לפני הרכבת הקלה בתל אביב: ההיפרלופ של מאסק בדרך להפוך למציאות

אלון מאסק הציע תצורת תחבורה נועזת עד כדי גיחוך. עכשיו, חברות סטארטאפ מתחרות ביניהן כיצד להפיח רוח חיים בהייפרלופ

hyperloop

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין Popular Science ישראל בגיליון 255 שראה אור ביולי 2015 ונכתבה במקור על ידי ג׳יימס ולאהוס.

אולי זו הייתה להקת Guns N’ Roses שהתנגנה ברמקולים, או אולי זה היה הקסם של העיר דובאי עצמה, מגלופוליס חדש שהתפרצותו מחולות ערב הכריזה בצעקה רמה שהעבר איננו עוד והעתיד כבר כאן. בכל מקרה, כשדירק אהלבורן התחיל את הרצאתו בכנס הרכבות של המזרח התיכון שהתקיים כאן בחודש מרץ, הוא פחות או יותר הראה אצבע משולשת לחדר מלא במנהלי התעשייה. “אני לא יודע כמה זמן כבר לא הייתה חדשנות אמיתית בתעשיית הרכבות”, הוא אמר. “אבל או שתשנו את הדפוסים הקבועים שלכם, או שישנו אותם במקומכם”.

הקהל הקשוב שישב באולם הכנסים כלל גברים בגלביות וכאפיות מסורתיות, ונשים עם רעלות שחורות. משתתפים אחרים לבשו חליפות מעונבות, והיו אפילו עקבים וחצאיות קצרות. יחד הם הרכיבו את האליטה של התעשייה, אנשים שבונים רכבות ומנהלים מסילות ברחבי העולם. אהלבורן, לעומתם, היה המנכ”ל של חברת סטארט-אפ, Hyperloop Transportation Technologies – HTT, שטרם הסיעה נוסע אחד או הניחה סנטימטר אחד של מסילה.

אבל איפוק הוא לא מאפיין טבעי של אהלבורן, אשר לבש, מתחת לחליפה השחורה שלו, חולצה לבנה שכמה כפתורים בה היו פתוחים. אהלבורן, גבוה, עם שיער חום ולחיים אדמדמות, התחיל לצעוד הלוך ושוב על הבמה, בסגנון הרצאת TED, כשהוא מסביר את החזון שלו לעתיד התחבורה. “מה הוא ההייפרלופ?” הוא שאל. “הוא קפסולה מלאה אנשים, בתוך צינור המוגבה על עמודים, שטסה מהר מאוד. זה עד כדי כך פשוט”.

מהפכה אמיתית בתחום התחבורה

קפסולות ההייפרלופ ישתמשו בשדה מגנטי או בפרץ מתמשך של אוויר דחוס כדי לצוף מעל תחתית הצינור. משאבות יוציאו את רוב האוויר מהצינור, וייצרו סביבה בעלת לחץ נמוך ביותר. כמות אוויר מינימלית פירושה חיכוך מינימלי, כך שהקפסולות יוכלו לנוע במהירות של עד 1,220 קמ”ש, מונעות באופן מוחלט על ידי פאנלים סולאריים. “איך החיים שלכם היו נראים אם הייתם יכולים לעבור 965 ק”מ בחצי שעה, במחיר של 30 דולר לכרטיס?” שאל אהלבורן. “אם נצליח לעשות את זה, דרך החיים שלנו באמת תשתנה”.

קונספט ההיפרלופ הוא לא רק פנטזיה, אומר מייסד HTT, דירק אהלבורן, הנראה כאן ליד המטרו בדובאי. ״זה לא כאילו שאנחנו רוצים להמציא מכשיר הנוגד את כוח המשיכה״.

קונספט ההיפרלופ הוא לא רק פנטזיה, אומר מייסד HTT, דירק אהלבורן, הנראה כאן ליד המטרו בדובאי. ״זה לא כאילו שאנחנו רוצים להמציא מכשיר הנוגד את כוח המשיכה״. (תמונה: מדע פופולארי)

כן, ההייפרלופ – אותו רעיון שאלון מאסק, מנכ”ל SpaceX ו-Tesla Motors, הציע בדוח רשמי בנושא כבר באוגוסט 2013. ההכרזה הציתה את האינטרנט בלהבות, עם מידה של יראת כבוד והרבה “אתם עובדים עליי?”. האתגרים הטכניים, אף על פי שהם מרתיעים, הם פתירים, סברו המהנדסים. אבל הכלכלנים טענו שהסכום של שישה מיליארד דולרים שלהערכתו של מאסק יידרש כדי לחבר את סן פרנסיסקו ללוס אנג’לס נמוך פי עשרה או יותר מהסכום הנדרש באמת, ולא רק מפני שהעלות לרכישת קרקעות הוערכה נמוך באופן קיצוני. ההתלהבות דעכה – אבל הרעיון התימהוני נותר בעינו.

עד סוף השנה השיק אהלבורן את HTT. ביוני 2014, Hyperloop Technologies – HT שאותה ייסדו שרווין פישוואר, יזם הון הסיכון מעמק הסיליקון וברוגן באמברוגן, מדען הטילים לשעבר של SpaceX, נכנסה לתחום. ובינואר שעבר, מאסק עצמו חזר לתמונה, וצייץ בטוויטר על כוונתו לבנות מסלול מבחן של ההייפרלופ, אולי בטקסס. זמן קצר לאחר מכן הכריזו שתי חברות הסטארטאפ על תכניותיהן לבנות מסלולי מבחן, כששתיהן מקוות להתחיל את הבנייה עד 2016. המירוץ לתנועה יבשתית במהירות קרובה לעל-קולית החל.

על תומכי ההייפרלופ לעבור אין סוף משוכות – טכנולוגיות, פוליטיות וכלכליות. אבל עושה רושם שהאתגרים האדירים מעוררים בהם השראה במקום להרתיע אותם. ההייפרלופ, הם מאמינים, יהיה תצורה חדשה לחלוטין של תחבורה – מהירה, זולה וחסכונית יותר בדלק מכל מה שהיה קיים עד כה. “אם אתה חושב על הדברים שהיו הכי מרגשים בהיסטוריה, שתפסו את כותרות החדשות, אז אתה חושב על בני אדם שעולים לאוויר, על לינדברג שחוצה את האוקיינוס האטלנטי, או על הטיסה במסלול לווייני מסביב לירח”, אמר פיטר דיאמנדיס, יו”ר ומנכ”ל קרן XPRIZE, שיושב במועצת המנהלים של HT. “אנחנו מתמוגגים מהאפשרות לנייד אנשים מהר ורחוק יותר מאי פעם, וההייפרלופ הוא ברוח הזאת אבל בממד אחר”.

בדובאי, אהלבורן סיים את הפרזנטציה שלו, והקהל מחא כפיים בהתלהבות. הוא ירד מהבמה, וגבר לבוש גלבייה לבנה ניגש אליו. זיהיתי שזה סאקאף אלעטף, מנהל בחברת הרכבת Etihad Rail DB, אשר מפקחת על פעילות חברת הרכבת הלאומית של איחוד האמירויות הערביות. הוא לחץ את ידו של אהלבורן. “כל דבר מתחיל עם חלום”, אמר אלעטף, “וממה שראיתי, ההייפרלופ הוא לא רק חלום. הוא כבר כאן”.

אהלבורן נראה כמו טוני סטארק כשהוא צעד ברחבי אולם הכנסים לאחר הרצאתו. המקום נראה כמו חדר תצוגה ענקי של איקאה, שמטרתו היחידה היא למכור רכבות. מבוך של מסלולים בצבע אבוקדו ניתב משתתפים בין תצוגות מוארות שהציגו מערכות קישור של מסילות וגלגלי רכבות. אהלבורן, יליד גרמניה שגם חי תקופה באיטליה לפני שהתיישב בדרום קליפורניה, פטפט ברהיטות עם ספקים במגוון שפות. התנהלותו הייתה מרוחקת, הערותיו לעתים עוקצניות. “יש משהו חדש בתצוגה הזאת?”, הוא שאל אדם שעסק במכירת תכנה. “המציאו משהו חדש בתחום בעשור האחרון?”

במציאות, אהלבורן הוא לא איל הון טכנולוגי עם כיסים עמוקים – לפחות כבר לא. כן, הבחור בן ה-38 הוא יזם מאז שהיה בן 18, והוא הרוויח מיליונים, בין השאר כמנכ”ל חברה לייצור תנורי פלט. אבל אחרי אלה הוא איבד את הונו בזמן המשבר הכלכלי, כשהשקעות הנדל”ן שלו כשלו. בדובאי הוא אולי מסתובב כמו סטארק, אך בעצם הוא גר בדירה שכורה ב-Airbnb שבקליפורניה.

חברת HTT מתכננת להתחיל ב-2016 בנייה של מסלול באורך 8 ק״מ שישרת את עמק קווי, פרוייקט פיתוח נדל״ן בקליפורניה. הוא עשוי להתחיל להסיע נוסעים כבר ב-2018 (תמונה: מדע פופולארי)

חברת HTT מתכננת להתחיל ב-2016 בנייה של מסלול באורך 8 ק״מ שישרת את עמק קווי, פרוייקט פיתוח נדל״ן בקליפורניה. הוא עשוי להתחיל להסיע נוסעים כבר ב-2018 (תמונה: מדע פופולארי)

המירוץ אחר הכסף

גם את HTT אהלבורן מנהל בתקציב זעום. החברה הושקה במסגרת מיזם אחר שלו, JumpStartFund, פלטפורמת מימון המונים מקוונת שמאפשרת לאנשים להציע חברות ואז לבנות קהילות של מתנדבים שמפיחים רוח חיים במיזמים האלה. אהלבורן העלה את רעיון ההייפרלופ זמן קצר לאחר שמאסק הכריז עליו, והוצף בתגובות. יותר מ-300 מתנדבים חתמו על חוזים להצטרפות באופן רשמי לסטארטאפ, ולעבודה של לפחות עשר שעות בשבוע בתמורה לאופציות בחברה, אם היא תצליח להגיע להנפקה בבורסה. אלה הם מהנדסים, מנהלי עסקים, ואנשי משאבי אנוש ושיווק, המהווים את צוות העובדים המלא של HTT. הם עובדים במקביל גם במשרות מלאות בחברות כמו Northrop Grumman, Airbus, ו-Cisco, ולומדים באוניברסיטאות כמו UCLA, סטנפורד והרווארד. כשהרווחים מעבודתם נמצאים במרחק שנים, אם בכלל, מה שמאחד אותם זה פחות החומרנות ויותר האמונה הכמעט דתית בפוטנציאל של ההייפרלופ. חברי הצוות רואים את עצמם בעיני רוחם כמייסדי מסילת הרכבת הראשונה, כטייסי המטוס הראשון. “אנחנו לא בהכרח דורשים שיהיו לך התעודות המתאימות”, אומר אהלבורן, “אבל אנחנו דורשים שתהיה לך התשוקה”.

אהלבורן חיפש באולם הכנסים מומרים חדשים. “אנחנו חברה של העם”, הוא הסביר למועמד אחד. “אנחנו מונעים על ידי ההמונים”. המסר הדהד. מהנדס תכנה הסכים לבנות בחינם סימולציית זרימת נוסעים. איש מכירות של חומרי בניין הציע אלטרנטיבות לבטון. פול פריסטמן, אשר לאחרונה עיצב את הקרונות לפרויקט ה-New Tube של הרכבת התחתית של לונדון, אמר שהחברה שלו תוכל לעזור עם רעיונות חזותיים. וסטיבן בראדברי-נייט, סמנכ”ל ניידות ומסילות של ספקית שירותי האבטחה TUV Rheinland, הציע לחשוב על תקנים של בטיחות.

ביום שלמחרת הצטרף לאהלבורן חבר צוות HTT, כוכב פופ לשעבר מאיטליה שהפך ליזם טכנולוגיות – גבריאל “ביבופ” גרסטה. שלושתנו קפצנו על המטרו החדש של דובאי, ונסענו דרך עמק של גורדי שחקים בצורות גאומטריות מעוותות. קצה דוקרן הקרח של הבורג’ ח’ליפה, הבניין הגבוה בעולם, בלט מעל קו האופק. ירדנו בתחנת פאלם ג’ומיירה, ארכיפלג של איים מלאכותיים המזכיר בצורתו דקל, ונכנסנו אל תוך הלובי הריחני של מלון יוקרה. שם פגשנו איטלקי משעשע ששמו ג’וזפה אוג, שתפקידו, כך הוא סיפר לי, להכיר למשפחת המלוכה של איחוד האמירויות הערביות מנהלי עסקים זרים שיש להם רעיונות למכור.
אהלבורן היה מוכן. דובאי יכולה להיות המקום המושלם להייפרלופ, הוא אמר. הקרקעות בקליפורניה יקרות – כפי שקורה בקרבת כל עיר גדולה בארצות הברית ובאירופה – וניווט דרך הקשיים הרגולטוריים והפוליטיים ייקח שנים, אם לא עשורים. לדובאי, לעומת זאת, יש הרבה שטחי אדמה ריקים, וניתן לבנות בה פרויקט אדיר ממדים באישורו של אדם אחד: שיח’ מוחמד, אמיר דובאי. יתרה מכך, הזכיר אהלבורן לאוג, דובאי תארח את התערוכה העולמית של 2020. מאז 1851 מציגה התערוכה בפני מיליוני בני אדם פלאים טכנולוגיים כמו הטלפון, מכונת הכתיבה, המעלית וסרטים מדברים. דובאי, הציע אהלבורן, תוכל להיות המקום שבו ההייפרלופ יבצע את הופעת הבכורה שלו. “שלח לי את התכנית שלך”, אמר אוג, “ואם היא טובה, נוכל להציג אותך”.

יכול גם לעבור מתחת למים. כאן בחיבור בין סן פרנסיסקו ללוס אנג׳לס

יכול גם לעבור מתחת למים. כאן בחיבור בין סן פרנסיסקו ללוס אנג׳לס

בקצה בלוק בניינים תעשייתיים בלוס אנג’לס, מעבר למועדון החשפנות PlayPen ולהומלס שישן בין מכלים עם מריחואנה, נכנסתי למשרדים הראשיים של Hyperloop Technologies של באמברוגן ופישוואר. מצמצתי למראה התמונה המפתיעה בפנים – 600 מ”ר של מחסן פתוח המואר על ידי חלונות בתקרה ותחום על ידי קירות לבנים חשופות. עובדים תקתקו על מקלדות מחשב וקשקשו על לוחות מחיקים.
ל-HTT אין משרדים, אין עובדים בשכר, והלכה למעשה אין להם מקורות מזומנים. ל-HT, לעומת זאת, יש צוות של יותר מ-30 עובדים במשרה מלאה, והון התחלתי של עשרה מיליון דולר, שאותו הם גייסו בתוך כמה חודשים בלבד. החברה שמה לה למטרה להגיע ל-80 מיליון דולר עד סוף השנה (פישוואר, שנמצא בשלבים מתקדמים להפוך למיליארדר הודות להשקעות בחברות כמו Uber ו-Airbnb, התחייב להשקיע בעצמו מחצית מהסכום אם יהיה צורך). החברה גייסה גם מועצת מנהלים המורכבת מאנשים מקושרים היטב. בנוסף לדיאמנדיס, היא כוללת את הפעיל הפוליטי ג’ים מסינה, שהגה והוביל את קמפיין הבחירות של הנשיא אובמה בשנת 2012, והיזם דיוויד סאקס, סמנכ”ל התפעול של PayPal.

יונע באמצעות אנרגיה סולארית

זה היה בחודש אפריל, זמן קצר אחרי ששבתי מדובאי. באמברוגן צעד לקראתי, גבר גבוה בן 43 אשר שפמו העבות ועיניו המנצנצות גרמו לו להיראות כמו מנהל זירה בקרקס סטימפאנק כלשהו. כששאלתי בנוגע למפתח המאסטר שהיה תלוי על צווארו הוא הכריז במסתוריות: “זה המפתח לכל דבר, אבל לכלום”. אם נניח בצד את רוח השטות, באמברוגן הוא מהנדס רציני: ב-SpaceX הוא הוביל את העיצוב המוקדם של מעבורת החלל Dragon ושל מנוע שלב הגובה הרב של רקטת ה-Falcon 1.

ההייפרלופ, סיפר לי באמברוגן, הוא למעשה רק הסבב האחרון של רעיון שמתעתע במהנדסים כבר יותר ממאה: הניחו רכבת בתוך צינור והוציאו את רוב האוויר או כולו. רוברט גודארד, פורץ הדרך בתחום הרקטות הציע ב-1904 את התכנית הבסיסית למה שמוכר כמערכת תחבורת צינור ואקום. ב-1969 כתב שר התחבורה האמריקאי של ארצות הברית בפופיולר סיינס שהממשלה בוחנת כמה קונספטים של “מערכת כלי תחבורה בצינור”. גם HT, וגם HTT כעת, רודפות אחר אותו הרעיון.

החברות מתכוונות להפחית את לחץ האוויר בצינור ההייפרלופ לכ-100 פסקל – לא ואקום מוחלט, אבל 1/1,000 מהלחץ האטמוספרי הטבעי שעל פני שטח כדור הארץ. כשצריך להדוף מהדרך כל כך מעט אוויר, הקפסולה דורשת מעט מאוד אנרגיה כדי להגיע למהירות כמעט על-קולית. פאנלים סולאריים על גג הצינורות, שיטענו את המקבילה לכחמש סוללות של מכונית מודל S של Tesla לכל קפסולה, אמורים לספק די כוח כדי להפעיל את המערכת כולה.

בין האתגרים: איך להקל על בני אדם לא לחוות את התנועה המהירה כל כך בתא הנוסעים

בין האתגרים: איך להקל על בני אדם לא לחוות את התנועה המהירה כל כך בתא הנוסעים

המהנדס סאנדיפ סובאני, שעובד באופן עצמאי, בנפרד מ-HT ו-HTT, ביצע לאחרונה סימולציות של זרימת אוויר במערכת הייפרלופ עבור חברת התכנה Ansys. הרעיון הכולל תקף ומבטיח, כך אומר סובאני. “אני חושב שטכנולוגיות תחבורת צינור הן למאה הזאת מה שמסילות הרכבת היו למאה ה-19”.

אבל יישום הרעיון הפשוט לכאורה, יהיה קשה. כדי להניע את הקפסולות דרך הצינורות, HT חוקרת את השימוש במנועי השראה לינארית, אשר ישתמשו בכוח הדחייה המגנטי בין קפסולת ההייפרלופ לרצפת הצינור כדי לייצר כוח הנעה. מערכות של רכבות תחתיות ורכבות הרים כבר משתמשות במנועים כאלה, לכן באמברוגן חשב בהתחלה שהוא יוכל לרכוש את הרכיבים העיקריים מהמדף. אבל מכיוון שהמערכות האלה מגיעות למהירות מרבית של 110 קמ”ש, לא 1,100, הטכנולוגיה הקיימת ככל הנראה לא תעבוד. “אנחנו מעדיפים להמציא כמה שפחות דברים שצריך”, אמר באמברוגן, “אבל כנראה נלך בכיוון של התאמה אישית של מערכת”.

במהירות מרבית, קפסולות ההייפרלופ לא ישתמשו בגלגלים, לכן HTT אמורה לייצר שדה מגנטי כדי לגרום להן לרחף. זוהי טכנולוגיה מוכחת: ראו פרויקטי מגלב כמו ה-Transrapid של שנגחאי; הרכבות יכולות להגיע למהירות של 430 קמ”ש. הבעיה היא העלות. רכבות מגלב יקרות יותר לבנייה מרכבות קונבנציונליות – על פי מקור אחד, בניית ה-Transrapid עלתה 39.5 מיליון דולר לכל קילומטר של מסילה, ואם ל-HTT יש רעיון רדיקלי להפחתת העלות הזאת, אהלבורן טרם חשף אותו.

שתי החברות חוקרות גם אסטרטגיה אחרת: מסבי אוויר. סילוני אוויר הנורים כלפי מטה מתחתית הקפסולות יאפשרו להן להחליק דרך הצינור כמו דסקית שטסה על פני שולחן הוקי אוויר. מהנדסי מחשבים משתמשים כיום במסבי אוויר כדי לגרום לדיסקים מסתובבים לרחף בתוך כוננים קשיחים, ויצרניות משתמשות בהם על מנת לגרום לחפצים כבדים לרחף במפעלים כדי שיהיה קל יותר לתמרן אותם. מסבי אוויר הגיוניים מבחינה תאורטית גם בכלי רכב – הם בעלי חיכוך נמוך ולא מתבלים כמו גלגלים. חיל האוויר האמריקאי בחן מסבי אוויר בהצלחה על מגלשות רקטות כבר בשנות ה-60. HT תוכל ללמוד מהניסויים האלה, אמר באמברוגן, אבל המגלשות ההן נעו על מסילת מונורייל, ולכן היו כלי רכב שונה מיסודו. את המסבים של ההייפרלופ, כמו גם את המנועים, יהיה צורך להמציא מחדש כמעט מאפס.

כיוון שהצינור של ההייפרלופ לא יהיה בוואקום מוחלט, האוויר שייוותר מהווה אתגר הנדסי נוסף. אם הקפסולה תתאים באופן מהודק לצינור, היא תצטרך לדחוף מסת אוויר בלחץ הולך וגובר לפניה, תופעה המוכרת כאפקט הבוכנה – pistoning (דמיינו בוכנה הדוחפת נוזל במזרק). פתרון אחד, הציע מאסק, יכול להיות אם קוטר הצינור יהיה ברוחב של כפי שניים מהקפסולה, כך שחלק מהאוויר יוכל לזרום על פניה. הוא הציע גם הרכבת מדחס עצום על חלקו הקדמי של כלי הרכב. המדחס יינק פנימה אוויר וידחוס אותו לכ-1/20 הנפח, ואז גם יהדוף אותו החוצה דרך מסבי האוויר וגם ישאב אותו אל תוך המנהרה שמאחורי הקפסולה.

HT משתמשת ביחס 2:1 של הצינור לקפסולה של מאסק כנקודת ההתחלה של העיצוב. החברה חוקרת גם כיצד לשלב בתכנית מדחס אוויר. ג’וש גייגל, מהנדס ב-HT, הראה לי חתיכה זעירה של מתכת מכופפת שהוא הדפיס לאחרונה ב-3-D בצורה שבה אמור להיות הלהב של מדחס ההייפרלופ. בקרוב הוא יבחן אותה במנהרת רוח מאחורי המשרד.

אבל כשמהנדסי תעופת חלל במרכז המחקר גלן של נאס”א ביצעו ניתוח עצמאי של קונספט ההייפרלופ, הם הגיעו למסקנה שכדי לבטל את אפקט הבוכנה צריך כנראה שהצינור יהיה רחב פי ארבעה מהקפסולה, אפילו עם מדחס. הממצא לא מבטל את קונספט ההייפרלופ, הסביר לי ג’סטין גריי, חבר בצוות של נאס”א, כשהתקשרתי אליו. אבל אם צינור באורך מאות קילומטרים צריך להיות רחב פי שניים מהמתוכנן, עלות הבנייה תתפח.

אחרי שנדגים את הקונספט עם מודל עובד, יתייחסו אלינו אחרת

במהלך הביקור שלי דילג באמברוגן בין חוצפה של יזם לבין זהירות של מהנדס. “אני לא חושב שיש מישהו שחושב שההייפרלופ הוא רעיון רע”, הוא אמר, “אבל כמה אנשים כן חושבים שההייפרלופ לא יהיה או אינו יכול להיות”. זו הסיבה שהחברה מתכוונת לבנות לופ מבחן כמה שיותר מהר. הדגמה מוצלחת, כך אמר באמברוגן, תהיה “רגע הקיטי הוק שלנו, כשהדבר טס”.

סיליקון ביץ’, שבצדה השני של העיר, הוא ביתן של גוגל, יאהו, Snapchat, ומאות חברות סטארט-אפ טכנולוגיות אחרות. אבל הרבה לפני החברות האלה היה האזור ביתו של יזם מסוג אחר: הטייס הווארד יוז. האנגר העץ האדיר שבו הוא בנה פעם מטוסים מכיל כיום סימולטור הייפרלופ בקנה מידה מלא. כשרוחבו 2.4 מ’ והוא מוקף אורות לבנים בוהקים, הוא נראה כמו צ’יריו ענק משולב בפורטל אל העולם הבא. נכנסתי אל תוך הקפסולה והתיישבתי לצד מרתה נוואק, אדריכלית המעורבת בעיצוב. “או-קיי”, היא אמרה, “אתה מוכן לצאת לדרך?”

האורות בהאנגר התעמעמו. מוזיקת אווירה החלה להתנגן, וארפג’ו של פסנתר ריקד בחן מעליה. “אנחנו עדיין נמצאים בתחנה; הדלתות זה עתה נסגרו”, אמרה נוואק. ואז היא הודיעה לי שהקפסולה התחילה להאיץ. מבקרי ההייפרלופ טענו שהנסיעה תגרום לבחילה – “מערכת תחבורה סופר-מהירה חדשה מונעת על ידי צרחות הנוסעים”, התבדח עיתון The Onion. אבל על פי נוואק, נוסעים למעשה יחושו וישמעו מעט מאוד הודות להאצה ההדרגתית. זה ייקח כמה דקות עד שהמערכת תגיע למהירות המרבית, ויהיו גם פניות רחבות. החוויה תהיה כמו לטוס במטוס בגובה 30,000 רגל, רק שקט יותר. התאורה בסימולטור הייתה מעומעמת וסגלגלה. “אנחנו יכולים להסתכל לאחור ולראות את עמיתינו הנוסעים”, אמרה נוואק, ואני העפתי מבט מעבר לכתפי על תריסר שורות של מושבים שנמתחו מאחוריי.

צינורות ההייפרלופ אטומים, ומסתירים כל נוף קיים, לכן במקום חלונות התקינו היוצרים תצוגות פנלים שטוחים על קירות הקפסולה. הם התחילו בהקרנת שמים זרועי כוכבים, ואז הקבינה התבהרה והנוף התחלף בשדות, אגם ויער, שחלפו על פנינו. כשהגענו אל היעד שלנו, הרגשתי כאילו נסעתי בזמן בספא יוקרתי. נוואק אמרה שהאווירה המרגיעה הונדסה בזהירות. הרי בסופו של דבר, נוסעים שתהיה זו הנסיעה הראשונה שלהם יהיו לחוצים לרכוב על קליע של הרובה הארוך בעולם. “אם אנשים ינסו את ההייפרלופ פעם אחת ויאהבו, הם ייסעו שוב”, אמרה נוואק. “אבל אם הם לא יאהבו…”

דגם הקפסולה – תא עשוי קלקר ודיקט שמראהו שודרג על ידי מקרן וידאו – נבנה על ידי סטודנטים לתואר שני במחלקת האדריכלות והעיצוב העירוני של UCLA. בהנחייתם של האדריכלים קרייג הודג’טס ודיוויד רוס בנו הסטודנטים גם מודלים ממוחשבים של התחנה והקפסולות. צוות ה-UCLA שיתף פעולה עם HTT כחלק מתכנית שנקראת Suprastudio, אשר מקשרת בין סטודנטים לבין שותפים מהתעשייה כדי לאפשר להם התנסות אמתית.

יצאתי מהסימולטור כשאני מרגיש נפלא. אבל לספקנים, כמו בלוגר התחבורה אלון לוי, החוויה שלי עלולה להיות אלגורית: ההייפרלופ היה תעתוע – בלתי ישים ויקר. יתרה מכך, הם אמרו שיכול להיות שהיו למאסק מניעים נסתרים בהצעת הקונספט מלכתחילה. הוא לא מסתיר את הבוז שהוא חש כלפי התכנית של קליפורניה לבנות מסילת רכבת מהירה קונבנציונלית בעלות של 68 מיליארד דולר. לוי ואחרים חושדים שהמטרה של מאסק הייתה לשחוק את התמיכה בפרויקט על ידי קידום ההייפרלופ הסקסי בהרבה – תראו, חבר’ה, רק שישה מיליארדי דולרים בשביל רכבת מרחפת על-קולית!

בלי קשר למניע של מאסק, הרעיון עכשיו גדול ממנו. זו הסיבה לכך, אמרה לי סטודנטית ב-UCLA, שהיא וחברותיה בילו 14 שעות ביום בעבודה מפרכת על אבות-טיפוס, מדוע באמברוגן ופשיוואר משקיעים כל כך הרבה כסף, ומדוע המתנדבים של HTT מהווים משהו שהוא יותר מחברה וקרוב יותר לתנועה חברתית. הם כולם נדבקו בזן העתידנות של וולט דיסני, שבו אתה מנסה להנדס מחר גדול ובהיר יותר, לא רק אפליקציית טלפון נוספת. בקפסולה שאלתי את נוואק אם היא הייתה מתרגשת לנסוע על אמת. “בלי שום ספק”, היא אמרה. “היינו יכולים ללכת עכשיו לתחנה, ובתוך 30 דקות לאכול ארוחת ערב בסן פרנסיסקו. זה מטורף!”

אחרי הנסיעה יצאתי דרך דלת בחלקו האחורי של אזור העבודה, אל תוך האנגר צמוד. הוא היה גדול אפילו יותר – 29,000 מ”ר של דממה וצללים. קתדרלה של הנדסה נועזת. המקום הזה היה החלל שבו בנה יוז את ה-Spruce Goose, אשר מאז ועד היום לא עברו את מוטת הכנפיים שלה בת 97.5 המטרים.
המטוס הזה טס פעם אחת בלבד, למרחק של קילומטר וחצי, לפני שהוא הוכנס לאחסון לתמיד. בזבוז זמן יקר שזכה ללעג רב, שמשמש כסיפור אזהרה ליוצרי ההייפרלופ. אבל ה-Spruce Goose, הרחב יותר ממגרש פוטבול ובנוי כמעט לחלוטין מעץ, הוא גם מקור השראה. יכול להיות שלא תצליח לבנות משהו מטורף, משהו כל כך מונומנטלי ומורכב שרוב האנשים אומרים שבלתי אפשרי לבנות אותו, אבל קשה לעמוד בפני הדחף לנסות.


אוהבים מדע ולא מקבלים מספיק ממנו בגיקטיים? Popular Science ישראל וגיקטיים יוצאים בשיתוף פעולה במיוחד במסגרתו יוכלו 100 הגולשים הראשונים להנות מגיליון חינם של Popular Science מתנה, ללא כל התחייבות. לפרטים נוספים

מדע פופולארי

הגב

2 תגובות על "לפני הרכבת הקלה בתל אביב: ההיפרלופ של מאסק בדרך להפוך למציאות"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
Ilan Keshet
Guest

זה בכלל לא רעיון מקורי של אלון מאסק זה קיים כבר משנות ה70
https://www.thevenusproject.com/en/technology/transportation
https://en.wikipedia.org/wiki/Vactrain
https://en.wikipedia.org/wiki/Maglev

Eyal Aloni
Guest
כמו מכונית חשמלית, החרא הזה מסתובב באסלה כבר 100 שנה, וזה לא הפך לדג זהב. הבעייה של רוב האנשים עם רכבת ותחבורה באופן כללי היא הזמינות הנמוכה ובכלל זה המחיר. לא זמן הנסיעה, הוא מפריע רק לאנשים שמרוויחים (מבחינתם מפסידים) בזמן הזה הרבה כסף כך שמשתלם להם לחסוך זמן. בשביל תחבורה ל99% צריך רכבת על עמודים עם פס אחד (לא מונורייל, פס אחד חד מימדי. ) כך שעלויות הבנייה של המסילה יירדו והרכבת תוכל טכנולוגית לפצות בכך שהיא תדע להתייצב עליו דינאמית כמו לוליין על חבל. המהירות? שתישאר 100, אולי אפשר לעלות ל300 קמ”ש, אם בסין מסתדרים עם זה, אפשר… Read more »
wpDiscuz

תגיות לכתבה:

נותרו עוד
00
ימים
:
00
שעות
:
00
דקות
:
00
שניות
לכנס המפתחים הגדול בישראל