גיק-על-אחד: גיל הירש, מייסד ומנכ”ל Face.com

אחרי שגייס 4.3 מיליון דולר בסיבוב גיוס שני ובין לקוח למישנהו, הצלחנו לתפוס שיחה עם גיל הירש, מנכ”ל Face.com ואחד ממייסדי החברה. אם יש משהו שרציתם לדעת על Face.com, שוק מיזמי האינטרנט ועולם הסטארטאפים בכלל, הירש הוא בהחלט בן-אדם עם כמה תשובות מעניינות במיוחד.

מוקדם יותר השבוע הודיעה חברת הסטארטאפ הישראלית Face.com על השלמת סבב גיוס הון בסכום של 4.3 מיליון דולר. זוהי הפעם השנייה שהחברה מגייסת מאז הקמתה לפני כ-3 שנים, כאשר בסיבוב הראשון הושקעו בחברה כמיליון דולר. המשקיעים בסיבוב הנוכחי הם חברת ההשקעות רודיום של משפחת רקאנטי יחד עם ענקית האינטרנט הרוסית, Yandex, שזוהי אחת מהשקעותיה הראשונות מחוץ לרוסיה וההשקעה הראשונה שלה בישראל.

לאלו מכם שעדיין לא מכירים את Face.com, שנחשבת לכוכב עולה בסצינת הסטארטאפים בישראל, החברה אשר נוסדה בשנת 2007 על ידי היזמים גיל הירש, יניב טייגמן, מוטי שניברג ואדן שוחט שחברו יחדיו לצוות קטן, מהיר ומכוון מטרה, פיתחה טכנולוגיה ייחודית לזיהוי פנים המאפשרת לגולשים לזהות תמונות שלהם וחברים שלהם ברשת ולתייג אותם בצורה אוטומטית. במקור פעלה החברה כפלטפורמה המתחברת לרשת החברתית פייסבוק בלבד, אך בשנה האחרונה שחררה החברה ממשק תוכנה (API) למפתחים חיצוניים ובעצם הפכה את עצמה לפלטפורמה עצמאית אשר מציעה שירותים של זיהוי פנים בתמונות לאתרים וחברות אחרות.

בין לקוח אחד לאחר, הצלחנו לתפוס את גיל הירש, מנכ”ל החברה ואחד ממייסדיה לשיחה קצרה על החברה, השוק של סטארטאפים בתחום האינטרנט בארץ ובעולם, עבודה עם צרכנים מול עבודה עם חברות אחרות ועל סצינת ההון-סיכון והסטארטאפים בכלל.

שאלה: היכן Face.com התחילה? מאיפה נבע הרעיון המקורי ואיך הוא התפתח לאיפה שהוא נמצא היום?

הרעיון המקורי של Face.com התחיל כחלק מהפעילות שלנו ב-GarageGeeks. באירועים שנערכים בגראג’, מגיעים לא מעט אנשים בכירים שמושכים את המשתתפים לצלם המון תמונות, אך היכולת שלנו לגלות את כל התמונות שצולמו באירוע כזה או אחר היא נמוכה יחסית. אם מסתכלים על התמונה הכוללת, לאתרים דוגמת פייסבוק מועלים בכל חודש כ-3 מיליארד ורובם הגדול לא מתויגות ומפוספסות על-ידי לא מעט אנשים, גם אם הם הועלו על-ידי החברים שלהם.

תמונות בתיוג ידני מביאות את המשתמשים עד לנקודה מסוימת, אבל מהנקודה הזאת המעבר לשלב הבא דורש טכנולוגיה. כשהעלנו את האפשרות לטכנולוגיה של זיהוי פנים כפתרון, גילינו שהטכנולוגיה שהייתה קיימת דאז נמצאת דווקא בתחום אחר לגמרי בכל נושא המעקב והאבטחה, אך היא לא מפסיק טובה בשביל לספק מענה על הדברים שאנחנו רצינו. במקרה של זיהוי פנים בתחום אבטחת מידע, המטרה הייתה לבדוק האם הבן-אדם הוא מי שהוא טוען שהוא ובמקרה שלנו זה לא ממש מעניין. אנחנו שואלים “מי מכל האנשים שמופיעים בתמונה הוא אחד מהחברים שלך?” וזאת בעייה אחרת לגמרי והיא קשה יותר לפתרון. הסיבה לכך היא שרוב העבודה שלנו נעשית מול תמונות שמועלות על-ידי אנשים אחרים. התמונות הללו יכולות להיות תמונות באיכות צילום גרועה, ברזולוציה נמוכה, תמונות בהם אנשים לא מסתכלים ממש למצלמה, מרכיבים משקפי שמש או שאפילו מתחבאים חלקית מאחורי מישהו אחר. אלו בעיות מאוד מאתגרות ביחד לטכנולוגיות שהיו קיימו בזמנו.

המטרה שלנו מאז ומתמיד הייתה להקים פלטפורמה, בדומה למה שאנחנו עושים היום, אך פלטפורמה לא מתחילה מזה שהיא מוציאה ממשקים ומנסה למכור את עצמה לחברות אחרות, אלא מנסה למכור קודם כל את הערך המעשי שלה- מה שהיא רוצה לעשות. בגלל הסיבה הזאת, התחלנו מתהליך של חיבור לפייסבוק שמשך הרבה מאוד משתמשים ואחריו הגיעו חברות ה-B2C שאמרו “גם אני רוצה”. חשוב לציין כי ברמת האסטרטגיה של החברה, אנחנו חברה שמשרתת חברות שעובדות ישירות מול הצרכן הסופי, בין אם זה מפתח חובב שעובד מהבית ובין אם זה חברות גדולות יותר.

שאלה: איזה ערך מוסף אתם מספקים כיום ללקוחות שלכם? למה שווה להם לעבוד איתכם ולא לעשות את זה לבד?

גרסת האפלא של ה-API של Face.com

המטרה שלנו היא לא להצליח מול הצרכן הסופי, אלא לספק תאבון לכל אותן חברות שצריכות לחדש ולהוסיף פיצ’רים עבור הלקוחות הסופיים שלהם. הפיצ’רים המרכזיים שאנחנו מספקים היום הם תיוג אוטומטי שמאפשר לנצל יותר טוב את התמונות ומציאת תמונות אחרות ברשתות השונות, המאפשרות לך להגיע למקומות שלא היית מגיע אליהן ללא הטכנולוגיה. חשוב להבין שכשמשתמש רגיל מעלה תמונות לפליקר או לפייסבוק, התמונות הללו הן סוג של “עלות מתה” עבור החברה מאחר וזה בסך הכל תופס שטח אחסון על השרתים של החברה. התמונות הללו הופכות להיות כלי משמעותי לאתר כאשר יוצרים מעורבות של הגולשים מסביבן או כאשר הן יוצרות כמות צפיות גדולה יותר באתר ואנחנו עושים את זה על-ידי התיוג ועל-ידי ההודעה לאנשים שהם נמצאים בתמונות. היכולת לאנדקס את התמונות כשיש לך Metadata נוסף על האנשים זה ערך מוסף משמעותי. בעצם, ככל שאתה מתייג יותר אנשים, יש יותר ערך לפלטפורמה.

הערך השני הוא שאנחנו מספקים ללקוחות שלנו הוא התאמה אישית של הדברים. בשנה האחרונה הרבה מפרסמים התחילו לעבוד ברשתות החברתיות ולהשקיע מאמצים שיווקים רבים בתחום. אחד מהנסיונות שראינו בעבר היה בניית מערכות המאפשרות להכניס את הפנים של המשתמש לתוך תמונה קיימת על-מנת ליצור תמונה שיווקית, דוגמת התמונות של פוסטר של סרט עם הפנים של המשתמש במקום הפנים המקוריות של כוכב הסרט. עד היום, כל ההתעסקות מסביב לזה הייתה בסיסית יחסית ודרשה דברים כגון העלאת התמונה, התאמה שלה לגודל המתאים, סימון וחיתוך של הפנים ועוד. היכולת שלנו לדעת היכן נמצאות הפנים ומה האוריינטציה שלהם בתוך התמונה מאפשרת למפרסמים לבנות כלים וחוויות שלא צורכות התערבות גדולה מדי של הצרכן הסופי בתהליך ומאפשרת להם להפוך אותו להרבה יותר ידידותי למשתמש. אחת הדוגמאות הטובות למפרסם שהשכיל לנצל את הפלטפרומה בצורה יפה היה הקמפיין האחרון של אורביט סמייל שבו אלפי אנשים ישבו במשך שעות מול המצלמה הביתית שלהם, הצטלמו והעלו את התמונות רק כדי לראות למי יש את החיוך הכי גדול או הכי יפה.

נכון להיום, מאז שפתחנו את ה-API שלנו למפתחים חיצוניים, מעל ל-5000 מפתחים כבר השתמשו ומשתמשים בטכנולוגיה והרבה מזה שהם מבינים מה הוא הערך הסופי, אז הם מוצאים דרכים שונות לקחת חלקים ממה שאנחנו עושים ולממש את זה באתרים.

שאלה: איך אתם מתמודדים היום עם העובדה שרוב הלקוחות שלכם נמצאים בחו”ל?

לעבוד מישראל מול לקוחות מחו”ל ובייחוד בארצות הברית זה מאוד קשה. הדרך היחידה שלי להישאר מעודכן, לדעת מה יחסית הכוחות ומה סדרי העדיפויות של האנשים והחברות היא פשוט להיות שם. לפעמים אנשים חושבים שהם מקושרים לחו”ל באמצעות הטוויטר או מתעדכים דרך הבלוגים והם חושבים שבאמת ככה זה עובד, עד שהם מגיעים לשם. רק כשאתה נמצא ליד האנשים שאיתם אתה עושה עסקים אתה יכול באמת להיכנס לראש שלהם ולהבין מה אתה צריך לעשות. זה משהו שמאוד קשה לעשות מהארץ.

שאלה: עם איזה סוג של לקוחות אתה עובד ומה בדיוק אתה עושה כשאתה “נמצא לידם”?

אתה עובד איתם, עוזר להם. כשאתה נמצא ליד הלקוחות אתה דואג שהם יתחילו פיילוט ויסיימו אותו יום יומיים ושם גם יקבלו החלטה בסופו. במקרה שלנו, יש הרבה מאוד ורטיקלים בתחום של עבודה עם תמונות. בעמק הסיליקון יושבות הרבה רשתות חברתיות ואתרים גדולים אחרים דוגמת אתרי לילה שונים וכל מיני אתרי תמונות. לדוגמה, היום ישבתי עם חברה שעושה משהו שנקרא Moment Sharing בתוך המשפחה. כל מקום שיש בו תמונות ואנשים, אנחנו שם. 80% זה כאלה שפנו אלינו ו-20% זה כאלה שאנחנו פונים אליהם.פונים אלינו מכל הגדלים, כל הזמן ואנחנו עושים את הסינון ופשוט רצים על זה.

בנקודה הזאת, חשוב להבין שכל הסצינה האינטרנטית היא מקום שצריך לקבל בו החלטות מאוד מהירות. כל חברה קטנה או גדולה שפועלת בתחום צריכה להגיב מהר ולעבוד בלוחות זמנים מאוד לחוצים. בעולם האינטרנט אין את האפשרות לזמני פיתוח ארוכים כמו בעולם ה-Enterprise, כי בעולם האינטרנט שהוא מאוד תחרותי, מהירות התגובה שלך כחברה היא מאוד משמעותית. זה ה-Make or break של העסק.

אפילו בעסקים גדולים כגון גוגל או פייסבוק, אחת המטרות הגדולות ביותר של החברה היא לנסות ולזוז מהר יותר. לזוז מהר זה אומר להוציא דברים להוציא דברים לשוק, דברים שהם איכותיים שלא דורשים יותר מדי עבודה.כדי להבין את ההבדל בין עולם ה-Enterprise לעולם האינטרנט אפשר להסתכל על ההבדל בין אונייה גדולה לבין סירת מירוץ. סירה מהירה יכולה לתמרן מהר ולהגיע מהר אל היעד אבל קשה לה לרוץ למרחקים מאוד ארוכים והיא לא יכולה לסחוב עליה הרבה. לעומתה, אונייה גדולה יכולה לספק ערך משמעותי להרבה מאוד אנשים ולהשיג הרבה מאוד כסף, אך לוקח לה הרבה זמן להגיד ליעד וכל פעולת ניווט שלה ימינה או שמאלה דורשת הרבה משאבים ולא מעט זמן. למרות כל זה, גוגל ופייסבוק הם עוף חריג בנוף מאחר והן הצליחו לגדול למימדים הגדולים של Enterprise ועדיין להישאר יחסית “אוניות מהירות”.

דרך נוספת להבין את זה היא פשוט להסתכל על החברות ש”ישבו על התחת” ולא עשו הרבה. דוגמאות טובות לכך הן מייספייס ופליקר. מייספייס מתה בגלל שהיא לא עשתה שינויים מספיק מהר. בפליקר היה אותו סיפור עד שלפני כמה חודשים הם התעוררו. אפילו לינקדאין עד לפני בערך שנה, שאז הוא קיבל תחייה מחודשת היה בצניחה. היום, כל פעם שאתם נכנסים לאתר אתם רואים שם משהו חדש, משהו אחר. זאת הייתה גם אחת הבעיות הגדולות של טוויטר. תסתכל על איך שהאתר נראה לפני שנה ותסתכל מה קורה היום. כל הרשימות, הסטטיסטיקות ואפילו התוספת האחרונה של התמונות והוידאו לתוך ה-UI של האתר. קיים לחץ מאוד גדול על כל החברות הללו לעדכן ולהוסיף. בסופו של עניין, מדובר בחברות בהן המנכ”ל נותן דיווחים למועצת המנהלים של החברה על כמות הפיצ’רים החדשים שהוא הוסיף לאתר ברבעון הזה. זה צורך קיומי של העסקים האלה. הם מגדירים את הכיוון הכללי כחלק מהאסטרטגיה אבל יודעים שתמיד צריך לטפטף שינויים.

כל השינויים, החידושים והתוספות, הן אחת הדרכים המרכזיות של חברות אינטרנט כיום למשיך ולשמור על הצרכן הסופי שלהם. הם צריכים להראות לו שהפלטפורמה שהוא מחויב אליה כל הזמן מחדש וכל הזמן יש לו סיבה לחזור ולראות מה חדש ומה השתנה. הסיבה שפייסבוק מצליחה לשמור על ההובלה שלה בשוק זה כי היא כזאת, כי היא מוציאה כל הזמן דברים חדשים. לעיתים זה יכול להיות מעצבן למדי כי אתם חושבים שהתרגלתם למשהו מסוים, אבל כל מה שאתם רוצים באמת זה שכל הזמן ישנו לכם וכל הזמן יחדשו לכם. גם אפל היא דוגמא טובה לחברה שמחפשת לחדש כל הזמן ללקוחותיה. האסטרטגיה של החברה בנויה סביב השקות מוצרים חדשים כל הזמן, וכמו פייסבוק, הם לא מנסים “לירות לכל הכיוונים”, מה שישקף חוסר אסטרטגיה, אלא הם ממשיכים ליצור ערך למוצר שלהם. בסופו של עניין, המספרים מדברים בעד עצמם.

שאלה: מה האפליקציה הכי מוזרה שראית שמתחברת ל-API שלכם?

אחד המפתחים ב-Hackathon שנערך במסגרת Techcrunch Disrupt בניו-יורק, כתב אפליקציה שיודעת להסתכל ברשתות החברתיות בהם חבר המשתמש ולמצוא את ההתאמה הקרובה ביותר לתמונה מקורית. לדוגמה, ניתן להעלות תמונה של אנג’לינה ג’ולי ואז האפליקציה תמצא באופן אוטומטי את הבנות עם אחוזי הדמיון הגדולים ביותר למראה שבתמונה.

מפתח אחר כתב אפליקציה שנקראת Gender’O’meter, אפליקציה חביבה שמשתמשת ביכולת שלנו לזהות את מין המצולם רק לפי הפנים המצולמות בתמונה. האפליקציה עצמה משתמשת ביכולת הזיהוי של ה-API שלנו על-מנת להחליט עד כמה המשתמש זוהה כזכר או כנקבה ומציגה את התוצאות באמצעות מחוגה אנלוגית שזזה בין הקטגוריות.

שאלה: מדוע החלטתם ללכת דווקא לחברה דוגמת Yandex לצורך השקעה ולא לקרן הון-סיכון או למשקיעים פרטיים?

את Yandex פגשנו כשהם הגיעו לביקור בארץ בדיוק בשלב שבו שחררנו את ה-API והפכנו מחברה שמתמקדת בשירות לצרכן הסופי לחברה שמתמקדת בפיתוח שירותי ערך מוסף לחברות B2C. בשלב הזה התחלנו לדבר, אך לא היו דיבורים על כסף או על השקעות ואיפשהו במהלך השיחות, למדנו להכיר אותם והם אותנו ומצאנו שגם ברמה האישית וגם ברמה האסטרטגית יש פה עניין. בסופו של דבר, העסק המרכזי שלהם הוא מנוע חיפוש ואנחנו מפתחים טכנולוגיית חיפוש, אז יש פה חיבור סביב הנושא של טכנולוגיות שונות שיכולות לעזור אחת לשנייה. טיוב החיפוש של אנשים בתמונות זה ערך מאוד משמעותי בשבילם ועבורנו הם פרטנר מאוד חזק לעשות איתו מחקר בתחום. נכון להיום אנחנו לא עובדים על פרוייקטים ספציפיים, אבל באופן כללי, החברים מ-Yandex פשוט רצו להיות מעורבים יותר במה שאנחנו עושים ואנחנו אפשרנו להם לעשות את זה על-ידי השקעה אסטרטגית.

מעבר לכך, חשוב לציין כי כל מי שדיברנו איתו במהלך תהליך הגיוס הגיע עם איזשהו ערך שהוא יכול לספק לחברה. דיברנו גם עם כמה קרנות ולמרות שהנטייה שלנו הייתה להמשיך ולנסות לגייס בצורה פרטית. במקרה שלנו, היינו פשוט במקום טוב מבחינת האופציות ויכולנו לבחור בין האפשרויות, אז בחרנו באופציה שנראתה לנו הכי מתאימה.

שאלה: מה אתה חושב על מצב תעשיית ההון-סיכון בארץ?

זאת שאלה עם הרבה מאוד סעיפים. אחד השינויים המשמעותיים שקורים כרגע בארץ, יחד עם שאר העולם, הוא שקיימים יותר ויותר עסקים שפועלים בזירת האינטרנט. אחד הדברים שמאפיינים את זירת האינטרנט הוא שהיא מאוד דינאמית והשינויים בה הם מאוד מהירים. כתוצאה מכך, אחד הדברים שמאפיינים את כל אותם עסקים וחברות חדשות הוא שלהתחיל אותם לא עולה הרבה כסף ואת המוצר שלהם לא באמת לוקח הרבה זמן לפתח. לפי מה שאני רואה, רוב המשקיעים המוסדיים היום רוצים להיכנס שכבר יש איזשהי הוכחת יכולת, משהו עובד, פועל, עם משתמשים וכך נוצר מצב שבו רוב החברות הקטנות הללו מוצאות את דרכן דווקא למשקיעים פרטיים ורק כאשר הן מצליחות, אז הקרנות רודפות אחריהן.

בעקבות המגמה הזאת, קרנות ההון-סיכון בכל העולם היום משתנות ומשנות את מודל העבודה שלהן. אני רואה היום למעשה תנועה של קרנות לכיוון השקעות קטנות יותר ומוקדמות יותר אבל קשה להם להמשיך ולפתח את הכיוון בגלל שמודל העבודה שלהם לא מתאים. שותף בקרן הון-סיכון יושב היום ב-10 עד 15 מועצות מנהלים של חברות שונות והתפקיד שלו הוא לוודא שההשקעה שלו מנוצלת בצורה הטובה ביותר. כשצריך להכניס פחות כסף ליותר חברות, המודל הזה מאוד בעייתי מאחר ויש גבול לכמות הדברים שאדם יכול לעשות. מצד שני, חשוב לזכור שבארץ פועלות גם תעשיות של שבבים, תקשורת, אבטחת מידע, ביו-טק ועוד. אלו תעשיות שההשקעה הראשונית בהן היא גדולה יותר יחסית ופה עדיין יש מקום למשקיעים מוסדיים יותר שמכניסים סכומים גדולים בשלב מוקדם יחסית, על-בסיס תוכנית עסקית מוצלחת או רעיון מבוסס. למעשה אפשר לראות את התנועה של הקרנות לשני כיוונים – הראשון להשקעות קטנות בשלבים מוקדמים, אך זוהי מגמה יחסית חדשה, והכיוון השני הוא השקעות גדולות בשלב מאוחר יותר, הטומן סיכון נמוך יותר כמובן. בסך הכל אני רואה פחות קרנות מעורבות בסבבי השקעה של סיבוב ראשון (Round A ) המשקפות השקעות בסך מליונים או עשרות מליונים תמורת 25%-30%, שבעבר היו מאוד מזוהות עם הקרנות.

חשוב להבין שבסצינת האינטרנט, דברים משתנים מאוד מהר ומה שרלוונטי עכשיו יכול להיות לא רלוונטי בתוך X חודשים. תהליך סגירת עסקה עם משקיע פרטי יכולה לקחת חודש עד חודשיים בעוד תהליך עבודה מול קרן הון סיכון יקח 6 חודשים אם אתה יודע מה עושה. זה תהליך מאוד יקר שלא מתאים למודל של אינטרנט שצריך להיות דינאמי ומשתנה באופן שוטף. בסופו של דבר, אני רואה את זה כאבולוציה ולא כרבולוציה. אין כאן מחיקה של משהו אחד ומשהו אחד במקום. אני ממש לא רואה את הקרנות נעלמות, אלא פשוט משתנות או משנות את את המודל כדי להיכנס בכספים קטנים יחסית בשלבים מוקדמים כדי להיות יותר עמוק בהזדמנויות או שהם יזוזו בכיוון ההפוך, לשלבים היותר מאוחרים, באחוזים יותר קטנים עם סיכון יותר נמוך.

שאלה: אם היית יכול לתת טיפ אחד ליזם שרוצה להקים סטארטאפ חדש, מה היית מציע?

לצאת לשוק כמה שיותר מהר ולבדוק אם מה שאתם חושבים שעובד על נייר באמת עובד. הכסף שנדרש כדי לעשות את זה הוא בדרך כלל קטן יחסית ואם אתם מאמינים שאפשר לעשות את זה בתוך כמה חודשים אז פשוט תצללו ותעשו.

Avatar

יניב פלדמן

לשעבר העורך הראשי של גיקטיים ומייסד שותף של האתר. יזם, טכנולוג, כלכלן בהשכלה והיסטוריון חובב. התחביב האהוב עליו הוא מציאת פתרונות מסובכים לבעיות פשוטות במיוחד.

הגב

1 תגובה על "גיק-על-אחד: גיל הירש, מייסד ומנכ”ל Face.com"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
י'
Guest

כתבה מצויינת !!!
ראיון עמוק ומעניין עם יזם שמבין עניין.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: