על פייסבוק, 1984, פרטיות והעתיד

בויכוח על העדרה או קיומה של הפרטיות שלנו בעתיד אין מנצחים אמיתיים. הטכנולוגיות שאנחנו יוצרים מכתיבות לנו את המשך את הדרך בה נתנהל אל מול העולם, החברים שלנו והממשל. האם הפרטיות שלנו בסכנה או שאנחנו שמחים לוותר עליה?

העובדה שהויכוח על הפרטיות עדיין ממשיך להתקיים, מורה על כך שלמרות שיש את אלו שיאמרו שעם השינויים הטכנולוגיים אנחנו נפרדים בימים אלו משביבי הסיכויים האחרונים שלה, הציפיה לפרטיות עדיין קיימת, לפחות אצל חלקנו.

דרך פרסומות מותאמות לפי חתכי גיל, מצב משפחתי ועוד הגענו היום גם לעיצומו של השגעון השירותים מבוססי המיקום. גל מור ממשיל את פייסבוק למושבת נודיסטים וטוען כי בשניהם אין על מה להלין ש”רואים לנו” הכל. ההשוואה הזו היתה נכונה אם היו מסבירים לנו מראש שחוף הנודיסטים אליו הצטרפנו אוגר עלינו את כל האינפורמציה וחושף אותה לעולם מלכתחילה.

לדעתי, אם נשאר בקו המחשבה עלינו כנודיסטים, אתר פייסבוק איפשר לנו להתפשט רק מול החברים שלנו, ואז בלי להודיע לנו מראש, חשף את העירום שלנו החוצה, הציע לנו אביזרים שמתאימים לנו, ובהתפתחויות האחרונות של האתר הוא גם חושף איפה החוף, שחשבנו שהוא חוף מבטחים, נמצא, ומזמין אליו את כל השאר, שיבואו לראות.

תצטרף לפייסבוק יא בן …

את הצמיחה של פייסבוק אפשר להבין בקלות. שירות בו “כמעט כולם” נמצאים, סופו שיהפוך לשירות בו כולם נמצאים, בלית ברירה. המציאות היא שאת מערכות היחסים החדשות שלנו אנחנו מנהלים דרך אמצעים דיגיטלים ואתרי שיתוף אלו ואחרים, ואלו שאינם שם, לא זוכים להשתתף במידע.

כמה פעמים חשבתם שאם תפרסמו סטטוס בפייסבוק או תיצרו אירוע חדש, זה יחסוך לכם את הטלפונים? אז כן, ההצטרפות לרשת היא לא בכפיה בהגדרתה, אבל כשהחיים של רוב החברים שלנו מתנהלים דרך הפלטפורמה הזו (ואנחנו רוצים לשמר את הקשרים הללו ולהתעדכן בהם), האם האופציה לא להיות חלק ממנה באמת קיימת?

האם עולם ללא פרטיות הוא דבר רע?

ההשוואה לספר 1984 של אורוול היא בלתי נמנעת בנקודה הזו. פייסבוק, כמו גוגל ואחרים מודיעה שהיא תעביר במידת הצורך ו”אם היא תאמין שצריך” מידע לרשויות. אז מצד אחד נוכל לתפוס את הנוכל המתחזה הבא אם צריך, אך מצד שני, אם המשטרה מנהלת חקירה חסויה כנגד אדם זה או אחר, המידע שחלקנו באתרי הרשתות החברתיות הופך את העותק הלא חוקי של מאגר מרשם האוכלוסין שנמצא ברשת למאגר אנמי ולא מעניין.

הנבואה היא לשוטים, תמיד קיימת האופציה שאנשים יתעשתו, ימחקו את המידע ששפכו בלי היכר לרשת ענני המחשוב העולמיים וידרשו את הפרטיות שלהם בחזרה (וגם זה לא יעזור, העותקים כבר שם, מגובים, מאורכבים), אך למעשה אלו הם השינויים הטכנולוגיים שמניעים אותנו קדימה אל עבר איבוד הפרטיות – עכשיו אנחנו משחקים בפורסקוור, אך האם היום בו נעשה Check-in כדי שהמעסיק שלנו ידע שהגענו ללקוח הוא כל כך רחוק?

כמה מחשבות קדימה

קל לנו לדבר בגובה העיניים לדור שלנו (אני מדברת אל אנשי ה-30+). לנו עוד יש איכשהו זיקה והבנה של הצורך בפרטיות של עצמנו. אם תסתכלו על הדור הצעיר יותר, שמעדכנים ללא הרף ובלי בושה או חרטה (כרגע) את הפרופיל שלהם בכל מקום, את מעשיהם, מחשבותיהם, צילומים שלהם ועוד, מי מעדכן אותם לגבי ההשלכות של הדברים על עתידם? האם תפקיד זה צריך להיות מוטל על ההורים שאינם מצויים או מעודכנים בשינויים הללו או שמא צריך להחזיר את הכדור למחוקק, שיעזור לנו לקבוע את הגבולות בכל הקשור אליהם?

ונקודה אחרונה למחשבה להורים שבינינו – האם למעשה אנחנו חוטאים גם לילדינו? השאלה הבאה עלתה לאחרונה בדיון שהשתתפתי בו והייתי שמחה לשמוע גם את דעתכם : האם הילדים שמתועדים בבלוגים יעודיים שהקמנו להם עוד מהרגע שהם היו באולטרסאונד בטקסט ובתמונות כל רגע, כל אירוע בו הם נמצאים וכל תנועה שלהם, האם הם אינם ראויים להגנה שלנו על פרטיותם? האם כשהם יגדלו קצת ויראו את התמונות והמידע הזה מפוזר עליהם ברחבי הרשת, הם ישמחו ששמרנו את הזכרון הזה או שמא יתחלחלו שהמידע הזה כבר לא בידם ופורסם לכל מי שרק רצה לקרוא?

בהתנהלות הטכנולוגית שלנו בהווה אנחנו יוצרים את העתיד ויכולים להשפיע עליו לכל כיוון אפשרי, אם הטכנולוגיה תשלוט בנו או שאנחנו בה. רק העתיד יספר לנו אם שגינו באשליות פרנואידיות או ש-1984 מעולם לא היה קרוב אלינו יותר.

להשיג את הפרטיות שלנו בחזרה

מי שנבהל מהממצאים ב- OpenBook, אתר שמאפשר לבצע חיפושים בפייסבוק אצל מי שהפרופיל שלו חשוף מדי ורוצה לבדוק את ההגדרות שלו יכול לעשות את זה בתוכנה פשוטה שנקראת Reclaim your privacy אשר מאפשרת לבדוק את הגדרות הפרטיות שלנו בפייסבוק בצורה פשוטה וברורה לניתוח.

מורן בר

מייסדת ומנהלת החברה, יזמית בעלת נסיון רב שנים בתעשיית ההיי-טק עם רקע נרחב בתחום האחסון והתקשורת ובעולם המדיה החברתית. היתה שותפה למיזמי אינטרנט גדולים וביניהם אתר 2eat הישראלי. בוגרת ממר"מ ועו"ד העוסקת בתחום דיני הפרטיות וטכנולוגיה.

הגב

4 תגובות על "על פייסבוק, 1984, פרטיות והעתיד"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
yammesicka
Guest

בדיוק כתבתי פוסט די דומה על פרטיות. מוזמנים לעיין: http://www.mesicka.com/privacy-problems-internet

גימל
Guest

את וכל אלה שמסוגך כולכם בכיינים בלתי נלאים. אתם ממשיכים לנפח את הבלון הזה שנקרא פייסבוק רק כדי שיהיה לכם על מה להמשיך לכתוב.
אני מעולם לא התרגשתי מפייסבוק אפילו לדקה. אני חושב שזאת ההמצאה הכי לא שימושית שהמציאו במאה האחרונה (כמעט אחרי כלי ללחיצת כיסוני קרעפלך).
רוצים פרטיות? תסגרו את הפייסבוק. מבטיח לך ולחברים שלך שלא תרגישי בהבדל. אז מספיק לחפור לנו. נמאס כבר לקרוא כל יום 2 כתבות נוספות על פגיעה בפרטיות בגלל פייסבוק ודומיו.
וכן, אני בטוח שאפילו את מפרסמת את תצלומי האולטרסאונד שלך בפייסבוק עוד לפני שבעלך בכלל ראה אותם. ככה את. מכורה לפרסום ולחשיפה.
אז די.

מורן בר
Guest
גימל היי, תודה על התגובה. אכן דפי האינטרנט מלאים בכתבות על פייסבוק ופרטיות, וגם היום היו לי עוד 3-4 ידיעות חדשות עליהם שבחרנו לא להעלות כי – אתה צודק – די. אבל אין מה לעשות – כשאתה גוף בגודל כזה אתה מייצר חדשות בצורה הרבה יותר מאסיבית ונשאר כותרות הרבה יותר זמן מאחרים. אני חושבת שמאות המליונים של הפרופילים בפייסבוק לא יסכימו איתך בנוגע לשימושיות של האתר, ובנוגע לקרפלך – אני לא אשכנזיה אז תעזור לי עם זה בבקשה :-) (זה סוג של קובה?) הדיונים הרבים בנושא הפרטיות באתרי הרשתות החברתיות הופכים לאקטואליים כתוצאה מהשינויים התכופים והעובדה שבסיס המשתמשים הוא… Read more »
חן לבקוביץ
Guest

גימל – תנסה לסגור את הפרופיל, זה בלתי אפשרי

wpDiscuz

תגיות לכתבה: