ביקורת משחק – God of War III

God of War III הוא המשחק האחרון בסדרת המשחקים המהוללת לפלייסטיישן, והוא אחד המשחקים הבלעדיים המצופים ביותר לפלייסטיישן 3. בואו לקרוא האם היה שווה לחכות, והאם המשחק עומד ברף הגבוה שהציבו לו קודמיו.

אני חייב להודות שלפני God of War III לא שיחקתי באף משחק בסדרה. זה נשמע קצת דבילי להתחיל סדרת משחקים כל כך מהוללת דווקא מהמשחק השלישי בסדרה , אבל מה לעשות שלא היה לי Playstation2 ושלא ידעתי שהמשחקים הקודמים בסדרה יצאו ל- Playstation3 עד אחרי שהתחלתי לשחק.

חוץ מזה, חשבתי לעצמי, זה משחק Hack and Slash. כמה עלילה כבר יכולה להיות בו?

אז התחלתי לשחק, ומיד נזרקתי אל תוך התופת. לא היה לי מושג מה לכל הרוחות והאלים קורה שם. הדמות אותה שיחקתי, קרייטוס, טיפסה על גבה של הטיטאנית גאיה בעוד זו מטפסת על הר אולימפוס במטרה להרוג את זאוס, מלך האלים. לא היה ברור לי למה, מיהו קרייטוס בכלל (שלא היה קיים במיתולוגיה היוונית), ולמה הוא רוצה להרוג את זאוס – ויותר מכך, לא היה ברור לי איפה אראס – אל המלחמה האמיתי, ולמה קרייטוס הוא אל המלחמה.

הבנתי שכנראה שלסיפור יש משמעות בכל זאת, ונכנסתי לוויקיפדיה לקרוא קצת את התנהלות העלילה לפני תחילת המשחק.

העלילה

אז בקצרה, קרייטוס הוא לוחם ספרטאני שיוצא למסע נקמה באלים לאחר שאלה השתמשו בו ככלי למלחמות הפנימיות שלהם. אראס – אל המלחמה, גרם לו להרוג את משפחתו, ועל כן הוא נקם בו והרג אותו ובכך נהיה אל המלחמה בעצמו. אך הנקמה, כדרכה, לא סיפקה את קרייטוס צמא הדם והוא יצא להלחם גם באלים, גם להם הוא חב חוב לא קטן. זאוס – מלך האלים, בגד בקרייטוס והרג אותו מתוך פחד מהנבואה שלפיה אחד מבניו של זאוס יום אחד יהרוג אותו ויחריב את אולימפוס, וקרייטוס מגלה כך שהוא בעצם בנו של זאוס. קרייטוס מפלס את דרכו החוצה מהשאול וחוזר אחורה בזמן לתקופת המלחמה הגדולה בין האלים לטיטאנים, היחידים שיכולים להפיל את אלי אולימפוס מכסא מלכותם הגבוה, ומחזיר אותם איתו להווה. הטיטאנים גם הם רוחשים שנאה עזה לזאוס על שניצח אותם במלחמה ושלח אותם להכלא לנצח בשאול, וביחד הם מטפסים על האולימפוס על מנת להחריבו. וכאן רק מתחיל המשחק השלישי.

המשחק מתחיל ישר בלב התופת. אתם מגלמים את קרייטוס הרוכב על גב הטיטאנית גאיה, וזאוס שולח את מיטב ‘חייליו’ – אחיו ואחיותיו האלים, להגן על מבצרם. הסקאלה הענקית שבה מתרחשת הסצנה מרשימה, אבל עד שלא מקבלים את השליטה לידיים לא מבינים עד כמה. הטיטאנים, ההר, ההתרחשויות ברקע – לא מדובר בסתם ציורים ואנימציות, מדובר בסביבה חיה ונושמת – וענקית, בה אתם נמצאים. אתם לא סתם עומדים על משטח שהרקע שלו מצוייר כטיטאן – אתם על הגב של הטיטאן, בעוד היא מטפסת על הר עצום. התנועות שלה, התנועות של האויבים, הכל חלק מהסביבה שלכם. לוקח זמן להבין שאתם בעצם צריכים לזוז על גבי דמות חיה שזזה בעצמה, וכשזאוס שולח כנגדכם את אחיו – פוסידון אל הים, אתם מתחילים להבין באמת את המשמעות של הסקאלה שבה אתם משחקים. למעשה המשחק מתחיל בקרב בוס – דבר שנשמר בדרך כלל לסוף או לקטעי מעבר, ומספק את אחת מסצינות האקשן המוצלחות והמספקות ביותר במשחק כולו (מה שלא גורע מהאחרות, למרות זאת).

למרות שאתם מנצחים את פוסידון ואת מפלצת הים שלו, גאיה המגושמת עדיין אינה תחרות לאלים הזריזים והמהירים, ועד מהרה היא נופלת מהצוק בדרכה חזרה לשאול, לא לפני שהיא מבקשת מקרייטוס שיעזור לה. למי שעדיין לא מכיר את קרייטוס – ואני בשלב זה עוד לא הכרתי אותו, מצפה הפתעה. בכל משחק מחשב כמעט קיימת אפשרות הבחירה בין טוב לרע. שני המשחקים האחרונים ששיחקתי בהם לפני God of War III היו Heavy Rain – משחק שכל העלילה שלו מתקדמת אך ורק באמצעות בחירות השחקן ושמציב בפני השחקן דילמות בכל רגע אפשרי, ו- Dante’s Inferno, משחק שמבוסס על God of War באופן כה כבד שכמעט אפשר לטעון לגניבה ספרותית, מלבד העובדה שבניגוד ל- God of War הוא מציב בפני השחקן מערכת של בחירה בין טוב לרע בכל צומת דרכים אפשרית (מה שבסופו של דבר לא משנה שום דבר בעלילה, אבל לפחות נותן לכם את תחושת הסיפוק האישית שלכם שעשיתם משהו טוב). ב- God of War, לעומת זאת – הבחירה שלכם היא בין האפשרות הברוטאלית לבין לכבות את הפלייסטיישן. בכל פעם שתתקלו במצב בו דמות תבקש מכם רחמים, או שתתבקשו לבחור בין לעשות את הדבר הנכון או את הדבר שמשרת את מטרתכם, לא באמת תוכלו לבחור אלא תאולצו על ידי המשחק להרוג, להשמיד, לבתר ולהרוס את כל מה שניצב בדרככם. אין מה להגיד – לא רק מבחינה גרפית אלא גם מבחינה סיפורית, מדובר במשחק ברוטאלי ואלים.

אז קרייטוס כדרכו מעדיף לתת לגאיה ליפול בחזרה לשאול, רק כדי שהוא יוכל לממש את נקמתו נגד זאוס. הוא כושל, ונופל אל השאול – שם נלקחים ממנו כל כוחותיו ונשקיו, והוא זוכה לביקור מרוחה של אתנה, אותה הרג במשחק הקודם, שמבשרת לו שהוא חייב להרוג את זאוס כדי להציל את האנושות. קרייטוס מודיע לה שלא היה יכול להיות אכפת לו פחות מהאנושות, והוא רק רוצה את הנקמה שלו על מה שהאלים בראשותו של זאוס עשו לו.

כאן מתחיל המסע של קרייטוס ממעמקי השאול לראש הר אולימפוס, בדרכו הוא עובר במקומות ידועים יותר ופחות במיתולוגיה היוונית, עם אינטרפרטציות מעניינות לדברים כמו המבוך (לברנית’) של דאדלוס (מי ידע שהיה Steampunk במיתולוגיה היוונית?) או תיבת פנדורה (אותה כבר ‘פגשנו’ במשחקים קודמים, כך מסתבר). כל מילה נוספת היא ספוילר, אבל כן חשוב לי לציין לטובה את הסיפור. הוא פשוט מרתק! השתלשלות האירועים, הכיוונים השונים שתשלחו אליהם, וההצגה של העולם פשוט מרתקים ושואבים אתכם פנימה, וזאת למרות שקרייטוס הוא דמות שמאד קשה להתחבר אליה. אין בו כמעט טיפה של אנושיות, הפתרון שלו לכל דבר הוא להרוג ולהחריב כדי להשיג את מבוקשו, ובעוד כל משחק אחר היה מנסה להראות לכם שהגיבור הוא אלים אבל הכוונות שלו טובות, אין שום ניסיון אפילו קל שבקלים להראות את זה כאן. קרייטוס הוא פשוט רוצח אכזר ואלים שרק מעניין אותו דבר אחד, ולא אכפת לו מי סובל בדרך – גם אם זה אומר שכל העולם כולו יחרב בשביל זה.

משחקיות

כמה מילים על המשחקיות והקרב במשחק. בעוד שרוב המשחק מתנהל באופן די סטנדרטי למשחקי פעולה מגוף שלישי, בכל זאת מדובר במשחק שהמציא את הז’אנר ויש כמה חידושים פה ושם. מדי פעם תצטרכו לשלוט בקרייטוס כשהוא עף במורד או במעלה תעלה ארוכה, בו בזמן להתחמק מהריסות נופלות, סלעים, ושאר מכשולים. לא מדובר בהמצאת המאה, אבל זה שינוי מרענן מהביתור והשיסוף הסטנדרטים. קרבות הבוס מעניינים ומגוונים, ומדי פעם תתקלו באתגרים שהם לא רק פאזלים, אלא שילוב של פאזל ולחימה שמשלימים אחד את השני (למשל – תצטרכו לבצע מהלך לחימה מיוחד כנגד אויב מסוים על מנת לעבור מלכודת מכאנית שתמחץ אתכם אחרת). בלטו גם כמה רגעים בקרבות בוסים מסוימים בהם צריך לבצע פעולות יוצאות דופן כגון להשתמש בסטיק האנאלוגי על מנת לכוון את ידו של קרייטוס להסתיר את האור המסנוור הבוקע מעיניו של אל השמש היליוס, או לתחמן את הרקולס על מנת שיעיף את עצמו לתוך שורה של קוצים. הדבר המוצלח באמת במשחק הוא השילוב והתזמון של סוגי המשחק השונים. הפאזלים, הקרבות, קרבות הבוסים והסצינות המיוחדות, אף אחד לא מרגיש כאילו הוא נמשך יותר מדי, או שיש יותר מדי כאלה. לא תגיעו לפאזל ותגידו “אוי לא, לא שוב” כמו במשחקי גוף שלישי רבים אחרים, ולא יקרה שפשוט תתעייפו או תשתעממו מלהילחם באויבים. המשחק מאזן את כל סוגי המשחק השונים הקיימים בו בצורה שווה וזורמת, מה שמבטיח שלא תשתעממו לרגע.

גרפיקה

ואי אפשר לבקר משחק פלייסטיישן 3 בלי לדבר על הגרפיקה. אני חייב להודות שאני מעריץ אדוק של מיקרוסופט, ושתמיד הייתי מגן גדול של ה- Xbox360 לעומת ה- Playstation 3. במשחקים משותפים תמיד ה- Xbox360 מנצח, אבל כשזה מגיע למשחקים אקסקלוסיביים ל- PS3 אפילו אני לא יכול להתכחש לעובדה שהפלייסטיישן פשוט יותר מתקדם. ובאופן יותר ספציפי – God of War III הוא אחד המשחקים היותר טובים שראיתי מבחינה גרפית. נכון, אין לו את הפוטו ריאליזם של Heavy Rain (גם כותר אקסקלוסיבי ל- Playstation 3), אבל המשחק לא אמור להיות פוטו-ריאליסטי והוא מציג את האפקטים, הסקאלות העצומות, האובייקטים והאנימציות בצורה מושלמת. ומעבר לריאליזם, קיים גם מימד העיצוב והאווירה – וכאן שוב אזכיר את הטיטאנים, אבל הפעם סצנה אחרת בה אתם נלחמים כנגד טיטאן לא פחות ולא יותר – כל זאת בזמן שאתם מטפסים עליו. בכל זאת מדובר ביצור ענק ומאסיבי, והכול אינטראקטיבי ומיידי – לא עובדים עלינו עם סרטי מעבר או תמונות רקע מצוירות, הכל In-Game.

חוויית משחק

המילה הכי גדולה בעולם המשחקים היא Immersion, שבתרגום חופשי מדברת על “שקיעה” במשחק. משחק (וסרט) טוב הוא משחק שאתם כל כך שוקעים בו שאתם מרגישים חלק מהמשחק, אתם לא מודעים למה שקורה מסביבכם והכול כל כך מרתק, אמיתי וטבעי שאתם פשוט נבלעים בתוך העלילה. זאת המטרה העליונה של יוצרי משחקים וסרטים, והמחסום הכי גדול בדרך להשגת Immersion הוא בדרך כלל הגרפיקה. דמויות וירטואליות סובלות מתופעה שנקראת “עמק המטריד” (שוב תרגום חופשי ל- Uncanny Valley). מדובר בעמק מטפורי הלקוח מגרף המודד את רמת ה- Immersion ותחושת ההתחברות שהצופה מרגיש כלפי דמות וירטואלית, על ציר של קרבה לאנושיות. הכוונה היא שככל שהדמות יותר אנושית, ככה האדם ירגיש יותר מחובר אליה – עד שמגיעים ל- Uncanny Valley, אזור שנמצא בדיוק לפני הרמה הכי גבוהה של אנושיות. דמויות שהן כמעט אנושיות אבל יש בהן משהו קטן לא אנושי, אם זה תנועה לא טבעית, תווי פנים קצת מוזרים, או כל דבר אחר קטן ובלתי מורגש כמעט אבל שברמת התת מודע גורם לאדם סלידה קשה מהדמות, ויוצר את עמק המטריד:

ב- God of War III, רוב הדמויות לא נכנסות לעמק. הן או ציוריות מאד – מה שמשאיר אותן לפניו, או כל כך מציאותיות שהן מאחוריו. הפעמים היחידות שבהן דמויות ‘נופלות’ אל עמק המטריד הן כשהן מדברות. רוב הדמויות מדובבות בצורה נוראית, עם טקסטים חד-שורתיים קלישאתיים שמוקראים לרוב באובר-דרמטיות משוועת. יוצאי הדופן היחידים הם הפסטוס, שמדובב על ידי ריפ תורן האגדי (והמסומם כמעט תמיד), והרקולס – שמדובב על ידי קווין סורבו (שגילם את הרקולס גם בסדרת הטלוויזיה ההיא בשנות התשעים). אפילו מלקולם מקדואל, שהוא שחקן קול פנטסטי בדרך כלל והופיע באין ספור משחקים – נשמע פשוט משעמם.

למעשה – זאת המפלה הכי גדולה של המשחק (מלבד כמה סצנות בסוף שלא אספר עליהן מחמת הספוילר, אבל רק אציין שאין להן שום אמינות סיפורית). הדיבוב כל כך גרוע ושבלוני רוב הזמן, שזה פשוט שובר את האשליה המושלמת שיוצרים הגרפיקה והסיפור. במיוחד קרייטוס, שגם ככה קשה להתחבר אליו בגלל חוסר אפשרות הבחירה בין טוב לרע, נשמע כל כך קריקטוריסטי ומגוחך, שכל מילה שיוצאת לו מהפה נשמעת מאולצת ומיותרת.

סיכום

למרות המגרעות הספורות, ובעיקר בגלל שהן ספורות, בסופו של דבר המשחק הוא משחק מרתק וחובה לכל בעל פלייסטיישן 3. קשה להתנתק ממנו ברגע שמתחילים לשחק, והייתי צריך לעשות הפסקות יזומות כדי לא לקבל את דלקת שרירי התעלה (Carpal Tunnel). הסיפור פשוט מעולה, ולמרות הקושי בדיבוב הוא עדיין מצליח לשאוב אתכם פנימה ולא להרפות. הדינמיות של סגנון המשחק, המהלכים השונים, הפאזלים המגוונים, החפצים המוחבאים, וכל שאר החידושים שהמשחק מביא פשוט לא מפסיקים להשתנות ולהשתכלל והוא לא משעמם לרגע. הגרפיקה מדהימה, עיצוב השלבים מעולה, המוזיקה פשוט אפּית, וכמו קודמיו – המשחק מציב רף חדש וגבוה במיוחד למשחקי פעולה מגוף שלישי. ועם הכיוון שעולם המשחקים לוקח לאחרונה, קשה לי להאמין שנראה משהו שאפילו מתקרב לרף הזה בזמן הקרוב – אם בכלל.

Avatar

אלעד אברון

עובד בחנות מחשבים מוכרת כמוכר ביום ובונה אתרים ואפליקציות בלילה. פנבוי גאה של מיקרוסופט וממגיניה הגדולים ביותר (גם בלי שהם אי פעם שילמו לו גרוש אחד שחוק). חובב לא קטן של משחקי מחשב ווידאו, ובעבר כתב במגזין משחקים ישראלי מפורסם. אלעד גם כותב באתר הבלוגים של מיקרוסופט ישראל, והתמחה בעבר בניהול רשתות.

הגב

1 תגובה על "ביקורת משחק – God of War III"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
אופיר
Guest

חייב להסכים

משחק חובה לכל בעל PS3
פשוט לא יכולתי להפסיק לשחק
העלילה גוררת אותך פנימה

wpDiscuz

תגיות לכתבה: