אתם כולכם מכורים לרשתות חברתיות ולמגפה הזו יש מחיר כבד מאוד למשק

רוב הביקורת שזוכות להן ענקיות הטכנולוגיה בתחום הרגולציה מופנת לנושא תכנוני המס האגרסיביים שלהן, שמביאים לכך שהן כמעט ולא משלמות מיסים. אך היום אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לנזק גדול בהרבה שהן גורמות למשקים בכל העולם ואף אחד כמעט לא מדבר עליו: גניבת הזמן המבהילה במימדיה של עובדים ברחבי העולם. רובינו מבלים כשלוש שעות ביום ומעלה מול הסמארטפון – במקום לעבוד. באמצעות שימוש בטכנולוגיה ממכרת, ענקיות עמק הסיליקון למדו כיצד להפוך תשומת לב לכסף. מי משלם את החשבון? כמעט כל מעסיק שהוא לא ענקית טכנולוגיה

כמות הזמן שמשתמש אמריקאי ממוצע יבלה בחייו בכל פלטפורמה (תמונה: תוכניסט)

מאת נאור נרקיס

״מאד קשה לי להעסיק אנשים מתחת לגיל 35״ סיפרה לי מנהלת של אתר מדיה גדול. ״הם פשוט מחוברים לסמארטפון שלהם כמו לאינפוזיה, ומתקשים להתעמק במשימה אחת ברציפות״. אם גם אתם מזדהים עם המניפסט הזה, או נתקלתם באנשים כאלו, אתם לא לבד. על פי מחקר של מגזין Fortune, עובד ממוצע מבלה כ-56 דקות ביום משרדי רגיל בהתעסקות עם הסמארטפון שלו בעניינים שאינם קשורים לעבודה. התופעה הזו אינה מאפיינת רק עובדים צעירים, אלא עובדים בכל הגילאים.

סכום הזמן הזה מסתכם אמנם ליום עבודה בשבוע, אך הנזק של הסמארטפון נאמד בהרבה יותר מחמישית מהזמן. הנזק של כל נוטיפיקציה או התעסקות עם הטלפון ולו הקטנה ביותר, מהווה פגיעה עצומה בפרודקטיביות של עובד. לפי חוקרת תשומת הלב, דוקטור גלוריה מרקס, אחרי כל הסחת דעת מהסמארטפון לוקח בין 15 ל-25 דקות לחזור לריכוז במשימה.

בואו נדבר על זה: חברות הטכנולוגיה משתמשות בטכניקות ממכרות

כשחברה מעסיקה עובד, היא רוצה רק דבר אחד. את תשומת הלב של העובד בלפתור את הבעיות והאתגרים של החברה. לכן, תשומת הלב האנושית היא אחד המשאבים החשובים ביותר של הכלכלה שלנו. לא משנה באיזו עבודה מדובר כמעט, העיקרון הזה עובד גם למזכירה וגם למתכנת. מתכנת טוב יקדיש את מלוא תשומת ליבו לפתירת האתגרים הטכנולוגיים של החברה שהוא עובד בה. עורכת דין מצטיינת תשתמש בזמן שלה כדי להעמיק בפסקי דין ולמצוא תקדימים עבור הפירמה שהיא עובדת בה.

אך מה שקורה היום, הוא שחברות טכנולוגיות כמו פייסבוק, מיקרוסופט, גוגל וסנאפצ׳ט מצליחות לקחת את תשומת הלב של מאות מיליוני בני אדם בעבודה ולגרום להם להיות סוג של עובדים שלהן – ככל שאנשים מבלים יותר זמן בפלטפורמות האלו, הן מסוגלות למכור יותר פרסומות ולאסוף יותר דאטה אותה ימכרו בהמשך למפרסמים. הרגעים האלו בהם אנשים משתמשים בסמארטפון שלהם כדי להיכנס לפלטפורמות האלו קורים במשך כל היום. המספר הממוצע של ״בדיקות״ של נוטיפיקציות בסמארטפון הוא 150 פעם ביום. אם נניח שכל בדיקה כזו אורכת דקה אחת, מדובר ביותר משעתיים.

איך גונבות ענקיות הטכנולוגיה את תשומת הלב שלנו?

זו כמובן סוגיה מורכבת שדורשת דיון עמוק ונפרד, אך אסביר זאת כאן בצורה הפשוטה ביותר באמצעות דוגמא. בראיון לפודקאסט המצליח masters of scale, הצהיר מארק צוקרברג שבכל רגע נתון, רצות 10,000 גרסאות של פייסבוק על משתמשים בעולם. פייסבוק בודקת כל מאפיין ולו הקטן ביותר, כדי לטייב את השירות ולגרום ליותר משתמשים לשהות בו יותר זמן. לדוגמא, אם פייסבוק לומדת שגוון בהיר של אדום יגרום ליותר משתמשים ללחוץ על כפתור הנוטיפיקציות מאשר גוון כהה, היא תשנה את כל פייסבוק לגוון הבהיר.

מעבר לכך, פייסבוק לומדת כל משתמש ובודקת מה גורם לו לשהות יותר זמן בפלטפורמה שלה. המוצר הכי חשוב של פייסבוק – הלוא הוא הניוזפיד – הוא שונה בתוצאה שהוא ייתן לכל אדם. אם האלגוריתם של פייסבוק מבין שסרטון עם חתולים ישאיר אתכם ספציפית יותר זמן בפלטפורמה, היא תתחיל להראות לכם יותר סרטונים כאלו. אם היא תבין שאתם אוהבים סרטונים ימניים-דתיים-נוצריים, היא תגיש לכם יותר כאלו. כלומר האינטרסט של פייסבוק הוא לא בהכרח להגיש לכם את התוכן שהכי ירחיב את אופקיכם, אלא למקסם את זמן השהייה שלכם בתוך הפלטפורמה. זו כמובן מטרה עסקית לגיטימית – הרי המודל העסקי של פייסבוק מבוסס על מכירת פרסומות, וככל שאתם נמצאים בפייסבוק יותר זמן, אתם תראו יותר פרסומות.

כמובן שלא מדובר רק בפייסבוק. בכל פעם שאתם פותחים את הסמראטפון שלכם, אורבים לכם אלפי מתכנתים שעובדים בענקיות הטכנולוגיה ותפקידם ללכוד את תשומת הלב שלכם. זה קורה בטוויטר, בסנאפ, ביוטיוב, באינסטגרם, בטינדר, בלינקדאין ובמשחקי האונליין שאתם משחקים בהם. בדומה מאד לטקטיקות של קזינו, חברות הטכנולוגיה רוצות להעניק לנו בכל פעם שאנחנו נכנסים לפלטפורמות שלהן סוג של reward, תחושה שהשגנו משהו ששווה להיכנס בזכותו שוב.

בפייסבוק ואינסטגרם זו יכולה להיות הכרה חברתית בחשיבות שלנו, ובפארמוויל זו יכולה להיות תחושת הישגיות על גידול החווה הדיגיטלית שלנו. בחברות משחקים מועסקים אנשים שהם מומחי ״כלכלת משחק״ שבודקים מתי הכי כדאי לבקש ממשתמשים לשלם, מהי המניפולציה שגורמת להם לשלם מיד כסף (נסו לחשוב על חבריכם שהתמכרו לקנדי קראש לרגע ובאילו רגעים הם קונים ״חיים״). השימוש באסטרטגיות התמכרות בסמארטפון הוא רחב היקף מהסיבה הפשוטה שבעיני משקיעים ובעלי מניות, ערך החברות נקבע לפי מדדי תשומת לב: כמה משתמשים פעילים יש? כמה זמן הם שוהים בפלטפורמה? כמה פעולות הם עושים עליה ביום? לשימוש באלגוריתמים ממכרים, יש השפעה מכרעת על הכלכלה שלנו – ולשם הפשטה אני רוצה להשתמש בסיפור מיקרו.

מהמיקרו למאקרו: הסיפור של ג׳סיקה

בואו נדבר לרגע על ג׳סיקה. היא עובדת במשרד עורכי דין. היא כבר לא מתמחה. זו השנה השנייה שלה בעבודה. היא מגיעה בבוקר אל המשרד ומתיישבת לעבוד מול שולחן הכתיבה שלה. התיקים שהיא צריכה לטפל בהם מרוכזים בתיבת המייל שלה, ולצד הקפה על השולחן מונח גם האייפון שלה. היא מתחילה לעבוד על התיק הראשון, פותחת אותו במייל ומתחילה לעלעל בפרטי התיק. אבל אז נוטיפיקציה מופיעה על מסך הטלפון שלה – מישהו עשה לייק לתמונה שלה באינסטגרם. ג׳סיקה, בת 29 ורווקה, מסתכלת מיד – אולי מישהו רוצה להתחיל איתה?

היא נכנסת לתוך אינסטגרם ורואה מי עשה לה לייק. אבל זה לא מספיק לה. היא חוזרת אל הפיד של אינסטגרם, ורואה כמה תמונות של עיצובי בית ממעצבת על שהיא עוקבת אחריה ומתחילה לגלול. במהלך הגלילה שלה בפיד מופיעה פרסומת וידאו למכשיר סלסול לשיער שהיא ראתה לאחרונה והיא מתעכבת עליו לכמה שניות. לאחר מכן היא מתעשתת על עצמה, וחוזרת אל התיק המשפטי שהיא צריכה לטפל בו. היא מתחילה לקרוא אותו מההתחלה, כי דעתה היתה מוסחת.

היא מתעמקת בתיק עוד 8 דקות, וברגע שיש איזשהי שאלה משפטית שהיא לא כל כך מבינה היא מגגלת את הנושא על הלפטופ שלה. בעודה מנסה למצוא את התשובה, היא רואה את הטאב של ג׳ימייל שפתוח על המחשב שלה עם סימן של 3 מיילים חדשים. אז היא רק נכנסת לבדוק אותם. היא רואה שהיא קיבלה התראה על חשבון החשמל ששכחה לשלם, שקולגה בעבודה שאל אותה שאלה מקצועית שדורשת התייחסות, ועוד זימון שהיא צריכה לאשר לפגישה. ג׳סיקה רוצה להיות מאד רספונסיבית, היא יודעת שאנשים מעריכים את זה והזמן של אנשים תלוי בהסכמה שלה. אז היא מאשרת את הפגישה, אבל את המייל של המענה לקולגה היא משאירה לאחר כך מאחר והוא דורש התייחסות מורכבת מדי. ג׳סיקה חוזרת לעבודה על התיק המשפטי, כשחשבון החשמל שלא שילמה עדיין מהדהד בראשה. היא פותחת את התיק המשפטי שהיא צריכה להתמודד איתו, קוראת אותו שוב ומחדש וממשיכה במשימתה.

מזדהים עם הסיפור של ג׳סיקה? אתם בבעיה

כמה מכם יכולים להזדהות עם הרגלי העבודה של ג׳סיקה? עד סוף היום – תבלה ג׳סיקה שעה ו-14 דקות בהסחות דעת מסוג זה. מלבד הזמן נטו שמוערך בקצת יותר משעה, נסו להיכנס לנעליה של ג׳סיקה ולדמיין כמה זמן לוקח לה להיכנס בכל פעם לריכוז מחדש. כמה פעמים היא תקרא מחדש שוב את התיק המשפטי שהיא צריכה להתמודד איתו?

בכל פעם שדעתה של ג׳סיקה מוסחת ותשומת הלב שלה אינה ממוקדת בעבודה, היא ממוקדת במשהו אחר. זוהי למעשה המומחיות של חברות הטכנולוגיה הגדולות. גם מבלי שנעבוד אצלן בצורה ישירה, אנחנו עובדים אצלן בתשומת הלב שלנו – על חשבון המעסיקים שלנו. בכל פעם שג׳סיקה נכנסת לאינסטגרם וצופה בפרסומת בפיד, היא מכניסה כסף למארק צוקרברג ולחברת פייסבוק (שהיא הבעלים של אינסטגרם). כשהיא משוטטת בג׳ימייל היא נחשפת לפרסומות וכן כשהיא מגגלת. בכל פעם שזה קורה – גוגל מצליחה להעביר wealth מפירמת עורכי הדין בה עובדת ג׳סיקה, ישירות לקופת גוגל. חברות הטכנולוגיה שמצליחות למכר אותנו לשירותים שלהן יודעות לקחת תשומת לב ולעשות לה מוניטיזציה. לפי ההכנסות של שתי החברות האלו ששוברות שיא כמעט כל רבעון, הן רק משתפרות ביכולת שלהן לעשות מוניטיזציה לתשומת הלב שלנו. מאד ייתכן שבתוך כמה שנים נבין שמדובר היה בגניבת ההון הגדולה בהיסטוריה.

כלכלת תשומת הלב: הגיע הזמן לומר בקול רם שזה פוגע בפרודקטיביות ובפיריון המשק

נתתי את הדוגמאות של פייסבוק וגוגל, שכן הן מהחברות הגדולות. אבל דעתנו מוסחת על ידי עוד עשרות גורמים: פרסומות פופ אפ, אתרי תוכן וחדשות, רשתות חברתיות אחרות כמו סנאפצ׳אט או רדדיט והרשימה בלתי נגמרת. כולם מתחרים על תשומת הלב שלנו, והדבר הזה גורם נזקים עצומים לעסקים. אמנם לא נערך מחקר רחב היקף שאני מכיר על העלות הכלכלית למשק של התמכרות צרכנים לשירותים דיגיטליים, אבל קחו את הניסוי המחשבתי עם ג׳סיקה. נניח וג׳סיקה היתה קוראת את המאמר הזה, וכאשר היא היתה נכנסת למשרד בעבודה היא היתה משאירה את הסמארטפון שלה בתיק. היא לא היתה רואה את הלייק שעשו לה לתמונה באינסטגרם, ולכן היתה מתמקדת במשך רוב הבוקר בקריאת התיק שלה.

במקום לגגל בפעם הראשונה שהיא נתקלת במושג שהיא לא מכירה, היא היתה כותבת אותו בצד ומחכה להשלים את המשימה של קריאת התיק ומגגלת רק אחר כך. האם ייתכן שג׳סיקה היתה מסיימת את המשימה שלה מוקדם יותר? האם הבוס של ג׳סיקה, ג׳ושוע, היה מצליח לתת שירות טוב יותר לקליינט שלו ובעקבות זאת להביא תיקים נוספים? לעניות דעתי, כן. בהחלט. חוסר תשומת הלב של עובדים לסיבה אליה הם התכנסו לעבוד – גורמת נזק גדול מאד למעסיקים אבל גם לעובדים עצמם. הרי ג׳סיקה לא תזכה לקידום על כך שצפתה במשך שעה ביום בפיד האינסטגרם שלה, וכנראה שההישגים שלה, אלא אם כן היא ממש פנומלית, נפגעים מאד מהיעדר תשומת הלב לנושאים שחשובים באמת בעבודה. ג׳סיקה אולי לא תפוטר, אחרי הכל הבוס שלה לא בהכרח מודע להרגלי הכניסה שלה לאינסטגרם, טינדר או אפליקציה אחרת – אבל הוא כן יהיה מודע לביצועים שלה שבוודאות יהיו נמוכים יותר בהשוואה לגרסה הטובה של ג׳סיקה או של עובד שמתורגל בצורת עבודה מרוכזת יותר.

חשוב לומר שהרבה מהסחות הדעת לא נובעות רק מדברים אישיים לא לגיטימיים כמו אינסטגרם – אלא גם ממיילים מקולגות. אם אתם מבלים יותר מדי זמן ביום לענות במיילים – איך תהיו פרודקטיביים? למרבה הצער, חברות רבות מבלבלות בין פרודקטיביות לבין רספונסיביות. עובדים שעונים מהר למייל הם לא בהכרח אלו שתורמים הכי הרבה לחברה, אבל עשויים להיתפס ככאלו כי היום התקבעה נורמה שכולם צריכים להיות זמינים כל הזמן.

פגיעה אנושה בכלכלה שקשה מאד למדוד

חוזר לאינפוגרפיקה מההתחלה. מעל שנה מהחיים – אנחנו נבלה בפייסבוק. מי שמכור, יודע שזה לא מספר הזוי. כמעט שנתיים נבלה ביוטיוב, ומי מאיתנו שיש לו ילדים יודע שרק עד גיל 6 הם עשויים לבלות שנה ביוטיוב בצפייה בסרטונים. לכמות הזמן העצומה שמושקעת במדיה חברתית – יש מחיר כלכלי עצום. זה אמנם נכון שהרבה מהעבודה ביומיום מתבצעת גם בפייסבוק, או שזהו מקור ללידים במקצועות מסויימים. זה באמת נכון, אבל התמורה היא נמוכה בהרבה ממה שפייסבוק לוקחת מאיתנו שזה את יכולת ההתרכזות במשימות לאורך זמן.

המצאות גדולות, הישגים משמעותיים, לא קורים כשבכל 10 דקות אנחנו חוזרים לפיד של אינסטגרם או פייסבוק, או נבלעים בתוך כתבת מגזין שקפצה לעיננו. פייסבוק, גוגל ושאר החברות שלהן בעמק הסיליקון – למדו כיצד להפוך את תשומת הלב של כולנו לכסף, ואנחנו עובדים אצלן. בכל שנה הן מצליחות למכר יותר משתמשים, ולגרום להם לשהות יותר זמן בפלטפורמות וההכנסות שלהן גדלות בהתאם. אני לא בעד רגולציה ממשלתית עליהן, אבל אני בעד זה שכל אחד מאיתנו יהיה יותר מודע לכך שיש לו מכונת הימורים בכיס ויתחיל בצעדי מנע לזה. דרוש כאן גם חינוך לדורות צעירים שגדלו לתוך טכנולוגיה ממכרת ולא יודעים משהו אחר.

הכתבה פורסמה לראשונה ב״תוכניסט״

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

16 תגובות על "אתם כולכם מכורים לרשתות חברתיות ולמגפה הזו יש מחיר כבד מאוד למשק"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* שימו לב: תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, לרבות דברי הסתה, הוצאת דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב ו/או בניגוד לדין ימחקו. Geektime מחויבת לחופש הביטוי, אך לא פחות מכך לכללי דיון הולם, אתיקה, כבוד האדם והדין הישראלי.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
Bem
Guest

כמה שזה נכון ועצוב כאחת..

DontKillMe
Guest

השוק, מטבעו, הורס ומתקן את עצמו. הוא עודד אנשים (כמו מארק צוקרברג) ליצור אתרים טובים וממכרים (כמו פייסבוק), והוא מעודד עכשיו את גוגל ואפל לתת למשתמשים את האפשרות להגביל את הזמן שלהם בפייסבוק ובכל שאר האתרים הממכרים. זה היופי של השוק החופשי, הורס ומתקן את עצמו. רק הלוואי שלא היה הורס את עצמו מלכתחילה. וזה מה שפרויקט ונוס רוצים לעשות. חפשו עליהם בגוגל.

אנוןב
Guest

איך זה ישפיע על אדם שצריך תרופות?
מה לגבי הצבא?
בדקתי על פרוייקט ונוס והוא צריך לעשות בדיקות על עיר ולעשות בדיקות על עיר זה מיותר..
מה אם אדם נולד חולה ניתן לו למות? מה לגבי החרדים שלא מתגייסים לעבודה ולא עובדים?

ובכל מקרה, אהבתי מאוד מאמרים משם. מקווה שיצא לפועל ושיהיה כמו שמתואר

אילן
Guest

ומה עם הפרעות הקשב שזה גורם?

דידן
Guest

הפסקתי לקרוא ב”מזכירה ומתכנת”. גיקטיים אנחנו בשנת 2018. ציפיתי מכם ליותר….

מרדכי
Guest

זה גם הדבר הראשון שעלה לי לראש…
שים לב שבשורה הבאה קצת מתקנים את הרושם כאשר הדוגמאות הן מתכנת ועורכת דין

דודה
Guest

זאת 2018. רוב המתכנתים שאני מכירה גברים. רוב המזכירות נשים. ונשיא ארה״ב הוא דונלד טראמפ. אולי את לא מבינה שזו 2018….

הצד השני
Guest

אוי לא! אסור שלעובדים שלנו יהיו תחביבים! אסור שינסו להתפרסם באינסטוש! הם צריכים לתת מעצמם 180% בשביל ה27 שקלים שאני נותן להם!! תעשו לי טובה..

הצד השני
Guest

מוסיף גם שלהיות שקוע בפאקינג פייסבוק זה רע. אבל קודם תתקנו תיחס שלכם כלפי העובדים שלכם ותגרמו להם לרצות לעבוד ולא להיות במקום אחר. וכן לדרוש 180% בשביל שכר מינימום ולהוסיף לבנאדם 27 תפקידים חדשים כשהוא הגיע לעשות אחד זה ממש לא בסדר. שלא נדבר על הנזיפות התכופות ועל ההוקרות המעטות. שונא אתכם תגרמו לאנשים לרצות לעבוד לא להתלונן שמישהו אחר גונב תתצומת לב לשהם.

Tom
Guest

לא מספיק אנחנו עבדים מודרנים מי ישמע שעה ביום מבלים במשהו שהוא לא מאה אחוז ריכוז במשימה. מאז ומעולם אנשים עבדו בתפוקה משתנה לאורך היום ואין שום סיבה שנהיה בריכוז שיא למשך 10 שעות רצופות ביום. בכלל, נשמע כמו סיוט. עם התקדמות הטכנולוגיה אנחנו אמורים לעבוד פחות לא יותר, אחרת מה הפואנטה.

דן
Guest

זה גם פוגע בחלומות אישיים לא רק בהישגים מקצועיים. רואה את הבת שלי מכורה ליוטיוב ואינסטגרם וזה נורא. מוצדק לגמרי גיקטיים – איך נלחמים בזה?

Asaf Shelly
Guest

יכול להיות גם שהמצב הפוך:
– שצריכה של הרבה מידע גורמת לנו ללמוד איך לעבוד יותר ביעילות עם שיטות עבודה חדשות, ולהבין אנשים.
– תשומת לב קבועה לרשתות חברתיות מעלה את העירנות וקצב העבודה, ומשפרת את חוויית העבודה. כולנו מכירים את העובדים שנמצאים במשרד בין הפסקת קפה להפסקת צהריים.
– בכלל, עבודה יצירתית צריכה הפסקות לרענון.
אם יש עובד שיושב במשרד ולא עושה כלום כל היום חוץ מלשחק בטלפון זאת בעיה בלי קשר לרשתות חברתיות.

הבעיה היא לא מתכנת או עורך דין אלא אנשים שעובדים בעבודה משעממת ולא יצירתית, שבעוד 10 שנים יעשה רובוט.

הוכה דעות
Guest

העיקר שנהנים אז מה אם יש קצת נזק למשק

הוכה דעות
Guest

העיקר שנהנים אז מה אם יש קצת נזק למשק

נזקים של מילאאארררדדים!!!
Guest
נזקים של מילאאארררדדים!!!

גם קריאת הכתבה הזאת היא נזק למשק- שלא להזכיר סרטים וסדרות טלוויזיה מישחקי מחשב וקריאת עיתון בשירותים

יעל
Guest

הפתרון זה קיצור יום העבודה… כשלאנשים יהיו X משימות לעשות ב-5 שעות במקום את אותן X בשמונה/תשע/עשר שעות הם ימרחו פחות זמן בסלולר. כל המחקרים על יעילות של אמהות עובדות שיוצאות מוקדם מוכיחות את זה.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: