המשחק Horizon: Forbidden West הוא בדיוק מה שאנחנו וסוני היינו צריכים עכשיו

בלי ספוילרים: אחרי שנת יובש, 2022 נפתחת בסערה עם אחד המשחקים החשובים ביותר של השנה, Horizon: Zero Dawn שמוכיח שוב את הכוח של משחקים מקוריים

לפני כחודש נפל דבר בעולם הגיימינג, ומיקרוסופט הכריזה כי היא רוכשת את Activision בעשרות מיליארדי דולרים. רבים ראו זאת כמהלך ״מט״ של מיקרוסופט שיגרום למשחקי ענק כמו Call Of Duty, OverWatch ועוד רבים וטובים לעבור לידיים של מיקרוסופט, כך שלא ישאר דבר לשחקנים של סוני בפלייסטיישן (מה שכבר התברר כלא מדויק, אם היא רוצה שיאשרו את העסקה הזאת). אבל גם העסקה הזו היא חלק ממלחמה קרה, שהפכה כעת למלחמת עולם: מלחמת התוכן.

יש למיקרוסופט לא מעט סיבות לעשות את המהלך המאוד דרמטי הזה, אבל הסיבה העיקרית היא חוסר היכולת שלה לייצר משחקים אקסקלוסיביים שהם Needle Movers. כאלו שאי אפשר לשחק בשום מקום אחר, וכולם רוצים לשחק בהם. עכשיו, כמעט שלא בכוונה, אחד מהאולפנים הבולטים ביותר של סוני, Guerrilla Games, משחרר את משחק ההמשך שלו לאחד מהמותגים המקוריים והבלעדיים האהובים ביותר לקונסולת הפלייסטיישן (אוקיי, וגם ל-PC בשנה האחרונה): Horizon, והוא מצליח להוכיח שוב שמיקרוסופט יכולה להמשיך לעשות שרירים, אבל חוויות כמו של Horizon הן חוויות בסקאלה אחרת לגמרי.

הלב נשאר – המשחק התפתח


המשחק ממשיך זמן קצר לאחר עלילת Zero Dawn, שאם לא שיחקתם בו, Forbidden West עושה עבודה טובה מאוד בלעדכן אתכם בכל מה שפספסתם (ומספלייר לכם את כל הטוויסטים של המשחק הקודם, שלא תגידו שלא ידעתם). אנחנו עדיין נמצאים בעתיד אחרי כמעט-הכחדת-האנושות כשבני האדם מחולקים לשבטים. אבל הטבע שוב מתחיל לגסוס והמכונות שהן בכלל סוג-של-תחליף-בעלי-חיים שבות להיות אגרסיביות – ואיילוי חייבת לצאת למערב ארצות הברית ביחד עם כמה חברים חדשים וישנים כדי להפעיל מחדש את פרויקט גאיה שאולי ישיב את הטבע, החיות ובני האדם למסלולם. על הדרך, היא מגלה שהיא ממש לא היחידה שרוצה להפעיל את הפרויקט, אבל מסיבות אחרות לגמרי – והמירוץ מתחיל.

הלב של המשחק המקורי די נשאר כאן זהה: אתם מסתובבים במפה ענקית (עצומה, אבל עוד מעט נגיע אליה), בה מסתובבים שבטים ורובוטים דמויי בעלי חיים עויינים, כשאתם צריכים להתגנב או לתקוף אותם בצורה יחסית חכמה כדי לשרוד את הקרבות שאיכשהו הם תמיד גדולים עליכם. כמעט לכל אויב יש את החולשה שלו, ולכם יש סטים של נשקים שונים של חצים, חניתות ורוגטקות עם יכולות שונות שאתם יכולים וחייבים לנצל כדי להביס אויבים שונים שנעים מבני אדם, לרובוטים בגודל של בניין 3 קומות.

עד כאן הכל די זהה מבחינת המשחקיות, אבל HFW מוסיף רבדים חדשים בעץ השדרוגים המוכר. התוספת הראשונה היא Weapon Stamina שמוסיפה יכולות חדשות לנשקים כמו שימוש בכמה חיצים לאותה יריה במקום אחד-אחד, ו-Valor, שהן יכולות זמניות משופרות לאיילוי (עם אנימציה ממש ממש מגניבה). אבל למען האמת, דווקא בכל הנוגע ל-Valor לא הצלחתי למצוא את עצמי משתמש בהן יותר מדי, בניגוד לשדרוגים החדשים ליכולות של הנשקים שבאמת מצאתי שימושיים וכאלו שמוסיפים לאקשן הדי מותח של המשחק.

אבל ממש לא רק הקרבות שודרגו, אלא גם החוויה הכללית של ההתניידות שלכם במפה: איילוי מקבלת Grappeling Gun שמאפשר לה לטפס לנקודות ספציפיות בכמה לחיצות כפתור וחוסך לכם טיפוסים מייגעים; וגם מגן מקולקל שבעצם משמש רק כדאון, מה שמאפשר לכם לדאות כשאתם יורדים מהרים וגבעות ומקצר לכם הרבה זמן מיותר; ולקינוח אתם גם יכולים לשחות ולצלול. היכולת האחרונה הזאת היא איטית למדי, וקצת מבאסת כי אתם לא יכולים להשתמש בנשקים שלכם מתחת למים, מה שיגרום לכם לגרור אויבים ליבשה בתהליך די איטי ומעצבן.

כל היכולות הללו לא רק מסייעות להתניידות שלכם והופכת את המשחק להרבה יותר נעים ונוח, אלא גם כמובן לוקחות חלק בחידות השונות, ועוזרות לכם להגיע לנקודות מסוימות במפה שלא יכולתם להגיע אליהן קודם. אלה תוספות די משמעותיות שתוך שניה גורמות למשחק הקודם להיראות די מיושן ואיטי.

באופן כללי, המשחקיות של Horizon מצליחה להיות יחסית מורכבת, אבל לא כזו שתרתיע אתכם אם שיחקתם במשחקים שאפילו קרובים לעולמות ה-Action-RPG. מלבד כמה תפריטים קצת יותר מדי סבוכים ומבולגנים לטעמי, כמעט הכל נמצא בקצות האצבעות שלכם ובמרחק של כמה קומבינציות פשוטות, כך שגם בלב קרב עמוס ברובוטים עצומים אתם יכולים לבצע כמה מהלכים שישנו לחלוטין את המצב שלכם.

פשוט לעצור ולהתפעל מהנוף

אבל די, אני לא יכול לחכות יותר ואנחנו חייבים לדבר על המפה של Forbidden West.

זו מפה כל כך ענקית וכל כך מגוונת ויפהפיה ששום מילים לא יעשו לה צדק. בשילוב עם אפקטי התאורה וההשתקפויות הכל כך מוצלחים, מצאתי את עצמי אחת לכמה דקות פשוט עוצר ומתפעל מהנוף כאילו אני שוב בטרק שלי בנפאל. יש כאן הכל: ממפלי ענק ומצוקים עוצרי נשימה למדבריות דרמטיות, הרים מושלגים ומשופעים וכמובן איזורי ירוק-עד שכמעט אפשר להרגיש את הרוח עוברת בהם (אוקיי, אתם באמת מרגישים את הרוח עוברת בהם בגלל ה-Haptic Feedback בשלט). כל זה עם כל מיני נגיעות פוסט-אפוקליפטיות של מבנים הרוסים, מכונות שנפלו בקרב, מטוסים שהתרסקו ועד לא מעט הפתעות שפשוט גרמו לי להשתאות. באמת, כפיים לצוות הארט והסביבות של המשחק הזה.

אם יש לכם עוד חברים שישחקו במשחק הזה והם יודעים לשחק עם ה-Photo Mode המובנה, ההימור שלי הוא שאתם הולכים לראות כמות מרשימה של תמונות בפיד שלכם שכוללות את הנופים הבאמת מטורפים שהמשחק הזה פשוט מאפשר לכם לחקור. זו מפה שפתאום לא התחשק לי לעשות בה Fast Travel ולקצר תהליכים, אלא פשוט לחקור ברגל. כזו מפה מדהימה עוד לא ראיתי במשחק עולם פתוח, ובטח לא כזו שאתם באמת יכולים לטייל בה, והיא לא סתם קישוט מרוחק שאי אפשר להגיע אליו. מדהים מדהים מדהים – בטח אחרי השנתיים הסגורות שכולנו חווינו – משחק שכזה גורם לכם להרגיש כאילו אתם נושמים אוויר צח, למרות שאתם בסלון.

אם אתם משחקים בפלייסטיישן 5, אתם לא רק מרוויחים את הגרפיקה המדהימה ומהירות הטעינה המאוד מרשימה, אלא גם את הניצול המוצלח של הפיצ׳רים של שלט ה-DualSense המשובח: אתם תשמעו הרבה אפקטים דרך הרמקול של השלט, תרגישו את ההבדלים במזג האוויר דרך המנגנון ההפטי של השלט (חכו שתרוצו לתוך סופת חול) וכמובן, תרגישו את ההבדלים בין הנשקים השונים בטריגרים. לא רק שתרגישו את הדריכה של הקשת של איילוי, אלא כשתרימו נשק ״כבד״ שהפלתם ממכונות, ההדק ממש יתקשה וירגיש כאילו אתם באמת מתפעלים מכונה כבדה.

ויוה לאס וגאס

עם עולם גדול מגיעות גם בעיות גדולות

אבל בואו, לא הכל מושלם כאן – די הופתעתי לגלות עד כמה האופי של המשחק הראשון נמצא גם במשחק ההמשך, כשכל המשימות, קטעי המעבר והדיאלוגים שקשורים לעלילה הראשית מרתקים וכוללים גם את הטקסטורות ואנימציות הפנים מהטובות שראיתי במשחקי מחשב (מאז Uncharted ו-The Last Of Us 2). אבל ברגע שעוברים למשימות הצד, התוצאה הופכת להיות מה שנקרא Mixed Bag. פתאום אין השקעה בליפ-סינק, העיניים של הדמויות מסתכלות לכיוונים הלא נכונים, הכתיבה נהיית קצת מעייפת ומתעסקת יותר מדי סביב פוליטיקות פנים-שבטיות שאי אפשר לזהות את ההבדלים בינהם (סליחה אם זה Offensive כלפי שבט האוסרם או הטנקת׳. מערכת גיקטיים מכבדת ומוקירה אתכם).

גם הפעם יש לכם אפשרות להרחיב את הדיאלוגים שלכם עם דמויות שונות ולשאול אותן שאלות שמעניינות אתכם, וגם הפעם מצאתי את עצמי מדלג על רוב האפשרויות האלו וחותך ישר למשימה, וזה כי בדרך כלל השיחות האלו רפטטיביות וחוזרות על מידע שכבר שמעתם בדרך כזו או אחרת. אבל מה שכן חדש בדיאלוגים הוא האפשרות לבחור בין כמה אפשרויות קריטיות אחת לכמה זמן, בין תגובה כוחנית, למכילה, לשכלתנית. אני חייב להודות שגם כאן, לא התרשמתי ולא הרגשתי שיש כאן השפעות ארוכות טווח מדי בסגנון Witcher, אלא יותר השפעות מהעולם של Assassin's Creed. לצערי, גם במשחק הזה יש לא מעט טקסטים שתאספו במהלך הדרך, וכמו שאני תמיד אומר – אם הייתי רוצה לקרוא, הייתי פותח ספר – ולכן תביאו לי יותר קטעי סאונד מהעבר (ויש כאלו, והם מרתקים מאוד), ופחות מסמכים משעממים שלא שופכים אור על כלום. לפעמים המסמכים האלו מכילים גם קודים לכל מיני דלתות, אבל אם אתם לא קוראים אותם ברגע שאתם אוספים אותם, הסיכוי שתמצאו אותם בתוך הררי התפריטים והמסמכים הוא קלוש, וחבל שכך.

אני יודע שאני אמור מאוד לשמוח מכך ש-Guerrilla Games פיתחו את Horizon: Forbidden West גם לקונסולות הפלייסטיישן 4, ובכך מאפשרים גם למי שלא מצליח או לא רוצה להניח את ידיו על פלייסטיישן 5 לשחק במשחק הנהדר הזה – אבל הנה בא אבל: יש לא מעט מקומות שבהם אפשר ממש לראות ולהרגיש שהמשחק הזה הוא לא ״טהור״: טקסטורות, חפצים ודמויות מופיעות יש מאין כמו בימים הישנים, מסכי טעינה שאורכים שניות קצרצות והיה אפשר להסתדר גם בלעדיהם ועוד רגעים שבהם אמרתי לעצמי שהמשחק הזה היה יכול להיות קצת יותר טוב אם הוא לא היה גורר איתו גם את מטעני העבר.

תראו, אני שיחקתי במשחק מספר שבועות לפני השחרור שלו לשוק, ונתקלתי בלא מעט באגים: מבעיות גרפיות כמו הבעות פנים מעוותות (ומשום מה זה גורם לאיילוי להיראות כאילו היא חסרת סבלנות לכל שאומרים לה); מבנים שלא נטענים עד שמתקרבים אליהם; דמויות עם חצי פלג גוף שקוף; לבעיות במיקס סאונד שגורמות לקולות של דמויות רקע להשמע לפתע יותר חזקות על פני הדמות הראשית; תפריטים ב-60 פריימים לשניה לעומת המשחק שיכול לרוץ ב-30 פריימים לשניה. אבל מה שבעיקר העיק אחת לכמה זמן זה באגים שבאמת מנעו ממני להתקדם במשחק. לא אחת נתקלתי במצבים שהמשחק פשוט לא נתן לי להשתמש בנשק (עד שהחלפתי אותו הלוך ושוב), או שבוס משמעותי פשוט לא תקף אותי (עד שטענתי שמירה ישנה מאותו היום אחרי עשרות ניסיונות), משימות שלא מתעדכנות (עד שהפעלתי את הקונסולה מחדש) וכמובן קריסות אקראיות.

בזמנו נמסר לי שהמפתחת תשחרר Day 1 Patch כנהוג, אשר אמור לתקן את כל הבאגים הרציניים כך שיכול להיות שאתם לא תיתקלו בבעיות האלה – אבל כתבתי את הביקורת הזאת לפני שהמשחק שוחרר לחנויות, כך שאני חייב להגיד לכם לקחת את זה בחשבון כי אני למדתי לא להסתמך על הבטחות לעתיד אלא על מה שיש ברגע הרכישה. עם זאת, צריך לשים דברים בפרופורציות ולהגיד שלא מדובר פה בחווית CyberPunk 2077 שגרמה לי ממש לא ליהנות מהמשחק או כזו שתגרום לשערוריה שתקראו עליה בכל מקום, אלא פשוט במשחק שכנראה יכול היה ליהנות מעוד שבועיים של QA במקום להתחייב לתאריך יציאה ספציפי. אם אתם רוצים להיות בטוחים שאתם מקבלים חוויה חלקה בתמורה ל-70 דולר, אולי שווה לחכות עוד כמה שבועות שהכל ישויף.

פי אלף יותר עולם פתוח

למרות שגם Horzion: Zero Dawn הוא משחק עולם פתוח, Horizon: Forbidden West לוקח את ההגדרה הזאת ומרחיב אותה פי כמה וכמה. לא רק שהמפה עצמה של HFW היא ענקית, אלא כמות התוכן שבה היא משוגעת: חוץ מאיסוף של כל מיני מסמכים, קטעי סאונד וחפצים נדירים יותר ופחות, הפעם יש גם שלל פעילויות שמצטרפות אל הכמות המרשימה ממילא של משימות צד: ממירוצי מכונות (כן, מכונות, לא מכוניות), משחק לוח בכל עיר חדשה (מישהו אמר Gwenth מ-Witcher ו-Orlog מ-Assassin's Creed האחרון?), אתגרי ציד ולחימה, איתור של קופסאות שחורות ממטוסים שהתרסקו ועוד שלל הסחות דעת שאו שתתעלמו מהן כמעט לחלוטין, או שידאגו שהמשחק הזה יעביר לכם עוד שעות משחק רבות – ממש לא חסר מה לעשות כאן וחובבי ה-100% והפלטינומים יבלו כאן שעות נוספות.

היופי הוא ש-HFW הוא סוג של בופה אכול כפי יכולתך. אתם תבחרו כמה אתם רוצים לאכול ממשימות הצד, כמה בא לכם לצאת לאסוף חלקיקים נדירים כדי לשדרג את הנשקים והאם סיפור הצד הזה מעניין מספיק כדי להשלים אותו עד תומו. כל עוד תעשו כמה משימות צד על הדרך, אתם כמעט תמיד תהיו כמה שלבים מעל המינימום המומלץ להשלמת המשימה הראשית, ואם תחליטו לשקוע בכל שאר המשימות והאתגרים השונים – אתם תקבלו כאן משחק שכבר גולש הרבה מעבר לקו 60 השעות לפי ההערכה שלי. פשוט תאכלו כמה שאתם רק רוצים – יש כאן מספיק לכולם, ובלי Loot Crates, הרחבות, פרקים ושאר השטויות שמחרבות את עולם הגיימינג.

עוד גביע לארון

Horizon: Forbidden West הוא משחק שתוך שעות ספורות גורם ל-Zero Dawn הנפלא להרגיש כמו פריקוול לדבר האמיתי – ואלה המקומות שבהם משחקי המשך נמדדים כהצלחה: כשהם מצליחים לקחת את הנוסחה של המקור, להישאר נאמן אליה, אבל לפתח אותה מספיק כדי להרגיש שמדובר בהרבה יותר מסתם אבולוציה. מהבחינה הזאת, HFW מתגלה כהצלחה מסחררת, וכעוד מדליית כבוד למדף הגביעים של סוני שממשיכה להוכיח ש-Call Of Duty זה טוב ויפה, אבל החוויות שבאמת נשארות עם השחקנים ובאמת דוחפות את הקצה של אומנות הגיימינג הן החוויות היותר מקוריות. כאלו שאתם חושבים עליהן במהלך כל היום ורק מחכים לשעה הזאת ביום שתוכלו להדליק את המסך ולשקוע שוב אל העולם המדהים הזה. סוף העולם מעולם לא היה מוצלח יותר – אז אל תפספסו אותו.

עוד סיפורים כאלו מחכים לכם עכשיו עוד סיפורים כאלו מחכים לכם עכשיו בערוץ העדכונים הרשמי של גיקטיים

עידן בן טובים

נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדג׳טים והרבה פחות מדי זמן פנוי כדי לשחק עם כולם. בעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות לסוללות של מכשירים. כשהוא לא עסוק בלכתוב על טכנולוגיה, הוא אוהב לדבר עליה, והרבה

הגב

רוצה להיות הראשון להגיב?

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: