ארוך מדי, כן קראתי: המאמרים הארוכים שלא הספקתם לקרוא במיוחד לסופ”ש

הידד, נגמר הקיץ, מתחילים חגי תשרי. הקדישו זמן למוח שלכן, לפני הבלגן של החגים.

תמונה: Pexels

הפעם, בסימן הזמן הפנוי שמתווסף לכולכם עקב סיום החופש הגדול, הגדלנו את הטור ל-XL. בתיאבון

סתום ת’לייק

כפי שהזכרנו בשבוע שעבר, חברות המדיה החדשות מוצאות עצמן בחזית הדיון בנושאי החדשקר, הבוטים ומילים טרנדיות נוספות הקשורות לעיוות המציאות על ידי שימוש בטכנולוגיה. מאמר זה של Motherboard בוחן כיצד אחת השחקניות הראשיות בהצגה זו, פייסבוק, עומדת להתמודד עם הנושא.

טובים השניים

אגב, אם מישהי תהתה לפשר הציוצים של נשיא ארה”ב השבוע על האלגוריתמים הלא בסדר של ענקיות הטק, ולמי שטרם רשמה ביומן, בשבוע הבא עומדת להתרחש ההצגה הטובה בעולם, כששריל סנדברג מפייסבוק וג’ק דורסי מטוויטר יגיעו לדבר בפני הסנאט האמריקני על שלל נושאים כיפיים.

עת ללדת ועת למות

כולם זוכרים את המשחקים המוצלחים ביותר. המכורים זוכרים גם כלשונות צורבים. אולם בתי הקברות הדיגיטליים מלאים בפרוייקטים שקרמו ביטים וגרפיקות, אך חייהם נגדעו בידי מנהלים קרים משיקולים כאלו או אחרים. כתבה זו מספקת סיור מודרך בדוגמה מעניינת במיוחד, שהיא הולדתו, מותו, התמטפורזיותו ומותו מחדש של משחק שהיה אמור להיות פורץ דרך ביותר מרמה אחת, אך לא זכה לראות אור יום.

אוהב כסף לא ישבע

מאמר הבוחן את אחד המשקיעים החזקים (ביותר מרמה אחת) בעולם העסקי, עם קרן השקעות של עשרות מיליארדי דולרים, חוש לדם, וחוסר בושה או רגשות. העולם העסקי מעולם לא נראה אכזר יותר.
אם לא נתקלתן אף פעם במושג Activist Shareholder, אז מדובר באדם או בחברה המזהים חברה בקשיים, קונים נתח נכבד (מספיקים אחוזים בודדים) של מניותיה, מנערים את המערכת חזק חזק, מעלים את ערך המניה בטווח הקצר, ואז לרוב מוכרים את המניות כדי ללכת לעשות בלגן במקום אחר.

פשע מענן

כתבת התחקיר שהכי דומה לתסריט של סרט פשע צווארון לבן. The Verge חקרו ומצאו רשת גלובלית של האקרים, ברוקרים, הדלפות, מניות, ופשעים אשר חוצים מדינות ויבשות ושוויים מסתכם בעשרות רבות של מיליוני דולרים.

מה התקלקל באינטרנט

המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס מספק הסברים קצרים לסיבות לפער הגדול שקיים בין חזון האינטרנט הזך, הנקי, הזוהר והמאמם, לבין הביצה שהוא כיום.

דיקטטורה ליברלית

עם המשך הפרסומים על חוסר הסובלנות של האגף הליברלי במערב, לאחר התפוצצות הפרשה בגוגל לפני שנה, וכעת הדיון הפנימי בתוך פייסבוק אשר (הו)דלף לתקשורת, ממשיך להתרחב הקיטוב בתוך החברה המערבית בין השמאל לבין הימין. בצד השמאלי, האגף האלים של תפיסת העולם הליברלית ממאיס את עצמו על בני האדם השקולים בעודו שקוע בתחרות עצמית של טהרנות. כאן מוגשת חוויה אישית (מאוד מאוד אישית, עד כדי “בואו ואספר לכם תוך כדי על תהליך הפרידה, הגירושין וההתרחקות מבעלי”) של ליברלית מתונה שמאסה בצורך להצדיק עצמה ובחובה להסכים תמיד עם הסמן הקיצוני ביותר בנמצא, ועזבה לטובת בועה סובלנית ומעניינת יותר (אותה), בה מילים כמו “ניואנס”, “מחשבה מקורית”, או “חקירת האמת” אינן פשעים נגד האנושות. גם כאן, לטכנולוגיה תפקיד חשוב מאוד בשינוי המרחב הציבורי, הדיון בו, ומרקם החיים עצמם, כמו גם תפקיד במציאת פתרון למצוקה.

מקרה בוחן פתע

מבט ממוקד על מקרה בוחן של שימוש באינטלגנציה מלאכותית למטרות פוליטיות, חברת פיסקלנוט שמשתמשת בבינה מלאכותית בתחום ניתוח שפה כדי להביא ללקוחותיה את כלל החוקים אשר נחקקו במדינת הלקוח בנושאים החשובים לו. הכלי יעיל בצורה משכנעת ועוזר לחזקים ממילא לחזק את אחיזתם בשיח הציבורי ובתשומת הלב של מקבלי ההחלטות.

אבא פגום/ תפוח רקוב

אם כבר קראתן עד כמה סטיב ג’ובס היה בוס רע, או בן זוג בלתי נסבל, מה-4 בספטמבר תוכלו לקרוא בנוסף עד כמה הוא היה זוועה של אב. בתו, ליסה (כן, המחשב על שמה), סופסוף מוציאה את ספר הזכרונות שלה, אחרי שש שנים של עבודה. היא ממש מנסה להיות נחמדה לאביה, אבל לא כל כך יוצא. בהתחלה הספר נשמע לנו כמו נסיון לרכוב על הגל, אבל במו עינינו שמענו את אימה, קריסאן, שרואיינה בקשר ליציאת הספר, אומרת שליסה צמצמה והורידה בכתיבתה את עוצמת הפוגענות של סטיב באופן ניכר. בניגוד לביוגרפיה הנוצצת, או לכמות הבלתי סבירה של ספרים אחרים שנכתבו בנושא והתרכזו בצהוב וברקוב, נראה שדווקא ספר זה יהיה עדין יותר, ומלא בניואנסים.

סייבר גאופוליטי

נקודת מבט בטחוניסטית על תחום הסייבר. האיומים העיקריים (והכסף הגדול) עמו צריכות חברות סייבר להתמודד עובר מהמגזר הפרטי אל המשחקים הגאו- פוליטיים הבין- מדינתיים. לדעת המחבר, החברות צריכות להערך בהתאם, מכיוון שמדובר במשחק שונה, עם חוקים אחרים לגמרי.

זעקת מושל בכסילים

לכבוד תחילת הקמפיינים לבחירות לרשויות המקומיות (המשעשעים לרוב בחוסר המקצועיות שלהם), סיכום קצר של התפתחות הטכנולוגיה אשר שימשה את הפוליטיקאים האמריקנים במסעותיהם. אמ;לק: ממש מעט מהטכנולוגיה נועד להגביר את הדמוקרטיה או להעמיק את הדיון הציבורי, והמון נועד לשחק לנו במוח ולעשות כמה שיותר רעש.

יופי מלא כיעור

עולם בלוגריות האיפור בארה”ב רותח מתככים וממזימות. לא תאמינו, אבל מישהי אמרה פעם משהו שהיום נשמע גזעני! אז עוקבים של מישהי אחרת מצאו את מה שההיא אמרה ואז היא נכנסה למשבר, ואפילו בכתה! בשידור חי! ואי, ואי, חבל על הזמן.
בכל מקרה, נישת וולוגי האיפור היא דוגמה מעניינת לכיסי תרבות אשר נולדו וגדלו בעקבות התפתחויות טכנולוגיות. כאן ניתן לבחון את הנושא הרחב של השיח במרחב הציבורי, כשזכרון, סטנדרט שפה, ופעולה אקטיבית של אדם מול סביבתו נבחנים בעת בה התבטאות שהופרחה למרחב הציבורי במערכה הראשונה של החיים הבוגרים מתפוצצת בפנים במערכה השלישית (כן, זה רפרנס נוסף לצ’כוב. הא!).

שינויים בתרבות. צריכה?

בישראל הרעיון תפס פחות, אבל בעולם מושג הדיפרטמנט סטור, חנויות הענק הרב קומתיות בהן ניתן למצוא כל דבר היה פופולרי מאוד בעולם (לא, זה לא קניון). כעת, כמו כלל ענף הריטייל, גם חנויות אלה מוצאות עצמן מול מציאות שונה לחלוטין. ובאופן כללי, מאמר שמתחיל בציטוט של סטיבן רייט לא יכול להיות גרוע.

קריאת כיוון

אנו לא בטוחים עד כמה למאמר זה יש תוקף (חיצוני ופנימי יחד), אולם הפיננשיאל טיימס עדיין כותבים נהדר ועדיין מדובר במאמר מצויין. הכותב בוחן כיצד השתנו הרגלי הקריאה של הבריטים בעשור האחרון, כשהגורם המשפיע לדעתו הוא המשבר הכלכלי, אשר שינה בצורה משמעותית את התוכן של הקריאה שלנו. אפילו אם אתן לא קונות את ההיפוטזה, או את המסקנות, לפחות יש שם רשימת קריאה נרחבת עם ספרים שיספיקו לקריאות סופ”ש לשנה החדשה המתקרבת.

אין כל חדש. תחת.

יש הגורסים כי להתחיל חיבור מציטוט (בטח אם הוא שאול מהתנ”ך) הוא מפלטה האחרון של חסרת הדמיון. מאידך, שימוש בתבניות המוכרות הן על ידי מעבירת המסר והן על ידי מקבלו בכדי להביע רעיון מופשט הוא בדיוק הרעיון הבסיסי של שפה באשר היא. שיפטו אתן.
בכל מקרה, נניח לקהלת ולמטה- רעיון מחזוריות הקיום האנושי, ונעבור לנושא עצמו. השבוע מחברי טור זה קיבלו טלפון מפתיע ממעמקי ספר הטלפונים ונאלצו להנות משעתיים של ישיבה בפאב תוך ניד ראש, הבעות פנים משתתפות, והשכרת האזניים למישהי שהכרנו לפני עידן הקרח בוויסקי (פעם שתינו ניט, או אפילו נייט). המשבר הגלובלי התורן היה קידום מקצועי של הנמסיס של המכרה על חשבונה. הוא מוכשר פחות, יש לו פחות ותק, והיא חושדת שמתחת לבגדים הוא מחביא זנב וקרניים, אבל הנה, בכל זאת, הוא קיבל קידום, והיא יושבת ממורמרת על מדרכה תל אביבית עפופת עשן סיגריות ושופכת למשך שעתיים דלי של רגשות על אדם חף מפשע שפעם הכירה וכל פשעו היה לענות לשיחה הלא נכונה.

כותבי הטור אוהבים לראות עצמם כאנשים ערכיים ונהדרים (כמו כן, אוהבים לכתוב על עצמם בגוף שלישי רבים, משום מה), אבל תוך כדי השיחה (המונולוג) בפאב, לא הצלחנו להתאפק, ומחשבותנו נדדו לכיוונים אחרים (להגנתנו יאמר שזה היה לגמרי בנושא השיעור, המורה).
בכל מקרה, שיטוט קצר בזכרון הקולקטיבי של מחברי הטור העלה כי נושא הקידום המקצועי תפס נתח נכבד מרוחב הפס של תשומת הלב האנושית במשך ההיסטוריה. בין סיפור על כך שהמקודם לא ניגב אחריו את השיש במטבחון המשותף, לבין ציון העובדה שהוא לפעמים בכלל לא אומר בוקר טוב כשהוא מגיע (באיחור של עשר דקות שלמות) לעבודה, נזכרנו בסימסטר הראשון של התואר הראשון שלנו ובמתרגל חמד אשר ניסה להעביר בצורה קלילה חומר של מבוא לפילוסופיה, תוך שימוש בממים ובשירים (“אמרת לי אפלטון!, עניתי: למה? לא! אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו. לא.”). ואז נדדנו לרגע קט לפוליטיאה (ו’ 487-488), ולמשל הקברניט. בקיצור נמרץ ממש, הישיש היווני ניסה להמשיל כי סט הכישורים הנדרש להבחר ולהעלות בהיררכיה הוא לא בהכרח (או בהכרח לא) סט הכישורים הנדרש כדי לנהל (או לשלוט, או לנווט, או מילים אחרות לבחירתכן). מובן שבטקסט המקור יש יותר דם, רצח, מרד ואלימות, אבל הבנתן את העקרון.

לרגע קט התודעה חזרה אלפי שנים קדימה, לשנת 2018, אם כי לשפת אותה הגיגית בדיוק, הים התיכון. מסתבר שעברנו (כולנו) להתמרמר על עוורונו של הבוס שאינו ער כלל ליתרונות המכרה על פני המקודם. המוח של מחברי הטור פלט צרחה חרישית וחזר לתוך עצמו, להזכר בדבר המשמח אותנו ביותר, הגנרל  הפרוסי, קארל פון קלאוזביץ’, אשר אי שם במאה ה- 18 שהתבטא נגד קידום בדרגה (צבאי אמנם, אבל עדיין) וטען כי קידום זה עלול דווקא לפגוע במקודם ללא סט הכישורים המתאים לתפקיד החדש.

חזרה נוספת לבת השיח, להראות נוכחות בנוהל “טווס” (“מה? הוא קולני מדי בישיבות? איזה מניאק! אה, הוא לא מדבר מספיק בישיבות! איזה מניאק!”). תוך כדי כך, העמסנו חזרה את תיק הגב של המחשבות על גב המוח, ובצעדים קטנים חזרנו לשוטט במחוז דמיוני.

בטיול זה נתקלנו בעקרון הפטרי אשר נוסח על ידי לורנס פיטר וריימונד הול לפני כמעט חצי מאה (בשנה הבאה כולן מוזמנות לחגיגה. אסתר אחראית על העוגה.). עקרון זה גורס כי עובד בחברה יקודם כתגמול על הצלחותיו, עד למשרה שבה הוא יהיה ממש גרוע, ושם הוא ישאר לעד. אגב, מסתבר, שהבדיחה הידועה מבוססת אמת. מחקר שפורסם ממש השנה (ומצאנו קיצור שלו מפי האקדמאים במגזין של הארוורד, אם קצר זמנכן) הוכיח כי העקרון חי, בועט, קיים ונפוץ.

הבעיה, אם כן, ידועה ומעסיקה את מיטב המוחות. לדוגמה, מחקר מפורסם הציע פתרון לבעיה על ידי קידום רנדומלי לחלוטין של עובדים. בכך הוכיח למעשה המחקר כי בכל בדיחה מסתתרת בדיחה עצובה יותר, ואף גרף בעקבות כך פרס איג נובל. הצעה נוספת גרסה כי יש לקדם דווקא האנשים הגרועים ביותר בתפקידם, תוך הנחה כי אף אחד לא יודע כיצד יתפקד העובד במשרה חדשה, ולכן כדאי לפנות את שורות העבודים מהעובדים הגרועים, תוך מתן סיכוי לכושלים להצטיין בעבודה טובה יותר. מאידך, הפילוסופ הספרדי בן המאה העשרים, חוסה אורטגה אי גאסט, הציע כי במגזר הציבורי חייב להיות מנגנון המבטל קידום שלא הוכיח את עצמו. אם תרצו הצעות נוספות, פורבז והארוורד מספקים רשימות.
אז כותבי הטור נזכרו שהם שם לא בשביל להתפלצף וחזרו להניד את הראש בהבנה, תוך הוכחה של עקרון בסיסי בפיסיקת קוואנטים. הראנו כי בהחלט ניתן להמצא בשני מקומות שונים לגמרי באותו הזמן בדיוק. פיסית, נתקענו בכניסה לפאב תל אביבי גנרי, אבל מנטלית, דילגנו לנתח את כל המידע אשר הצטמרר במוחנו בנושאים כמו רב מימדיות, הגדרות של הצלחה בתפקיד, שינוי בחשיבות הרבדים השונים של האישיות לפי המיקום בהיררכיה, בניית התגמולים הנכונים במערכות שונות, הבדלים שבין המגזר הפרטי לבין הציבורי, השפעות המאקרו של מדיניות קידום על הארגון, כיצד שינויי העבודה התחופים בשוק הנוכחי משפיעים על התובנות הנ”ל, ועוד.
בכל מקרה, לאחר כשעתיים של השתתפות בצער, זעם על חוסר הצדק ביקום, ועל המחיר הלא סביר של בירה, החלטנו שפלטנו, מיצינו וסיימנו, והתפוזרנו איש אישה לדרכו/ה. אנחנו מציעים לעשות את אותו הדבר עם טור השבוע.

שבח אני את המתים

השבוע הלך לעולמו ידיד אמת של ישראל, אדם מרתק ומצפוני, הסנאטור מקיין. היה לנו המזל לפגשו ולהתרשם מגדולתו באופן אישי. אנו מצטערים על לכתו ומבכים את העובדה שאנשים בעלי מעלות כמוהו נדירים מאוד. במיוחד בפוליטיקה. גם אצלנו.

נב- אזעקת חננות: אתמול יצא לאור ספרו האחרון של טלקין. קריאה מהנה!

אליה כהן

הגב

1 תגובה על "ארוך מדי, כן קראתי: המאמרים הארוכים שלא הספקתם לקרוא במיוחד לסופ”ש"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
דור הY
Guest

אחלה לקט תודה!

wpDiscuz

תגיות לכתבה: