הישראלים אוהבים דרמה, בגלל זה הם מייצרים הרבה סטארטאפים

מה כולל יותר דרמה מאשר סטאראטפ? לא הרבה. תשאלו כל יזם – סטארטאפ הוא רכבת הרים של בלאגן. יום אחד אתה החברה הכי חמה ביקום, יום אחר אתה בקרקעית

flickr, cc-by, evil erin

בשנתיים האחרונות, כל פעם שכותבים כתבה או פרופיל בארץ או בעולם על טייקי, החברה שהקמתי, שואלים אותי שוב ושוב: “מה סוד ההצלחה של תעשיית ההיי-טק הישראלית?” וכל פעם כאשר אני צריך לענות על השאלה, אני מרגיש שאני אי שם בין דובר משרד התמ”ת לבין שגריר של רצון טוב של משרד התיירות.

התשובה הקבועה שאני נותן היא שישראל היא מדינה חסרת משאבי טבע (מסתבר שאני שקרתי במצח נחושה מכיוון שיש לנו מאגרי גז טבעי), אשר עקב המצב הבטחוני הקיים בישראל כוללת קבוצות של מהנדסים ומפתחים אשר יודעים לעבוד מהר, תחת לחץ, בצוות, ובאיכות גבוהה. ואנחנו עושים את זה במקום להיות שיכורים במסיבת אחווה באיזה קולג’ אמריקאי (לא ברור מה מהאופציות תורם לחיים ארוכים ומאושרים יותר).

לחיות בניו זילנד

אבל לאחרונה, נתקלתי בקטע שכתב טומי לפיד שנקרא “לחיות בניו-זילנד”, שגרם לי לחשוב מחדש על הסיבה שישראל היא Startup Nation:

* * *

“פעמים אני חושב בלבי, איך זה לחיות בניו-זילנד. להיוולד באי באוקיינוס במדינה שקשה לאתר על המפה. לגדול בעיירה מנומנמת שרעפיה אדומים, לטייל בשדה ירוק ולהתבונן באיכר הגוזז כבשה לבנה. לגדול בבית שסבא בנה אותו, להיות נכד של סבא שמת מיתה טבעית, ללמוד היסטוריה של 220 שנה מתוך ספר ארוך ודק, לשאוב יין מתוך חבית במרתף, במרתף שאינו מקלט. להיות ניו-זילנדי ולתכנן בביטחון תוכניות ל-5 שנים מראש. לעקוב בחרדה אחר גורלה של קבוצת כדורגל מקומית, להתגייס לצבא קבע כי אין צבא חובה ולהתפטר מהצבא תוך שאיפה לחיים שיש בהם קצת מתח.

לקרוא עיתון בניו-זילנד ולא להבין את המתרחש בארץ הקודש, מדוע נהרגים בני אדם על כל שעל אדמה צחיחה, כאשר העולם הוא גדול והחיים יקרים? להאמין כי בני האדם אחים הם וכי עם קצת רצון טוב ניתן להסדיר כל בעיה אנושית. להיות ניו-זילנדי ולדעת כי תותח יורה רק ביום הולדתה של מלכת בריטניה, לדעת כי רימון הוא פרי המשאיר כתם על בגד לבן, לדעת כי שק שינה נועד לטיולים, כי אלמנה היא אישה זקנה וכאשר הורה מספר על בנו שנפל, לשאול אותו אם הבן לא נחבל. להיות ניו-זילנדי קטן וקטנוני, המסתגר בד’ אמותיו, ואינו שותף בשום חוויה קוסמית, ואינו ערב לשום איש, ואיש אינו ערב לו, ואין הוא נדרש להקריב קורבנות אדם, ואין הוא מצפה שאיש יקריב את עצמו למענו. להיות ניו- זילנדי קטן שהחתולים אינם נכנסים בו ורעשים אינם חודרים אליו. אלוקים! שבחרתנו מכל העמים, אינני בא אליך בטענות, אני מקבל את הדין בהכנעה, באהבה, בגאווה, לא הייתי מחליף את ירושלים בוושינגטון, ואת החיים הקשים בישראל בחיים קלים יותר בשום מקום אחר עלי האדמות. זוהי ארצי, המולדת של ילדי, זה גורלנו ונוכל לו אבל אל תכעס, ריבונו של עולם, אם אני לפעמים מהרהר בלבי: האמנם זה צודק שבניו- זילנד מתים משעמום?

* * *

צרכני דרמה

תמונה: flickr, cc-by, bottled_void

ישראלים מכורים לדרמה. כמה מהדורות חדשות אנחנו צורכים ביום? כמה פעמים ביום אנחנו נכנסים ל-YNET, NRG, וואלה! או אתר חדשות אחר? כמה פעמים ביום אנחנו שומעים את מלאכי חזקיה אומר בקול עמוק: “קול ישראל מירושלים שלום רב. השעה… והרי החדשות.” ויותר מזה, כמה דרמה אנחנו שומעים סביב השכר של יונית לוי, גדי סוקניק, יעקב אילון. דרמה.

ואם אין לנו דרמה בדמות נטילת שוחד של ראש הממשלה, התפטרות של ראש ממשלה, משבר גרעין באיראן, מהומות במצרים, אז אנחנו מוכנים גם לצרוך בשקיקה דרמות של אחרים כמו החתונה מלכותית באנגליה, כי חוץ מהאנגלים אני לא ממש מכיר מקום אחר ששידרו בו סיקור כזה נרחב של החתונה של 2 אנשים שלא ממש רלוונטים לחיים של כולנו. אנחנו לא אוהבים שקט, אנחנו מסתכלים בבוז על מדינות כמו הולנד ותוהים מה הם רואים בחדשות: “כבשה נמלטה ליד אמסטרדם.”

אז מה יותר דרמה מאשר סטאראטפ? לא הרבה. תשאלו כל יזם, סטארטאפ הוא רכבת הרים של בלאגן. יום אחד אתה החברה הכי חמה ביקום, יום אחר אתה בקרקעית. יום אחד משקיעים בך 10 מיליון דולרים, יום אחר אתה צריך לפטר 50% מהחברה. אתה חי במצב קיום של כל לקוח הוא ה-לקוח. כל בעיה היא make it or break it. כל בעיה דורשת ממך לזרוק הכל, ולטפל בה. ממש כאילו אני רופא שנקרא לניתוח דחוף ומציל חיים.

זה מכנה משותף שאני רואה אצל כל חברי היזמים בכל העולם, הם כולם אנשים שמחוברים כל הזמן, פעם זה היה בלאקברי היום זה טוויטר ופייסבוק ומה כתבו אתמול ב-TechCrunch ומה עכשיו חם ב-Techmeme. מחוברים לכל מה שקורה, אולי יקרה ומה יקרה. ממש אופרת סבון.

אז למה ישראלים טובים בסטאראטפים? אנחנו מכורים לדרמה. אנחנו אוהבים אנדרנלין, ואנחנו עובדים לעשות מכל עכבר פיל. וסטאראטפ זה דרמה להמונים, עשיר, עני, מגייס, פושט-רגל, הכל קורה, ומהר. אנחנו אוהבים לנסות, לטעות ולהצליח.

כמו חול בשעון חול, אלא הם ימי חיינו. עצירה דרמטית.

עמית אבנר

עמית אבנר, המייסד והמנכ"ל של Taykey, המפתחת פלטפורמה לפרסום בזמן אמת באמצעות טרנדים. טייקי, גייסה מעל ל10 מליון דולר מסקויה וסופטבנק והיום היא אחת מפלטפורמות הפרסום המובילות בפייסבוק ורשתות חברתיות נוספות

הגב

4 תגובות על "הישראלים אוהבים דרמה, בגלל זה הם מייצרים הרבה סטארטאפים"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* שימו לב: תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, לרבות דברי הסתה, הוצאת דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב ו/או בניגוד לדין ימחקו. Geektime מחויבת לחופש הביטוי, אך לא פחות מכך לכללי דיון הולם, אתיקה, כבוד האדם והדין הישראלי.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
Erez Zamir
Guest

מעניין וגורם לחשוב…

עמיר
Guest

אהבתי!

Shahar Halperin
Guest

פוסט גאוני!

אביטל
Guest

פוסט מעולה, אהבתי את הציטוט הארוך של טומי לפיד… מעניין מאוד. בן דוד שלי כתב גם פוסט על ההתלבטות והבחירה בסטארטאפ, וגם הוא התייחס אל זה כאל “רכבת הרים”, כנראה שזה באמת ככה הא? מצרפת לינק לכל המעוניין: http://cafe.themarker.com/post/2578077/?last_method=create

wpDiscuz

תגיות לכתבה: