עוד ארוכה הדרך? על מסלול המרוץ לרכב האוטונומי

נראה שממש עוד רגע כולנו נחליף את הרכבים שלנו במכוניות אוטונומיות ונשכח איך זה לנהוג; אבל קיימים עוד אתגרים רבים עד שנוכל להכריז על סיום הפרויקט שישנה את חיינו: כדאיות כלכלית, בשלות של יכולות בינה מלאכותית וכמובן, נושאי בטיחות ורגולציה

מקור: גוגל

מאת דניאל שמיל, פורבס ישראל

אם אתם מתכננים לקנות מכונית בקרוב, אולי שאלתם את עצמכם אם זו המכונית האחרונה שבה תנהגו. אם לשפוט לפי התחושה הכללית, אנחנו ממש רגע לפני המהפכה שתסמן את סופן של המכוניות שמצריכות מאיתנו ריכוז ותשומת לב, ועלייתם של כלי הרכב האוטונומיים ככלי התחבורה הראשיים. המציאות, כרגיל, מורכבת מעט יותר. אמנם המכונית האוטונומית בדרך, אבל הדרך עוד ארוכה.

“הטכנולוגיה עדיין לא בשלה”, אומר ערן זנדהאוז, שותף בחברת הייעוץ Copia Growth Partners ולשעבר סגן נשיא ומנהל תחום הנהיגה האוטונומית בדלפי, ספקית רכיבים גדולה לתעשיית הרכב. “יש היום הרבה כלי רכב אוטונומיים שפועלים בעולם – במכרות, ביישומים צבאיים ובמפעלים, אבל הם פועלים במסלולים קבועים מראש. זה לא מה שאנחנו חושבים עליו, כשאנחנו מדמיינים תחבורה אוטונומית”. לפי זנדהאוז, יש שלושה צירים שבהם נע כעת הפרויקט האוטונומי: בטיחות, מחיר והאפשרות ליישום בקנה מידה רחב (Scalability).

ההתקדמות בכל ציר דורשת התמודדות עם שורה ארוכה של מכשולים ובעיות במערכת מתוחכמת של חישה, עיבוד נתונים וקבלת החלטות, שישפיעו על הניהוג של המכונית האוטונומית.

ניקח למשל את עניין החישה – קליטת הנתונים החיצוניים. אפשר לעשות זאת באמצעות מצלמה, כפי שמקדמת מובילאיי, או באמצעות רדאר. אבל מתברר שכדי לתפקד כהלכה, מכוניות אוטונומיות (בניגוד למערכות בטיחות כמו מובילאיי) צריכות להיות מצוידות בחמש או בשש מצלמות ולעיתים אף ביותר, נוסף על רדאר וגם מרכיב שלישי – ליידאר (Lidar), כלומר מכ”מ לייזר.

ליידאר היא מערכת שמגלה את המרחק מעצמים שונים בעזרת קרני לייזר ולא גלי רדיו (כמו ברדאר), וכך מאפשרת דיוק גבוה במהירות רבה, דבר שנחוץ בסביבה עירונית צפופה. אבל ליידאר היה עד כה טכנולוגיה צבאית – גדולה, יקרה ובזבזנית באנרגיה. הליידארים על גג המכוניות האוטונומיות של גוגל, למשל, אינם רק מסורבלים, מחירם (כ־75 אלף דולר) אף גבוה מזה של המכונית עצמה.

אמנם חברות שונות, ובהן Innoviz הישראלית, מפתחות ליידארים זולים וקטנים יותר, אך ייקח עוד זמן עד שהטכנולוגיה הזו תבשיל. הצורך במספר רב של חיישנים שיכולות הקליטה שלהם חופפות זו את זו (כלומר, כל נקודה מסביב למכונית מכוסה בידי כמה חיישנים מסוגים שונים), לא רק מעלה את מחיר המכונית, אלא גם צורך אנרגיה רבה.

כאן נכנס לתמונה אתגר נוסף – האתגר האנרגטי. תעשיית הרכב עוברת זה זמן תהליך של מעבר ממנועי בנזין ודיזל מזהמים להנעה חשמלית, אך לא ברור האם הסוללות שעושות את העבודה עבור כלי רכב רגילים, יוכלו לספק את צורכי האנרגיה המוגברים של מערך החיישנים הגדול לאורך מאות קילומטרים של נסיעה. במילים אחרות, אם לא יגיעו פריצות דרך בתחום הסוללות (ראו כתבה נפרדת), החיישנים ושאר רכיבי המכונית האוטונומית יהיו חייבים להיות חסכוניים באנרגיה.

אתגר נוסף הוא האיכון. זה נעשה באמצעות טכנולוגיית GPS, אולם לא מדובר ב־GPS כמו בטלפון שלכם, שם לוקח למערכת הניווט זמן רב יחסית להבין שלא לקחתם את הפנייה הרצויה ולחשב מסלול מחדש. כאן מדובר באיכון מדויק מאוד, עם מרווח טעות של 10 ס”מ בלבד. טעות גדולה מזו עלולה לגרום למכונית לסטות למסלול שלצדה.
איזון מושלם

הזרם האדיר של המידע, הכולל צילומים ממצלמות שונות, קריאות מכ”מ ונתוני מיקום, מגיע למחשב שאמור לעבד אותו ולקבל באמצעותו החלטות במהירות. האם אפשר להאיץ או שיש להאט? האם אפשר לעבור לנתיב הצמוד? האם יש מצב חירום שמצריך בלימה פתאומית? המערכת שנדרשת לעשות זאת (בצורה חלקה וללא טעויות) תזדקק גם ליכולות של בינה מלאכותית, כאלה שיאפשרו לה לצפות את התנועה של כלי רכב ולפרש מידע כמו הבעות פנים של הולכי רגל. זנדהאוז מציין, כי “נדרשת כאן הבנה גם של תמונת העולם וגם של התחזית – מהם המתכונים החברתיים בסביבה שבה המכונית נוסעת. למשל – מה עלול לעשות מישהו שבדיוק מסתכל בטלפון?”.

כאן נכנס ציר ההתקדמות השלישי – המאמץ ליישום בקנה מידה רחב. הקודים התרבותיים וההתנהגותיים שונים בין מדינה למדינה ולמעשה, גם בין עיר לעיר. על המכונית האוטונומית להתנהג אחרת בשכונה בירושלים ובמרכז ניו יורק.

המכונית צריכה להיות נעימה גם לנוסעים. לא הייתם שמחים, כנראה, לנסוע עם תלמיד לנהיגה שבולם באגרסיביות מול כל רמז קטן לסכנה. גם לא עם מכונית אוטונומית זהירה מדי. מצד שני, היא לא יכולה לקחת סיכונים בכביש, ולכן נדרש איזון מדויק בין נהיגה זהירה לתנועה זורמת, עניין מורכב במכונית ללא נהג.

עיבוד המידע, החיזוי וקבלת ההחלטות על המשך התנועה חייבים להתרחש כל הזמן ובמהירות אדירה. כוח העיבוד שנחוץ להם אינו דומה לזה של סמארטפון או לפטופ. נדרש כאן מחשב חזק מחד, אך גם עמיד לתנאי חום, קור וזעזועים שלא פוקדים מחשבים משרדיים מאידך. מחשב כזה גם ידרוש מערכת קירור מיוחדת ורצוי שגם יהיה חסכוני באנרגיה, כדי שלא יכביד על סוללת המכונית החשמלית.

מלחמת הכוכבים

רשימת האתגרים העומדת בפני מפתחי הפרויקט האוטונומי מבהירה שהמוצר הסופי עוד לא מעבר לפינה. מרבית ההערכות מציינות כעת את אמצע העשור הבא כמועד שבו יוצגו המכוניות הראשונות בדרגת אוטונומיה רביעית, כזו שלא מצריכה נוכחות נהג במכונית. פרופ’ אמנון שעשוע, מייסד מובילאיי, חזה לאחרונה שהמכוניות האוטונומיות הראשונות יהיו מוניות רובוטיות לתחבורה שיתופית או לימוזינות מפוארות בבעלות פרטית. בשני המקרים נדרשים בעלים עם כיסים עמוקים (חברה או בעל הון), שיהיו מוכנים לשלם את המחיר הגבוה של נהיגה אוטונומית.

אבל המכוניות האוטונומיות עוד יגיעו, גם אם מאוחר מהצפוי. זנדהאוז מגדיר את התחום כ”שדה ירוק”, כלומר – שוק גדול ולא מנוצל. לכן חברות מתחומים שונים ובגדלים שונים (מענקיות טכנולוגיה ועד סטארט-אפים קטנים) מתחרות במרוץ אליו. יצרניות הרכב מנסות להישאר בשוק ולרכוש יכולות בתחום המחשוב ועיבוד הנתונים, ספקיות הרכיבים הגדולות מפתחות מערכות שלמות, יצרניות מעבדים כמו אינטל וספקיות שירותי מידע כמו גוגל וגם מפעילות שירותי הסעות כמו אובר “חייבות שיהיה פתרון שהן יכולות לשלוט עליו”. כך נוצרת מלחמת כל בכל עם שחקניות, כמו ג’נרל מוטורס, מרצדס, קונטיננטל, ביידו ועליבאבא, וזו רשימה חלקית מאוד. כולן משקיעות בסטארט-אפים וכולן מחפשות פתרונות לאתגרים השונים במרוץ להחלפת הנהג.

רק אתגר אחד לא צוין עד כה – הרגולציה. לא משום שמדובר באתגר לא משמעותי, אלא בעיקר כי נדמה שעדיין מוקדם לעסוק בו ברצינות. החברות השונות הפועלות בתחום מנסות להשיג אישורים לניסויים נרחבים, בסביבות משתנות, ואישורים להפעלת מכוניות אוטונומיות יהיו על הפרק, ככל הנראה, רק כשהטכנולוגיה תהיה מוכנה לשימוש רחב. “הרגולציה עוקבת אחרי הטכנולוגיה”, אומר ד”ר שי סופר, המדען הראשי של משרד התחבורה. “היא תהיה פתוחה יותר ויותר ככל שהטכנולוגיה תהיה בשלה. כיום אנחנו עוסקים בלאפשר ניסויים. אני לא רוצה שחברות יוותרו על ניסויים בישראל בגלל רגולציה מיותרת, אלא שישראל תהיה האב (Hub) מרכזי בפיתוח רכב אוטונומי ושיתופי”.

כאשר המכוניות האוטונומיות יגיעו לרחובות, יהיה זה כנראה השינוי הגדול ביותר בתחבורה יומיומית מאז שהמכונית החליפה את הכרכרה. התרחישים והתחזיות בנוגע לעתיד כזה מגוונים, אך מרבית הפעילים בתחום והחוקרים מאמינים, שתם עידן הבעלות על מכוניות.

אין סיבה להחזיק מוצר יקר שלא נמצא בשימוש 23 שעות ביממה, ומוטב לשלם על נסיעה לפי דרישה. נסיעה כזאת תהיה זולה בהרבה מנסיעה במונית ובטוחה יותר, ולכן גם נשתמש בה יותר. גם לכך יהיו השלכות, כמו עלייה אפשרית בתנועה ובפקקים – תופעות שידרשו תכנון מחדש גם של מערכת הכבישים. אחד הפתרונות, שבניגוד לרכבים הקלאסיים, נראה שמוקדם עדיין להספיד אותו, יהיה הרכבות. אך עוד חזון למועד.

פורסם במקור בפורבס ישראל

לקריאה נוספת:

הסוף למחלות? האתגרים המדעיים והעסקיים בתחום הטיפול הגני

מאדום לכחול: אלו הסיבות לגל ניצחונות הימין בדרום אמריקה

Avatar

פורבס ישראל

הגב

5 תגובות על "עוד ארוכה הדרך? על מסלול המרוץ לרכב האוטונומי"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
כרובי
Guest

בכתבה חסרה רק התייחסות לבאגים וחולשות אבטחת מידע.
עד היום לא קיים פתרון אמיתי לנושא ואין מערכות שלא נחשבות לפגיעות.
כשכל המכוניות יהיו אוטומטיות, מתקפת סייבר של כנופיה קטנה עלולה לגרום לנזק אדיר בו זמנית בכל העולם.

ארכיטקט חומרה
Guest

עניון של עשור עד עשור וחצי.
לדעתי ילדים שנולדים היום לא בטוח שיילמדו לנהוג.

שלומי
Guest

אין ספק שהדובר לא מבין באנרגיה. מנועים חשמליים צורכים עשרות עד מאות קילווטים בזמן פעולה, הצריכה של החיישנים, גם אם הם צורכים כמו מזגן או תנור ביתי, בטלה בשישים לעומת הצריכה של המנוע החשמלי. האינדיקציה הטובה ביותר לכך היא שהדגם הנפוץ ביותר של הרכב האוטונומי של גוגל הוא קרייזלר עם מנוע בעירה פנימית, עם כנראה תוספת של כמה מצברים פשוטים לחיישנים, שוב עם קיבולת שבטלה בשישים לעומת עשרות קילוואט שעה של סוללה ברכב חשמלי.. הבעיה תיתכן ברכבים מבוססים מנועי בעירה פנימית אבל הכיוון של התעשייה הוא לחשמול כך שזאת בעיה זמנית בלבד.

יונתן הקטן
Guest

נחמד אבל…
טעית לגבי הפקקים והרכבות.
אם המכוניות יסעו לבד, וודאי גם שהם יתקשרו זו עם זו וייצרו מפה מפורטת מאוד של מה שקורה בכביש לטובת בטיחות. בצורה כזאת, המכוניות יוכלו לנסוע במהירות אחידה וללא רווח גדול בינהם (כן, כמו רכבת) ואף במהירות רבה יותר מנהג אנושי. לא יהיה תאונות ואף לא צורך ברכבות. גם פקקים או עומסי תנועה ייעלמו.
מבחינת רגולציה, ברגע שהחברות יוכיחו לבתי המשפט שתחבורה אוטונומית בטוחה יותר, לא יהיה זה חוקי לנהוג במכונית רגילה בכבישים ציבוריים….

לוחה שוב
Guest

ממש לא ודאי שמכוניות יחלקו מידע זו עם זו.
מה אח”כ שיחלקו מידע עם מרכזי שליטה ובקרה ממשלתיים?

wpDiscuz

תגיות לכתבה: