גרטנר: מודל SaaS אינו מקנה לארגונים חסינות מבזבוזים

חוליים של עולם התוכנות הארגוניות אינם פוסחים על תוכנות שנמכרות במודל SaaS ותכנון לקוי של רכישת חוזים לאספקת שרותים אלו עלול לגרום לחברה להוצאות מיותרות. מה מתחבא מאחורי ההודעה לעיתונות של גרטנר

לו אני עורך ההודעות לעיתונות של גרטנר, הכותרת למעלה היתה מעטרת את ראש ההודעה שיצאה בתחילת השבוע, ובה התיחסות לנתונים חדשים על אימוץ מודל ה-SaaS על ידי ארגונים בעולם. אבל מישהו אחר עושה זאת, ולמישהו הזה יש אינטרס ברור לייצר רעש וענין. לכן נבחרה הכותרת הבאה: “גידול בהוצאות ארגונים על תוכנה כשירות (SaaS) בשנת 2009 – מומלץ לבחון מחדש את אימוץ המודל”. אז אמנם ידוע לכל שאלוהי הפרטים הקטנים לא קורא הודעות לעיתונות, אבל בדיוק לשם כך יש אותנו.

הבטחות לא ממומשות

ראשית יש להבין שאחת ההבטחות של מודל ה-SaaS היתה ועודנה pay as you go – שלם רק על פי השימוש בפועל. הממצא של גרטנר, לפיו כ-90 אחוזים מכלל פריסות התוכנה במודל הזה בעולם (לכשעצמן פחות מ-4 אחוזים מכלל שוק התוכנות לארגונים בעולם ב-2009) אינן מבוססות על תשלום לפי שימוש, אמור בהחלט להדליק נורה אדומה בקרב מנהלי IT ומנהלי רכש. אבל חשוב להבין את הסיבה לכך, לפני שקופצים למסקנות נמהרות בעקבות הכותרת המבהילה.

כדי להבין היכן, בדרך לחתימה על רשיונות השימוש בתוכנות SaaS, נשבר עקרון התשלום לפי שימוש, הביטו בדיאגרמה משמאל שבה סיכמנו את עיקרי מודל התימחור של שלושה פתרונות שונים מתחומים שונים הנמכרים במודל SaaS, כפי שהם מוצגים באתרי הווב של הספקים המוזכרים. חשוב לציין שבכל המקרים הספק מציע כארבע או חמש מהדורות שונות אליהן מתיחס המודל. שלוש אבחנות עולות מסקירת התמחורים שערכנו, גם אם אף אחת מהן אינה בגדר סקופ מסעיר למי שמצוי בשוק.

ראשית, ניתן לראות שבכל אחד מהמודלים קיים רכיב שמייצג מספר משתמשים מסוג כלשהו אשר משפיע על התימחור. כאשר הארגון ניגש למו”מ על הרשיונות, הרכיב הזה מאפשר לספק התוכנה לדחוף את המהדורה היקרה יותר, שכן המחיר עבור כל משתמש תמיד יורד ככל שהארגון רוכש יותר רשיונות.

שנית, ספקי תוכנות SaaS משתמשים בפיצ’רים כמנוף תימחורי. רמת אבטחת המידע היא אמצעי פופולרי אחד, שכן זהו נושא שמנמר”ים מגיבים אליו היטב. יכולות התאמה אישית והחלת שינויים על התבנית הבסיסית הם כלי תימחור אחר שמופיע בחבילות SaaS רבות, אם כי אלו בד”כ תכונות שמעניינות את משתמש הקצה יותר מאשר את מנהל מערכת המידע שלו.

מה חסר כאן?

אבל הפקטור הכי חשוב שמשפיע על הממצא של גרטנר הוא הפקטור החסר. זה שאינו מופיע בדיאגרמה, כי הוא אינו מופיע ברוב התימחורים של תוכנות SaaS כפי שהם מפורסמים באתרי הווב שלהם (יש יוצאים מן הכלל). וזהו משך החוזה. ככל שהארגון מתחייב לזמן שימוש ארוך יותר, הספק יכול להציע הנחה גבוהה יותר. וכאן שורש ה-shelfware, אותה תופעה של רשיונות שנרכשו אך לא נעשה בהם שימוש. ארגונים פשוט רוכשים יותר רשיונות מכפי שהם צריכים, ליותר זמן מכפי שהם צריכים, משיקולים פיננסיים גרידא שלעתים מבטלים את היתרון היחסי שעקרון השימוש לפי תשלום היה אמור להקנות להם.

כל הפקטורים האלה קיימים גם בתוכנות שנמכרות במודל אנטרפרייז קלאסי שאינו SaaS, כך שגרטנר צודקים כשהם טוענים שהחוליים של עולם התוכנות הארגוניות אינם פוסחים על תוכנות שנמכרות במודל SaaS. אבל זה לא אומר שהמודל הבסיסי שבור. זה לא מבטל את היתרונות שלו, כגון קצב שדרוגים וחדשנות, העדר הצורך ברכישות תשתיתיות, ועוד. זה לא אומר שמנהלי IT יכולים להרשות לעצמם שלא לבחון בכובד ראש פתרונות במודל SaaS מול פתרונות במודל רישוי רגיל. זה רק אומר שהם צריכים להיות ערים לכך שכדי למצות עד הסוף את היתרונות של עקרון התשלום לפי שימוש עליהם לדעת לשקול את האיזון בינו לבין ההנחות המוצעות להם על ידי הספקים על רכישת מאסת רשיונות או התחיבות לזמן ארוך. או במלים אחרות: רכישת תוכנה במודל SaaS אינה מקנה לארגונים חסינות מבזבוזים. נשמע בסיסי, לא?

עידן כרמלי

נשוי ואב לתאומים (סלוגן: לא פשוט אבל כיף גדול). איש שיווק בעיסוקו, בעיקר בתחום B2B. חושב שהחיים מעניינים מכדי לעשות דבר אחד בכל פעם.

הגב

רוצה להיות הראשון להגיב?

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: