תחליף ללפטופ? בדקנו את iPad Pro החדש עם מעבד M1 של אפל

עם מסך Mini-LED חדש לחלוטין ומעבד M1 שבדרך כלל נמצא במקבוקים, אייפד פרו החדש הוא ללא ספק האייפד הטוב ביותר אי פעם, אבל האם זה מספיק כדי סופסוף להחליף את הלפטופ שלכם? זה מורכב.

צילום: גיקטיים

מכל הגאדג’טים, הקונסולות והמכשירים שבדקתי בשנת 2020, ה-Macbook Pro החדש של אפל היה המפתיע והמוצלח מכולם. נכון, הוא לא היה מושלם, אבל המעבר של אפל ממעבדי אינטל למעבד M1 תוצרת בית (Apple Silicon) התברר כפריצת דרך טכנולוגית שהצליחה להפתיע גם את גדולי הציניקנים עם זינוק משמעותי בביצועים גם ביחס לשאר שוק הלפטופים. אבל אפל לא הסתפקה בשילוב של אותו מעבד בכורה בליין המקים שלה, אלא פזלה באופן מפתיע ושיבצה אותו גם ב-iPad Pro החדש שלה. אז יצאתי לבדוק האם הברק מסוגל להכות פעמיים, והאם אפל תוכל להפתיע גם בשוק הטאבלטים. אחרי כמה וכמה שבועות של בדיקות – יש לי מסקנות.

מסך מדהים שנותן פייט ל-OLED

הדגם שאנחנו קיבלו לבדיקה הוא iPad Pro עם מסך 12.9 אינץ’ (כלומר, הדגם הגדול יותר) עם 512GB לאיחסון, 8 גיגה זיכרון RAM ותמיכה בתקשורת סלולרית. זה מפרט שבפועל מאוד מזכיר את מקבוק פרו שבדקתי בזמנו, אבל עוד נדבר על זה. ממבט ראשון ה-iPad Pro החדש נראה די זהה לדגם הקודם, אבל כשמדליקים אותו מתגלה השינוי המשמעותי הראשון: המסך החדש.

למעט קפיצה לתצוגת Retina ותצוגת Retina עם ProMotion (שזו בעצם תצוגת 120 הרץ), אפל לא עשתה שינויים רבים למסכים של האייפדים השונים, אבל ב-iPad Pro של שנת 2021 היא החליטה לנסות סוג מסך חדש לחלוטין עבורה, שהיא מכנה Liquid Retina XDR Display. מאחורי המינוח השיווקי הזה מסתתרת בעצם טכנולוגיית mini-LED.

במקום מסך קלאסי עם מספר מצומצם של איזורי הארה, ב-iPad Pro החדש ישנן יותר מ-10,000 נורות זעירות, עם יותר מ-2,500 איזורי הארה, מה שמאפשר לתצוגה להציג צבעים יותר מדויקים, וגם רמת בהירות הרבה יותר גבוהה. כעת, התצוגה מסוגלת להגיע לעד 1,000 ניטים במצב מסך מלא, ועד 1,600 ניטים בנקודות ספציפיות. באופן כללי, כמעט כל צבע שתראו על המסך הזה פשוט יראה יותר חד ויותר חי.

במידה מסוימת, תצוגת ה-XDR מצליחה לתת פייט ממש טוב לצבעים של מסכי ה-OLED ובעיקר לניגודיות שלהם. הריבוי של איזורי התאורה מאפשר לאייפד לא להדליק את הנורות הזעירות שנמצאות באיזור שאמור להיות שחור, מה שנותן במקרים מסוימים את אפקט “השחור המוחלט” של מסכי OLED. ב-iPad הישן שלי שמגיע עם תצוגת LED סטנדרטית, תמיד הטריף אותי שלא משנה מה הקרנתי, הברים השחורים שנמצאים מעל ומתחת לתוכן שאני צופה בו תמיד נשטפו במעין דימום של תאורה לבנה-אפורה, ואף פעם לא נשארו באמת שחורים. זה פשוט היה נראה כאילו מישהו הדליק פנס כלפי מעלה ומטה מאחורי התוכן, ופשוט הוציא אותי מריכוז כל הזמן (אני יודע, צרות של גיקים). אלו הן חלק מהתופעות של מיעוט איזורי תאורה שקיים עד היום בכל דגמי האייפד האחרים (ובלא מעט טלוויזיות).

את היתרון הענק של תצוגת המיני-לד והבהירות שלה אתם תקבלו בעיקר בצפיה בתכני HDR, בין אם אלו תמונות או סרטונים, ותסמכו עליי – עד שאתם לא רואים את זה בעיניים שלכם, אתם לא יכולים להבין את העושר של הצבעים ואת הניגודיות. המסך הזה לא רק נעים לעין וכיף לצריכת תכנים, אלא גם חשוב לחלק ממשתמשי ה-Pro כמו עורכי תמונות וסרטונים, שיוכלו עכשיו לערוך תכנים ב-HDR כשהם יודעים הרבה יותר טוב איך הם יראו במכשירים תומכי HDR.

אז האם אפל צדקה כשהיא דילגה בקלילות על המעבר ל-OLED באייפדים? כן, ולא. המסך הזה נפלא ובהחלט מזכיר את העושר של מסכי OLED כמו שהתרגלתם אליהם גם בסמארטפונים שלכם, אבל יש לו גם חולשות שנתקלתי בהן בעיקר כשקראתי טקסט לבן על רקע שחור בלילה על הגדרות בהירות נמוכה – אז אפשר לראות ממש פסי תאורה אפרפרים סביבי הטקסט, ואפילו אם תעברו עם הסמן (שהוא לבנבן) על רקע שחור, אפילו באפסטור של אפל, אתם ממש תראו מסביבו ריבוע יחסית מכובד של פיקסלים אפרפרים שמתלווים אליכם. מצד שני, מיני-לד אמורה להיות קצת יותר עמידה לאורך שנים לעומת OLED, ולא לסבול מתופעת צריבות.

דגם ה-13 אינץ’ לא קליל ונייד כמו אחיו הקטן. צילום: גיקטיים

לצערי הרב, את מסך ה-Mini-Led תקבלו אך ורק אם תבחרו בדגם ה-12.9 אינץ’, בעוד דגם ה-11 אינץ’ יאלץ להסתפק במסך הישן והטוב של האייפדים. אני מודה שעד כמה שהדגם הגדול מרשים מבחינה טכנית, הוא פחות נייד ונוח מאחיו הקטן שבו אני נוהג להשתמש ביומיום. אם אתם משתמשים באייפד פרו כדי לערוך תוכן ב-HDR, אני חושב שמדובר בקפיצה שיכולה לשפר את מהלך העבודה שלכם, גם במחיר של קפיצה במחיר ובנפח הפיזי.

האביזרים הנלווים מצוינים, אבל רק אחד מהם הוא חובה

כדי שנתנסה בחווייה השלמה של iPad Pro, קיבלנו את Apple Pencil (דור 2) ואת Magic Keyboard. העט, כרגיל, עושה עבודה פשוט נפלאה לכל האומנים עם עושר של דרגות לחץ שונות שמאפשרות לו להתנהג בצורה די דומה למכחול אמיתי, ועם Palm Rejection מצוין שיוודא שהיד שלכם, שיושבת על המסך, לא תיקלט בתור קשקוש כשאתם מציירים. עם זאת, זה אביזר שהוא לא בגדר חובה לטעמי אם אתם לא מתכננים באמת לצייר על האייפד הרבה. ממש כמו ה-S-Pen במכשירי ה-Note של סמסונג (ועכשיו גם בשאר המכשירים, אבל זה נושא לשיחה אחרת) – אם אתם לא רואים את עצמכם משתמשים בו באופן קבוע לפתקים, קשקושים וציורים, אתם לא תפסידו הרבה ושווה שתשקיעו את הכסף באביזרים אחרים.

ה-Magic Keyboard, לעומת זאת, היא כבר כמעט פריט חובה. כל המקלדות הפיזיות שבדקתי באייפדים הקודמים שקניתי היו מאוד בינוניות (ה-Keyboard Folio, כפי שהן נקראות). יכולתם להקליד עליהן, אבל התחושה הייתה דומה לאלו של מקלדות הגומי שהיו טרנד לא קטן בשנות ה-2000, ופשוט לא היה כיף לעבוד עליהן. ה-Magic Keyboard העדכנית, לעומת זאת, היא מקלדת נפלאה. המקשים נשמעים ומרגישים מאוד דומים לאלו של המקבוקים, וזה אומר לא מעט בימינו. הטראקפד מגיב בצורה מעולה ובאופן כללי, כל חווית השימוש באייפד בכל הנוגע להקלדה משתפרת מבחינתי במאות אחוזים בשימוש במקלדת. אגב, אם היה לכם את האייפד פרו הקודם עם ה-Magic Keyboard, גם היא תעבוד עם האייפד החדש למרות השינויים הקלים לעובי שלו.

טראקפד נפלא ומקלדת מצוינת. צילום: גיקטיים

החיסרון העיקרי של המקלדת של אפל הוא המשקל. ביחד עם האייפד הגדול, המשקל של השניים מגיע כבר כמעט למשקל של לפטופ, וזה כבר לא מעט למכשיר שאמור להיות סופר-נייד. אה, וגם אין לי מושג מה אפל חשבה לעצמה שהיא שיחררה כיסוי בצבע לבן כל כך נקי. אמנם לא בדקתי את המכשיר לאורך חודשים ארוכים, אבל אני מאמין שעם הבלאי, הלכלוך המצטבר כל מיני משטחים ואצבעות נקיות יותר ופחות, הכיסוי כבר יקלוט כתמים די דוחים שיבלטו. אם זה תלוי בי, אני לוקח את ה-Magic Keyboard בצבע כהה (ובאופן כללי, גאדג’טים תמיד יותר יפים בשחור. נקודה, סוף סיפור וזה לא עניין של טעם).

המצלמה שתעקוב אחריכם

המצלמה הקדמית של ה-iPad Pro עדיין נמצאת במיקום גרוע מאוד (צידי המסך), כך שאתם תשתמשו באייפד כדי לעשות שיחות וידאו, אתם הולכים להיראות כל הזמן כאילו אתם ממש לא מתעניינים במה שאנשים אומרים לכם, ופשוט מסתכלים הצידה. אז במקום להזיז את המצלמה למקום שלה, אפל החליטה לשדרג את המצלמה הקדמית גם פיזית עם עדשה אולטרה-רחבה, וגם עם פיצ’ר חדש בשם Center Stage.

כשתעשו שיחות וידאו, האייפד ישתמש במנגנון ראייה ממוחשבת ובמצלמה החדשה כדי להשאיר אתכם במרכז התמונה, גם אם אתם זזים במרחב. זה עובד מאוד, אבל מאוד טוב, ואפילו כשבדקתי את זה עם עוד אנשים שנכנסו לתמונה, המצלמה יודעת להתרחק ב-Zoom Out דיגיטלי ולהכניס את כולם לפריים. זה פיצ’ר חכם מאוד שמבוצע היטב, ושתי הבעיות היחידות שלו הן כאמור המיקום הגרוע של המצלמה וגם העובדה שהוא בעצם מתמרכז עליכם באמצעות Zoom In דיגיטלי, מה שמוריד מעט באיכות הצילום לעיתים. כי למעשה אתם מקבלים פה רצף בלתי פוסק של קרופים וזום-אין דיגיטליים.

אם אתם מתכננים לצלם עם ה-iPad Pro, קודם כל עדיף שלא תעשו את זה בציבור כי זה מביך, אבל אתם כן תשמחו לדעת שהפעם תחכה לכם עדשה ראשית רחבה ב-12MP עם יכולת צילום ב-4K עד 60 פריימים לשניה, ועדשה אולטרה-רחבה נוספת ב-10MP שגם היא מסוגלת ללכוד וידאו ב-4K. שיהיה.

M1 באייפד? אמממ…

אז חוץ מהמסך ושאר התוספות הקלות, השינוי המשמעותי ביותר באייפד פרו החדש הוא ללא ספק ההטמעה של מעבד ה-M1. אבל למען האמת, המעבר של האייפד למעבד M1 הוא פשוט גם הרבה פחות דרמטי מבחינת אפל, כיוון שה-M1 מבוסס בעצמו במידה לא קטנה על הארכיטקטורה שאפל השתמשה בה כבר בעשור האחרון עם מעבדי ה-A במכשירי האייפון והאייפד הקודמים. אבל בכל זאת, אפל ממש לא הטמיעה כאן מעבד מדולל לטובת האייפד פרו, כיוון שהוא מגיע עם 8 ליבות עיבוד, 8 ליבות עיבוד גרפי ו-16 ליבות למנוע הנוירוני.

באפל טוענים שברוב הפרמטרים, השבב החדש עוקף את ה-A12Z Bionic בכ-40-50%. זאת קפיצה מרשימה על הנייר בהשוואה לדור הקודם, אבל כאן מגיעה הבעיה האמיתית שלי עם האייפד פרו. אני מכיר לא מעט משתמשי אייפד, אבל אני לא מכיר משתמש אייפד אחד שאמר לעצמו “אתם יודעים מה ממש חסר לי באייפד פרו? עוד כוח עיבוד”. מה שחסר למשתמשי אייפד פרו הוא אפליקציות ייעודיות אולי, אבל לא כח עיבוד.

כשאפל ביצעה את המעבר ממעבדי אינטל למעבדים תוצרת בית, הם יצרו מסלול מעבר שכלל 3 סוגי אפליקציות: אפליקציות אוניברסליות שמתאימות לשני סוגי המעבדים; אפליקציות שמבוססות על Rosetta 2, שכבת האמולציה המוצלחת של אפל, שלוקחת את הפקודות שנכתבו למעבדי x86 של אינטל ומתרגמת אותן כך שמעבדי ה-ARM של אפל יבינו אותן; ואפליקציות iOS שיכולות לרוץ על המקים. זאת השקעה לא קטנה שעזרה למעבר חלק ושקוף למשתמשים שבחרו לשדרג.

צילום: גיקטיים

תקראו לי תמים, אבל דווקא האפשרות האחרונה והמוזרה ביותר של הרצת אפליקציות iOS על המק (שבוצעה אגב בצורה נוראית), היא זו שגרמה לי להתלהב יותר מכל מהמעבר של האייפד ל-M1, ובסופו של דבר גם גרמה לי לאכזבה הגדולה ביותר – כי אני הייתי בטוח שעכשיו, אחרי שנים של תחנונים, אפל סופסוף תאפשר למשתמשי אייפד פרו להיות פרו באמת, ופשוט להריץ אפליקציות שנכתבו למק על גבי האייפד.

אחרי הכל, האייפד מוכן לחלוטין למהלך הזה: מקלדת? יש. טראקפד? יש. מסך בגודל של לפטופ? יש, (ואפילו יותר טוב מאלו שיש בלפטופ). מעבד שמסוגל להריץ אפליקציות כבדות? יש. המעבד הזה הוא בדיוק אותו מעבד שבסופו של דבר מריץ את האפליקציות במק? כן. אז זהו, שלא. אפילו ב-iOS 15 שתצא בשבועות הקרובים, אפל לא באמת לוקחת את הצעדים החשובים באמת בדרך להפוך את המכשיר הזה לתחליף לפטופ, ולא תאפשר (לפחות בשנה הקרובה) להריץ אפליקציות כאלו.

זה מחשב? זה טאבלט? לא. זה “מוצר”

צילום: גיקטיים

אבל מה עומד מאחורי ההחלטה הזאת להפריד בין אפליקציות למק לאפליקציות לאייפד? באפל הסבירו לי שהם מתמקדים בלהפוך את המקים למחשבים הטובים ביותר שהם יכולים להיות, ובמקביל, מתמקדים בלהפוך את האייפד למוצר (Product, כך לפי המילים שלהם) הטוב ביותר שהוא יכול להיות. ההסבר הזה, יותר מכל, מסביר את הבעיה של אפל עם האייפד פרו החדש. נראה שגם בקופרטינו לא סגורים מה הוא באמת ומגדירים אותו פשוט כ”מוצר”. זה תחליף לפטופ? זה מכשיר פנאי? זה טאבלט? זה מכשיר שמיועד ליוצרים? זה תחליף למחשב?

התחושה שלי היא שאייפד נמצא במשבר זהות בשנת 2021, ודווקא התוספת של שבב ה-M1 מוסיפה עוד אלמנט שמעמיק אותו. האפליקציות הקיימות לא זקוקות לעוצמה שהוא מספק, ואני בספק רב מאוד אם מפתחים רבים יצליחו לנצל את כל הכוח הזה, או יטרחו לפתח אפליקציות נפרדות לחלוטין רק בשביל פלח השוק המאוד ספציפי הזה של Pros שבוחרים דווקא באייפד פרו בתור כלי העבודה העיקרי שלהם.

אפילו אם אני שם בצד את נושא האפליקציות, iPadOS ממש לא תורמת למשבר הזהות הזה של בין טאבלט פנאי לבין מכשיר עבודה אמיתי. אפל ממשיכה להתעקש שלא לאפשר שימוש במספר משתמשים על אותו מכשיר (בין אם על ידי פרופילים או ממש Users כמו במק) – מה שאומר שאם הילד שלכם רוצה לראות “מפרץ ההרפתקאות” על האייפד שלכם, הוא גם נמצא במרחק נגיעה (ליטרלי) מהמיילים והסלאק שלכם.


מתלבטים איזה לפטופ או טאבלט לקנות? רוצים להתווכח על האם iOS עדיפה על Android? בואו לדבר עם הכתבים שלנו ועוד אלפי גיקים בקבוצת גיקטיים דיבורים בטלגרם


האם תחנת עגינה תהפוך אותו למקבוק?

כדי להפוך את האייפד לתחליף לפטופ, חיברתי אליו את ה-Hub המתקדם ביותר של Hyper, שמגיע עם שלל חיבורי USB, שני חיבורי HDMI, חיבור את’רנט, חיבור לחשמל ואפילו תמיכה בכרטיסי זיכרון. אפל שמרה באייפד פרו החדש על חיבור ה-USB-C, ואפילו שידרגה אותו לתמיכה ב-Thunderbolt (אם כי לא TB4, וקצת חבל שכך) – כך שעם חיבור אחד יכולתי לחבר את האייפד למקלדת ועכבר סטנדרטיים, להטעין את האייפד, לחבר אליו כוננים ניידים וכל זה בזמן שהוא מחובר למסך חיצוני. אם אתם משתמשים מקצועיים שבאמת רוצים להפוך את האייפד לסוג של מחשב עבודה, סביר להניח שתצטרכו Hub כזה או אחר בשלב כלשהו, וכיף לראות שכמעט כל מכשיר שחיברתי אליו עבד.

חיבור ה-USB-C הנפלא עוד כאן, ואפילו שודרג. צילום: גיקטיים

כך למשל יכולתי לחבר את האייפד פרו למסך חיצוני ב-4K ו-60 הרץ. אבל כאן גם גיליתי שלמרות שה-Hub הזה עולה יותר מ-100 דולר ומגיע עם כל חיבור ופיצ’ר שאתם יכולים לחשוב עליו – הוא לא מסוגל לקפוץ מעבר לחומה של אפל, שלא מאפשרת את אחד הפיצ’רים הבסיסיים ביותר שיש בכל מחשב: הרחבת תצוגה. כלומר, כשחיברתי את האייפד למסך חיצוני, כל מה שקיבלתי זה שיקוף של המסך של האייפד, שזה אומר שסביר להניח שתקבלו גם פסים שחורים בצדדים, כיוון שהאייפד הוא זה שמכתיב את הרזולוציה, ולא המסך החיצוני שהוא החלק החשוב באמת.

זה היה אחד המכשולים שהכי הפריעו לי להפוך את האייפד למחשב העבודה שלי. אפל אמנם משפרת כל שנה את מנגנון המולטיטאסק שלה, אבל בפועל, היא מאפשרת לשתי אפליקציות לרוץ במקביל על אותו מסך, עם תוספת של אפליקציה אחת נוספת צפה. מה כבר ביקשתי? לפתוח שני טאבים במקביל בדפדפן וגם להשתתף מדי פעם בדיונים בקבוצת הטלגרם שלנו? זה אפשרי, אבל זה גורם לי להשתמש בוילון ההתראות (לא טוב), או להפעיל ידנית את טלגרם למשל ב-Slide-Over, שהוא בעצם חלון צף שתמיד מסתיר את אחד החלונות המקובעים (לא טוב), או פשוט לעבור לאפליקציה.

מה זה iPad בכלל?

שלא תבינו אותי לרגע אחד לא נכון. ה-iPad Pro החדש הוא מכשיר מרשים. בין אם זה המסך המצטיין שלו שהופך כל תוכן לתענוג לעיניים או המפרט המעולה שלו שעל הנייר מתחרה בכל לפטופ מודרני. במובן הזה, אפל הצליחה להגיע להישג הזה שהיא אמרה לי עם “המכשיר הטוב ביותר שהוא יכול להיות” – אין פה צל של ספק – הוא גם האייפד הטוב ביותר שהיא ייצרה אי פעם (כאילו, דה) והוא עדיין הטאבלט הכי מתקדם שיש, ולטעמי, בפער גדול על המתחרות – גם מבחינת מסך, גם מבחינת חוויית משתמש בסיסית וגם מבחינת מפרט – זה ניצחון לכל כיוון שלא תסתכלו אליו. למען האמת, ה-iPad Pro הוא אחד המכשירים הכי כיפיים שבהם אני משתמש.

אבל שם ה-iPad Pro נעצר. באיזורי הפנאי והשימוש המאוד כללי. הוא עדיין מתאים מאוד ככלי עבודה לאמנים, צלמים ועורכי תמונות – אבל לכל שאר המשתמשים, בין אם הם Pros שמחפשים מחשב עבודה, או בין אם הם משתמשים רגילים שמחפשים תחליף הגון ללפטופ – הוא Overkill מבחינת מפרט לטאבלט, וגם לוקה בחסר מבחינת פיצ’רים בסיסיים של מחשב. ה-Pros לא בהכרח ימצאו את האפליקציות שהם צריכים, ויצטרכו לעבור משוכות רבות כדי ללמוד הרגלי עבודה חדשים ומוגבלים בהשוואה למחשב רגיל, והמשתמשים הסטנדרטיים לא ימהרו לדעתי להוציא 3,000-5,000 שקלים עבור מכשיר שכזה, כשבמחיר דומה הם יכולים לקנות לפטופ מצוין – כמו למשל ה-Macbook Pro או ה-Macbook Air שמגיעים עם מפרט דומה, אבל יכולות הרבה יותר משמעותיות.

הדבר המתסכל ביותר הוא שאת כל הבעיות של האייפד פרו, אפל יכולה לפתור עם עדכון תוכנה, ומבלי לאחד את macOS ו-iPadOS כמו שהיא כל כך לא רוצה: היא יכולה בקלות לאפשר הרחבת תצוגה במקום שיקוף; היא יכולה לאפשר הרצה של אפליקציות מק; והיא יכולה להוסיף תמיכה בריבוי משתמשים. אבל בדרך היא תצטרך לקבל שתי החלטות חשובות: מיהו ה-iPad Pro, ומיהו ה-iPad Pro בהשוואה למקבוק. לכן, אני מקווה שעדכוני ה-iPadOS הקרובים יעזרו ל”מכשיר” הטוב מאוד הזה להיות מצוין. החומרה כבר כאן.

פנקו את הטלגרם שלכם עם ערוץ הטכנולוגיה הגדול בארץ פנקו את הטלגרם שלכם עם ערוץ הטכנולוגיה הגדול בארץ הצטרפו לערוץ גיקטיים בטלגרם

עידן בן טובים

נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדג׳טים והרבה פחות מדי זמן פנוי כדי לשחק עם כולם. בעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות לסוללות של מכשירים. כשהוא לא עסוק בלכתוב על טכנולוגיה, הוא אוהב לדבר עליה, והרבה

הגב

6 תגובות על "תחליף ללפטופ? בדקנו את iPad Pro החדש עם מעבד M1 של אפל"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
בן
Guest

כתבה מעולה :)
רק שכחתם לציין שהמון סטודנטים משתמשים ביום באייפד כתחליף לקלסרים והמחברות.

תמיר
Guest

אם יש השוואה אחת שתמיד חסרה לי כשמדברים על אייפדים, זאת ההשוואה למשפחת הסורפס של מיקרוסופט. על פניו הסורפס פרו עושה בדיוק את מה שאתה מצפה שהאייפד פרו יעשה

סתם שם
Guest

רק שהסורפס פרו מגיע עם מערכת הפעלה רגיל שמאפשרת צורת עבודה רגילה, אבל יש לציין שהוא גם קצת יותר יקר וגם לא נותן תחליף אמיתי למי שמחפש במחשב משהו שהוא יותר מגלישה ואופיס.

מיכל
Guest

כתבה מעולה ומקיפה.רק כמו שכתבו כאן קודם אני חושבת שחסרה השוואה ל-Surface ולשאר ה-2-in-1 שיש בשוק
אני אף פעם לא קונה דור ראשון של מוצרים אבל אין ספק שאינטל קיבלו פה בראש מאפל

חובב טסלה
Guest

אין ספק שהמעבר הזה יקרה.
בדיוק כפי שקרה עד שאפל הפכו את ה ipad לאייפון.
אני לא אתפלא אם עוד שנה שנתיים לא נצטרך כלל לפטופ.
אלא שאז אפל הורגת מספר מוצרים עם מוצר אחד מעולה כפי שהגדרת ולזה היא עדיין לא מוכנה או לא רוצה להגיע, הכל כבר שם רק צריך לקבל החלטה.
אתה יוצא כעת בתחושת החמצה קלה אבל ככה זה תמיד עם אפל.
שקע טעינה, מחבר מסך, שיקוף, גן סגור, יציאות שיש בכל מחשב סטנדרטי וכו וכו

אילןש
Guest

למה להם להתחרות בעצמם? אם יוסיפו את הפיצ’רים שמאפשרים לאייפד להיות גם נוטפד מדהים וגם לפטופ לא רע הם יורים לעצמם ברגל. או קצת יותר כבוה, איפה שהרגליים מתחברות.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: