הכל בשליטה: בדקתי את המשחק החדש מהיוצרים של ”מקס פיין”, וזה אומר מספיק

עם סיום עונת המלפפונים בעולם הגיימינג, מגיע אלינו Control – היציאה החדשה מבית Remedy שמבטיחה לשלב בין אלמנטים על-טבעיים למשחק הרפתקאות ומסתורין מרתק. האם הוא עוד אחד מהמשחקים הייחודים של החברה והאם היא בכלל עדיין רלוונטית מאז הכותר האחרון שהוציאה? בדקנו בשבילכם.

תמונה: Remedy

מכירים את זה שיש סרט חדש של אחד השחקנים האהובים עליכם, או של במאי מוערך שאמרתם לעצמכם שאתם פשוט חייבים לראות אז אתם פשוט הולכים לקולנוע בלי שקראתם אף ביקורת או סקירה לפני? מכירים את זה שאמן אהוב עליכם מוציא שיר שאמרתם לעצמכם שאם הוא לא היה שיר שלו – בחיים לא הייתם שומעים אותו או שהוא בחיים לא מצליח, אבל רק בגלל שמדובר באותו האומן האהוב אתם פשוט תופסים מהיצירה הזו גאונות? אז זה בדיוק מה שקרה לי כשלפני לא מעט זמן הוכרז Control, משחק מלא חדש מבית היוצר של Remedy – אחת מחברות הגיימינג המעניינות בעולם.

ציפיות גבוהות מהיוצרים של משחקים איקוניים, והמענה לא מאכזב

צילום מסך

תראו, אם אתם כאן וקוראים את זה כנראה שאנחנו באותו ראש וההייפ מאחורי Control הגיע אליכם (כי בכל זאת, Remedy) אבל אין לכם כל כך מושג על מה אני מדבר אז כדאי מאוד שתקראו את הסקירה הזאת. קונטרול מגיע אלינו אחרי 3 שנים של שקט מ-Remedy ואחרי 18 שנה ממקס פיין, אחד מהמשחקים האיקוניים ביותר בכל הזמנים ששינה את פני הגיימינג לתמיד. אוסף ההישגים של החברה העומדת מאחורי המשחק הזה הוא בלתי נגמר ובעיניי נגזר בעיקר מהעובדה שבכל משחק מלא שהוציאו – הם הציגו חידושים והקפידו לשמור על משחקים ייחודיים שלא נראו כמותם. ב-Control, הקלפים נשמרים קרוב לחזה כך שכדי לקבוע האם גם הוא עומד בתו התקן הזה היינו צריכים לבלות שעות ארוכות מולו. נסביר.

אני בדרך כלל לא נוטה לספק פרטי עלילה בסקירות, אבל בעידן של פריקוולים, סדרות, חידושים והנפשות – אני מוצא די ראוי לחלוק כבוד לעלילה של של משחק מקורי באמת. אתם משחקים את ג’סי, שמגיעה ללשכה מסתורית של סוכנות סודית בניו-יורק אשר הותקפה על ידי כוחות מעולם אחר שנקראים כאן “היס”, ומגיעים אליו מיקום מקביל. כן, שמעתם נכון – יקום מקביל. אל תשאלו איך ולמה, אתם תגלו בהמשך.
באופן כללי, שאלות במשחק הזה הן מוטיב חוזר ונשנה שכן הוא מעלה לא מעט מהן על ההתחלה כאשר הוא זורק אתכם לסיטואציה בה ג’סי כבר מורגלת לקיומים על טבעיים בעולם וכבר נמצאת בשלב מתקדם של התמודדות עם המצב הנפשי שנגרר מהידיעה הזאת. אתם רק מצטרפים בנקודת שיא מסויימת של חייה בה היא מנסה לפענח מה קרה לאחיה הצעיר שנעלם. אגב, אני לא סתם אומר שאתם מצטרפים – אתם באמת, ליטרלי, מצטרפים. השחקן כאן מהווה דמות מרכזית בעלילה, ומבלי להרוס יותר מידי רק נגיד שיש מערכת יחסים בניכם לבין ג’סי שתבלבל אתכם עוד יותר ותגרום לכם לא פעם להגיד “מה?”, וזה כמובן לא אלמנט חד פעמי במשחק המאוד שונה הזה.

תסריט מהודק וחכם שיודע לשמור על העניין, גם כשלא בדיוק מעניין


אז כוחות על הם לא דבר זר כאן, וגם אתם תקבלו לא מעט מהם לאורך המשחק. ג’סי יכולה לנוע בחופשיות באוויר, המכות שלה יותר מזכירות אגרופים של הענק הירוק – אך כל זה מתגמד לעומת גולת הכותרת של המשחקיות כאן שהיא היכולת לזמן אליכם כל עצם בזירה ולהשליך אותה על האויב. בין אם זה שולחן, מנורה, מתקן וכד של מים מינרליים – ואם אין עצמים “פנויים” כאלה באותה השנייה – שום בעיה, ג’סי תהיה מסוגלת להוציא חתיכה מהקיר. זה נשמע קצת דבילי, אבל זה באמת לא. דמיינו רוב כוח המשיכה של פרימן מ-Half Life 2, אבל על סטרואידים.
התסריט עובד שעות נוספות על מנת להכניס אתכם לאווירה הטריפית של המשחק כך שהכוחות של ג’סי נראים הגיוניים לחלוטין בסביבה בה היא נמצאת. המשחק מצליח לשלב אלמנטים בדיוניים ועל טבעיים אך לרגע לא נופל למלכודות של הגזמה, הגחכה של הסיטואציה או לתסריט שאינו מכבד את השחקן שמחזיק בשלט או במקלדת וזה אומר הרבה. קונטרול הוא משחק די ליניארי ואין יותר מידי אפשרויות בחירה בו, אך נראה כי בניית הטיימליין והשלבים נעשתה בצורה מחושבת, מדוייקת וחכמה היוצרת זרימת עלילה מספיק מעניינת בדיוק כמו מותחן ישן וטוב.

המשחק הזה הזה הוא טריפי, אבל בלי להיות קריפי. קורים בו דברים מוזרים מאוד, אבל בלי להיות מוזרים מידי וההשפעה של ז’אנר האימה מרחפת כל העת – כמו למשל בטלפון אדום שמצלצל בחדר מרחף אליו אתם צריכים להגיע – אבל היא אף פעם לא שולטת במשחק ומשאירה את עיקר העלילה לאלמנטים מסתוריים. אתם תמצאו את עצמכם לא מעט פעמים מופתעים לחלוטין ממה שמתרחש על המסך, כאשר הבניין שבו אתם נמצאים משתנה לנגד עיניכם כל הזמן (הדמויות ממש מדברות על התופעה הזאת כאילו הייתה שקיעה רגילה ביום חם). זה קצת מזכיר את השוטים המוצלחים של דוקטור סטריינג’ ואפילו Inception רק שהפעם נוסף מימד ריאליסטי יותר שגורם לכם לחוש את היקום הבלתי רגיל שבו אתם נמצאים כי, ובכן… אתם משחקים בו. המשחק נהנה מהמסתורין הרב שנמצא בו ומהתל בכם כרצונו, כאשר לא מעט פעמים תעברו מחדר אחד לשני, או למקום אחר לחלוטין ללא שליטה. המשחק משתמש בהבזקים, סינוורים, נפילות, ובעיקר – הרבה מאוד הפתעות שרק יתרמו לאפקט ה-“וואו” שלו, ואני חייב להגיד שכבר עבר הרבה זמן מאז שמשחק גרם לי לצעוק “וואו” באמצע הסלון.

מערכת לחימה מהירה המשלבת כוחות על טבעיים ונשקים

צילום מסך

יחד עם המסתורין והמתח שאופפים את המשחק לאורכו יש גם הרבה כיף ואקשן שתיקחו בו חלק פעיל. משחקיות הקרב כאן היא לא פחות מממכרת כאשר אתם מדלגים בקלילות בין יריות לשימוש בכוחות העל טבעיים שלכם המוגדרים כ-“אנרגיה” שצריכה להיטען מחדש בדיוק כמו שהנשק שלכם צריך להיטען מחדש. ארסנל הנשקים פה גם הוא מצטרף להזיות השונות של המשחק כאשר ג’סי משוכנעת כי לנשקים, שמטעינים את עצמם, יש גם מחשבה משל עצמם ולכל אחד מהם יש יכולת משלו שתעזור לכם לחסל אויבים ספציפיים, אנושיים או לא אנושיים, לאורך המשחק.

ולמרות שהאויבים מוצלחים – הם חוזרים על עצמם, וכמו שלא מעט משחקים חוטאים בכך, נראה שגם בקונטרול מילאו שעה נוספת בקמפיין באמצעות קרבות עם דמויות חוזרות והיה יכול להיות מגניב לחקור עוד יצורים על טבעיים שהיו מאתגרים את הכוחות הבאמת חזקים של ג’סי. בכל מקרה, הקרבות כוללים הרבה מאוד תנועתיות ותצטרכו לנוע לא מעט כדי לצלוח אותם, כך שעד שתגיעו למצב שבו אתם כמעט משתעממים מהם – כבר תסיימו את המשחק.

קונטרול רץ בצורה טובה ומהירה, כלומר… עד שקורים הרבה דברים בבת אחת והמשחק קצת מקרטע לשניות בודדות גם בקונסולה שלי (PS4), אך מבדיקה קצרה דיווחים דומים מהעולם מגיעים גם מקהילת האקסבוקס. זה לא משהו שעדכון קטן לא יכול לתקן בהמשך, אבל המשחק מרגיל אותך מהרגע הראשון לרמה כל כך גבוהה של ביצועים וכתיבה שאי אפשר שלא להתייחס לבאג הזה. מה שנקרא, Nitpicking.
בעודכם מנסים להחזיר את השליטה על הלשכה, אתם תעבדו במהלך המשחק סקטורים רבים של המבנה העצום שלה. יש הרבה מה לחקור ולראות, ויש אפילו סיכוי טוב שתזכרו כמה דרכים מרכזיות בבניין אך הניווט במשחק תלוי במפה שלא תוכלו להסתדר בלעדיה בין אלפי החדרים והמעברים השונים. זה קצת קלסטרופובי, בעיקר כשתשתמשו בכוחות על טבעיים שיידרשו מרחב תמרון ושטח גדולים בעוד שאתם נמצאים בחדר או בחלל קטן וחבל ש-Remedy לא הגדילו לעשות וכללו גם מספר שטחים פתוחים לאורך המשחק מלבד הסמי-שלבים הטריפיים שמטרתם לאמן אתכם בעודכם מדלגים בין קוביות וצורות בחלל הפתוח שגם הוא, בסופו של דבר אוסף של מסדרונות ללא קירות. הטעות הזו מציקה בעיקר כי Remedy כבר עשו אותה בעבר ב-Quantum Break שסבל גם הוא משלבים סגורים, מעבדתיים, וקצת לא נעימים לצפייה לאורך זמן.

המשחק שעושה כבוד לז’אנר ההרפתקאות וה-Single Player

צילום מסך

כמו שאמרתי, על כאלה ועוד חוסר דיוק מכפר התסריט המהודק, המאופק, שמשחרר מידע לאט וחושף את הקלפים רק מתי שנוח לו. הכותבים יודעים היטב כיצד לשמור אתכם צמודים לכיסא ושואב אתכם לסיפור מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון כאשר לגדולה הזו מצטרפת גם המשחקיות הנהדרת המשלבת בין על טבעי לריאליסטי ובין האלמנטים האהובים על החברה המפתחת. עיצוב התפריטים, התוכן של המסך ותפריטי היכולות והשדרוגים, הוא מינימליסטי ומשרת את המטרה הברורה לעין מהרגע הראשון, ממש כאילו Remedy באים להגיד: באתם לשחק. הבאנו לכם משהו טוב. התגעגעתם אלינו, אנחנו יודעים”.
הז’אנר הנכון ביותר אולי להגדרת המשחק הזה יהיה דווקא ז’אנר ההרפתקאות, עם הומאז’ים נאים כמו למשל איסוף של נקודות חיים שמתמגנטות אליכם מגופות של אויבים שהבסתם, וככזה – הוא בהחלט עושה כבוד לז’אנר הנהדר הזה שקצת מחוויר בימים של משחקי אונליין ועולם פתוח. Control עושה למשחק הסינגל פלייר את מה שספיידרמן עשה למשחקי קומיקס – הוא מהיר, אינטואטיבי וכיפי לחלוטין. Remedy יכולים לטפוח לעצמכם על השכם עם עוד כותר מוצלח ואפילו מבריק שמנסה להיות ייחודי ואפשר לומר בבטחה שגם מצליח לעשות זאת. אז עזבו אתכם מעוד ריימייק או משחק המשך ושחקו במשהו מקורי.
לא תתחרטו.

המשחק ניתן לנו לסקירה באדיבות חנות הגיימינג MediaGame.

המשחק זמין לקונסולות ה-Playstation 4, Xbox One ול-PC

עידו אלרון

הגב

1 תגובה על "הכל בשליטה: בדקתי את המשחק החדש מהיוצרים של ”מקס פיין”, וזה אומר מספיק"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
ASD
Guest

סיפור מעניין קטן: רמדי רצתה לעשות המשך ל-Quantum Break (אל תתפסו אותי במילה, יש מצב אולי שזה היה Alan Wake), אבל מיקרוסופט (שקנתה את הזכויות על המותג) לא איפשרו להם להתקדם כפי שרצו. רמדי רצתה מותג משלה שהיא יכולה “לשלוט” בה כרצונה….וכך נולד control.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: