אחי, איפה אתה? רשתות חברתיות מבוססות-מיקום

כניסתם של מכשירי סלולר עם שבב GPS מובנה גרמה לקפיצה בפופולריות ובמגוון הרשתות החברתיות מבוססות המיקום. האם מדובר בטרנד או שוק חדש ומעניין? שחר דומאי מסביר

הדבר הבא בעולם הוירטואלי

בדיחה ידועה גורסת שהמלים הכי נפוצות בתקשורת הסלולרית הן “איפה אתה?”. ברשת, לעומת זאת, זה אף פעם  לא היה רלבנטי. מאז הולדתה, אנונימיות היתה נכס צאן ברזל ברשת – כל אחד יכול לאמץ כינוי מקוון, כל אחד יכול להביע את דעתו, ודעתו של כל אחד נחשבה באותה מידה. האינטרנט היה כפר גלובלי, חסר גבולות. זה היה כמעט לא מנומס לשאול מישהו ברשת היכן הוא, והמושג ASL) age, sex, location) הפך לתאום המקוון של “ערה?”.

עם הזמן החלו להופיע בנוף האינטרנטי השירותים החברתיים. זה התחיל מ- ICQ ומסנג’ר שהציגו לכל העולם מתי המשתמש מחובר לרשת. בהמשך, כבר נוצרו רשתות חברתיות מורכבות כמו MySpace ופייסבוק שחשפו יותר ויותר מידע על המשתמש כמו גיל, מין, תעסוקה ועוד. לכאורה, זה אך טבעי שהשלב הבא יהיה העשרת הרשתות החברתיות במידע על מיקומו הנוכחי של המשתמש – הרי אנחנו כבר מספרים לכל העולם על כל ציוץ בטוויטר, ומשתפים את כל מי שמוכן להקשיב (כלומר, לקרוא) בכל מחשבותינו, הזויות ככל שיהיו, בשורת הסטטוס בפייסבוק. מדוע שלא נבשר על מיקומנו או על הגעתנו למקומות שונים בזמן אמת?

הזרז המשמעותי לשירותים מבוססי-מיקום הגיע למעשה עם כניסתם לשוק של טלפונים סלולריים חכמים בעלי שבב GPS, כדוגמת האייפון. ה- GPS המשולב במכשיר בשילוב הניידות הסלולרית, איפשרו לא רק הצגת מידע גיאוגרפי ומידע על בתי עסק ומקומות עניין סמוכים למקום הימצאותו של המשמש – הם גם היוו קרקע גידול פוריה לאפליקציות שיעדכנו בזמן אמת על מיקומם של המשתמשים.

כיום, ניתן למצוא בחנויות היישומים הסלולריים מעל מאה יישומים חברתיים מבוססי-מיקום, והניו-יורק טיימס מדווח כי בשנה האחרונה הושקעו בתחום למעלה מ- 115 מיליון דולרים בארצות הברית לבדה.

מה נותנים השירותים מבוססי-המיקום?

חשוב לזכור, כי שוק השירותים מבוססי-המיקום נמצא עדיין בחיתוליו. ראשית, בדומה למכשירי ניווט לוויני, יישומים אלו מאפשרים למשתמש לראות על המפה בתי עסק ונקודות ציון אחרות הקרובים למשתמש. כמו כן, ניתן לצפות במפה ובה סימון המיקום הגיאוגרפי בו צולמו תמונות במכשיר סלולרי או מצלמה מתקדמת שמשולבת עם GPS.

האפליקציות החברתיות מבוססות על עיקרון שיתוף המידע של המשתמש. המשתמש מפעיל יישום במכשיר הסלולרי שלו ומדווח לרשת החברתית את מיקומו הנוכחי. הוא יכול גם לראות את מיקומי החברים האחרים ברשת החברתית שלו וכן משתמשים ברשת הנמצאים בקרבת מקום. שירות מיקומי פייסבוק (שהושק לפני שבועיים וכרגע פעיל רק למשתמשים בארצות הברית) וכך גם החיבור בין פורסקוור (Foursquare, שהוקמה לפני כשנה וחצי) וטוויטר מאפשר למשתמשים לעשות “צ’ק-אין”, ולהכריז על מיקומם באופן אוטומטי (בציוץ או סטטוס) – ובכך לשתף את חבריהם אודות קורותיהם הפתלתלים בנבכי חיי הלילה של המטרופולין או כשהם סתם נכנסים למכולת השכונתית.

פורסקוור, אחד השירותים מבוססי-המיקום הראשונים והפופולאריים ביותר, נעזר ביצר התחרותי המוטמע בנפש האדם כדי לתמרץ את המשתמשים לפרסם את מיקומם – מעין תחרות בין המשתמשים על מספר הפעמים שהם מבקרים במקומות השונים או מספר המקומות בהם הם מבקרים וכדומה. מי שמבקר הכי הרבה פעמים במקום מסוים מקבל את תואר “ראש העיר” הנכסף לאותו מקום (והם עשויים גם לקבל הנחות מבית העסק). ניתן להשאיר הערות על מקומות שונים, כמו למשל ביקורת על מסעדה בה ביקרתם או אף תלונה על נקיון השרותים בקניון זה או אחר. רוב השירותים מאפשרים גם קבלת מידע אודות ואף יצירת קשר עם משתמשים נוספים של היישום שנמצאים בקירבת מקום, סוג של צ’ט מבוסס-מיקום (בדומה לבאזז ה- toothing שנוצר עם כניסת תקשורת הבלוטות’ למכשירים הסלולריים).

במקביל, מפתחות חברות שונות שירותי פרסום וערך-מוסף מבוססי מיקום. החל מקופונים המפורסמים ברשת החברתית הנחות הממוקמות בקרבת מקום לנקודה בה נמצא במשתמש, וכלה בסיורים מודרכים במיקומים נבחרים.

לא הכל ורוד

אף על פי שנדמה ששירותים מבוססי-מיקום הם ההתפתחות הטבעית הבאה של טכנולוגיית המדיה החברתית ושירותי הפרסום והשיווק הוירטואליים והסלולריים, טכנולוגיה זו מתקשה להגיע להמונים. באופן טבעי, הרוב המוחלט של המשתמשים הם בני דור ה-Y, דור הרשתות החברתיות. בניגוד ל-“דור המדבר” של האינטרנט, צעירים אלו חוששים פחות לפרטיותם, והם ששים לפרסם מידע רב ברשתות חברתיות פתוחות (תמונות, מידע אישי וכדומה). ועדיין, מסתבר שהבאזז של ביצוע “צ’ק-אין” וירטואלי ופרסום המיקום הנוכחי דועך ולא מצליח לכבוש את משתמשי המיינסטרים ברשתות החברתיות בקצב המצופה – תופעה שמכונה “עייפות הצ’ק-אין”. רק מיעוט של משתמשים פעיל ביישומים מבוססי-מיקום. ההערכות נעות בין אחוז אחד מהמשתמשים לכמיליון משתמשים פעילים ביישומים מבוססי-המיקום המובילים (כדוגמת פורסקוור ו- loopt). עם כניסת פייסבוק למשחק, ייחשפו 500 מיליון המשתמשים ברשת החברתית הגדולה בעולם לשירותים מבוססי-מיקום, ובקרוב נדע האם מדובר במהפכה של ממש.

למה לא, בעצם?

באופן טבעי, החשש הבסיסי הוא מחדירה לפרטיות המשתמשים. כיום, אנו בוחרים את המידע אותו אנו מעלים לרשתות החברתיות. מיקום מבוסס GPS, במיוחד עם עדכונים אוטומטיים, מפרסם לעיני כל מידע אמיתי וקשיח על מיקומנו, ולא תמיד אנחנו רוצים שיידעו מתי אנחנו מחוץ לבית  – קשה לצפות מי ינצל זאת כדי לבוא ולחפש בבית אוצרות בהיעדרנו, למשל. פרצות האבטחה שנחשפו לאחרונה בשירותים כמו פייסבוק ופור סקוור, בצירוף המונופול שיש לאותם שירותים על המידע הפרטי שלנו, רק מגבירות רתיעה אמיתית ומוצדקת מפני פרסום מידע אישי ופרטי נוסף לעיני כל.

חשש נוסף מחדירה לפרטיות הוא היכולת של אנשים אחרים לסמן אותנו – מי שנפגש איתנו יכול “לתייג” אותנו ולפרסם את מיקומנו (ובחלק מהרשתות יש לו אף תמריץ לעשות כן, בדרך אל הפרסים הווירטואליים), ולנו  כאמור, אין כל שליטה על מידע זה.

למה כן בכל זאת?

קודם כל, נזכיר שאין כלל צורך ב- GPS או בטלפון סלולרי כדי להשתתף בחגיגה. פורסקוור ושירותים אחרים מאפשרים עדכוני מיקום באמצעות SMS או בגלישה לאתר החברה.

אחת הטענות בעד חשיפת פרטים אישיים ברשתות חברתיות, היא כשלון מודל החינם ברשת. שירותי תוכן רבים מתקשים לבסס מודל הכנסות ריאלי שמבוסס על פרסום בלבד, בעוד שפרסום ממוקד רווחי יותר. כמו המנטרה המקובלת על אנשי שיווק – location, location, location. גישה זו אומרת שאם אנו, כצרכנים, רוצים להמשיך וליהנות משירותי חינם ברשת, עלינו לאפשר לספקי התוכן והשירותים הוירטואליים ליצור מודלים עסקיים ברי קיימא. אם נגזר עלינו לוותר על מידה זו או אחרת מפרטיותנו בדרך – הרי שזה המחיר שאנחנו כחברה צריכים לשלם כדי להשתתף ולהרחיב את מהפיכת המידע ברשת, אם נבחר לעשות זאת.

העתיד נמצא כאן

נראה ששירותים מבוססי-מיקום הוא העתיד של חיבור הרשתות החברתיות והפרסום ברשת. מפרסמים דורשים אפקטיביות גבוהה כדי לשלם על פרסום ברשת, ואין כמו מידע גיאוגרפי וממוקד כדי לספק למפרסמים משתנה נוסף לפילוח קהל היעד של הפרסום וכך להציע לנוף, הצרכנים, הצעה שיווקית ייחודית שמתאימה בדיוק לצרכינו, לרבות הצורך בזמינות מקומית של שרות או מוצר.

נראה שאין ברירה. לא מן הנמנע שתוך מספר שנים, מידע על מיקום המשתמש יהיה חלק בלתי-נפרד מהמידע (המכונה “אנונימי”) שספקיות התשתית הסלולרית יאספו על המשתמש, יחד עם כתובת ה- IP שלו. גוגל יבצעו ניתוח של חיפושי המשתמש על בסיס מיקום, ויוכלו לתת תוצאות חיפוש רלבנטיות יותר (כבר היום נעשית אופטימיזציה לפי מיקום גיאוגרפי אזורי על בסיס כתובות IP). חיפוש סרט יתבצע לפי בתי הקולנוע הקרובים, הצבעה לגמר סדרות ריאליטי תאפשר לפענח דפוסי צפיה מדויקים יותר ובאמצעותם הפרסומות תהיינה מפולחות וממוקדות יותר. בניגוד לשלל מצלמות האבטחה שכנראה יצמחו כמו פטריות ברחובות הערים בשנים הקרובות, ויעקבו אחרי כל התנהלותנו, השתתפות אקטיבית של המשתמשים בגיבוש ועיצוב השירותים מבוססי-המיקום עשויה להגן, בסופו של דבר, על פרטיותנו בטווח הארוך.

הכתבה פורסמה במוסף אונליין של עיתון מעריב ביום ראשון, 12.09.2010

Avatar

שחר דומאי

עורך-דין, הי-טקיסט ויזם. צלם ועיתונאי לעת מצוא. בעל ניסיון עסקי חובק עולם: הן כעורך-דין בשוק ההון וההשקעות, והן כמנהל פיתוח עסקי ופרויקטים בחברות הזנק. גדל כילד קומודור, וכיום מתמקד בפיתוח עסקי וניהול מוצרי תוכנה. אתר הבית: www.sdumai.com

הגב

3 תגובות על "אחי, איפה אתה? רשתות חברתיות מבוססות-מיקום"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
cuin
Guest

השירותים מבוססי מיקום עדיין מעצבים את זהותם ובונים את המודל העיסקי שלהם.
כמה מהם אף מכניסות כסף ולא מפרסום כדוגמת SCVNGR

אנחנו ב CUIN שזאת האפליקצייה מבוססת מיקום המובילה בישראל ואף זכתה במקום הראשון בתחרות של אורנג לאפליקציות, גם מתחבטים בשאלה ובונים את עצמנו בעזרת המשתמשים שלנו, לדוגמא לאחרונה לפי דרישת המשתמשים שלנו השקנו את שיתופי הפעולה שלנו עם בעלי עסקים לקבלת הטבות מהמקומות.

Hagai Pipko
Guest

אבי אסא המלך :-)

מאור קפלנסקי
Guest

מעניין.. ברור לי איך שירותים מבוסי מיקום יכולים ליצור אפקט שיווקי מסחרי, פחות ברור לי איך זה יכול לתרום מבחינת המיתוג האישי (למי איכפת מי “ראש העיר”?

wpDiscuz

תגיות לכתבה: