אחרי כל ההייפ, Death Stranding לא דומה לשום משחק ששיחקתם בו

אחרי שנים של מסתורין, Death Stranding סופסוף מגיע לחנויות. אחרי עשרות שעות משחק גילינו את אחד המשחקים הכי מקוריים שנראו בעת האחרונה, אבל זה לא בהכרח אומר שהוא מתאים לכולם

תמונה: Kojima Productions

השקות של משחקים, גדולים כקטנים, הם עניין די צפוי: בהתחלה מגיעים טיזרים קטנים שרק נועדו לסקרן אתכם באמצעות הרבה מסתורין, אחר כך מגיעים טריילרים וקטעי משחקיות שכבר אמורים לתת לכם מושג לגבי המשחק עצמו, ואז השחרור של המשחק עצמו, כשבדרך כלל כבר ברור לכם איך הוא פחות או יותר עומד להיות. Death Stranding הוא פשוט לא עוד משחק סטנדרטי. זהו אחד המשחקים עם ההייפ הגדול ביותר שאני זוכר בעשור האחרון, והוא נשאר איפשהו באיזור המסתורין פחות או יותר עד לרגע שחרורו, אבל אני קיבלתי גישה מוקדמת אליו ועכשיו אני חושב שאני מבין למה הוא נשאר כל כך חשאי.

עלילה סבוכה ומלאה ברגעי WTF

Death Stranding מתרחש אי שם בעתיד פוסט אפוקליפטי שבו עולם המתים והחיים התערבב. ובניגוד לקספר, הרוח הידידותית, המתים הללו (שנקראים כאן BT) הורגים את כל מה שהם שומעים. גשם קטלני גורם להזדקנות מהירה של כל דבר שהוא נוגע בו, ועל כן האנושות חיה בבסיסים מצומצמים ומנותקים האחד מהשני. ממש כאן אתם נכנסים לנעליו הדי גדולות של סאם, שליח שצריך להעביר חבילות ברחבי אמריקה כדי לחבר אותה ל-“Chiral Network”, שהיא סוג של האינטרנט של הממשלה האמריקאית, ובדרך להציל את אחותו שמוחזקת בת ערובה בקצה היבשת.

צילום מסך

מבולבלים? גם אני. הסיפור של Death Stranding זורק אתכם לעולם באמת משונה, ומטפטף לכם הסברים אחת לכמה שעות, רק כדי לסבך שוב את הסיפור ולהפוך אותו למורכב יותר. המשחק מגיע מאחד היוצרים הגדולים בהיסטוריית הגיימינג, הידאו קוג’ימה, שיצר בעבר את סדרת Metal Gear Solid האגדית, יצא עכשיו לדרך עצמאית בסטודיו משלו, ובהחלט מרגישים שמדובר במשחק שלו. אם אהבתם את היצירות הקודמות של קוג’ימה, או משחקים יפניים בכלל, יש סיכוי שתתמודדו עם העלילה הזאת בקלות, אבל אם אתם לא מכירים את הסגנון, כדאי שתתכוננו כי המשחק הזה נורא, אבל נורא יפני:

דמויות מזילות דמעה בודדת עם מבט מיושר למצלמה? צ’ק.
פטיש מוזר בדמות נשקים שמחוברים לנוזלי הגוף וההפרשות של סאם? צ’ק.
פטיש עוד יותר מוזר בדמות תינוקות שאתם נושאים ברחם מלאכותי עליכם? צ’ק.
דמויות פוצחות במונולוגים אינסופיים ומלאי אקסופזיציה מבלבלת תוך זריקת מושגים משונים? צ’ק.

לא אחת המשחק מרגיש כאילו הוא נכתב על ידי זר שמאוד אוהב תרבות אמריקאית, ומנסה לחקות אותה, לעיתים ברשלנות מסוימת. אבל – וזה אבל גדול – העולם שנבנה בסיפור הזה הוא די מרתק, הודות לגראפיקה המדהימה שעוטפת אותו והאווירה שנוצרת בהתאם.

צילום מסך

גראפיקה מרהיבה וקאסט מרשים

אם אתם מסתכלים על חלק מהתמונות והסרטונים מהמשחק, הם נראים כמו קטעי מעבר מהמשחקים האהובים מהעבר שנראו יותר מדי טוב בשביל להיות אמיתיים. ב-Death Stranding זה הדבר האמיתי. האיכויות הגראפיות שקוג’ימה הצליח להגיע אליהן הן לא פחות ממדהימות. המשחק נתמך בקאסט מרהיב של שחקנים אמיתיים (ובראשם נורמן רידוס שמוכר לכם מ-“The Walking Dead” ואפילו גיירמו דל טורו ומאדס מיקלסן), שנראים כל כך ריאליסטיים ואנושיים שהעיניים שלכם יתקשו להאמין לפעמים שלא מדובר בצילום אמיתי. מדהים אותי לראות איך אולפנים שעובדים באופן צמוד עם סוני יודעים לקחת את הפלייסטיישנים לדורותיהם לקצה גבול היכולת פעם אחר פעם (והמשחק ייצא למחשב בעתיד, אז אם אתם לא מחזיקים בפליסטיישן, יש לכם עוד תקווה).

היי-טק, סטארטאפים וטכנולוגיה - רוצים להקדים את כולם? היי-טק, סטארטאפים וטכנולוגיה - רוצים להקדים את כולם? להורדת אפליקציית גיקטיים לאייפון ולאנדרואיד לחצו כאן

הנופים של Death Stranding הם ברובם נופים פתוחים אדירים מלאים במצוקים, גבעות, דיונות ופשוט שטחי ענק שיזכירו לכם טיול של אחרי הצבא, והנופים הללו הם לא סתם ליופי, הם החלק העיקרי של המשחק, כיוון שרוב הזמן סם ימצא את עצמו נאבק באיתני הטבע. נשמע מרתק? חכו רגע.

סימולטור Wolt וגיל הזהב

צילום מסך

בואו נעשה תרגיל מחשבתי ביחד: נסו לחשוב מהו סוג המשימה הרפטטיבי והמעיק ביותר במשחקי מחשב. משימות שאתם מנסים למלא כמה שיותר מהר כדי לעבור למשימות היותר מרכזיות של המשחק.
יש סיכוי סביר שחשבתם על משימות ה”לך תביא את החפץ הזה לכאן, ואז תביא את החבילה הזאת בחזרה לפה”. אז ב-Death Stranding אלו הן המשימות שלכם. תמיד חלמתם על איך זה מרגיש להיות שליח של Wolt בסוף העולם? Death Stranding פשוט שולח אתכם למשימות משלוחים ברחבי מפות ענקיות ובאמת יפהפיות. אין כמעט משימות אחרות עם יעדים אחרים, ובשלב כלשהו שתהיתי אם הוא פארודיה על המשחק עצמו, אפילו הייתי צריך להעביר משלוח של פיצה מיעד ליעד. Wolt כבר אמרנו?

על הגב האומלל של סאם תצטרכו לסחוב לעיתים מאות קילוגרמים של חבילות (שלפעמים יוצרות מראות די מגוחכים), ותצטרכו לשאת את המשקלים הללו בצורה חכמה על כל גופו כדי לייצב אותו ושלא יפול חס וחלילה. כל פריט שסם אוסף במהלך משלוח או בין לבין מכיל ערך של משקל, ואם תשימו יותר מדי משקל על צד אחד של סאם, הוא יטה לכיוון הזה או יפול אליו בקלות, ואפילו אם תרדו בירידה תלולה מדי, הוא עלול להתדרדר למטה ממש כמו שהיה קורה לכם בטיולים שנתיים. כן, שמעתם נכון, זה לא רק סימולטור שליחויות, אלא גם סימולטור גיל הזהב שמצריך מכם לדאוג כל הזמן למרכז הכובד של סאם באמצעות כפתורי הכתף.

צילום מסך

אז כן, כל המשימות במשחק סובבות סביב שליחויות, אבל זה לא אומר ש-Death Stranding הוא לא משחק מגוון. אחת לכמה זמן אתם תיתקלו באיזורים מלאים ב-BTs, אותן רוחות קטלניות שהורגות כל דבר שהן שומעות או נוגעות בו. רגעי ההתגנבות מסביב לרוחות הללו הם די אפקטיביים. השילוב של התאורה האפלולית, הרעש של המכונה שלכם שעוזרת לכם לזהות אותם, הלחץ של הגשם המסוכן שהורס את המשלוחים שלכם, העובדה שאתם צריכים לגרום לסאם להפסיק לנשום כדי שלא ישמעו אתכם, וכל זה תוך כדי שהשלט שלכם משמיע קולות של תינוק לא מרוצה (נשבע שאני לא ממציא את זה), מעצימה את תחושת המתח ויוצרת רגעים מקפיאי דם. העולם של Death Stranding גם מלא באויבים מסוכנים שרק רוצים לחטוף את המשלוחים שלכם, ואתם תצטרכו להתגנב סביב הבסיסים שלהם או להתחמק מהם.
לכל זה תוסיפו לא מעט אלמנטים קצת טמגוצ’יים כמו לתת לסאם לשתות משקאות אנרגיה של Monster עם תוכן שיווקי ללא בושה (שמוכיח את הטענה שלי שהחומרים שמהם משקאות אנרגיה עשויים ישרדו גם את האפוקליפסה), לישון, להחליף נעליים, לעשות לעצמכם מסאג’ לכתפיים, לאכול וכן, אפילו ללכת לנוחיות. זה כמו Red Dead Redemption 2, רק עם עוד יותר אלמנטים.

אתם כל הזמן לבד, וכל הזמן עם עוד מיליוני שחקנים בזמן אמת

אנשים טובים באמצע הדרך. צילום מסך

Death Stranding הוא משחק שמצליח לתת תחושת בדידות גדולה. רוב ענק של הזמן אתם תמצאו את עצמכם לבד, אל מול נופי הענק ואיתני הטבע, וכדי להגיע ממקום למקום תצטרכו להשתמש במגוון כלים כמו סולמות וחבלים כדי לעבור מכשולים מסובכים, או לבנות מחסות כדי לברוח מהגשם המסוכן. ולמרות הבדידות הכמעט נוראית הזאת, יש למשחק אלמנט מולטי פלייר מאוד מיוחד ומשונה. אתם לא תראו שחקנים אחרים שמשחקים במשחק, אבל הם נמצאים שם, כל הזמן. ברגע שתחברו איזור לרשת הממשלתית, ההשפעה של שחקנים אמיתיים אחרים תורגש מיד: באמצע דרך מסוכנת להפליא אתם תמצאו פתאום סולם ששחקן אחר השאיר לכם, או גנרטור להטענת הרכבים והאביזרים שתקבלו בהמשך המשחק ואפילו אימוג’ים שונים. חבילות שנפלו לכם באמצע הדרך יכולות להיאסף על ידי שחקנים אמיתיים אחרים שינסו להשלים את המשלוח בעצמם. שחקנים אחרים יכולים לזכות אתכם בלייקים (כן, ממש לייקים כמו בפייסבוק), ואתם כמובן יכולים לשלוח להם לייקים.

מלבד הטפיחה הנחוצה על השכם של סם, האלמנט המרובה משתתפים של המשחק יוצר מערכת מעניינת שבה כל השחקנים עובדים ביחד כדי להפוך את המפה להרבה יותר נגישה ונוחה לשימוש. כולם תורמים מהמשאבים שהם אוספים בדרך כדי להרכיב גשרים, שבילים ואלמנטים נוספים שיקלו על כולם והופכים למאמץ משותף ומיוחד.


בפעם הראשונה שתעברו איזור מסוים, תצטרכו לשרוד אותו בעצמכם בלי כמעט השפעה של השחקנים האחרים, אבל דווקא הרגעים שבהם אתם חוזרים למשחק אחרי יום ומגלים 5,000 לייקים ממשתמשים אמיתיים שנעזרו בגנרטור שבניתם לעצמכם בלב השממה. יש כאן חוויה מאוד מיוחד ומתגמלת בצורה מקורית, שגורמת לכם לרצות לעשות עוד, במיוחד לאור תחושת הבדידות הכללית שבדרך כלל מלווה את המשימות המרכזיות. המשחק גורם לכם להיות צמאים לקצת יחס אנושי, ואז נותן לכם אותו בעקיפין. מעניין יהיה לראות כיצד העולם הזה ישתנה כאשר מיליוני שחקנים מרחבי העולם יתחברו ביחד אליו, כיוון שכאמור אני שיחקתי במשחק בשבועות שקדמו להשקתו עם מספר מצומצם של שחקנים נוספים.

המקום שלכם לעדכן ולהתעדכן המקום שלכם לעדכן ולהתעדכן להצטרפות לקבוצת הפייסבוק הסגורה של גיקטיים, לחצו כאן

ועכשיו למשהו שונה לגמרי

צילום מסך

דת’ סטרנדינג הוא עוף מוזר בעולם הגיימינג. מצד אחד המסתורין שלו עורר הייפ שכמעט ולא יהיה ניתן להצדיק, במיוחד לאור העובדה שרוב המשחק מתרכז במשימות שליחויות שהופכות לרפטטיביות עם אנימציות ותגובות קבועות. החוויה של המשחק עצמו נעה בין מפעימה, למשעממת, למותחת, ליותר מדי הזויה ולמרשימה. מצד שני, הוא לא דומה כמעט לשום דבר אחר ששיחקתי בו בשנים האחרונות. אחרי שעולם הגיימינג התרגל כל הזמן למותגים קבועים כמו קול אוף דיוטי, פיפ”א ודומיהם שסך הכל לא באמת מפתיעים אתכם, מגיע Death Stranding ומציע חוויה שונה. הבעיה היא שהוא לא משחק שקל לכולם להמליץ עליו. זהו משחק מוצלח, מעניין ומקורי, אבל הוא לא קל לעיכול כמו המשחקים האחרים שהתרגלנו אליהם. לא כולם יהנו ממנו, ואפילו סביר להניח שרבים ירתעו ממנו, אבל אני לא בטוח שדווקא מדובר במשהו רע, אלא שוב, במשהו שונה לגמרי.

העותק לסקירה סופק באדיבות ישפאר

עידן בן טובים

נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדג׳טים והרבה פחות מדי זמן פנוי כדי לשחק עם כולם. בעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות לסוללות של מכשירים. כשהוא לא עסוק בלכתוב על טכנולוגיה, הוא אוהב לדבר עליה, והרבה

הגב

10 תגובות על "אחרי כל ההייפ, Death Stranding לא דומה לשום משחק ששיחקתם בו"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
חוייה אינטר-פסיבית
Guest
חוייה אינטר-פסיבית

לפי סרטוני הגיימפליי יש מצב שיזכה בתואר המשחק המשעמם ביותר לשנת 2019

פסיכו-דאלי
Guest

בטח יזכה להצלחה רבה בקרב אנשים על הספקטרום שבדרך כלל חובבים משימות רפפטיביות בתנאי חוסר לחץ

דואר ישראל
Guest

ודוורים בפנסיה…

ShitLord
Guest

בלה בלה
איפה סרטון ה
GAMEPLAY?

תביא פופקורן...
Guest
תביא פופקורן...

בוט
Guest

סופר מעניין. ללא ספק יש סיכוי שיזכה למשחק השנה!

דרורי
Guest

לא מעניין….חוץ מנורמן שאני מעריץ אותו בתור שחקן ענק. כל הגיימפליי לא משהו אולי אם היו אפשרויות להילחם וליצור כלי נשק זה היה מדבר אליי, רק הרעיון שאני עסוק לא לאבד שיווי משקל ולהתחמק כל הזמן מהשד יודע מי יתסכל אותי בוודאות.

עומרי
Guest

נשמע מסקרן ומזכיר קצת את הסגנון של Firewatch, אבל חוץ מלהיות חי”רניק של UPS, איך מתפתחת העלילה? זה נראה מושקע מדי בשביל להיות חסר תכלית.

fox
Guest

משחק מדהים, ביקורת או סירטון פשוט לא יכולים להראות את ההרגשה.

רוני
Guest

ממכר בטירוף, ללא ספק משחק השנה

wpDiscuz

תגיות לכתבה: