם את ספוטיפיי פרקר לא ייסד, הוא רק השקיע שם. פרוט נוסף אפשר למצוא בוויקיפדיה ובמקומות אחרים.

שגיא בן-צדף
Guest

אבי, לגבי שון פרקר – הוא הקים את נאפסטר או הצטרף בשלב מוקדם, זה חסר חשיבות. לגבי פייסבוק הוא לכל הדעות תרם להצלחה הגדולה שלהם. כנ”ל לגבי ספוטיפיי. זה קצת משעשע שמי שחטף על הראש מתעשיית המוזיקה עם נאפסטר מחייך היום בגדול עם ספוטיפיי+פייסבוק. ומי שהקשיב לפרקר (או ראה את “הרשת החברתית”) יודע שהוא לגמרי התכוון לזה.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: