קיטלוג ממשקים: ערכים לעיצוב UX מצליח

עובדים על UX למוצר שלכם? כיצד תייעלו תהליכים ותאפיינו נכון יותר את חוווית המשתמש כבר מהשלבים הראשונים

Photo by Ben Kolde on Unsplash

כמות המוצרים הדיגיטליים שעולים היום לאוויר גדולה מדי כדי לספור, עם זאת הרבה נופלים בדרך, לא רווחים או כאלו שלא מצליחים לבסס את מעמדם ולתפוס נתח שוק קבוע. גם כשמדובר בשאיפות אל שינוי חברתי או בפתרונות שנועדו להקל על היום-יום שלנו, עדיין מצליחים לפספס. בין הסיבות השונות לאי-הצלחה של מוצר, יותר מדי מקרים ניתן לייחס לחוויית משתמש שאינה טובה, שלא עומדת בסטנדרט המקובל או שאינה עקבית ולכן לא משיגה את המטרות שלשמן המערכת נוצרה. כפועל יוצא, כמות המערכות שצריך לתכנן מחדש או לשפר את החוויה שלהן עבור מוצרים בארגונים שונים, משמעותית וניכרת.

כאנשי UX שמסתכלים על מערכת קיימת בפעם הראשונה, אנחנו רואים את הדברים באופן חצי ביקורתי מצד אחד, ומהצד השני מתבוננים בהשתאות (על עבודה חכמה) כי יודעים מראש להעריך כמה הושג כאן. במקביל שואלים עצמנו בכנות הנדרשת, האם היינו חושבים על הרעיונות האלו בעצמנו, או יותר טוב – האם היינו יודעים לייצר חוויה משודרגת מזו, המשפרת את המוצר והתהליכים בו ולו במעט. עבור אנשי החוויה, בטוח לומר, שכולם היו במצב הזה מתישהו לאורך הדרך. ל”משתמשים פשוטים” כל המהלך הזה שקוף לחלוטין (וגם אמור להיות) – אבל כאנשי מקצוע, כמובן, שהמחשבה הבאה שקופצת לנו ראש היא “איך אנחנו היינו עושים את זה הכי טוב?”.

הפעם, הייתי רוצה לנסות וליצר אחידות לאורך התהליך במטרה להעלות את המוצר לדרך עקבית ונכונה כבר מההתחלה, ובדרך הזו אולי להקל קצת את החיים של מנהל/ת המוצר ומתכננ/ת ה-UX, כמו כן עבור מי שהגה הרעיון מלכתחילה. איך אנחנו מגיעים למצב בו המוצר שלנו קולע בדיוק לכוונת המשתמשים במערכת? מהו בעצם מוצר שמתנהג נכון ולא חוטא למטרה?

Photo by Andrew Neel on Unsplash

בתור אשת יו-אקס אבל גם צרכנית בעצמי, הייתי רוצה למצוא חוויות טובות כשאני עובדת עם מוצרים, אז לפני שאתם ניגשים עם רעיון חדש לאיש מקצוע או אייג’נסי במטרה להקים מוצר, או במקביל, לפני שקופצים למים ומתחילים לשרטט ווירפריימים, הייתי שמחה לשתף מספר רעיונות עמכם הקוראים, כדי לייעל תהליכים, ולהגדיר אפיון נכון יותר כבר מהשלבים הראשונים. משם הדרך כבר קלה.

על קו ההתחלה

יום. משרד/בית קפה. אנחנו, המחשב שלנו ולקוח או מנהל מוצר לפנינו. הרבה מילים: דאטה, דרישות מערכת, בקשות מיוחדות, הצעות, שאיפות, אנקדוטות – הכל מהכל. לוחצים ידיים, וזאת הופכת להיות המשימה שלנו לעשות סדר בכל האינפורמציה שבדיוק קיבלנו. משימה של תרגום מסת המידע הזו, והמרתה לשימושיות במערכת ספציפית. התגובה הראשונה היא, כיצד להתחיל – ובאמת, באיזה חבל תופסים קודם?! – ואיך עושים את הצעד הראשון. תתעודדו! זה מרגיש ככה רק כי התחלות באופן כללי דורשות השקעה של יותר אנרגיה :)

Photo by Kelly Sikkema on Unsplash

 

הצעד הראשון – מה ביקשו מאיתנו? תרגמו למילים פשוטות

עלינו תמיד להתחיל בזה, אפילו על ידי הצבת השלב הזה כראשון בתהליך העבודה שלנו. התיאור של הלקוח לפעמים גורם לזה להשמע כאילו אנחנו מתמודדים עם 7 מוצרים שונים ומספר מטרות שהן (רק) קצת שונות. אנחנו, מתוך הבנה (ראויה לשמה! אבל עדיין..) חלקית, כבר נוטים להתחיל לייצר וורפריים ו/או לעצב ממשקים. כל מה שצריך, העיקר שיהיו deliverables, והעיקר להתקדם!  חכו. זו לא הדרך הכי הנכונה לגשת לדברים, והסיכוי שנטעה ונייצר מערכת שחוטאת למטרה גבוה מדי.

לרגע תניחו שלמערכת כולה יש ממשק מרכזי אחד ויחיד, ודרישה אחת בלבד לעמוד בה. זאת המשימה שלנו, לקטלג נכון את הממשק המרכזי – כלומר, להוביל את הלקוח לבחירת ה”קטגוריה” הנכונה למערכת. זה, בסופו של דבר, יוביל אתכם למה שבאתם להשיג.

קונספט שמאוד קל לפספס, הוא ההגדרה של מהו ממשק. זהו תנאי סף בסיסי כדי להתקדם לקטלוג. הגדרה טובה שמצאתי, אומרת ש: “הממשק הוא חלקהּ של מערכת החשוף למשתמש בה, כך שדרכו מתקיים הקשר בין המשתמש ובין המערכת. ‘מערכת’, בהקשר זה היא תוכנה, מכונה, מכשיר או חפץ כלשהו, שנועדו לשימושו של אדם”.

מכאן אפשר להגיד שממשק הוא – מסך או חלק ממסך. במילים אחרות, האזור בו המשתמש/ת באים עם המוצר במגע. כלומר, שהמערכת כולה היא למעשה אוסף של ממשקים, לכל אחד מהם ערך ושימוש נפרדים, אך הם פועלים לטובת מטרה מרכזית אחת. זה מוביל אותנו לשאלה – מהו הממשק ה*מייצג*? מתי ניתן להצביע על מסך או סט מסכים ולהצהיר – “זוהי המהות של המערכת”?

מבחינה של מערכות הקיימות היום ובהתבסס על הניסיון האישי שלי, אנחנו רואים מתאם גבוה בין מערכות מצליחות, לבין כאלו עם מסר אחד ושימוש ברור בכל פעם – צמצמו ותכננו לממשק שהוא כוח המשיכה ומרכז הכובד במערכת. אז כדי להימנע מתחושת ה-“באיזה חבל לתפוס” שתיארתי קודם, מקדו את המוצר, את המטרה שלו ואת תהליך העבודה שלכם. זכרו שכמעט תמיד ניתן לקטלג מערכת לפי הממשק המרכזי שלה, ל-1 מ-3 סוגים עיקריים.

בשלב הזה, אני מניחה שאתם שואלים “איך לבחור וממה?”. כדי לענות על כך, נתחיל מכך שמערכות ישאפו לקיומו של ממשק ליבה אחד, וכדי למצוא אותו, אפשר לעבוד עם שתי הדרכים הבאות:
התבוננו על המצב מנקודת מבט שיווקית לרגע, ותמצתו את המערכת למשפט אחד: “ה-X הטוב ביותר שיצא לשוק”, “ה-X המקצועי\מהיר ביותר” וכן הלאה. למצוא מהו X (נדבר על זה תכף) יכול לעזור לנו וללקוח להתכנס.

במקרים שזה קשה יותר מהרגיל, למשל מהסיבה שחלק מהמערכות אינן בהכרח ‘הטובות ביותר’, עדיין, צריך להיות להן מוקד משיכה מרכזי שמצדיק את המקום שלהן בעולם. אני יכולה לנסות לענות על שאלות עם ה-KPI הראשי, העדפות הלקוח, התחרות בחוץ, תוצאות של מחקרי שוק – וכן הלאה. אז כאן נשנה את השאלה: “מה גורם למערכת לבלוט? או מה מיוחד לגביה?”.

שימוש בגישות אלו יעזור לנו להתמקד, להבין מהו ממשק הליבה של המוצר החדש – לצמצם מכל המסרים שעברו באותה פגישה, ולבחור את “האחד” הנכון ביותר שסביבו ניתן יהיה לתכנן מוצר עם חוויה אחידה ובהירה.

שלושה ממשקי ליבה

זוכרים שציינתי שאני בוחרת ממשק ליבה מרכזי אחד מתוך 3? בואו נראה מהם!

זכרו, לאורך כל שלבי התהליך – המטרה היא להיצמד אל ציר ראשי אחד אותו הגדרנו טוב, במקום להתפזר ולהתפרק למקומות שונים.

הראשון – The Shop

באופן טבעי, מדובר בכל מערכת שהמטרה העיקרית בה היא למכור, או לעזור למשתמש לרכוש. במילים אחרות – מערכת שאליה המשתמש מגיע עם כוונת רכישה. סוג החוויה שמערכת כזאת מציעה צריכה להיות מכוונת מראש לחוויה מסוג-client’s experience. בדרך כלל, במערכת כזאת, נראה סט מאוד ספציפי של מסכים, שכולם מונחי-מכירה, המובילים את האדם שמשתמש במערכת לסיום רכישה של האייטמים בו הוא מעוניין. קל לשייך מערכות כאלו לאמאזון או איביי, אבל גם מוצרים כמו שאטרסטוק, מערכות של סופרמרקטים מקומיים או אפילו האפליקציה של הפיצריה או הקפה מהם אתם מזמינים, עונים על אותו פרמטר.

כשאני אומרת “client’s experience”, כוונתי לכך שממשק הליבה מורכב מתהליך שסיומו הוא רכישה מוצלחת, וכל פרט בדרך אמור לשרת מטרה זו. אינני מדברת רק על עידוד הקניה, אלא גם על ההובלה של המשתמש וסיוע לטובת השלמה של התהליך עם הרגשה טובה וביטחון. חשוב לציין כאן: במערכת מסוג “חנות”, תהליך הרכישה הוא בעדיפות ראשית. במילים אחרות, כישלון להשלים רכישה בצורה נוחה הוא כישלון של המערכת כולה (לעומת מצב בו פרט קטן, למשל שינוי תמונת הפרופיל, הינו רק בעייתי).

תוך כדי אפיון, חשוב לזכור שה-state of mind של היוזר כאן הוא כזה שמוכן שישווקו לו: ערוך לשמוע על הצעות מיוחדות, מוכן “לספוג” פרסומת, ובאופן כללי – נמצא שם במטרה (גלויה או סמויה) להוציא כסף. על המערכת לסייע לו, וחוויית הרכישה היא זו שתקבע את ההצלחה של המערכת.

הסוג הבא – The Utility

כאן אני מקטלגת את כל המערכות שהמטרה שלהן היא להקל על היוזר לבצע עבודה כלשהי. בסוג זה של ממשקים קיים המגוון הגדול ביותר, כיוון שאלו הן המערכות בהן אנו נעזרים כמו כלים ביומיום כדי לנהל זמן, לנווט, לתקשר, ליצור דברים או אפילו בזמני פנאי והנאה של היום. קל לחשוב על מערכות כאלו כקונספט הבסיסי ביותר של user’s experience (או לחילופין – accomplisher’s experience) והמערכת אמורה להציב את הפונקציה שלה במרכז ובשקיפות. כיוון שממשקים כאלו מתמודדים עם נתח גדול יותר של משתמשים חוזרים, מומלץ לשקף בקלות ושתהיה יכולת להסיק בקלות מהי סוג העבודה שניתן לבצע במערכת, בין אם זה לייצר איוונט, להגיע ליעד, להתכתב או לערוך משהו.

במערכות כאלו, עלינו לראות בהצלחת המשתמש בביצוע הפעולה המרכזית ערך עליון. כלומר, גם אם יש ממשקים נוספים ואינטרסים נלווים שהמערכת תנסה לענות עליהם, עלינו בתור מתכנני המערכת לדאוג למצב בו משתמש שהגיע לבצע פעולה כלשהי – אכן מסוגל לבצע אותה בהצלחה. כלומר, אם המערכת שלנו נועדה לאפשר שיח בין משתמשים – עלינו להבטיח גם מבחינת התשתית וגם מבחינת הממשק שפעולה זו תוכל להתקיים ללא הפרעות. חוויית השימוש כולה תלויה ביכולת שלנו לעמוד בהבטחה של לספק פתרון פרקטי לביצוע פעולה. עקב כך, אנו מבינים שהמשתמש מגיע אלינו עם רצון להשלים את העבודה בפשטות מקסימלית ועם המספר הקטן ביותר של אתגרים באמצע. לכן, גם אם אנו מעוניינים “למכור” לו משהו (למשל, שירות הפרימיום), חשוב לזכור מתי בדיוק המשתמש שלנו בשל לקבלת מסר כזה.

ולבסוף – The Feed

כשיש מוצר שהממשק המרכזי בו הוא פיד, מדובר בהצגת פלואו אינסופי של מידע בנושאים שונים, בדרך כלל לפי העדפה. משתמשים במערכות מסוג זה מגיעים עם כוונה להיות פסיביים, תוך “הישענות אחורה” – כאשר רוב הדוגמאות לממשקים כאלו קשורות לפנאי. כאן, הכוונה של המשתמש היא צריכת מידע, ולכן אני מתייחסת לזה בתור ה-listener’s experience. משתמשים לרוב מצפים לבצע מחוות מסוימות כדי להביע את עצמם: לעשות “לייק” למשהו, להגיב למשהו – אבל החוויה נשארת מונחת-אינפורמציה. הדוגמא הברורה מאליו הינה פייסבוק, טוויטר, אתרי חדשות… אבל אני גם רואה את טינדר בסופו של דבר כמערכת מסוג פיד בה יש גלילה אינסופית של מידע בהתאם להעדפות אישיות.

מערכות כאלו שמות את המידע במרכז. המערכת כולה נבחנת לפי רציפות המידע, ולפי היכולת שלה להציג למשתמש תוכן מתאים, רלוונטי ובעל הקשר. עלינו, כמתכנני המערכת, להציב את המידע במרכז ולאפיין אותו היטב – מהו המידע, כיצד המשתמש צורך אותו, מהם הקשרים בין הפריטים השונים, מהן האינטראקציות שאנו מציעים למשתמש כדי להביע את עצמו (שמהן גם המערכת יכולה ללמוד) וכן הלאה.

המטרות שלנו עשויות להיות מגוונות, אך חשוב לזכור שאופן צריכת המידע הוא המשכי (רציף, אינסופי) והמשתמש לרוב בא במגע עם מערכות פיד ממקום של רגיעה, עם מוכנות לסריקה וקריאה של מידע (מסרים אחרים עשויים להציק – זו ההצדקה לקיומו של ה-ad-block למשל). לכן, ננסה להקפיד על רלוונטיות, שימוש חלק וזורם, מתן אפשרות לקביעת העדפות אישיות (אחרת, המידע לא יתאים למשתמש) ואולי גם אפשרות כלשהי “להשתמש” במידע שצורכים כמו “נעיצה” בפינטרסט, שיתוף הלאה בכל פיד כמעט. להבדיל משתי הקטגוריות הקודמות, פה אין לנו כוונה מוצהרת לשווק, ולרוב גם אין עבודה להשלים. לכן, החוויה נמדדת ביכולת שלנו לספק את התוכן ברציפות ובבהירות.

יש לכם מערכת שהיא סוג אחר? – נהדר. את הדרך הזו ניתן לישם גם במקרים של סוגים שונים מ-3 אלו, המטרה היא תמיד לשאול את עצמכם בביקורתיות, האם ואיך זה תורם למערכת. אגב, דיסקליימר לחלק הזה יהיה כל מה שקשור למשחקים. אלו לא פועלים לפי החוקיות הזו, אבל כדי להקל לעצמנו על החיים, ניסיתי להכליל ולתת מענה ל-3 המרכזיים שעונים על הרבה מהפרויקטים בהם אנו נדרשים לטפל.

בתהליך עבודה טבעי ותוך כדי התקדמות, ישנם רעיונות רבים שעולים ע”י הלקוח עצמו או אנשי הצוות. המטרה כאן היא להיצמד אל ציר ראשי אחד אחרי שהגדרנו אותו טוב, ולהזכיר אותו לעצמנו (ולכולם) לאורך שלבי העבודה. זה לא מספיק, שמישהו בצוות עלה היום בדיילי עם רעיון “מגניב” שהוא חשב עליו אתמול, או שנודע לכם שמתחרים עלו איתו שלשום. אם לא מדובר בשכלול של הדרך הממשקית להגיע למטרה אותה הגדרתם, אני מציעה להיצמד לאפיון/סוג ממשק הליבה כפי שנקבע בהתחלה, ומתוך רציונאל.

אז, עכשיו שבחרנו את ממשק הליבה האחד – מה לגבי ממשקי מעטפת?

כל מערכת מציעה מגוון רחב של ממשקים, שכולם מהווים חלקים משלם גדול יותר. אם אתם שואלים אותי – אני נוטה להסתכל על הממשקים שאינם “ליבה” כחלק מארגז הכלים המקצועי שלי. כל אחד מהם מגיע עם סט של חוקים, וכל אחד מהם זקוק להתאמות כדי להיות “מסונכרן” עם האופי והחוויה הכללית של המוצר עליו עובדים.

כדי להפוך את זה לקצת יותר מוחשי, כך אני רואה את זה:

זוהי מן הסתם רשימה חלקית, אבל כזו שמעבירה את המסר. למערכות יש מסכי התחברות, עמודי פרופיל, עמודי “נחיתה” ומנגנוני עזרה – וכל אחד מהם דורש טיפול. אבל כמובן שהם לא ה”ליבה”. דרך אגב, החנות, היוטיליטי והפיד יכולים להיות ממשקים שאינם ליבה גם כן: כמו שלינקדאין היא כלי לניהול עסקי של חייו המקצועיים של המשתמש\יצירת קורות חיים, אבל כוללת פיד (מקצועי) משל עצמה שנהיה פעיל יותר לאחרונה.

החוויה השלמה הינה הממוצע של סך החוויות שהמערכת מציעה. לעולם לא תשמעו את המשפט: “לערוך את הפרופיל שלי היה כל כך מצוין, ממש מפצה על כך שאני לא מצליחה להשלים רכישה…״. זו אחריות שלנו להביא את המערכת למצב תפעולי תקין, עקבי, נעים ונוח – כמערכת שלמה.

לאחרונה נכחתי בהרצאה שהעביר אדריאן סווינסקו, שאמר באחד השקפים שלו: “Make it brilliant!”. מסכימה. הייתי רוצה שהמשתמשים במערכות שאני מתכננת יהנו מחוויה פשוט מבריקה, אבל מהו תו התקן? אם היה, מהו “סטנדרט זהב” למערכות, שנוכל לשאוף אליו?

ערכים לסטנדרט הזהב

לא אשאיר אתכם באוויר. כדי להיות מסוגלת להגיע לסטנדרט הזהב שלי, אחרי שבחברתי את ממשק הליבה מהחלק העליון, חשבתי על 5 ערכים, כל אחד נכתב מתוך הגיון מסוים, בהם ממשק צריך לעמוד, כדי שניתן יהיה להרגיש בסופו של התהליך שהמערכת מתאימה (ונעימה) לבני אדם. בכל ממשק שאני אישית מתכננת, אני מנסה להעביר את התוצאה דרך 5 הפילטרים הללו, כדי לראות איזה ציון הם מקבלים. משתפת אותם איתכם…

פסיכולוגיה שימושית

אני מתחילה בערך הזה מכיוון שזה מונח שנשמע גדול, והייתי רוצה להקל קצת על התחושה: אנחנו עושים זאת אינטואיטיבית. כולנו משתמשים בכלים פסיכולוגיים שונים כדי להוביל את המשתמשים למטרה, וגם כן עלינו משתמשים באותם כלים. הציפייה לתגובה ממרבית היוזרים כשפונים לרגשות שלהם (שמחה, ביטחון, הנאה, אמפתיה, סטרס וכו׳) נכונה בסך הכל. חשוב שנדע כיצד להקל על מתח לפני פעולות “גדולות” או דווקא לייצר אחד כדי להדגיש דחיפות.

אני משתמשת לעיתים ב-Gett כדי להזמין מונית. התצוגה הראשונית של האפליקציה מציגה את כל המוניות סביבי, בזמן אמת. התצוגה הזו בין היתר זה מעניקה תחושה של ביטחון – “אתה בידיים טובות, הממשק פעיל וחי, יש לנו נהגים בשטח – אפילו קרובים, נעזור לך במהרה”. מסר הרבה יותר טוב מעוד loader או מסך טקסטואלי. כהמשך לכך, היות וכניסה למונית יכולה להיות תהליך המלווה במידה מסוימת בתחושה של זרות, הם ניסו להקל על זה בכך שהם שיתפו את תחביבי הנהג איתי. אך, מדוע לא מבקשים מהיוזר גם לציין את התחביבים שלו? הסיבה, כי זה לא עונה על הצורך להפיג מתח מצד הנוסע, אפילו ההיפך עקב חשיפה. כמובן שאם הייתי יכולה להציע להם משהו – זו הייתה האפשרות לסמן ש”אני מעדיפה נסיעה שקטה” בזמן שאני כמשתמשת, מחפשת מונית.

תנו מבט בתהליך ה-onboarding של נייקי. למרות שהמנטרה הקבועה שלנו כמעצבי חוויה היא לחסוך בקליקים, בנייקי חילקו את התהליך למספר שלבים נוחים להתמודדות, שבכל אחד מהם שמים דגש על “סטייט אוף מיינד” אחד. כל מסך מלווה את המשתמש עוד קצת לכיוון ממשק הליבה. במקום למצות את שטח המסך ולשאול את כל השאלות ביחד, הם יצרו נינוחות בכך שחילקו את המאמץ לחלקים. באופן אישי, זה הקל את התהליך, ושמר על המוטיבציה להתחיל את האימון!

בהירות

על ממשקים להיות ברורים כשמש! מהסיבה הסה״כ הגיונית שהם צריכים לסייע לכל משתמש להבין היכן הוא או היא נמצאים, מה מגיע עכשיו, ולפחות רמיזה על מה היה קודם…

רבים חושבים שניתן להשיג בהירות בעיקר על ידי onboarding, אבל זה לא מדויק עד כדי לא נכון בכלל. הדגשת אלמנטים, שימוש בשפה אחידה ושלבים לא ארוכים מדי הן אלו שעושות את העבודה. בהירות אחראית גם להזהרת המשתמש לפני שהוא מבצע פעולה או מבטל אחת, בנוסף לשימוש באלמנטים בעלי סטטוס ‘disabled’ במידה ולא ניתן להסתירם. ואתם יודעים? נחמד לנו! נחמד, שבתור משתמשים, אנחנו מרגישים חסינים מטעויות – פשוט כי לא קיימת דרך לבצע פעולה לא נכונה, כי אנחנו מודעים ומבינים מה אנחנו עושים.

לאחרונה, התכתבתי בסלאק עם קולגה וניסיתי למחוק הודעה. כולנו מניחים שההודעה תימחק, נכון – אבל היכן? בצד שלי? שלו? מה יקרה אם הצד השני כבר ראה את ההודעה? זה לא ברור. משתמשים מתאימים את עצמם, וכמו שוואטסאפ הוסיפו את היכולת למחוק הודעה מהצ’אט ומחברי קבוצה – משתמשי סלאק עשויים למצוא את עצמם במצב של חוסר בהירות, אם סלאק לא יציעו את האופציה הזאת גם כן. אגב, ההודעה במערכת זו נמחקת אצל שני הצדדים, רק שאצלם אין אינדיקציה והיוזר נשאר בחוסר וודאות לגבי העניין.

נחזור בקצרה לדוגמא של נייקי: האפליקציה שלהם מסייעת לנו להתאמן. בהירות משחקת תפקיד מרכזי פה, שכן האפליקציה אמורה לכוון אותנו, מבלי לדרוש תשומת לב מיוחדת. קל מאוד לראות איפה אנחנו בתרגיל עצמו, במבט על האימון כולו ועל הסט הספציפי. בנוסף, קיים סיכוי מינימלי ביותר שמשתמשים יפרשו לא נכון את הממשק – כלומר, כמעט כל אחד יבין את החיווי באותה צורה.

דוגמא ממשקית לבהירות, שאהבתי: מצב הבלתי-ניראות של ווייז. כאן יש היבט של עיצוב UI שבא לידי ביטוי. ברור מאוד מתי ניתן לראות אותי ומתי אני בלתי נראית, הם לא הסתפקו בצבע ה-toggle שמשתנה, אלא גם הסתירו את התמונה ושינו את החתלתול לרוח רפאים קטנה. פרט לכך שזה ממש חמוד – אין לי ספק מתי הבלתי-ניראות שלי בתוקף.

דילייט

לרוב מתייחסים למונח דילייט בתור מצב שבו משהו “כיפי” קורה במערכת (אנימציה, ציור, הפתעה כלשהי), אבל אני מגדירה את זה מנקודת מבט פרקטית – זהו מצב בו נתנו פתרון קודם לבעיה.

זאת ההזדמנות להציע חוויית “5 כוכבים”, וזה הרגע שהמשתמש “מתאהב” במוצר שלנו.

זה קורה כשווייז מודיעים לי שהמסלול שלי חושב מחדש ו-X דקות נחסכו, או כש-Expedia מתאימים אפשרויות השכרת הרכב, הצעות שלהם לבתי מלון לפי מזג האוויר או מתריעים יום לפני טיסה, שלא יתפספס. זה מרגיש נהדר – לראות שמישהו השקיע מחשבה מראש ומנע מבעיה להתרחש. משתמשים מגיבים לזה, וחוזרים לחוויות “5 כוכבים” שוב.

היום אנשים משלמשים על חשבון הפרימיום של Spotify בעולם שבו הם יכולים להשתמש ביוטיוב בחינם, או לרכוש נגן מוזיקה בתשלום חד פעמי. למה?

חוץ מהממשק הברור ונוחות השימוש, ברוב המקרים, זה קורה בגלל האפשרות של ה-Daily Mix וה-AI המדהים שמפעיל אותה. רובנו מאוד מגוונים-מוזיקלית, והם יודעים להציע לנו מיקסים של המוזיקה האהובה עלינו, מחולקת לפי ז’אנרים קרובים, ורוב ההצעות שלהם הן “on spot”. ביוטיוב לעומת זאת, בחרנו את הסינגל החדש של אד שירן, ו-5 שירים לאחר מכן, אנו מאזינים לסטטיק ובן-אל. כמו כן, Spotify, בדומה למרבית הנגנים היום, יודעים לעצור את המוזיקה כשנכנסת שיחה. אין צורך לדאוג יותר מכך שהצד השני בשיחה ישמע את המוזיקה שלך – והמנגינה חוזרת ב-fade עדין כשהשיחה מסתיימת. תזמון מושלם!

נקודה נוספת, דילייט בא לידי ביטוי גם בחוויה ה-cross-platform של נטפליקס. אני יכולה להתחיל להאזין למופע סטנד-אפ בנסיעה, להמשיך מאותה נקודה בטלוויזיה שלי כשהגעתי הביתה, ולסיים את הצפייה בטאבלט. גם אם יש הפסקת חשמל – הסדרה, הפרק ואפילו המיקום שלי בפרק נשמרים. וזה, בלי לדבר בכלל על ה-Skip intro הגאוני שלהם שמאפשר לדלג ישירות לתכלס… בקיצור – כיף.

מחקרים ומדידות

לא באמת ניתן לדבר על UX בלי לציין את הצמד הזה, נכון?

כל החוויות צריכות להיות מדידות, בצורה כמותית ואיכותנית כאחד. כשמדברים על “מדידה”, אני מתכוונת בעיקר ל”כמה” – המימד הסטטיסטי, המספרים והמסקנות. “מחקרים”, מהצד השני, מתייחס בעיקר ל”למה” – ביצוע מחקרי משתמשים, לשאול שאלות, להבין תגובות. שמרו על ראש פתוח בשני ההיבטים, כי משתמשים עשויים להפתיע אותנו – וזכרו שקשה לייצר חוויות delightful בלי להתבסס על מחקרים ומדידות.

כאן אתם יכולים לראות גרף של “אנליטיקס” מתוך אחד הפרויקטים שלי. הקווים האפורים הם תנועה של משתמשים, התיבות הירוקות הן הממשקים עצמם, וה״זנבות״ האדומים הם הכמויות של המשתמשים שעזבו. ניתן לראות בקלות אילו ממשקים היו בעייתיים בהם הייתה נטישה, ולכן – ניתן להתחיל לטפל בזה. כמובן שכדי להבין “למה”, היינו צריכים לשאול. דיברנו עם מדגמים מייצגים של קהלים וניסינו להבין מדוע הם נטשו בפעילויות מסוימות. מספרים בהקשר של חוויה מצוינת, תמיד נותנים המון, ומשדרגים כל טיעון למעמד של עובדה סטטיסטית.

ארכיטקטורת מידע

המקום הראשון אצלי! אני מוקירה IA מכיוון שאני מאמינה שזהו המפתח להבנה של הדברים גם בחיים. יואיקסרים לפעמים מוצגים בתור ארכיטקטים של מידע – ואני מסכימה. עלינו מוטלת המשימה של להבין מה הולך לאן, מה בא לפני מה, כיצד לסדר הכל לוגית ולהיכן משתמשים יפנו כדי למצוא את פעילויות היעד שלהם. תפריטים הם כמובן חלק מזה, אבל אני לא מדברת על תפריטים בלבד – IA מתייחסת גם לפעילויות ופונקציות.

Photo by Tobias van Schneider on Unsplash

זו האחריות שלנו להבין להחליט על איזה מידע מוקדם ניתן להסתמך, ואילו כללים יש להציב. אנו הרי יוצרים ציפייה בקרב המשתמשים, וגם עונים על הציפיה הזאת דרך הממשק. IA עוסקת ביכולת להניח שהמשתמש שנכנס לפורטל חדשות בשביל הרכילות האחרונה על קים קרדשיאן יגלול לחלק שעוסק ב”סלבס”, שמרבית המשתמשים יצפו לקבל את הנוטיפיקציות והעדכונים שלהם בסדר כרונולוגי יורד, או שיצפו להיות מסוגלים לערוך את האימייל שלהם דרך מסך הפרופיל.

ארכיטקטורת מידע עוסקת בסדר ובמיקום – לא בהכרח בחשיבות, אבל ניתן לעיתים להסיק גם לגבי חשיבות דרך פירמידת מידע. היכולת לארגן את המידע היא הבסיס לחיזוי-מראש, לקיומם של בוטים, לחוויות AR ו-VR ועוד – לא רק לאפליקציות ואתרים רגילים.

מעולם לא השתמשתי ב-Google SketchUp, אך המסך המקבל את פניי נראה מאוד מזמין ודומה ליוטיליטי. בראש החלון, אני מוצאת את התפריטים הרגילים של “file, edit…” שאני רגילה לראות במערכות הפעלה, ואז – ארגז כלים של אלמנטים ופעולות נפוצות. מצד ימין, יש פאנל שהכותרות שלו מעידות על הפונקציות שהוא מציע – בזמן שהשטח העיקרי הוא אזור העבודה שלי. פוטושופ עושה זאת כבר כמעט 30 שנה. יש בפוטושופ אלפי כלים ופונקציות שניתן להשתמש בהן – וכך נראה המסך הדיפולטיבי של התוכנה. ארגז כלים בצד שמאל, שטח עבודה במרכז, פרמטרים למעלה ופאנלים קונטקסטואליים בצד ימין. כולנו מבינים שפוטושופ היא תוכנה מורכבת, אך ללא ארכיטקטורת מידע טובה היא לעולם לא היתה מגיעה למצב שבו היא כל כך מוכרת ומזוהה בשוק.

מזמן לא דיברנו על הדוגמא של נייקי! ;)

אז בואו ניתן מבט נוסף, על המסך הספציפי הזה. זוהי דוגמא ממשית לארכיטקטורת מידע – *לפונקציות* ולא לתפריטים. רואים את הכפתור המרכזי? יש לו 3 פונקציות: התחלת הורדה, השהיית הורדה והתחלת אימון. נכון מאד, כפתור בעל 3 מצבים הוא לא הדבר הראשון שנחשוב עליו בזמן שאנחנו מתכננים מערכת. אבל, למה לא בעצם? זה כן הגיוני ונוח שנתחיל, נשהה ונבצע פעולה מאותו מקום בדיוק.


הנה זה, לפניכם. כמובן, יש עוד, אבל ה-5 האלו הם הערכים שאני לא עוזבת את הבית בלעדיהם. עבורי, הם הדרישה הבסיסית עבור כל ממשק שאני שואפת שיעמוד בסטנדרט הזהב שלי, מתוך הבנה שהחוויה היא תמיד משהו שלם. אני מאמינה שעמידה בערכים אלו יכולה כמעט ולהבטיח שהממשק יהיה נגיש ומוצלח ככל האפשר.

לסיכום

כדי להכניס דברים לקונטקסט – ראינו כיצד ניתן לקטלג מערכת לאחד מ-3 “ענפים” עיקריים, כל אחד מהם מוגדר על ידי ממשק ליבה אחד (לרוב: shop, utility ו-feed). ממשקי ליבה לא יכולים להתקיים לבדם, ולכן באחריותנו להקיפם בשכבות של ממשקים תומכים (מסכי התחברות, עמודי פרופיל וכן הלאה).

לאחר מכן, ראינו כיצד כל זה יכול לעמוד במבחן התוצאה, כשממשק ומערכת מציעים חוויה נוחה ואיכותית, דרך הכרה ב-5 ערכים חשובים. את כולם אני מציעה לזכור כשעובדים על כל אחד מהממשקים המרכיבים את המערכת השלמה. כשעושים זאת, אני מאמינה שקל יותר להעריך שהמוצרים שלנו יעמדו בסטנדרט גבוה, ובתקווה בסטנדרט הזהב.

הרגישו בנוח לשתף בתגובות למטה את החוויות האישיות שלכם, כמעצבים וכמשתמשים, על איך יישמתם את ההצעות האלו ובאילו מוצרי “סטנדרט הזהב” השתמשתם בעצמכם.

בהצלחה!

Photo by Nathan Dumlao on Unsplash

המאמר הופיע במקור ב-usabilitygeek

הילה יונתן

חובבת גאדג'טים וטכנולוגיות מעניינות! נהנית במיוחד לבדוק אפליקציות חדשות, ולקבל השראה מהמקומות הפחות צפויים (מומלץ עם אייסקפה ליד). ביום-יום הילה יונתן היא חוקרת חווית משתמש (או: יואיקסרית!). הפלייליסט שלה בזמן עבודה - משנה אווירה :)

הגב

13 תגובות על "קיטלוג ממשקים: ערכים לעיצוב UX מצליח"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* שימו לב: תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, לרבות דברי הסתה, הוצאת דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב ו/או בניגוד לדין ימחקו. Geektime מחויבת לחופש הביטוי, אך לא פחות מכך לכללי דיון הולם, אתיקה, כבוד האדם והדין הישראלי.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
נדב oc
Guest

מאמר מעניין מאוד! כל הכבוד הילה!

Hila Yonatan
Guest

היי! כיף לשמוע – מעריכה ביותר :)

EDWARD IDO CHECHIQUE
Guest

הכתבה הכי טובה שקראתי באתר הזה

Hila Yonatan
Guest

היי, תודה לך! מחמאה גדולה :)

במידה ואתה מתעניין בתחום, מוזמן לעקוב גם אחר הטוויטר/פייסבוק שלי, אליהם אני מעלה חומרים מקצועיים בנושא.

nuyh
Guest

כשהכתבים מגיעים מהתחום אז הכתבות מעניינות. רוצים עוד כאלו.

just
Guest

כתבה מעולה. כל מילה נכונה. כל הכבוד

Hila Yonatan
Guest

כיף לשמוע שזה עניין אותך – תודה :)

גל גל
Guest

לא האמנתי שקראתי את הכל,
פשוט מעניין נכון וברור – כל הכבוד! :)
נ.ב לפי הכתבה יש המון מקום לשיפור באפליקציית גיקטיים

Hila Yonatan
Guest

תודה! וכן, אני יודעת שזה מאמר לא קצר :)

הפוקוס כאן היה על שלבי עבודה ועליה לאוויר עם מוצר איכותי שניתן למדוד. לגבי אפליקציות ותיקות יותר, כדאי לקחת בחשבון גם פרמטרים כמו הרגלי משתמשים קיימים, וצרכים עסקיים, כך שלרוב מבצעים שינויים ושיפורים בהדרגתיות.

אם זה מעניין אותך – במאמר הקודם שלי כאן התייחסתי ספציפית לפתרון הקשיים העולים בזמן השיפור והשדרוג של מערכות קיימות. ושוב תודה!

UXhamster
Guest

מקצועי, מקיף וממוקד. שאפו.

Hila Yonatan
Guest

היי, ותודה רבה :)

Yair Weisman
Guest

כתבה מעולה!
אשמח לשמוע איך ייצרת את הגרף אנליטיקס המדובר :)

Hila Yonatan
Guest

היי יאיר, ותודה!
לגבי הגרף, מדובר ב-user flow הקיים באנליטיקס. צוות הפיתוח מחבר את המוצר למערכת ניתוח המידע, כך שהנתונים משם מוצגים בצורה מאוד דומה לאופן שבו רואים את זה באתרים.
מקווה שעניתי :)

wpDiscuz

תגיות לכתבה: