מת בקפה אינטרנט, ונמצא אחרי 9 שעות [דעה]

האם זהו מקרה חריג, או אינדיקציה נוספת שאנחנו רק אנושיים? על מציאות מדומה, העולם הקיברנטי, גיימינג, ומה שביניהם

לאינטרנט קפה שבתמונה אין קשר לנאמר בכתבה

המקרה של הגיימר בן ה-23 שנמצא מת בקפה אינטרנט בטאייוואן רק כעבור 9 שעות לאחר מותו, למרות שהמקום היה הומה כל העת, מעלה מחדש את האינטנסיביות בה אנחנו צורכים מידע, אינטרנט ומשחקים. האם הגבול בין הדימיון למציאות הולך ונעלם?

לפי הדיווח בטייפיי טיימס, Chen Jung-yu נמצא מת כעבור כ-10 שעות בעמדת מחשב באינטרנט קפה בעיר ניו-טייפיי סיטי. הוא הגיע לשם 10 שעות קודם לכן, ושילם מראש על שימוש רצוף של 23 שעות. בחייו, הוא עבד כמהנדס בחברת כבלים. כשנמצא על-ידי אחד העובדים, התברר שהוא נפטר לאחר שעות רבות של משחק מרובה משתתפים. דיווחים סותרים לגבי האם היה זה World of Warcraft או League of Legends הופיעו ברחבי הרשת לאחר פרסום המקרה.

יש להזכיר בהקשר הזה, כי כל עוד לא נגמר הזמן עליו שילם צ'ן מראש, לא היתה סיבה שתדאיג את עובדי המקום, שכן אלה רגילים ללקוחות קבועים רבים, כמו צ'ן, הפוקדים את המקום לשעות ממושכות בכל פעם ואינם נוהגים להפריע ללקוחות באמצע השימוש. אחד העובדים סיפר בריאיון כי ראה את ראשו של צ'ן נשמט מעט, וחשב שמדובר בתנומה תוך כדי המשחק. רק כאשר ניגש אליו לומר לו שזמנו תם, גילה כי צ'ן איננו עוד בין החיים.

וידאו: הקשר בין מציאות לדימיון, מתוך הסרט Ghost in the Shell

סוגיית הקשר בין עולם הבידיון לעולם המציאות שזורה לאורך כל סיפור הפרשה הזאת. אמנם, אין זו הפעם הראשונה וגם לא האחרונה בה אדם יימצא מת באינטרנט קפה, הפעם הגורמים החשודים בגרימת מותו, נכון למועד כתיבת שורות אלו, הן מום לב, טמפרטורות נמוכות, או שילוב של שני הגורמים. גופתו נשלחה לנתיחה שלאחר המוות, אך דווקא התגובה, או יותר נכון החוסר-תגובה של יתר משתמשי האינטרנט קפה בו הוא שהה מהווה אינדיקציה למהות החיבור שלנו לעולם הבידיון. האם החוויות שאנחנו עוברים שם חשובות מהחוויות בעולם האמיתי?

משתמשים באינטרנט קפה בארצות הברית

לפי ההתנהגות של יתר משתמשי האינטרנט קפה, לכאורה התשובה היא חיובית. על העובדה שהם לא שמו לב שאדם אחר במקום נפטר אולי אפשר להניח לעת עתה, אך מה תאמרו על כך שגם כאשר המשטרה הגיעה למקום כדי לסגור את הזירה ולאסוף ראיות, חלקם ביקש להמשיך להשתמש במחשבים עד לתום הזמן שהם שילמו עליו?

היו לאורך השנים ניסיונות רבים לבחון את הקשר שבין העולם הפיזי לבין העולם הקיברנטי. סרטים רבים ניסו להתמודד עם ההשלכות של החיבור בין שני העולמות, ואיזה חלק הדימיון מהווה ביצירת הקשר המיוחד הזה. אחד הסרטים הפופולריים ביותר במערב שעסק בסוגיה היה סרט המטריקס הראשון (The Matrix), בו הגיבור נאלץ להתמודד עם הידיעה שהעולם שהוא הכיר עד אז איננו אמיתי, וכל מה שהכיר, ומי שהכיר, אינם אמיתיים אף הם.

באחד הדיאלוגים בסרט מנסה הדמות הראשית להבין כי הסביבה שהוא רואה סביבו היא יציר מחשב, שנועד לספק למוח סביבת קיום בו הוא יכול להתקיים. היום, אנחנו עדיין לא שם, אבל אלמנטים של אינטסיביות ניתן לראות כבר היום בקרב אוכלוסיות מסוימות של גיימרים, המבלים שעות על גבי שעות בסביבות קיברנטיות. הסביבות הן יצירות פרי מוחו של אדם, לא מכונה, אבל הן עדיין סביבות קיבנרטיות.

המחשבים מתחזקים

עם השתפרות יכולות הביצוע של מחשבים והכרטיסים הגרפיים שלהם, האם הדרך נסללת, אט אט, בדרך ליכולת לייצר סביבה ווירטואלית אמיתית שתוכל להחליף את הסביבה האמיתית? היום הכיוון הוא בהחלט לשם, אם כי אנחנו עדיין רחוקים. לאחרונה, התפרסמו מחקרים שונים המציגים הצלחה בשחזור מילים או תמונות מתוך סריקה חיצונית של מוח אנושי. מספיק שהאדם בניסוי חושב על משהו, והמדענים, לאחר סריקה, יודעים לומר (בדיוק כזה או אחר) על מה זה היה. סריקות כאלה, עשויות להוות צעד משמעותי נוסף, בדרך לצמצום הפער בין העולם הבידיוני-קיברנטי, לבין העולם הפיזי.

את האפשרויות הגלומות ביישום של טכנולוגיות שכאלה, לצד יכולת יצירת סביבות ווירטואליות איכותיות ראינו בסרט Source Code. בסרט מתוארת יחידה סודית של הצבא האמריקני אשר משתמשת במוחו של טייס לשעבר שנפטר כדי לנסות לשחזר זכרונות של אנשים אחרים, במטרה למנוע פיגוע משולב בשטח ארצות הברית. היישום של הטכנולוגיות מתואר כאפשרי בהחלט, אם כי לא חף מבעיות, מה שללא ספק מקל על הצופה לדמיין את הסיטואציות שבסרט, וכיצד הן היו יכולות להתרחש אם הטכנולוגיה הזאת היתה זמינה לנו היום.

הליכת חלל מדומה

הטכנולוגיה שכן קיימת היום מאפשרת לנו לדמות מגוון רחב של סביבות וחושים, עבור שלל שימושים. בחלק מאותם שימושים, אנחנו מכנים אותם כ'מציאות מדומה' ואחד מענפי השימוש המעניינים לטכנולוגיות המציאות המדומה, הוא דווקא הענף הצבאי בו ניתן לעשות שימוש במגוון רחב של טכנולוגיות על מנת לעצב סביבות ווירטואליות מגוונות, ולהכין את הכוחות להתמודדות עם מצבים עתידיים. גם אסטרונאוטים יכולים להתאמן בסביבות מדומות, כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת.

ההבדל העיקרי בין המציאות המדומה לבין עולמות ווירטואליים אחרים, כגון עולמות של משחקים עתירי משתתפים, מתייחס להיבט השליטה של השחקן או המשתמש, ועד כמה הוא יכול להרשות לעצמו באמת להשתרש עמוק בתוך הסביבה הווירטואלית. בעוד שציוד VR אמיתי יקר יחסית לציוד גיימינג ודורש מערכות חומרה חזקות משמעותית ממה שצריך עבור מרבית המשחקים, נדמה שקל, זול ונגיש הרבה יותר למשתמשים למצוא את עצמם מבלים שעות על גבי שעות בתוך הסביבה הווירטואלית.

לכן, האם באמת אנחנו מתפלאים, כאשר ישנם אנשים שמבלים זמן רב ברציפות בתוך הסביבה הווירטואלית, בין אם זה דרך אינטרנט קפה או בביתם? האם זה באמת מפתיע, שכאשר משחקים רבים שכאלה מפותחים בכוונה תחילה באופן כזה, שבכל רגע נתון יהיה לך עוד משהו לעשות, עוד הישג להשיג?

וידאו: IRL, In Real Life, סרט קצר

נדב דופמן-גור

עו"ד העוסק בתחומי דיני הטכנולוגיה, דיני פרטיות וקניין רוחני. מרצה ומנטור לסטארטאפים, ובעל ניסיון רב-שנים בפיתוח ווב (http://about.me/nadavdg).

הגב

1 תגובה על "מת בקפה אינטרנט, ונמצא אחרי 9 שעות [דעה]"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
SGS
Guest

אני לא חושב שהעובדה שמדובר בקפה-אינטרנט משנה משהו.
לפי מה שהבנתי מהכתבה הבחור שנפטר שכב בצורה שגרמה לאנשים האחרים בבית קפה לחשוב שהוא נח/ישן.
על אותו המשקל זה גם היה יכול לקרות במקום אחר שבו "עוזבים את הלקוח לנפשו" כמו ספריה לדוגמה. כמובן שבסיפריה היו עולים על זה מהר יותר כי שם לא משלמים על 23 שעות מראש אבל זה על אותו המשקל.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: