על תחילת הדרך של הסטארטאפ שלי, הרבה לפני האקזיט [אורח]

שי רפפורט טעה לא מעט לאורך הדרך עם המיזם שהקים. עכשיו הוא משתף כדי שאתם תלמדו מהניסיון שלו ואולי תדלגו על טעות אחת או שתיים

getty images running

קרדיט תמונה: Getty Images Israel

מאת שי רפפורט

במרץ 2016 מכרנו, שותפי ארז עזריה ואני, את חברת Fireblade לחברה אמריקאית.

כשמונה שנים חלפו מאז נפגשנו והתחלנו לחשוב בלילות על רעיונות לסטארטאפ, שש שנים וטיפה עברו מאז קיבלנו את השקעת הסיד שלנו, ובערך שלוש שנים מהיום בו החלפנו את השם הנורא, בעיניי, SiteBlackBox. אחרי כל המסע הזה, נמצאנו סוף-סוף במקום הנכון ובזמן הנכון, עם חברת שירותי אבטחה בשלה בזמנים שבהם סייבר הוא הדבר הכי לוהט.

במהלך הסיבוב הארוך ולעתים אכזרי של רכבת ההרים היזמית, לא פסחתי על אף טעות אפשרית, לרבות הטעות שבחזרה על אותה הטעות פעמיים. בין רצף הטעויות הצלחתי איכשהו להקים חברה, לפתח מוצר וגם למכור את שניהם. לא התעשרתי מהמכירה, אבל אני רוצה לחשוב שלכל הפחות יצאתי עם מספר תובנות שאקח איתי הלאה. את חלקן אחלוק עמכם.

ראשית, משהו בענייני מתן וקבלת עצות: הדבר הראשון שגיליתי כסטארטאפיסט מתחיל וכמנכ”ל בלתי מנוסה הוא, שאני גומע בצמא אינסופי עצות מכל מי שמוכן לחלק אותן. אלא שבסוף יישמתי רק את אלו שמצאו חן בעיניי מלכתחילה. העצה הראשונה שלי היא, שכך בדיוק צריך לנהוג. עצה שלא מדברת אליך לא תוכל לסייע לך. אז קבלו כמה שיותר עצות, אבל יישמו רק את הנכונות. מה שזה אומר.

התובנות שאחלוק נוגעות לשישה תחומים מהותיים בחיי הסטארטאפ (המוטיבציה, השותף, גיוס עובדים, המוצר, בורד ומשקיעים ואתה כמנהל). ישנם נושאים אחרים חשובים לא פחות, אך ככל הנראה באלו לא הבנתי אף פעם ולא למדתי עד היום. גם זה קורה

מה המוטיבציה שלך להקים חברה?

שלי היתה לא טובה מספיק, או אולי לא מדויקת מספיק כשהתחלתי. נמשכתי תמיד למחשבים ולמה שאפשר לעשות אתם. התחלתי לתכנת בגיל 9 על Atari 400XL ועד אמצע חטיבת הביניים ידעתי Basic, C ואפילו קצת Assembly. גם אחרי הצבא במשך מספר שנים כל עבודותיי היו קשורות במחשבים. אחרי כן, מסיבות שקשה לי לשחזרן, החלטתי ללמוד משפטים דווקא. סיימתי תואר שני בהצטיינות ומצאתי את עצמי עובד במשרד בעל שם, מוקף בקלסרים שעליהם מוטבעים שמות עבריינים בעלי שם גם הם, ברובם, ואני מנהל את ענייניהם מול המדינה. עצם העיסוק בפליליים לא היה הדבר ששבר אותי, אלא עודף הבירוקרטיה, הפקסים, התכתובות ובעיקר התכתיבים. רציתי מאוד לברוח מהעולם הזה ורציתי מאוד לעשות משהו משלי. הרצון הזה, יחד עם הידיעה שאני מבין טכנולוגיה, הביאו אותי לחיפושים אחר רעיונות ושותפים. אל עולם הסטארטאפים. כך זה התחיל.

לאחר כמה חודשים וכמה נסיונות קצרים עם מספר שותפים פוטנציאליים איתרתי את שותפי לחברה ואפילו הסכמנו על רעיון בסיסי: שירות שייתן למנהלי אתרי אינטרנט חיווי על כל סוג של בעיה, אשר גורמת לנטישת משתמשים. שנינו ניהלנו בעבר אתרי אינטרנט, שנינו חווינו סוגים שונים ומגוונים של תקלות וצרות ושנינו ידענו שאיכשהו זיהינו מפגעים רק אחרי שמשתמשים כבר ניזוקו וברחו. אפשר לומר שחלקנו התלהבות מסויימת.

״אפקט מדאם קירי״

די מהר התחלנו לכתוב סקריפטים ש”מצלמים” התנהגות של גולשים והתקנו אותם על מספר אתרים שלנו ושל מכרים, ואז קרה משהו שאני נהנה לכנותו בשם המוגזם קצת, “אפקט מדאם קירי”. גילינו שחלק מהמשתמשים מגיבים משונה או לא מגיבים כלל למדידות שלנו. הקרינה הרדיואקטיבית שאנחנו גילינו היתה בוטים (bots), כלים אוטומאטיים שסורקים את האתרים, מעתיקים מהם מידע ולעתים מנסים לתקוף אותם. החלטנו לחקור לעומק את התופעה הזו ולשכלל את יכולות הזיהוי שלנו.

כעבור מספר חודשים הגיעה הדילמה הגדולה הראשונה: מה באמת הכיוון שלנו? זיהוי תקלות, בעיות UI ועזרה למנהלי אתרים כמו שהיינו בעצמנו פעם זה דבר אחד וזיהוי בוטים ותוקפים זה כבר עניין אחר. עוד אנחנו מתלבטים, מצאנו לקוח ראשון לזיהוי הבוטים דווקא. הוא הסכים גם לערוך בדיקות beta וגם לשלם עבור השירות ביום שבו נצליח לחסום את הבוטים הרעים הללו. מיד אחרי כן איתרנו גם משקיע, שחשב שעלינו להתמקד בנושא האבטחה בלבד והסכים להשקיע בו בתנאים יפים לאותה תקופה.

הבחירה כמעט ונעשתה בשבילנו. הפכנו לחברה שהתמקדה במלחמה בבוטים ומשם לחברה בתחום Web application security באופן רחב יותר. שום מהפך שעשינו מאוחר יותר במוצר, ועשינו עוד לא מעט, לא היה משמעותי כמו ההחלטה האסטרטגית ההיא, שקיבלנו בתחילת דרכנו בשנת 2009.

מה אפשר ללמוד מזה? אפשר אולי לומר שחייבים דבקות במטרה עם מנה של אופורטוניזם בריא, ושחשוב להתמיד ולרוץ למרחקים ארוכים. אולי אפשר לחלץ גם, שהמשפט “אבל זה מה שעשינו עד היום” הוא לא סיבה לכלום וחייבים לוותר על הרגלים ועל סנטימנטים למען הזדמנויות. אבל לעזאזל, את כל זה אתם חייבים לדעת. הבולשיט הזה לקוח מההקדמה לספר ההדרכה לסטארטאפיסטים.

מה מניע אתכם?

מה שחשוב הרבה יותר, לדעתי, הוא להגדיר לעצמך מראש את מניעיך ואיזה סוג של יזם אתה. אני לא טרחתי לעשות זאת כשהפכתי ליזם, אבל היום אני לא יכול להמנע בשום אופן מבירור השאלה הזו, לפני כל דבר אחר. מכל ההיסטוריה שקיצרתי עבורכם, מה שהתחדד לי הוא המוטיבציות שלי וחשיבותן. כך, הדבר שלא מצאתי בעולם המשפטים הוא חלל ליצור ולהנהיג בו תהליכים ולאפיין תוצרים בדרך שרציתי. הרגשתי שאני בעיקר מגיב לדברים שקורים. לעומת זאת בעולם הטכנולוגיה מצאתי המון מקום ליצירתיות, בוודאי בתפקיד של יזם. במלים אחרות, הדבר שמשך אותי ביזמות הוא תהליך היצירה.

היום קל לי להודות, שבין אם זו הפרעת קשב או רק פינוק, יש לי כמעט אפס יכולת להשקיע משאבים במה שלא מעניין אותי, שלא תופס אותי בגרון. מיזם שאין בו אתגר יצירתי (אלא, למשל, מונע משיקולי רווח בלבד), לא יוכל לעולם לגייס ממני את הכוחות שיידרשו להרמתו. ברור לי גם שהתהליך, של יצירת החברה, התרבות שלה, המוצר על כל מאפייניו והתוויית התקשורת עם קהלים (לקוחות, משקיעים וכן הלאה) מוציאים ממני את מלוא המרץ וחדוות היצירה בעוד שהיתר גורם לי לפהק או לחרוק שיניים. לבסוף, הולך ומתברר לי, שאת האופי הזה שלי כבר לא אצליח לשנות, ולכן מוטב שאתרכז במקומות שבהם אני במייטבי ומביא תועלת.

זה אני. אתם אולי שונים ממני, אולי אתם אוהבים לנהל, אולי את הריגוש שבמכירות, אולי את תחושת הניצחון עם התקדמות בין יעד ליעד, אולי משהו אחר. החשוב הוא לדעת מה הדבר שמביא אתכם להיות יזמים ולשמור עליו. הדבר הזה הוא הסיבה שאתם קמים בבוקר, הוא הקטר של הסטארטאפ שלכם עד שיהפוך לחברה רווחית והוא היתרון שלכם כיזמים וכמנהלים. המוטיבציה שלכם חייבת להיות נקודת המוצא, שהכל נמדד ביחס אליה. לכן אל תיהיו חמורים, כמו שהייתי אני, ולפני שאתם נכנסים למשחק הקשה הזה, נסו להגדיר לעצמכם מה מושך אותכם בו ובאיזה סגנון תרצו לשחק בו.

עניין אחר, שלקח לי הרבה יותר מדי זמן להפנים, הוא עד כמה חשוב לי לאהוב את המוצר, להזדהות עם המותג וליצור משהו שהייתי רוצה לעצמי ולאנשים שאני מכיר, ובאותה נשימה, עד כמה בלי אמונה במוצר קשה לי מאוד לקדם את החברה בחיוניות ובהתלהבות. כן, אני יודע, קלישאת סטיב ג’ובס. תעריכו לכל הפחות את הסיכון שאני לוקח, לומר את זה בשיא הרצינות ולהשמע בוק.

גם הפעם, איני בא לטעון שחייבים לפעול דווקא כך. יש מספיק יזמים ומנהלים מצוינים שפתרו בעיות או נענו לצרכים, שהשכילו להבין היטב גם ללא נגיעה ישירה לחיים שלהם. העניין החשוב יותר, לטעמי, הוא עד כמה חברה זקוקה לסגנון ועד כמה אי אפשר להמנע מכך שהסגנון עצמו הוא כן דבר אישי. שם החברה, סוג העובדים שהיא תעסיק, התרבות הארגונית שלה, התכונות של המוצר שתפתחו ואפילו זהות המשקיעים שייבחרו לתת בכם אמון, כל אלו הם עניינים של סגנון. רצוי שתשקיעו מחשבה בסגנון. חשבו מה הסגנון שלכם, באיזו מידה ובאילו נקודות תרצו להכתיב או להשריש דווקא את הסגנון שלכם חשוב שתדעו, בסגנון ואין לאקונות. לא נותרים בו לעולם חורים ריקים. עדיף לא להתמהמה; זה כמעט עניין פיזי; קל יותר לצקת דמות בברזל בעוד הוא חם.

בכך מסתכם המסר שלי לפעם זו. שייפו הייטב את הסגנון שלכם, כי כך או כך גורלו להיות מוטבע בחברה שתבנו. וכן, pun intended.

הכותב הינו מנכ״ל חברת Fireblade.

 

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

3 Comments on "על תחילת הדרך של הסטארטאפ שלי, הרבה לפני האקזיט [אורח]"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
אחד שלא יודע
Guest
אחד שלא יודע

אש עליך אח שלו!

ניצן
Guest

תודה על הטיפים, מאוד התחברתי

אסף
Guest

כתוב ממש יפה ! אולי תחשוב על משהו בכיוון של כתיבה…..

wpDiscuz

תגיות לכתבה: