האם לנטפליקס וספוטיפיי יש את הכוח לשנות את השיטה הדמוקרטית?
בבסיס הדמוקרטיה עומד הרצון החופשי של הבוחרים להחליט מי מתאים לעמוד בראש המדינה. בבסיס הפעולה של נטפליקס וספוטיפיי עומד ”הרצון האלגוריתמי’,’ שיודע לחזות מה התוכן הבא שנרצה לצפות בו או לשמוע אותו. האם שתי הגישות האלו עומדות להתנגש זו בזו בשנים הקרובות?
צלם/תמונה: Pool\ Getty Images Israel
כמעט כל ניתוח של השירותים המתחרים ל-Spotify כמו Apple Music מצביע על משהו דומה: האלגוריתם של ספוטיפיי פשוט טוב יותר בחיזוי השירים הבאים שאתם תאהבו` בגילוי מוזיקה חדשה שמתאימה בדיוק לכם. ספוטיפיי אולי מעוצבת פחות טוב ויש בה מגוון קטן יותר של שירים, אבל המדד שמכריע עבור המשתמשים הוא יכולת החיזוי של מוזיקה חדשה שהם יאהבו.
ספוטיפיי לא לבד עם האלגוריתם שלה – גם נטפליקס מצליחה מאוד ואת ההצלחה הזו (מעל 100 מיליון מנויים משלמים) מייחסים רבים ליעילות של החברה בעיבוד הדאטה של מיליוני צופים. כלומר, באמצעות ניתוח קונסיסטנטי שלו הצליחה נטפליקס לפתח אלגוריתם שיודע לגלות לכם מה יהיו הסדרות הבאות שבהן תרצו לצפות. בהתבסס על צפיות העבר, נטפליקס יודעת במה תרצו לצפות בעתיד.
האלגוריתמים של נטפליקס וספוטיפיי אמנם לא מושלמים, אבל הם הרבה יותר טובים ממה שהם היו לפני 5 שנים, ואפילו טובים יותר ממה שהיו רק לפני שנתיים. במילים אחרות: החברות שמובילות את השוק האמריקאי כיום בתחום התוכן הן החברות שהצליחו לפתח את האלגוריתמים הטובים ביותר לחיזוי המוזיקה הטובה ביותר או הסדרה הטובה ביותר עבורכם. לנטפליקס ולספוטיפיי יש המון מתחרות, אך ההצלחה שלהן מיוחסת לאלגוריתמים המצוינים שלהן. כך לדוגמה, בעוד ספוטפיי חצתה את רף ה-80 מיליון מנויים משלמים, חברת אפל הנחותה-אלגוריתמית נמצאת הרחק מאחור, עם פחות מ-45 מיליון מנויים.
תמונה: גיקטיים
ערך עליון בדמוקרטיה: ביטוי רצונם החופשי של האזרחים
השיטה הדמוקרטית, שיש לה המון מאפיינים, מסתמכת על הנחת יסוד חזקה מאוד: הרצון החופשי של הבוחרים הוא דבר חשוב, והוא זה שיביא לבחירת המנהיגים הנכונים להנהגת העם והמדינה. במדינה דמוקרטית תקינה בשנת 2018, לכל האזרחים יש זכות בחירה ללא קשר למעמדם, מינם או הכנסתם – כל אחד רשאי לבחור את הנציגים שלו. ההנחה הזו מלווה את הדמוקרטיות לא מעט זמן, לפחות מאז העצמאות האמריקאית והמהפכה הצרפתית, בה הונהגו הרפובליקות והדמוקרטיות המודרניות.
בשיטה הדמוקרטית הרצון של הבוחר הוא דבר קדוש. חשבו על זה רגע – אילו המטרה הייתה לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בלבד, לא בטוח שהייתה ניתנת לפשוטי העם הזכות לבחור את הנציגים. אבל הדמוקרטיות גורסות שהרצון של האזרחים הוא דבר חשוב. בהצהרת זכויות האדם והאזרח הצרפתית (1789) והצהרת זכויות האזרח האמריקנית מצוין כי החוק הוא הביטוי של רצון האזרחים, שרשאים לבחור את נציגיהם ללא קשר למעמדם. כולם גם רשאים להציג את עצמם כמועמדים לבחירות ולהיבחר.
האם נטפליקס וספוטיפיי מבשרות על שינוי במאה ה-21?
במאה ה-20 התעמתו שתי גישות שונות לגבי הרצון החופשי. את הגוש המערבי הנהיגה ארצות הברית, מדינה אשר חרתה על דגלה את הקפיטליזם, הליברליזם והגשמת הרצון החופשי של האזרחים. לעומתה, ברית המועצות כוננה שיטה צנטרליסטית, קומוניסטית ומתוכננת, שלפיה האזרחים לא יודעים מה טוב בשבילם ושהמדינה יודעת יותר טוב מהם.
ברמה הפרקטית זה בא לידי ביטוי באופן הבא:
– אם הייתם רוצים לפתוח מאפייה בניו יורק או לונדון, הייתם פשוט פותחים מאפייה ונושאים בתוצאות אם היא תיכשל, מרוויחים אם היא תרוויח. במוסקבה – המדינה החליטה היכן ומתי לפתוח את המאפיות, מה שיצר תורים ארוכים וכאוס, ולעיתים קרובות מחסור. בארה״ב לממשלה אין אחריות לספק לחם לאזרחים. אבל בברית המועצות כן.
– אם הייתם רוצים ללמוד רפואה בארה״ב הייתם עושים מבחנים, מתקבלים ולומדים. בברית המועצות – המדינה החליטה מי עומד להפוך להיות רופא, מי מוכשר מספיק כדי להיות מדען.
במאה ה-20, השיטה של הרצון החופשי ניצחה את השיטה הצנטרליסטית-קומוניסטית. כלומר, אופן עיבוד הנתונים בשיטה מבוזרת וקבלת החלטות מבוזרת עבדה יותר טוב מתכנון צנטרליסטי, שלא הצליח לענות על הצרכים של האזרחים בהמון תחומים. לכן, בתום המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 ארה״ב היא המעצמה המובילה ומדינות שאימצו שיטות שדומות יותר לארה״ב – הצליחו יותר. קחו את דרום קוריאה לעומת צפון קוריאה כדוגמה.
התחזקות האלגוריתמים תאתגר את המדינה הדמוקרטית שאנחנו מכירים
ארה״ב, שהממשל שלה נקבע על ידי רצון האזרחים, ניצחה את ברה״מ הצנטרליסטית, במאה ה-20, אבל במאה ה-21 יכול להיות שהמקרה יהיה שונה. ברה״מ נכשלה בפריסת המאפיות, בתכנון הכלכלה, בתכנון האישי של מה כל בן אדם ילמד באוניברסיטה. אבל אז לא היו לה האלגוריתמים שיש היום לחברות כמו נטפליקס וספוטיפיי.
אם במאה ה-21 אלגוריתמים כמו של ספוטיפיי ונטפליקס יידעו לחזות מה עדיף לכל בן אדם ללמוד (האם יהיה רופא, מתכנת או פועל בניין?) היכן הכי דרוש לפתוח מאפייה? (לפי ניתוח גוגל מאפס, הכנסה באותו אזור, מאפיות מרוחקות, מעבר אנשים ברחוב שמצולם לחלוטין) ומתי צריך להעלות את הריבית במשק – מאוד יכול להיות שממשלה לא דמוקרטית, אלא דווקא צנטרליסטית, תהיה יותר יעילה מבחינה מספרית.
בעוד כיום האלגוריתמים של החברות האמריקאיות מנוצלים בעיקר לקניות אונליין (אמאזון), מוזיקה (ספוטיפיי), בידור (נטפליקס) וחדשות (פייסבוק) – ייתכן שאנחנו נראה שבעולם עשוי לקום ממשל יעיל בהרבה, כזה ששם בתחתית את רצון האזרחים ובראש את רצון האלגוריתם. במאה ה-20 רצון האזרחים ונבחריהם היה יותר יעיל מתכנון מרכזי לקוי, אבל במאה ה-21 יכול להיות שזה לא יהיה המצב. גם שיפורים לינאריים בלבד באלגוריתמים קיימים יוכלו לאפשר במאה ה-21 בנייה של משטרים צנטרליסטיים, שהם הרבה יותר יעילים ממנגנונים שמבוססים על רצונם החופשי של מאות מיליוני אזרחים.
חישבו לדוגמה על אפל ווטצ׳ שיודע למדוד את דפיקות הלב שלנו, מבין למי לא מומלץ לאכול המבורגר עקב לחץ הדם שלו וללכן גם לא מאפשר לו לרכוש אחד במקדונלד׳ס. למה? כי המדינה רוצה לחסוך כסף על קרדיולוגים וחוקקה את חוק ״טובת האזרח״, שמעניש חברות שמאפשרות לאנשים לקבל החלטות מודעות שגרועות עבורם, במקרה הזה כדי לחסוך בהוצאה הציבורית הרפואית. אנחנו לא מאוד רחוקים מזה מבחינת רמת האפשור הטכנולוגי.
קחו את זה צעד אחד קדימה: חוק שבו האלגוריתם הממשלתי מאתר אנשים עם יכולות מדעיות גבוהות, מאפשר להם להתקבל רק למקומות מסוימים וחוסם עבורם אפשרויות אחרות. משהו כמו: ״אתה לא יכול להיות אמן, אתה צריך להיות פיזיקאי כי שם תמקסם את היכולות שלך״. חוקים שדוחקים את הרצון החופשי ושמים במקום הראשון את היעילות.
אין לדעת אילו מדינות יחוקקו חוקים שעשויים להיות מנוגדים למסורת הרצון החופשי במדינות כמו ארצות הברית, אך יש כמה מועמדות טובות אחרות. זכרו שאם ממשלה אחת בעולם תאמץ מדיניות כזו ותראה יעילות כלכלית גבוהה יותר בצורה משמעותית – זה עשוי לשנות את כללי המשחק ולהשפיע על רצונן של אחרות להצטרף ולא להישאר מאחור.
בינתיים, סין ממשיכה להשקיע בטכנולוגיות בינה מלאכותית מיליארדים. עבור כמה ערים בסין פיקוח מלא Total Surveillance עם מצלמות Face ID, רעיון שנראה קיצוני ואפל עבור אזרחים מערביים ממדינות עם מורשת היסטורית כמו של ארצות הברית, גרמניה או ישראל, הוא מציאות מוגמרת בשטח.
נסו לחשוב על עליית ממשל צנטרליסטי עם כלכלה עוצמתית, חמוש באלגוריתמים יעילים שאומרים מה על האזרח לעשות, ״לטובתו״ כמובן. זה לא ייראה בהכרח כמו שידור חוזר של הצנטרליסטיות של ברית המועצות, עם אלגוריתמים שיודעים לומר בול איזה עסק צריך איפה ואילו כישורים יש לכל אדם, אלא בדיוק כמו שנטפליקס יודעת מה טוב לי לראות, ספוטיפיי תדע מה בא לי לשמוע ואמזון תדע מה אני רוצה לקנות – כך המשטר העתידי הזה ידע מה ״טוב״ בשבילנו. ולא הרצון החופשי שלנו.
הכתבה פורסמה לראשונה בתוכניסט
נאור נרקיס
הגב
11 תגובות על "האם לנטפליקס וספוטיפיי יש את הכוח לשנות את השיטה הדמוקרטית?"
* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.
שטויות לחלוטין (חוץ ממשפט אחד חכם כאן). אני לא צריך אלגוריתם ממשלתי שיגיד לי איזה מקצוע טוב בשבילי, כי השוק החופשי יודע לעשות זאת טוב יותר: אם יש אלגוריתם שיודע לחזות האם אני אהיה מדען טוב, אז אני אשתמש בעצמי באלגוריתם הזה, ואלך לפי מה שהוא יגיד לי. כי זו העבודה שאני ארוויח בה הכי הרבה כסף.
בקצרה, נראה שחיפשתם משהו לכתוב… אז ניסיתם בכל הכוח אולי…
דיבור תת-רמה.
לא צריך אלגוריתם כדי לחזות שלא תהיה מדען.
החוליה החסרה כאן היא שהמציאות שהביאה לפיתוח האלגוריתמים המדוברים היא דווקא הקפטילזם והליברליות. אתם מניחים שהאדם כבר מיצה את יכולותיו בכך שהוא המציא אלגוריתמים מדהימים ולכן אם מדינה שתעגן את השימוש בהם בחוק תצליח יותר, אבל מדינה כזו פשוט תעמוד במקום שבו התחילה ולא תתקדם. לעומת זאת מדינה שתישאר ליברלית תפתח טכנולוגיות יעילות אפילו יותר שכיום אנחנו עוד לא מעלים על הדעת.
אלגוריתמים זה מעולה, זכותו של האזרח לבחור האם וכיצד להשתמש בהם.
שכחתם משהו קטן, לקוח יכול בכל רגע נתון לעזוב את ספוטיפי או אפל. לעומת זאת את המדינה לא ניתן לעזוב בקלות, לכן הרעיון הקומוניסטי הזה שיהיה איזה אלגוריתם שידע הכל הוא מגוחך, הרי איזו סיבה תיהיה למדינה לשכלל את האלגוריתם הזה אם אנשים לא יכולים לבחור חלופה אחרת? חסרה פה התחרות שקיימת בשוק שלא יכולה להיות קיימת בכפייה.
כתבה ברמה נמוכה
קורא ברמה נמוכה..
היום זה נראה דימיוני – אבל לכו תדעו מה יהיה בעוד כמה שנים. מה שהוא מדבר עליו ממש נכון לגבי סין – שזה כבר מטורף מה שהולך שם
זה בדיוק מה שפיספסת בתגובות לכתבה… מדינה כזאת לא תהיה יותר יעילה, אלא תדעך ותהפוך לרודנות אומללה שאין בה מקום לחדשנות לא מצונזרת. ראה מה שכתבתי למעלה.