טכנולוגיית זיהוי הפנים נמצאת בדרך להפוך מפיצ’ר חביב ושימושי לסכנה ממשית

ממדע בדיוני הפכה טכנולוגיית זיהוי פנים לטכנולוגיה יומיומית. אבל לצד כל היתרונות כמו אבטחה ונוחות, היא טומנת בחובה לא מעט סכנות

עיבוד תמונה

מאת: אלון גודמן

בשנים האחרונות פורצות לחיינו טכנולוגיות זיהוי פנים. המירוץ אל עבר אפליקציות חדשות מבוססות הטכנולוגיה כבר החל. לטכנולוגיה שימושים רחבים: תיוג תמונות, אבטחת מכשירים אלקטרוניים, שימושים רפואיים ועוד. אבל במה שונה טכנולוגיית זיהוי פנים מטכנולוגיות אחרות? איך זה ישפיע עלינו?

טכנולוגיית זיהוי פנים עדיין טרייה בעולמנו אך כבר כעת ברור שהיא תוביל למהפכה של ממש בתחומים רבים. השימוש המשמעותי הראשון לטכנולוגיית זיהוי פנים מגיע כמובן מתחום האבטחה. לפני כחודש נעצר מבוקש בסין ע”י המשטרה המקומית באצטדיון המכיל כ-60,000 צופים בזכות מצלמות זיהוי פנים שזיהו אותו. בזירה שלנו, מזה כשנתיים פועלת מערכת דומה באצטדיון ‘סמי עופר’ שבחיפה. 220 מצלמות מנטרות כל העת את התנהגות הקהל ומאפשרת לזהות עבירות משמעתיות החל מעישון ביציע ועד זריקת חפצים אל המגרש. אך לא רק את התנהגות הקהל מנטרות “עיני” המשטרה. באותה נשימה, גם שלא במתכוון, נשמר מידע המשליך על חיי הפרט, לדוגמה, משחק שישוחק במהלך השבת, מזהה את אוכלוסיית הלא שומרי השבת. ברם, אוכלוסיית שומרי שבת שהחליטו לא לשמור שבת בשבת הזו, כעת חשופים לידיעת הכלל. דוגמה זו הינה בבחינת “בשביל להכין חביתה, צריך לשבור קצת ביצים”. כלומר, אדם המגדיר עצמו דתי ומופיע לפעילות ציבורית לוקח בחשבון שייתכן וייתקל במכר או אף בצילומי קהל של הטלוויזיה מעת לעת וכאשר על כף המאזניים עומדת השמירה על ביטחון יושבי האצטדיון – הביטחון מנצח.

אז לצד הזדמנויות חיוביות שמייצרת לנו הטכנולוגיה החדשה נחווה גם תופעות לוואי. אך האם אנחנו מוכנים להכיל תופעות לוואי אלו? מה יהיו העוצמות וההשלכות שלהן?

רב הנסתר על הגלוי וניתן רק להתחיל לדמיין את קצה הקרחון של היכולות האפשריות לפיתוח הטכנולוגיה, אולם כבר כעת בולט קו משמעותי נוסף והוא זיהוי הפנים הכולל גם זיהוי רגשות.

זיהוי רגשות הינו תחום חם בעמק הסיליקון ומירוץ החימוש בקרב ענקיות הטכנולוגיה כבר החל. כבר בשנת 2016 ‘אפל’ רכשה את Emotient שמתמחה בזיהוי רגשות בתמונות וסרטונים. גם גוגל ופייסבוק משקיעות סכומי עתק על מנת לחזק את יכולות זיהוי הרגשות שלהן. היישומים הקיימים כיום כבר מאפשרים זיהוי רגשות בסיסיים כמו שמחה, כעס ועצב אך בעתיד תתווסף “למידת מכונה” וכך תיתכן למידת אישיות ספציפית וזיהוי רגשות מורכבים ומותאמים אישית שיאפשרו לנו הזדמנויות אינספור; תוכל אישה לדעת אם בעלה “נדלק” על העובדת החדשה, יידע אדם האם הרופא שלו בטוח בקביעתו. האם ניתן יהיה עדיין להתחמק משאלות קשות בעולם? או שמא בהינף יישומון נזהה את מידת הלחץ בה נמצא האדם מולנו ונסיק מכך את השאר?

ביטחון האזרח או ביטחון המשטר?

בנוסף, אם הזכרנו הזדמנויות משמחות עבור שלטון החוק במשטר דמוקרטי אז צריך לזכור כי בסל נכללים גם משטרים נוספים.

דו”ח החירות בעולם גורס כי מתוך 195 מדינות; 50 מדינות מוגדרות לא חופשיות ו-59 מדינות נוספות מוגדרות חופשיות חלקית.  מטרת הדו”ח היא לנסות ולהציג מדד כמותי לרמת הדמוקרטיה והחופש הפוליטי במדינות ובטריטוריות שונות בעולם. הדו”ח מדרג את רמת הזכויות הפוליטיות והחירויות האזרחיות במדינות ובטריטוריות השונות. במילים אחרות, כרבע מהעולם נתון לחסדי משטרו בשאלות מהותיות לגבי חירותו, כרבע נוסף נתון לכך חלקית. משטר “לא חופשי” ישאף לנטר את פעילות אזרחיו בתחומים מסוימים שפולשים לחירותו ואף יפעל לדיכוי “עבירות” אלו. המשטר ירצה להבין מי מסתכל על שלטי המפלגה בבוז ומי באהדה. מי מציית לחוק ומי לא. לדוגמה אם החוק אוסר על פעילות הומוסקסואלית, כפי שעדיין קיים במדינות רבות בעולם, המשטר יוכל למגר את התופעה בקלות – ינטר את הדרך בה האזרח מתבונן על גבר ועל הדרך בה הוא מתבונן על אישה.

סין כפורצת דרך

לא מפתיע שסין היא הראשונה לזהות את הפוטנציאל הגלום ביכולות הניטור המתקדמות. המשטר הסיני הוא משטר חד-מפלגתי הנשלט על ידי המפלגה הקומוניסטית של סין, וידוע כרודף כדרך קבע אחר מתנגדי משטר תוך פגיעה חוזרת ונשנית בזכויות אדם. זאת הסיבה שדו”ח החירות קובע כי סין מדינה לא חופשית.

הממשל הסיני פועל בתכנית ארוכת טווח שנחשפה בספר “מלחמה ללא גבולות” שנכתב על ידי שני בכירי הצבא הסיני. תכנית האב לפיה פועלת סין היא התרחבות עולמית והתבססות כמעצמת על. הממשל שם דגש על תעמולה כאמצעי ליצירת תדמית חיובית על המדינה, ועל מנת ליישם זאת הממשל משקיע מחד כ-10 מיליארד דולר בשנה על עיתונאות זרה (קניית רשתות תקשורת, מימון סיורים לעיתונאים זרים ומימון כתבות בעיתונים מערביים) ומאידך מגרש עיתונאים סוררים אשר מסקרים ברוח שלילית את המדינה או אפילו מעלים על נס נקודות רגישות שהמשטר לא רוצה שהעולם ידון בהן (טיבט, טיוואן וכו’). בנוסף, הממשל מפעיל תכנית למעקב אחר סטודנטים סיניים במדינות זרות כך שיידע כל סטודנט שהפניית עורף לתעמולה הסינית תוביל לסנקציות נגד משפחתו.

אותה סין הטוטאליטרית נמצאת בעיצומו של תהליך פריסת 570 מיליון מצלמות. המסר לאזרחי סין בפריסת המצלמות בעלות טכנולוגיית זיהוי הפנים ברור – המפלגה רואה אותך. המפלגה יודעת מה אתה עושה. המפלגה יודעת מה אתה חושב.

נשיא סין, שי ג’ינפינג, שהחל ממרץ האחרון כהונתו לא מוגבלת בזמן, נשא נאום חזון באוקטובר האחרון במסגרת הועידה הלאומית ה-19 של המפלגה הקומוניסטית בו שם דגש רב על מערכת בטחון הפנים אשר מטרתה “לשמור על בטחון הפוליטי”. אם התכנית של שי תצליח, עד 2050 “1984” של ג’ורג’ אורוול יידמה ליומן תיעודי ולא לנבואת זעם.

“אבל אין לי מה להסתיר”

לכולנו ישנם היבטים בחיינו שאיננו רוצים לחשוף ברשות רבים. לכל אחד ואחת מאיתנו קיימת הזכות לשמור על פרטיותנו. הפרטיות היא המפתח לחופש המחשבה, בדגש על מחשבות לא פופולאריות. הסיבה שתולים אנשים בכיכר העיר הינה לגרום לחשש למגבלה, ואם אדע שאפשר לנטר את מחשבותיי, אולי אשתדל לא לחשוב אותן. בנוסף, נרצה להאמין שכולנו נמצאים בשיפור מתמיד של אישיותנו, אנו מתבגרים ורוצים להיות מסוגלים להמציא עצמנו מחדש. יש ערך רב ביכולת לקבל הזדמנות שנייה והפרטיות מטפחת יכולת זו – היא מאפשרת לאנשים לגדול ולהתבגר בלי להיות כבולים עם כל הדברים המטופשים שהם עשו בעבר. כמובן, לא כל המידות צריכות להיות מוגנות, אבל רובן צריכות להיות, כי אנחנו רוצים לעודד ולאפשר צמיחה ושיפור.

הערך המרכזי עליו מושתתת כל דמוקרטיה באשר היא הוא ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין. בישראל, “חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו” קובע כי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו, אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו ואין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

טכנולוגיות זיהוי הפנים עתידות לרמוס בכוחניות את ערכי הבסיס אשר שומרים עלינו חופשיים.

ההבדל המשמעותי הוא – עד היום החדירה לפרטיות הייתה תלויה גם בי, נדרשתי להיות פעיל במסירת המידע. השלב הבא הוא – חדירה לפרטיות בכל מקום בלי יכולת של האדם לשלוט על המידע.

דינמיט – הזדמנות או טכנולוגיה ממיטת אסון?

ההיסטוריה מספרת שתחילה אלפרד נובל, ממציא הדינמיט, פעל להמצאתו כדי לקדם את יכולות המנהור התחבורתיות מתוך אמונה אמיתית שבכך הוא מסייע לאנושות. בהמשך, כשהחל להבין את הפוטנציאל לשימוש ברעה בטכנולוגיה החדשה שלו הוא פירש זאת כך – “הדינמיט שלי יוביל מוקדם יותר לשלום מאלף מוסכמות עולם. ברגע שאנשים יבינו כי ברגע אחד, ניתן להשמיד לחלוטין צבאות שלמים, הם ללא ספק יצייתו לשלום הזהב”. מאין הצדקה מוסרית לפועלו. לבסוף הוא שקע בדיכאון עמוק כשהחל להפנים את גודל הטעות.

מה אפשר לעשות?

ברמה הלאומית והבין-לאומית – הקמת גופים וועדות אתיקה לאומיות ובין-לאומיות.

אנשי הטכנולוגיה – היו ביקורתיים – אילו עבודות אתם מוכנים לבצע ואילו לא. זכרו שאף אחד מפתיתי השלג לא חש באחריות על המפולת כולה.

אנשי רוח – הובילו דיון ציבורי משמעותי על מנת להגדיר לנו קווים אדומים פן נמוטט על עצמנו את עמודי הדמוקרטיה והחירות עבורם נלחמו אבותינו.

סיכום

לסיכום, כל הזדמנות טומנת בחובה סכנה, הציניקנים יגידו שמדובר בטכנופוביה ושהפחד משול לפחד מכך שבניית בניינים מאפשרת לאנשים להתאבד בקלות, אבל לאור האמור לעיל, ניכר שלטכנולוגיית זיהוי פנים פוטנציאל הרסני משמעותי ולכן עלינו לקדם דיון ציבורי על מנת לעצב את מדיניות האתיקה הטכנולוגית.

 

הכותב הוא דאטה אנליסט

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

20 תגובות על "טכנולוגיית זיהוי הפנים נמצאת בדרך להפוך מפיצ’ר חביב ושימושי לסכנה ממשית"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
זהבה אביב
Guest

טיב הכתבה נמצא בצד הלא נכון של הקשקש

נועם
Guest

כתבה מעולה.

פלג
Guest

כתבה מרתקת שנוגעת גם בצדדים הפחות מוכרים של הנושא.
כיף לקרוא משהו מאוזן ומעמיק, שקורא לאחריות חברתית מצד גורמי המפתח – מקווה שיגיע לכמה שיותר אנשים מהתעשייה.
תודה!

טלטל
Guest

קו הפעולה היעיל יהיה ישירות לציבור – בהגברת מודעות ויצירת נרטיב שלילי סביב הנושא.
בעתיד הלא כל כך רחוק (ולא כל כך ורוד, מסתמן) בו המעקב אחר הפרט יהיה כה הדוק, מקומות שיוכרזו כ”מכבדי פרטיות”, בשל היעדר אמצעי מעקב בהם, יהנו מאהדה יתרה מצד הציבור (בהנחה שהציבור יבין שמצלמה לא נותנת ערך מוסף על מאבטח בכניסה).

כתבה טובה בתזמון טוב, תודה לכותב.

אסא
Guest

כתבה מעניינת וברמה גבוהה, על נושא חשוב!
זה נראה לאנשים רחוק ומופרך אבל הכתבה מראה שזה הרבה יותר קרוב ממה שנדמה לנו. תודה רבה!

אהובי
Guest

כתבה מצוינת,
נוגעת בנושא חשוב ומשקפת אותו מזויות מעניינות ולא מובנות מאליהן.
תודה גיקטיים על תוכן איכותי, חשוב, רלוונטי ובתזמון מעולה, בדיוק עם התגברות הטרנדים של אפקטי מצלמה על הפרצוף למניהם שעושים שימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים (ה SelfEmojy לדוגמה שייצא באייפון X ובדומיו) ומשמשים לנו כתמרורי אזהרה של ממש.
המשיכו בבקשה עם התוכן האיכותי, תודה לכותב.

רובין
Guest

כותב המאמר פרימיטיב שלא רוצ קידמה ..זה הכול.

איכסה
Guest

כותב התגובה הוא סובייטי קומוניסט

עינב
Guest

כתבה נהדרת. איזה יופי!
תודה.

יניב
Guest
לא חוכמה להזכיר כל פעם את נובל והדינמיט. כל טכנולוגיה ובמיוחד בחיתוליה (שלא עברה בשלות חברתית לא רק יישומית) היא כחרב פיפיות, פלסטיק, פראון בספריי, מסכים קטנים, מיחשוב מבוזר, טכנולוגית ענן, מטבעות קריפטו. הנקודה, אותה העלה הכותב היא, עד כמה השלטון מוכן/רוצה/יכולה לראות גם את טובת האזרחים מול עיניו ולא רק להשתמש בטכנולוגיה ככלי/מנוע כלכלי/שוט לטובתו. אני חושב שהשואה התחתונה היא שאם נראה בכל דבר “הנה מראה שחורה” או “handmades tale” אז כל מה שיקרה זה נתרחק מהאפשרויות שהטכנולוגיה תעזור לנו, ומצד שני ניתן ל”רעים” שליטה במסלול ההתקדמות. אגב, הדוגמה בהתחלה עם שומר השבת שמצלמים אות באיצטדיוו, הכי פשטנית ולא… Read more »
דני
Guest

הדוגמא של השבת דוקא טובה. אתה פשוט דתופוב…

יניב
Guest

אפעס, אם אדם שובר את חוקי הדת שלו והולך למשחק בשבת, והוא דואג “שלא יראו אותו”, זה לא פחד מהאל, זה פחד מהחברה שלו. אין פה עניין דתי יש פה עניין חברתי.
אז לא דתופוב, אולי מיזנטרופ.
בטוח אתאיסט.

סתם איש
Guest

נו באמת… אדם דתי שהחליט ללכת למשחק כדורגל בשבת היה חשוף כבר לפני עשרות שנים לצלמים ולטלוויזיה, ולפני שנים לסלפים. לא רואה איך AI מחמירה את זה.
והעובדת החדשה שהבעל אולי נדלק עליה, מספיק לעקוב אחרי לייקים בפייס ושטויות כאלה. מה, כל אישה תתלה מצלמת זיהוי פנים במשרד של בעלה כדי לראות איך הוא מגיב לעובדות? או תרדוף אחריו עם רחפן סלפי?

יובל
Guest

מבחינה חברתית אני רואה בזה ברכה – התחושה שכל הזמן מצלמים אותך תגרור פיתוח מנגנונים אישיותיים של דחיית סיפוקים והימנעות מפשע או מעשים לא מוסריים. העולם יראה טוב יותר.

א.א
Guest

כש”פוקר פוייס” מקבל משמעות אמיתית

אלעד
Guest

כתבה מרתקת. ומפחידה..

gitBucket
Guest

כתבה מעניינת אבל הכותרת דמגוגית משהו.
סכנה ממשית ?
עם כל הכבוד לנושא הפרטיות – זו לא סכנה ממשית.

דבר נוסף.
הדוגמא עם שומר השבת שהולך לכדורגל לא קשורה.
אם התדמית שלו כל כך חשובה, מדוע הוא מסכן אותה מלכתחילה ?
מה עם זה שיראו אותו נוסע בדרך באוטו ? מה עם שאר הצופים בכדורגל ?
מה שמטריד אותו זה מצלמה עלובה שנמצאת שם ?

יש דוגמאות קונקרטיות ורציניות יותר שהפרטיות בהן קריטית בהרבה יותר.

יניב
Guest

כתבה נהדרת. מרתק

אלכס
Guest

כתבה מעניינת, אבל הכותב נותן לדברים גוון שחור יותר מאשר הם נמצאים במציאות. כבר היום אפשר לעקוב אחרי מיקום של כמעט כל אחד בעזרת גוגל מאפס, משהו מרגיש שנפגעה חירותו מזה? כל הנתונים האלה מגיעים ל- BIG DATA שלא פוגע בהרגשת הפרטיות של אף אחד ספציפי.
גם דיון על למנוע את התופעה נראה טיפשי – אי אפשר למנוע את זה.

כרובי
Guest

למדע וטכנולוגיה יש שימושים טובים ורעים. עם דינמיט אפשר להלחם או לבנות ערים. עם פצצת אטום אפשר להשמיד עיר או אסטרואיד שמאיים על כדור הארץ (נאסא מתחילה להכניס זאת לאחרונה לתוכניות עבודה).

wpDiscuz

תגיות לכתבה: