ארוך מדי, כן קראתי: מקבץ מאמרים מעניינים לסוף השבוע

מספר כתבות ומאמרים עמוקים, מרתקים (ומבאסים מעט במקצתם) בשביל להשכיל ולהפעיל את המוח


מקור: PEXELS

זה היה נראה כמו עוד פוסט נוסף של סופ”ש ואז נזכרנו שלפני ארבע שנים ללכתו של איש מצחיק, אדם דגול, פילנטרופ, זוכה פרס האוסקר, קולו של ג’יני, בן הזוג של מינדי – רובין וויליאמס. הנה מה שהיה לו לומר על טכנולוגיה.

אחרי שחלקנו כבוד ובנקודה אופטימית זו, אפשר להמשיך בשלנו למאמרים הארוכים שליוו אותנו השבוע.

שווה טריליון

כחלק מהתחביב האהוב עלינו, לעשות כיבוי צופי על מדורות שבט מזדמנות, אספנו מספר מאמרים שמורידים מעט מההתלהבות הכללית אשר אחזה באקו סיסטם, עם נסיקת השווי של חברת אפל לגבהים חסרי תקדים. ה”ניו יורק טיימס” צופים עוד כאלה בעתיד, וגם מציגים מספר כתבות נוספות בנושא. טקרנצ’ לא ממש מרוצים מהדרך של החברה לפסגה. מרקטווטש סיכמו את היסטוריית השיאים של הערכות שווי חברות וגם אגרו תגובות משעשעות לכבוד האירוע.

מ-ה-פ-כ-ה של חומרה

בשבועות האחרונים סוכנות החדשנות של משרד ההגנה האמריקני, DARPA, הכריזה על השקעה חסרת תקדים שתוביל למספר מהפכות בתחום החומרה. כותבי המגזין של MIT ניסו לעשות סדר. באופן כללי, נראה שלאור הקושי היחסי של חברות הזנק מתחום החומרה אל מול התוכנה, והשמרנות של חברות הענק שעוסקות בנושא, נוצר מספר גדול של צווארי בקבוק מתחום החומרה בעשורים האחרונים.

ספרים, בקטנה

ה”פיננשיאל טיימס” כותבים על עליית המיקרו-ספריות, שיוצרות מערכות אקולוגיות קטנות ונחמדות של אוהבי המילה המודפסת ברחבי העולם.

התשה נפשית

האם הרשתות החברתיות והפיתוחים הטכנולוגים גורמים להטשת הנפש ולגידול באפתיה בקרב המשתמשים? “הגארדיאן” בעדות בגוף ראשון של אקטיביסטית פוליטית מותשת רגשית.

אסירי הקפיטליזם

בעקבות השתתפות של 1,916 אסירים בכח כיבוי שריפות הענק המשתוללות כרגע בקליפורניה, חשבנו שראוי לחלוק כתבת תחקיר על חברות פרטיות המרוויחות סכומי כסף חסרי תקדים על ידי ניצול ציני של אוכלוסיית האסירים בארה”ב. הנושא מאוד חם בארצות הברית, שבה חלק מהאסירים, אשר נשפטים ונענשים על ידי המדינה, מועברים כטרף לידי חברות פרטיות שניזונות מחוסר היכולת של האסירים לבחור.

ועט לכל חפץ

כתבה קטנה ומעניינת על התרומה של העטים הכדוריים החד פעמיים לעולם. כיצד נולדו, מה היה מסלול התפתחותם, ומי בני האדם האחראיים לפלא? מגניב, בדיוק כמו שזה נשמע.

ניצול ציני

בעקבות ההסכם של חברת 23ואני על מכירת המידע הגנטי של כ-4 מיליון משתמשי השירות של החברה, כתבת דעה שטוענת שבעצם זה היה המודל הכלכלי של החברה מלכתחילה. בערך כמו אגירת מספרי הטלפון של חברה שהבטיחה להראות לאנשים איך הם שמורים בזיכרונות חבריהם ובעצם בנתה ספר טלפונים אדיר ממדים ולוקרטיבי, או חברה אחרת שהבטיחה לקשר בין בני אדם כדי שיהיה כיף וצחוקים ובעצם אוגרת כמויות מידע חסרות תקדים אפילו אם אתם ממש לא משתמשים בשירותיהם. כולם רוצים למכור את המידע הפרטי שלכם, כמה שיותר חושפני ובכמה שיותר כסף. מה יעשו עם זה? זה כבר פחות חשוב להם.

ניצול סיני

בהמשך לטורי העבר, שהביאו כתבות בנושא טנולוגיה ומדינת הפנאופטיקון (תפיסה אשר גורסת כי בני אדם מתנהגים אחרת לגמרי כאשר הם מניחים שבעלי סמכות כלשהי צופים במעשיים), כתבה ב”דר שפיגל” הגרמני בנושא החיים תחת זכוכית המגדלת של ממשלת סין הקומוניסטית במחוז שינג’יאנג אשר בצפון מערב המדינה.

איך עושה מונופול?

כתבה עמוקה על מונופולים. איך הם נוצרים? איך מתחזקים אותם? כיצד הם מזיקים לסביבה, לעסקים, לבני אדם באופן כללי, ולסדר הקוסמי (כאן מעט הגזמנו).

רפרנס לשיר של הנשרים

עם עליית קבוצה גדולה של בני אדם בעלי מספיק משאבים ועם צרכים יחודיים, תחום כלכלי משנה את פניו ומתאים עצמו אליהם כדי להעביר את משאביהם אליו. כתבה על עליית המיקרו-מלון והתפתחויות בתחום המלונאות אשר כרגע אינו מתאים לבני ולבנות דור המילניום.

נפלנו חזק

פרוייקט סופר עמוק, סופר רחב, וסופר מעניין (וסופר מדכא) של ה”ניו יורק מגזין” המציין עשור למשבר הכלכלי של 2008. יש נתונים, עדויות, ניתוחים, תחזיות, והכל מבאס ביותר.

מותק, הכלכלה בבעיה

ואם אנחנו כבר באיזור הכלכלה, חברות שעוברות את הטריליארד והדיכאון, אז זה זמן מה ששוק המניות של ארה”ב מתכווץ בקצב מדאיג. כמאמר השיר, “הניו יורק טיימס” עם הלמה והכמה. בנוסף, באקלים הנוכחי, פחות חברות רצות אל עבר חופי ה-IPO, ואלו שכן עושות זאת בשלבים מאוחרים יותר מבעבר. מגמה זו מצטרפת לשינוי רוחבי משמעותי. השינוי מתבטא בין השאר בתבנית ההשקעות, והמשקיעים הפכו את ההימנעות מסיכון לקו מנחה חשוב יותר, ומעדיפים להשקיע בחברות הנמצאות בשלבים מאוחרים יותר. ההתייבשות נכונה אפילו בסין, שבשנים האחרונות נראתה כמו נווה מדבר השקעתי. יחד עם עליית ההשקעה הפרטית בשלבים המאוחרים של החברה, המטרה של ה-IPO השתנתה לחלוטין.

למרות שסה”כ אנחנו די בסדר, והשוק כולו נמצא במגמת עלייה, נראה כי העלייה של ההשקעות המאוחרות גבוהה משמעותית מהעלייה בהשקעות בשלבים הראשוניים. תאורטית, לסטארטאפיסט המתחיל זה אומר פחות היצע של משקיעים, תנאי השקעה טובים פחות, פחות יכולת לאלתר, יותר סטארטאפים שנסגרים מחוסר משאבים, פחות חבר’ה שעושים את זה בפעם הראשונה ועוד.

לסיכום, משקיעים מעדיפים חברות פרטיות בשלבים מאוחרים יותר, החברות שפעם היו צריכות לעבור לשלב הציבורי אוהבות את הכסף הפרטי (שבגלל השלב המתקדם בו הן נמצאות מגיע עם הרבה פחות מחויבויות), ורצות פחות להנפקה, בטח באקלים העוין הנוכחי. בנוסף, התנאים שמקבלות הענקיות קורצים מאוד לשאר השוק, וחברות מעדיפות לחכות כמה שיותר להנפקה. וזו, כשהיא מגיעה, משמשת בסופו של דבר כהחזר כספי של משקיעי השלב המאוחר. זה אומר שיותר מדכא להיות סטארטאפיסט בחברה מתחילה מאשר לפני כמה רבעונים. דונו בתגובות.

הסירנות של יוליסס ודרקון ערפילי ענק

ולסיום, טוקבק עצבני במקצת האשים שהפינה מתמקדת בעיקר ב”ג’אנק פוד” (כהגדרת המטקבק), ופחות במאמרים למיטיבי לסת. אז לאור הבקשה, מצורפים שני מאמרים שקשורים לעולם הקוונטים. מאמר אחד על תקומת האוקטוניונים, שהוא תחום סופר מגניב במתמטיקה. מאמר שני מתמקד באנטי ריאליזם של הקוונטים.

אליה כהן

להגיב

2 תגובות

  1. יואב הגיב:

    למה כל מאמרי הדעה (בכל סופ”ש ובאופן קבוע) מייצגים באופן מובהק דעות שמשקפות חתך מאוד ספציפי של האוכלוסייה?

    1. זה גורם לגיקטיים באופן מיידי לנקוט צד.
    2. גם למי שמסכים עם הדעות וגם למי שלא – תמיד חשוב לראות את הצד שני במשוואה ולא רק לחזק לעצמנו את מה שאנחנו כבר מאמינים בו.

    שבת שלום

    נ.ב
    לא להגיב שזה הקהל בגיקטיים, כי הקהל הוא מגוון וכולל את כל החתכים השונים.

    • אליה כהן הגיב:

      אשמח לפירוט.
      מהן הדעות?
      מהי האוכלוסיה?

      בנוסף, אם יש לך דוגמה למקורות המציגים דעה שונה ברמה טובה, אשמח לקרוא.

תגיות לכתבה: